בתחילת ימי הבית השני, אחרי שעם ישראל קיבל את הצהרת כורש שהרשה לעם לעלות ולבנות את בית המקדש, עלו רק מעט אנשים לארץ. הם התחילו לבנות את בית המקדש, אבל הגויים שחיו בארץ עצרו אותם בכוח, בעידוד של אחשורוש. כשהעם ראה שהם לא מצליחים לבנות את בית המקדש, הם התייאשו מהאפשרות לבנות אותו. הם לא הבינו למה הקב"ה לא מאפשר להם לבנות את הבית, ומן הסתם חשבו שזה בגלל שרוב העם לא עלה, והקב"ה לא מתכוון לבנות אותו כרגע.

גם כשהגיע הנס של פורים, והאויבים כאן בארץ חוסלו, וגם כשאחשורוש מת ומלך דריווש השני, העם עדיין לא בנה את בית המקדש. ולכן הקים להם ה' את חגי הנביא שבא ואמר לעם שהם צריכים לחזור ולבנות את בית המקדש.

חגי מסביר לעם שכיוון שמצד האמת הזמן של הנבואה הסתיים, ובבית שני לא תהיה נבואה, הקב"ה מסמן להם בדרכים אחרות מה הם צריכים לעשות. בשנים שבהם חגי התנבא היתה בצורת שגרמה שלא יהיה מספיק מה לאכול או ללבוש. והיא שילבה נזקים שונים שבדרך כלל לא באים ביחד. חגי מלמד את העם שכשקורות צרות לא סבירות, שלא אמורות לקרות סטטיסטית, הם צריכים לעצור ולשים לב אם הם עובדים נכון, ואם הקב"ה לא רוצה מהם משהו אחר. וכאן הקב"ה מסמן להם שהם צריכים לחזור ולבנות את בית המקדש.

אבל העם, וגם זרובבל הפחה, ויהושע הכהן הגדול עדיין לא הצליחו להעיז ולבנות את הבית. ולכן חגי הוסיף להם שלמרות שהנבואה כבר הסתיימה לפני בערך חמישים וארבע שנים, בבניית בית המקדש כן תהיה להם נבואה. והוא שליח של ה' לעזור להם בכל מה שצריך. ואז קם העם והתחיל לאסוף את החומרים ולהתארגן לבניית בית המקדש.

הנבואה הזו היתה בתחילת אלול, העם התחיל להתארגן לבניית בית המקדש בסוף אלול. ואז הגיעו החגים של חודש תשרי, והעם בא אל המזבח שהיה לפני בית המקדש החרב. וכשחשבו על הבניה של בית המקדש שוב, הזקנים שראו את בית המקדש הראשון הצטערו מאוד, כי הם הבינו כמה מעט כבוד יהיה לבית המקדש שיבנו עכשיו, וכל העם הצטער בעקבותיהם. ולכן אמר להם חגי שיתחזקו. כי המטרה של הבית השני היא לא שהוא יהיה מכובד בשלב הזה, אלא לבנות את התורה שבעל פה. וכשהתהליך הזה יסתיים, תגמר הגלות, וכל הגויים יבואו לשמוע את התורה, והכבוד של בית המקדש השלישי יהיה גדול יותר גם מהכבוד של בית המקדש הראשון. 

בכ"ד כסליו, שהוא היום שבו ייסדו את בית המקדש, יש לחגי נבואה נוספת, והוא שואל את הכהנים שאלה הלכתית: בשר קדוש, חטאת למשל, שנוגע באוכל אחר מקדש אותו כמוהו. אבל מה יקרה אם הבשר הקדוש נמצא בבגד, ורק הבגד נוגע באוכל אחר או אפילו במשקה שנספג בו? והכהנים ענו שאז הוא לא מקדש, כי לא עובר טעם מהבשר הקדוש לאוכל השני.

אז שואל חגי: מה לגבי טומאה? האם טמא מת שנוגע בבגד שלו באוכל מטמא אותו? ענו הכהנים שכן, כי טומאה עוברת גם במגע בלי להעביר טעם. אמר להם חגי שזה משל גם לעם ישראל. כמו שקל הרבה יותר לקבל טומאה מלקבל קדושה, כך העם, שנגע בטומאה של החטאים בבית ראשון, ונוגע בגויים שהוא גר ביניהם, נטמא מהם. אבל אם יהיה להם בית מקדש, אז יהיה מגע ממשי עם הקדושה. ולכן מיום ייסוד הבית תתחיל ברכה מיוחדת בפירות.

