הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. "וידבר ד' אל יהושע לאמר:
ב. דבר אל בני ישראל לאמר: תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם ביד משה.
ג. לנוס שמה רוצח, מכה נפש בשגגה בבלי דעת, והיו לכם למקלט מִגֹאֵל הדם.
ד. ונס אל אחת מהערים האלה, ועמד פתח שער העיר, ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ואספו אֹתו העירה אליהם, ונתנו לו מקום וישב עמם.
ה. וכי ירדֹף גֹאֵל הדם אחריו ולא יַסְגִרוּ את הרֹצֵחַ בידו, כי בבלי דעת הכה את רעהו, ולא שֹׂנֵא הוא לו מתמול שלשום.
ו. וְיָשַב בעיר ההיא עד עָמְדוֹ לפני העדה למשפט, עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם, אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו, אל העיר אשר נס משם.
ז. וַיַּקְדִּשׁוּ את קֶדֶש בגליל בהר נפתלי, ואת שכם בהר אפרים, ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה.
ח. ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו את בֶּצֶר במדבר במישֹר ממטה ראובן, ואת רָאמֹת בגלעד ממטה גד, ואת גולן בבשן ממטה מנשה.
ט. אלה היו ערי הַמּוּעָדָה לכל בני ישראל ולגר הגר בתוכם, לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה, ולא ימות ביד גֹאֵל הדם, עד עָמְדוֹ לפני העדה".
פרקנו עוסק בציווי להפריש את ערי המקלט, ובדיני רוצח בשגגה.
יש לשאול שאלות רבות על הפרק, ומאמר קצר זה יעסוק רק בחלקן, בעיקר בפסוקים העוסקים בהפרשת ערי המקלט, ופחות בדיני הרוצח בשגגה.
ראשית יש לשאול שתי שאלות של סתירה לכאורה:
- בפסוק ו' יש סתירה לכאורה.
בתחילתו כתוב: "וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט",
ומיד אחר כך כתוב: "עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם, אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו אל העיר אשר נס משם". נשאלת אם כן השאלה: עד מתי צריך הרוצח לשבת בעיר מקלט: עד עמדו לפני העדה למשפט, או עד מות הכהן הגדול?
- כיצד כתוב בפסוק ח' שנתנו את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי? והרי משה רבנו כבר הפרישם, כמו שמפורש בפרשת ואתחנן: "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שֹׁנֵא לו מִתְמֹל שִלְשֹם, ונס אל אחת מן הערים האל וחי. את בצר במדבר בארץ המישֹר לראובני, ואת רָאמֹת בגלעד לגדי, ואת גולן בבשן למנשי" (דברים ד, מא-מג)!
עוד יש לשאול שאלה של הבנת מלה:
- מה פירוש המלה "המועדה"?
עוד יש לשאול מספר שאלות:
- לשון כזו של "וידבר ד' אל יהושע לאמר" לא מצאנו באף אחד מספרי הנביאים והכתובים, אלא רק בתורה, ביחס למשה רבנו! מדוע אם כן כתובה לשון כזו דווקא בפרקנו?
- מדוע היה צריך ד' לצוות את יהושע? והרי ד' כבר ציוה על כך בתורה!
- מדוע על ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי נאמר: "וַיַּקְדִּשׁוּ", ואילו על ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי נאמר "נתנו"?
- מדוע מנויות ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי מצפון לדרום, ואילו ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי מנויות מדרום לצפון?
על שלש השאלות הראשונות ענה כבר רש"י!
א. תשובת רש"י לשאלה הראשונה
על השאלה הראשונה, שבפסוק ו' יש לכאורה סתירה: "וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט", "עד מות הכהן הגדול", כתב רש"י: "עד עמדו וגו' למשפט - אם יפטר מגלות יפטר, ואם יתחייב גלות יחזור לעיר מקלטו, וישב שם עד מות הכהן הגדול".
כלומר: בשלב הראשון הרוצח בורח לעיר המקלט והוא נמצא שם עד עמדו למשפט. ואם הוא יתחייב גלות הוא יחזור לעיר מקלטו, וישב שם עד מות הכהן הגדול.
וכן כתבו הרד"ק, האברבנאל וה"מצודת דוד".
ב. תשובת רש"י לשאלה השניה
על השאלה השניה, שבפסוק ח' כתוב שנתנו את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי, והרי משה רבנו כבר הפרישם, כתב רש"י: "ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו - בימי משה, שנאמר: 'את בצר במדבר' וגו'".
