הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם, ויחר אף ד' בבני ישראל.

ב. וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, ויאמר אליהם לאמר: עלו ורגלו את הארץ. ויעלו האנשים וירגלו את העי.

ג. ויָשֻבו אל יהושע ויאמרו אליו: אל יעל כל העם, כאלפַּיִם איש או כשלֹשת אלפים איש יעלו ויכו את העי. אל תְיַגַע שמה את כל העם, כי מעט המה.

ד. ויעלו מן העם שמה כשלשת אלפים איש, ויָנֻסו לפני אנשי העי.

ה. ויכו מהם אנשי העי כשלֹשים וששה איש, וירדפום לפני השער עד השברים ויכום במורד, וימס לבב העם ויהי למים.

ו. ויקרע יהושע שִמלֹתיו ויפֹּל על פניו ארצה לפני ארון ד' עד הערב, הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם.

ז. ויאמר יהושע: אהה ד' אלקים, למה הַעֲבַרת הַעֲביר את העם הזה את הירדן לתת אֹתנו ביד האמֹרי להאבידנו, ולוּ הואלנו ונשב בעבר הירדן.

ח. בי ד', מה אֹמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרף לפני אֹיביו.

ט. וְישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול.

י. ויאמר ד' אל יהושע: קֻם לָך, למה זה אתה נֹפֵל על פניך.

יא. חטא ישראל, וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו בכליהם.

יב. ולא יֻכלו בני ישראל לקום לפני אֹיביהם, עֹרף יפנו לפני אֹיביהם, כי היו לחרם. לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם".

יש לשאול: האם המרגלים צדקו בהערכתם, והסיבה שבני ישראל ניגפו היתה רק בגלל המעילה של עכן בחרם, או שמא המרגלים טעו בהערכתם?

כדי לחזק את השאלה יש להתבונן בפרק ח'. שם נאמר:

א. "ויאמר ד' אל יהושע: אל תירא ואל תחת, קח עמך את כל עם המלחמה, וקום עלה העי. ראה נתתי בידך את מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו.

ב. ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה, רק שללה ובהמתה תָבֹזו לכם, שים לך אֹרֵב לעיר מאחריה".

ד' ציוה את יהושע לקחת את כל עם המלחמה וגם לשים אורב לעיר מאחריה! כמעט מפורש כאן שהמרגלים טעו.

עוד נאמר שם (ח, כה): "ויהי כל הנפלים ביום ההוא מאיש ועד אשה שנים עשר אלף כל אנשי העי". ואמנם לא כולם היו לוחמים, אבל מסתבר שכדי לכבוש יעד מבוצר, שבו שנים עשר אלף איש, צריך יותר משלושת אלפים לוחמים!

א. הסבר האברבנאל

אכן כתב האברבנאל (בראש פרק ח'): "אחשוב שהמרגלים נשתבשו וטעו במה שדברו אל יהושע מהעי. לפי שהעי בלי ספק היתה עיר מבצר, וראשו בשמים, והיתה העיר קטנה, ומאשר ראו אותה קטנה חשבו שאנשים מועטים ילכדוה, ולזה אמרו: 'אל תיגע שם את כל העם כי מעט המה' (ז, ג), והיה זה מהטעות, לפי שעיר קטנה אחת בהיותה בצורה גבוהה, תהיה קשת הכיבוש מהעיר הגדולה היושבת במישור ואנשיה רבים.

והנה התבאר שהיתה העי עיר קטנה, בצורה וגבוהה, מאשר נאמר שם: 'ויכום במורד' (ז, ה), יורה שהיתה העיר בעליון המקומות. וגם כן ממה שאמר בחרבנה: 'וישימה תל עולם שממה' (ח, כה), ו'תל' יאמר על המקום העליון. ולכן השוה הספור תמיד העי עם יריחו, להיות העי מפני חזקה ותקפה שוה ליריחו, עם היות יריחו גדולה ממנה. ולזה ציוה הא-ל יתברך ליהושע שכל העם ילך על העי, ושֶיָשים לה אורבים מאחריה, לפי שמפני חזקה ותקפה לא תהיה נקלה להיכבש, אם לא על צד התחבולה שזכר".

כלומר: המרגלים טעו בהערכתם. עולה מדבריו שהחטא של עכן שמעל בחרם גרם לא רק לאי הצלחה בקרב, אלא גם לאי הצלחה בניתוח המציאות!

