בפרקים שלנו אנחנו פוגשים התיחסות נבואית לשתי דמויות מרכזיות בבניה של בית המקדש: יהושע הכהן הגדול, וזרובבל הפחה, כלומר המלך מטעם השלטון הפרסי, שהיה מבית דוד.
קודם כל זכריה רואה במראה נבואי את יהושע הכהן הגדול שהולך להפוך להיות המנהיג של בית שני. כי אנחנו נמצאים כבר בשלבים של בניית בית המקדש, ומרגע שבית שני בנוי, זרובבל נעלם מהסיפור, ואין יותר מלך מבית דוד. את זרובבל מחליפים הכהנים. עזרא בהתחלה, ובהמשך בית שני גם המלכות של החשמונאים.
זכריה רואה שהשטן מנסה לעכב את המינוי של יהושע, והקב"ה מרחיק אותו. כלומר מינוי של הכהן הגדול בתור מנהיג לא עובר 'תו תקן' מסוים, ולכן השטן, שזה התפקיד שלו, מערער על המינוי, ואולי על כל הקיום של בית שני. אבל הקב"ה מבהיר שלמרות שהתהליך של בית שני באמת לא תהליך אידיאלי, הקב"ה בוחר בירושלים ורוצה שבית המקדש יבנה כבר עכשיו.
אבל גם אחרי שאין שטן, עדיין נשארת טענה שמעמד הכהונה בעצמו התלכלך מהחטאים של בית ראשון, ולכן הוא לא יוכל להנהיג את העם. המלאך מצווה להוריד את הבגדים המלוכלכים, כלומר שיתבטל יצר עבודה זרה, והכהונה תוכל לחזור למטרה שלה, ואז אפשר להלביש את יהושע, גם את בגדי הכהונה הרגילים, וגם את בגדי הכהן הגדול שאומרים שממנים אותו למנהיג.
והמלאך מבהיר לו שמבחינת ההנהגה, אם הכהנים באמת יעשו את התפקיד שלהם, אז תהיה להם גם הנהגה יותר משמעותית, כמו שהיה באמת בימי החשמונאים. והוא אומר לו שהסיבה שהכהנים הם המנהיגים בבית שני היא שצריך לפתח את התורה שבעל פה. והמשיח מבית דוד, מגיע בתהליך ארוך של צמיחה של התורה שבעל פה.
התורה שבכתב נמשלת לאבן, כמו לוחות האבן, ויש בה שבעה עיניים, כלומר היא בוחנת את כל שבעת הצדדים של העולם. וצריך לפתח אותה, ולפרט את כל ההתיחסויות שלה לכל הצדדים האלו, עד שיגיע יום ה' לעתיד לבוא, ואז גם עולם החול הארצי יכנס אל התורה, ולא יחטא עוד. ואז גם לומדי התורה ועם ישראל כולו יזכו לשלווה מדינית וחומרית, בבית שלישי.
אחר כך זכריה רואה את המנורה של המקדש, שרומזת לתורה שבעל פה, שמאירה את כל שבעת הצדדים של העולם. והוא רואה שהיא דולקת באופן אוטומטי בלי שיצטרכו כהן שימלא בה שמן וידליק אותה. כי יש מעליה מעין שמן, שמתמלא אוטומטית משני עצי זית שצומחים בשני הצדדים שלו. ומהמעין הזה יורדים שבעה צינורות לכל נר, סך הכל ארבעים ותשעה צינורות, שיחד עם המעין הם חמישים שערי בינה.
הפירוש של המראה הזה הוא שהתורה שבעל פה לא תצטרך יותר שהכהנים ילמדו אותה לעם, אלא במשך כל הגלות היא תדלק מעצמה. אבל כשזכריה מבקש מהמלאך מידע על המראה הזה, הוא בכלל מדבר על זרובבל. ואומר שכשהמלך המשיח שיצא מזרובבל ימלוך על כל העולם, זה לא יהיה בכוח, אלא ברוח ה' שעליו. כי הגויים ירצו לשמוע אותו. ולכן הגויים שנמשלים להר גדול יתיישרו לפניו. וישראל שנמשלו אצל דניאל לאבן שנגזרת מההר, יצאו ויהיו הראש של העולם וכולם ישמחו בזה.
ואז אומר לו ה' שזרובבל התחיל את בנית בית שני, והמשיח שיהיה צאצא שלו יקבל את התוצאות, ואז נדע שה' מוביל את כל התהליך הזה של בית שני והגלות. ומיד הוא מוסיף שאותה אבן שעליה דיברנו קודם תהיה ביד המשיח לעתיד לבוא, ושבעת העיניים הם עיני ה' שמסתכלות על מה שקורה בכל הארץ.