כלומר: הפסוק אינו אומר שנתנו את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי כעת, אלא שבעבר נתנו אותם, והכוונה היא בימי משה.
כוונת רש"י תובן על פי מה שכתב רש"י בפירוש לפרשת בראשית על הפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין, ותאמר: קניתי איש את ד'" (ד, א): "והאדם ידע - כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב: 'וידע אדם' נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים".
כלומר: התורה בדרך כלל מתארת את הדברים שקרו בו"ו ההיפוך מעתיד לעבר. כמו למשל: "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה, ויפגע במקום, וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא, ויחלום" (בראשית כח, י-יב). כאשר התורה אינה כותבת בו"ו ההיפוך מעתיד לעבר, אלא בעבר מושלם, הדבר מלמדנו שאותו דבר קדם למה שכתוב לפניו, כי ו"ו ההיפוך מעתיד לעבר מלמדת אותנו שאמנם הדבר קרה בעבר, אבל בעתיד למה שנכתב לפניו, כלומר: אחריו. מה שאין כן בעבר מושלם - הדבר קרה בעבר למה שכתוב קודם, כלומר: לפניו. כיון שאצלנו כתוב: "נתנו", בעבר מושלם, ולא "ויתנו" בו"ו ההיפוך מעתיד לעבר, מוכח שדבר זה קדם למה שנאמר כאן: בימי משה!
על פי דברי רש"י אלו ניתן לענות גם על חלק מהשאלה השישית: מדוע על ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי נאמר: "וַיַּקְדִּשׁוּ", ואילו על ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי נאמר "נתנו"?
"ויקדשו" בו"ו ההיפוך מעתיד לעבר הכוונה היא שהקדישו כעת, ואילו "נתנו" בעבר מושלם משמעותה שנתנו כבר מזמן. אלא שעדיין יש לשאול: מדוע השתנה השרש ק.ד.ש. לשרש נ.ת.ן.?
על שאלה זו נענה בס"ד בהמשך המאמר.
ג. תשובת רש"י והמפרשים לשאלה השלישית
על השאלה השלישית מה פירוש הביטוי "ערי המוּעדה"? כתב רש"י: "המועדה - ההזמנה. היעודות לכך".
לפי רש"י פירוש המלה "המועדה" הוא לשון יעוד, כלומר: שיעדו אותן לכך.
לעומתו כתב הרד"ק: "ערי המועדה - שהיו נועדים שם כל מכה נפש בשגגה".
כלומר: לשון התועדות והתאספות, ולא לשון יעוד.
וכן כתב ה"מצודת ציון": "המועדה - מלשון ועד וקבוץ, להתאסף בהן הרוצחים".
וכן כתב המלבי"ם: "שהיו מיוחדות להועד שם כל מכה נפש בשגגה".
ד. תשובת חז"ל לשאלה הרביעית
על השאלה הרביעית, שלא מצאנו באף אחד מספרי הנביאים והכתובים "וידבר ד' אל יהושע לאמר", אמרה הגמרא במסכת מכות (י ע"ב): "אמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה נאמרה פרשת רוצחים בלשון עזה, דכתיב: 'וידבר ד' אל יהושע לאמר: דבר אל בני ישראל לאמר: תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם' וגו'? מפני שהן של תורה. למימרא, דכל דיבור לשון קשה? אין, כדכתיב: 'דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות' (בראשית מב, ל)".
1. הסבר רש"י
פירש רש"י שם:
"בלשון עזה - בכל יהושע כתיב: 'ויאמר ד'', וכאן נאמר: 'וידבר ד' אל יהושע', ודיבור לשון עז הוא.
מפני שהן של תורה - אבל שאר אמירות שאמר, לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה חוץ מזו".
כלומר: דברי תורה הם לעול על האדם, ולכן הם נאמרים בלשון קשה.
2. הסבר הגר"א
הסבר שונה כתב הגר"א בפירושו ליהושע: "כי לא מצינו בכל הנביאים לשון 'וידבר', שהוא לשון קשה ועז, כמו שכתוב: 'דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות' (בראשית מב, ל). ומשני מפני שהיא של תורה. פירוש: שהפרשה הזאת כבר כתובה בתורה בזה הלשון, לכך פתח כאן בזה הלשון".
לפי הגר"א הסיבה לאמירת הפרשה בלשון דיבור היא מפני שגם בתורה כתובה הפרשה בלשון דיבור.