ואז פונה חגי אל זרובבל, הפחה מבית דוד, ואומר לו בנבואה נוספת שלעתיד לבוא, ה' ירעיש את כל הגויים, וישנה את סדרי העולם. ואז יקח את המשיח מצאצאיו של זרובבל, כי בו הוא בוחר שיהיה החותם של מלכות בית דוד. וזרובבל הוא המלך האחרון מבית דוד, ולאורך כל הגלות הוא יחתום את המלכות, עד שיבוא מצאצאיו המשיח.

עד כאן הספר.

שאלה ראשונה שצריך לשאול היא: מה הקשר בין החלקים השונים של הספר? מה הקשר בין הציווי לבנות את בית המקדש, לבין העקרון שצריך לשים לב לצרות ולבדוק מחדש את הדרכים שבהם הולכים, וביניהם לבין המשל על טומאה וטהרה, וביניהם לבין זרובבל שהוא החותם מבית דוד?

שאלה שניה: למה חגי נותן את המשל דווקא כשאלה הלכתית לכהנים, ולא פשוט אומר אותו?

ושאלה אחרונה: למה חזרה פתאום הנבואה? לא היתה דרך אחרת לגרום לעם לבנות את בית המקדש?

      נראה שכשהעם עלה לארץ הם הבינו שהם הולכים לבנות את הבית האחרון, את הגאולה השלימה. והולכת לחזור מלכות בית דוד, וכל הגויים יבואו לקבל תורה. אלא שאז הם ראו שרוב מוחלט של עם ישראל לא עלה, וראו שהגויים מצליחים לעכב ולעצור את בניית בית המקדש. ואז העם הבין שאולי כיוון שאין כאן גאולה שלימה, כי העם לא עלה, גם בית המקדש לא ייבנה. כי מה טעם בבית המקדש, אם אין גאולה.

וזה לא נכון. כיוון שעם ישראל לא עלה, לא היתה אז הגאולה השלימה. אבל התחיל אז תהליך של בית שני, והגלות שבעקבותיו, שהתפקיד שלו הוא לפתח את התורה שבעל פה, ולבנות את הרצון של עם ישראל לקראת הגאולה השלימה. וכדי להסביר לעם את התהליך החדש הזה, היה צריך נביאים.

קודם כל חגי מבהיר לעם שצריך לבנות את בית המקדש, למרות שזו לא גאולה שלימה. כי התפקיד שלו אינו להיות מכובד בעיני הגויים אלא לפתח את התורה שבעל פה. וכדי לבנות את הרצון של עם ישראל, מפסיקה הנבואה, והקב"ה מדבר איתנו בסימנים כמו בצורת. כדי שאנשים ינסו להבין בעצמם מה רצון ה' ויזדהו איתו.

אחרי שהבנו שהמטרה של בית השני היא פיתוח התורה שבעל פה, נוצרות ממילא שתי שאלות: האחת למה צריך בכלל בית מקדש בשביל זה? אפשר לפתח את התורה שבעל פה בבבל גם כן. והשניה למה צריך את זרובבל שהוא פחה מבית דוד, אם בכלל לא הולכת לקום ממלכה וכל הענין הוא תורה שבעל פה?

המשל של הטומאה והטהרה עונה על השאלה הראשונה: העם שנגע בטומאת החטאים בבית ראשון, ונוגע בגויים שהוא גר ביניהם, מקבל את צורת החשיבה שלהם ונטמא מהם. ואם הם יפתחו את התורה שבעל פה מהעמדה הזו הם יפתחו אותה בגישה לא נכונה. אבל אם יהיה להם בית מקדש, אז יהיה מגע ממשי עם הקדושה, והתורה שבעל פה שתתפתח ממקור כזה, תהיה קדושה. ולכן צריך בית מקדש כדי להתחיל לפתח את התורה.

הנבואה לזרובבל עונה על השאלה השניה: פיתוח התורה שבעל פה לא נפרד מהתהליך ההסטורי הארוך של תיקון העולם ושל המשיח, זה אותו תהליך. כשהתורה שבעל פה תתפתח מספיק, ה' ישנה את סדרי העולם, ארבע מלכויות יפלו, ואז יגיע זמנו של המשיח. ולכן צריך שאת בית המקדש השני שמתחיל את התהליך הזה יבנה מלך מבית דוד, שמזרעו יצא המשיח שיסיים את התהליך.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.