ואז שואל זכריה על עוד פרט שהוא ראה במנורה: לא רק משני הצדדים של המעין היו עצי זית אלא גם משני הצדדים של המנורה היו ענפי זית שמעבירים אליה זהב ובונים אותה. המלאך אומר לו שהם המלך והכהן הגדול שנמשחו בשמן המשחה. כלומר: כדי לבנות את בית שני צריך גם את המלך וגם את הכהן הגדול. אבל אחרי שהמנורה הזו תהיה בנויה, המלך לא יהיה עוד בתהליך, עד לעתיד לבוא.
עד כאן הפרקים האלו.
שאלה ראשונה שצריך כמובן לשאול: מה הקשר בין החלקים השונים של המראה? למה האבן עם שבעה עיניים מופיעה קודם אצל יהושע ואחר כך אצל זרובבל? ואם יש קשר בין שבעת העיניים לשבעת הקנים של המנורה?
שאלה שניה: למה צריך שהמנורה תקבל את ההזנה שלה דווקא מלמעלה? הרי התורה שבעל פה נבנית כאן בארץ.
ושאלה אחרונה: למה כשזכריה שואל מה פירוש המראה של המנורה, המלאך מדבר איתו דווקא על זרובבל? הרי הפיתוח של התורה שבעל פה יתחיל אחרי שזרובבל כבר לא יהיה.
נראה שהבסיס לפרקים שלנו הוא השאלה: מה המטרה של אלפיים שנות גלות? למה גלות כל כך ארוכה? מה התהליך שמצריך כל כך הרבה זמן?
הדבר היחיד לכאורה שאפשר להצביע עליו שהתפתח בצורה עקבית במהלך כל השנים של הגלות, זה התורה שבעל פה. בכל דור, הוסיפו לימוד חדש ונכתבו ספרים, על הבסיס של הספרים שנכתבו עד אז. אבל מה הקשר בין התורה שבעל פה, לבין הגלות? למה לא לפתח אותה כשאנחנו כבר בארץ? ומצד שני, אם התורה שבעל פה הולכת להתפתח בגלות, למה ההתחלה של הפיתוח שלה היה צריך להיות בארץ, במהלך ימי בית שני?
התהליך של הגאולה ושל המשיח אמור לתקן את כל העולם. כדי לתקן את כל העולם, צריך להכיר את כל הבעיות של הגויים מקרוב, ולמצוא להם פתרונות. ואז לעתיד לבוא יבואו כל הגויים לשמוע את הפתרונות האלו, ויהיו כמו מישור לפני המשיח.
כדי ללמוד את הבעיות ולתת את הפתרונות צריך שני תהליכים מקבילים. האחד, שעם ישראל יהיה מפוזר בין הגויים והבעיות שלהם ישפיעו עליו, והוא יצטרך פתרונות בשבילם. והשני שהתורה שבעל פה תתפתח ותתן מענה לכל הבעיות האלו. ולכן הפיתוח של התורה שבעל פה קשור ישירות לגלות. ולכן על האבן שהיא התורה יש שבעה עיניים, מול כל הצדדים של העולם, כי התורה בוחנת את כל הצדדים של העולם.
מצד שני, אם התורה שבעל פה היתה מתחילה להתפתח בגלות, התורה היתה מתפצלת להרבה תורות. כי בכל מקום היו מגיעים למסקנות אחרות, ולא היה משהו מוסכם. ולכן צריך היה שהיא תתחיל להתפתח במרכז מוסכם, שזה יכול להיות רק בית המקדש.
יותר מזה, אם התורה שבעל פה לא היתה מתחילה להתפתח מבית המקדש, היינו חושבים שהיא ענין של שכל אנושי. אבל כיון שהיא מתחילה דווקא מבית מקדש שמיוחד לה, אנחנו מבינים שהקב"ה נותן אותה ברוח הקודש. ולכן יש למנורה מעין שבא מלמעלה, ללמד אותנו שהתורה שבעל פה מגיעה באמת מלמעלה.
ולכן שבעת העיניים מתבטאים דווקא בשבעת קני מנורת המקדש, ומתבטאים גם בשבעים השבועים שהם משך הזמן של התהליך של בית שני. במשך הזמן הזה ההנהגה נמצאת אצל הכהנים, שהם היו האחראים על התורה במשך בית ראשון, ומהם היא עוברת אל כל החלקים של העם, כך שלא צריך יותר כהן שידליק את המנורה, אלא היא דולקת מעצמה.
כל התהליך הזה רק מתחיל אצל הכהנים, שהאבן עם שבעת העיניים נמצאת לפניהם. אבל התהליך הארוך של הפיתוח של התורה שבעל פה יוביל אל המשיח. ולכן האבן מסיימת אצל זרובבל, ואז עיני ה' כבר משוטטות בכל הארץ, ובוחנות כבר את כל הפרטים של העולם הזה, על ידי עם ישראל שיהיו מפוזרים בכל הארץ. ולכן צריך שבתחילת בית שני יהיה גם מלך מבית דוד, שיבנה את המקדש, כדי שנבין שהתהליך של בית שני לא מנותק מהתהליך של הגאולה של בית שלישי, אלא מוביל אליו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.