2. הסבר המלבי"ם
הסבר שונה כתב המלבי"ם: "לא נמצא בדברי הנביאים שאחר משה רבינו ע"ה לשון 'וידבר ד' אל - נביא פלוני - לאמר', חוץ מפֹה, ובארו חז"ל (מכות יא ע"א): 'מפני שהן של תורה'. רצונם לומר כי דבור ואמירה הבאים אצל הנבואה היינו תורה שבכתב ושבעל פה, ולא ניתנה תורה לנביא אחרי משה, לבד פֹה באו הלכות שאינם מבוארים בתורה, כמו: 'ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו' - ולא שהשוו דבריהם לדבריו, למדו מזה (מכות י ע"ב) שעיר שכולה רוצחים אינה קולטת, וכדומה, לכן בא דבור ואמירה".
לפי המלבי"ם הסיבה לאמירת הפרשה בלשון דיבור היא מפני שבפרשתנו התחדשו הלכות של תורה.
ה. תשובת הרד"ק והמלבי"ם לשאלה החמישית
על השאלה החמישית, מדוע היה צריך ד' לצוות את יהושע והרי ד' כבר ציוה על כך בתורה, כתב הרד"ק: "תנו לכם את ערי המקלט - אחר שנאמר 'ויכלו מחלק את הארץ' (יט, נא) ציום על ערי המקלט, שלא נצטוו בה על ידי משה גם כן אלא אחר ירושה וישיבה, שנאמר: 'כי יכרית ד' אלקיך' וגו' (דברים יט, א)".
כעין זה כתב גם המלבי"ם: "מבואר בספרי (מסעי) כי לא נתחייבו בהפרשת ערי מקלט עד אחר ירושה וישיבה, דכתיב: 'כי יכרית ד' אלקיך את הגוים כו' וירשתם' וכו' (דברים יט, א), ולכן לא ציוהו עד גמר חילוק הארץ".
אבל עדיין יש לשאול: אם כעת הגיע הזמן מדוע היה צריך ד' לצוות את יהושע? מן הסתם יהושע היה מבצע זאת גם בלי ציווי מפורש של ד', שהרי כעת הגיע הזמן!
נראה לומר שד' ציוה כעת את יהושע, כיון שיהושע חשב לחכות עד שבני ישראל יתיישבו בכל המקומות, שכן בפסוק נאמר: "כי יכרית ד' אלקיך את הגוים אשר ד' אלקיך נתן לך את ארצם, וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם. שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ד' אלקיך נתן לך לרשתה" (דברים יט, א-ב). ולכן אמר לו ד' שכבר עכשיו, מיד אחרי שגמרו לחלק את הארץ, אף על פי שעדיין לא התיישבו בכל המקומות, כבר צריך להפריש את ערי המקלט.
ו. תשובה לשאלה השישית
על השאלה השישית, מדוע על ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי נאמר: "ויקדשו", ואילו על ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי נאמר "נתנו", יש לענות על פי מה שאמרה המשנה במסכת מכות (פ"ב מ"ד, דף ט ע"ב): "עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר: 'שש ערי מקלט תהיינה' (במדבר לה, יג), עד שיהיו ששתן קולטות כאחת".
לפי זה יש לומר שכאשר הפריש משה רבנו את הערים בעבר הירדן המזרחי הוא רק "נתן" אותם, כלומר: הפרישם, אבל הוא לא קידשם, כיון שלא היתה בהן היכולת לקלוט. אבל כעת, כאשר הפרישו את שלש ערי המקלט שבארץ כנען, כבר הקדישו אותן לקליטה.
כך נאמר בספר דברים פרק ד
מא. "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש.
מב. לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, והוא לא שֹׂנֵא לו מִתְמֹל שלשֹם, ונס אל אחת מן הערים האל וחי.
מג. את בצר במדבר בארץ המישֹר לראובני, ואת ראמֹת בגלעד לגדי, ואת גולן בבשן למנשי".
לפי זה יש לשאול: אם הערים שבעבר הירדן המזרחי לא קלטו עד שהקדישו את הערים שבארץ כנען מדוע הזדרז משה להפרישן כבר אז?
תשובה לדבר כתב רש"י שם בפרשת ואתחנן (דברים ד, מא): "אז יבדיל - נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם. ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה: מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה".
מקור דברי רש"י הוא בגמרא במסכת מכות (י ע"א): "דרש רבי סימאי, מאי דכתיב: 'אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה' (קהלת ה, ט)? אוהב כסף לא ישבע כסף - זה משה רבנו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה".