אבל יש לשאול על דברי האברבנאל: האם יתכן שהמרגלים טעו טעות חמורה כל כך: פי מאתים, או פי שלש מאות?! שהרי הם אמרו שמספיקים אלפיים או שלושת אלפים לוחמים, ואילו ד' ציוה לקחת את "כל עם המלחמה", דהיינו שש מאות אלף לוחמים!

יש לענות על כך על פי מה שאמרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה (ד, ה), והובאו דבריהם בפירוש "דעת מקרא" (ח, א): "אמר ר' אלעזר: בששים אלף נכבשה ארץ כנען, היא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר: כל מלחמה שהיא יתירה על ששים אלף, מלחמת עירבוביא היא". כלומר: "כל עם המלחמה" אין פירושו שש מאות אלף לוחמים, אלא ששים אלף לוחמים! לפי זה ניתן להבין שהמרגלים טעו בפי עשרים, או פי שלושים, ולא פי מאתים או פי שלש מאות.

ב. הסבר המלבי"ם

גם המלבי"ם (ז, ב) נקט כשיטת האברבנאל, והוכיח את דבריו מהפסוקים בפרקנו: "וישלח - ספר איך שלטה בם יד המקרה תיכף ותשליכם עצתם, כי יהושע שלח מרגלים 'מיריחו העי אשר עם בית און', סיפר סימני העיר להוכיח כי באמת היה ראוי שילכו שמה כל ישראל, כי הגם שהיתה עיר קטנה, הלא היתה סמוכה לבית און ולבית אל, ונקל הדבר שיצאו אנשי בית אל ובית און לעזרתם, כמו שהיה באמת בפעם השניה, שכתוב: 'ולא נשאר איש בעי ובית אל אשר לא יצאו אחרי בני ישראל' (לקמן ח, יז), ויהושע הלא אמר להם: 'עלו ורגלו את הארץ', כי לא שלחם לרגל עי לבדה, רק את הארץ, שהיא המדינה כולה, עי ומקומות אשר סביבה, ואם היו מרגלים כפי פקודתו היו רואים כי ערים רבים שכנים לשם, ולא היו אומרים: 'אל יעל שם כל העם', אבל הם שינו פקודתו, 'ויעלו האנשים', רצונו לומר: מדעת עצמם.

'וירגלו את העי' לבד, לא את הארץ כולה, ולכן: 'וישובו ויאמרו: אל יעל כל העם'". 

ג. הסבר ה"מצודת דוד"

מדברי ה"מצודת דוד" בפירושו לפ"ח פסוק א' נראה שהוא חולק על האברבנאל והמלבי"ם.

כך כתב ה"מצודת דוד" שם: "כל עם - ציוה לעשות כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות הגוים, למען יחשבו שכל נצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות, ולא יד ד' עשתה זאת, ועל זה יאספו כולם יחד להיות גם המה עם רב, ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים, ובזה יהיה טובה לישראל, כי את כולם יכו כאחד, מבלי יצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בם".

נראה מדבריו שאכן לא היה צורך בכל עם המלחמה ולא בתחבולות, אלא ד' ציוה כן רק כדי להטעות את העמים!

דיון בדברי ה"מצודת דוד"

יש לשאול על דברי ה"מצודת דוד": האם באמת לפי דבריו המרגלים צדקו, והיו מספיקים אלפיים או שלושת אלפים לוחמים כדי להילחם בעי, והרי בעי היו שנים עשר אלף איש (ח, כה)?!

ועוד שהיה להם לחשוש מאנשי בית אל, שיעזרו לאנשי העי, וכמו שכתב המלבי"ם!

נראה להסביר שודאי ה"מצודת דוד" אינו סובר שהמרגלים צדקו והיו מספיקים אלפיים או שלושת אלפים לוחמים כדי להילחם בעי, אלא שהוא התכוון לומר שאף על פי שהמרגלים טעו, הם לא טעו פי עשרים או פי שלושים, אלא אולי פי חמישה, או פי ששה והיה מספיק לשלוח כחמישה עשר אלף לוחמים, או שמונה עשר אלף לוחמים. והסיבה שד' ציוה לשלוח ששים אלף לוחמים היתה כדי להטעות את הגויים.

סיום

מדברי ה"מצודת דוד" עולה שדווקא המפלה בקרב הראשון בעי סייעה לישראל בסופו של דבר בחשבון הכללי, כיון שהיא גרמה לגויים לחשוב שעם ישראל מנצח רק בגלל ריבוי חייליו ותחבולותיו, ולכן הם התאספו כולם במלחמת מלכי הצפון, ומתוך כך היה לנו קל יותר לנצחם!

כאשר עם ישראל הולך בדרך ד' גם הכשלון נהפך ליתרון!

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.