ז. תשובת הנצי"ב לשאלה השביעית
על השאלה השביעית, מדוע מנויות ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי מצפון לדרום ואילו ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי מנויות מדרום לצפון, ענה הנצי"ב בפירושו לפרשת מסעי.
הנצי"ב שאל שאלה דומה לשאלה השביעית. הוא לא התיחס לשאלה מדוע מנויות ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי מצפון לדרום ואילו ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי מנויות מדרום לצפון, אלא מדוע הקדימו את קדש שבנחלת נפתלי לשכם שבנחלת יוסף ולחברון שבנחלת יהודה? והרי הכיבוש והחילוק היה להיפך! ובעבר הירדן המזרחי מנה תחילה את בצר לראובן, ואחר כך את רמות לגד, ואחר כך את גולן למנשה, כסדר הכיבוש.
עוד שאל הנצי"ב שאלה נוספת: מדוע בפרשת ערי המקלט כתוב: "כי אתם עֹברים את הירדן ארצה כנען", ולא: "כי אתם באים אל ארץ כנען".
כך נאמר בפתיחה לפרשת ערי מקלט שבפרשת מסעי (במדבר פרק ל"ה):
ט. "וידבר ד' אל משה לאמר:
י. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי אתם עֹברים את הירדן ארצה כנען.
יא. והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רֹצֵחַ, מכה נפש בשגגה".
כתב שם הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" (י): "כי אתם עוברים את הירדן וגו' - לעיל, בפרשה של 'והורשתם', כתיב גם כן: 'עוברים' (לג, נא), ובפרשת גבולין כתיב: 'כי אתם באים' (לד, ב)!
והכל בדיוק, דבפרשת 'והורשתם' הוזהרו מיד שעברו את הירדן והתחילו להלחם, שידעו שעליהם מוטלת המצוה להוריש את כל יושבי הארץ, ואם כן לא יתנהגו כמו שהדין כשצרים על עיר להשאיר צד אחד פתוח כדי מי שירצה לברוח יברח... וכמו שעשו במלחמת מדין... מה שאין כן במלחמת הכנעני.
וכן איבוד ע"ז שבזו הפרשה (לג, נב), היה החיוב מיד, כדאיתא בע"ז דף נ"ג.
מה שאין כן לדעת גבולי ארץ ישראל לא היה הצורך לדעת, עד שכבשו הרבה מעיקר ישוב ארץ ישראל, משום הכי כתיב: 'כי אתם באים', שהוא אחר כבוש וחלוק, שנתחייבו אז בתרומות ומעשרות...
מעתה כאן, בפרשת ערי מקלט, שלא הוקבעו עד שכבשו וחלקו, היה ראוי לכתוב גם כן: 'כי אתם באים', ולא: 'עוברים'!
...משמעות 'והקריתם' דבסמוך, היינו לשון זימון על להבא, כתרגום אונקלוס ופירוש רש"י, ולא לשון קריאה והקדש כלשון דכתיב בספר יהושע (כ, ז): 'ויקדישו את קדש בגליל', והזמנה זו היא קודם שבאו להקדיש. והוא משום שלא בנקל היה למצוא עיר המסוגלת לערי מקלט בכל התנאים שצריכים לזה, שתהיה דווקא בשילוש הארץ, ובפרטים המבוארים במסכת מכות פרק ב'. לכן היתה המצוה שמתחילה, עוד שלא הגיעו להקדיש, לשום לב ולהזמין ערים שיהיו מסוגלות לכך אחר כך. משום הכי כתיב: 'כי אתם עוברים', דמתחילת העברה היתה המצוה להזמין בדרך הילוכם כאשר יזדמן איזה עיר להקדיש אחר כך".
וב"הרחב דבר" שם הוסיף הנצי"ב: "ובזה יתיישב הא דכתיב בספר יהושע (כ, ז): 'ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי, ואת שכם בהר אפרים, ואת חברון בהר יהודה', וקשה למה זה הקדימו מקלט של נפתלי ליוסף ויהודה? והרי הכיבוש והחילוק היה להיפך! ובמנין ערי מקלט שבעבר הירדן מונה תחילה של ראובן, ואחר כך בני גד, ואחר כך של מנשה, כסדר הכיבוש.
אלא כאשר הזמינו עיר חברון, שהיא מסוגלת לכך כשתגיע השעה, מכל מקום לא היו יכולים להחליט ההקדש, באשר לא ידעו עדיין הריחוק שיהיה ממנה לעיר שיזדמן הלאה לפי צורך הענין, עד שבאו לשכם, ועוד לא החליטו עד שבאו לקדש, וכשראו את קדש מוכן לזה, אז החלו להקדיש, ומשום הכי הקדישו אותה תחילה, ואחר כך הלכו ממנה לשכם והקדישוה, ומשם לחברון והקדישוה. מה שאין כן שלש שבעבר הירדן, כבר היו ידועים מימות משה, כדכתיב בפרשת ואתחנן: 'אז יבדיל משה שלש ערים'".
כלומר: הזכרת ערי המקלט בארץ כנען היא מצפון לדרום, ולא כסדר הכיבוש, מפני שכאשר הזמינו את חברון, לא היו יכולים להחליט שהיא תהיה עיר מקלט, מפני שלא ידעו עדיין את המרחק שיהיה ממנה לעיר המקלט הבאה, עד שבאו לשכם, וכשהגיעו לשכם לא היו יכולים להחליט שהיא תהיה עיר מקלט, מפני שלא ידעו עדיין את המרחק שיהיה ממנה לעיר המקלט הבאה, עד שבאו לקדש, וכשראו את קדש מוכנה לזה, אז הקדישו אותה תחילה, ואחר כך הלכו ממנה לשכם והקדישוה, ומשם לחברון והקדישוה. מה שאין כן שלש הערים שבעבר הירדן, כבר הופרשו על ידי משה רבנו כסדר הכיבוש, מדרום לצפון.
סיכום
- על הסתירה לכאורה בפסוק ו' בין: "וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט", לבין: "עד מות הכהן הגדול". כתבו המפרשים שבתחילה הרוצח בורח לעיר המקלט והוא נמצא שם עד עמדו למשפט. ואם הוא יתחייב גלות הוא יחזור לעיר מקלטו, וישב שם עד מות הכהן הגדול.
- על הסתירה לכאורה בין הכתוב בפסוק ח' שנתנו את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי לבין מה שמפורש בפרשת ואתחנן שמשה רבנו כבר הפרישם, כתב רש"י שהפסוק אינו אומר שנתנו את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי כעת, אלא שבעבר נתנו אותם, והכוונה היא בימי משה.
- על השאלה השלישית מה פירוש המלה "המועדה"?
כתב רש"י שפירוש המלה "המועדה" הוא לשון יעוד, כלומר: שיעדו אותן לכך.
לעומתו כתבו הרד"ק, ה"מצודת ציון" והמלבי"ם שהכוונה היא לשון התועדות והתאספות של הרוצחים בשגגה, ולא לשון יעוד.
- על השאלה הרביעית, שלא מצאנו באף אחד מספרי הנביאים והכתובים "וידבר ד' אל יהושע לאמר", אמרה הגמרא במסכת מכות: "מפני שהן של תורה".
רש"י פירש שהכוונה היא שד' אמר כאן לקיים מצוה הכתובה בתורה.
הגר"א פירש שהכוונה היא מפני שגם בתורה כתובה הפרשה בלשון דיבור.
המלבי"ם פירש שהכוונה היא מפני שבפרשתנו התחדשו הלכות של תורה.
- על השאלה החמישית, מדוע היה צריך ד' לצוות את יהושע? והרי ד' כבר ציוה על כך בתורה! כתבו הרד"ק והמלבי"ם שרק כעת, לאחר חלוקת הארץ, הגיע הזמן לקיים את המצוה.
שאלנו: אם כעת הגיע הזמן מדוע היה צריך ד' לצוות את יהושע? מן הסתם יהושע היה מבצע זאת גם בלי ציווי מפורש של ד', שהרי כעת הגיע הזמן!
ענינו שד' ציוה כעת את יהושע, כיון שיהושע חשב לחכות עד שבני ישראל יתיישבו בכל המקומות, ולכן אמר לו ד' שכבר עכשיו, מיד אחרי שגמרו לחלק את הארץ, אף על פי שעדיין לא התיישבו בכל המקומות, כבר צריך להפריש את ערי המקלט.
- על השאלה השישית, מדוע על ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי נאמר: "וַיַּקְדִּשׁוּ", ואילו על ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי נאמר "נתנו", ענינו שכאשר הפריש משה רבנו את הערים בעבר הירדן המזרחי הוא רק "נתן" אותם, כלומר: הפרישם, אבל הוא לא קידשם, כיון שלא היתה בהן היכולת לקלוט. אבל כעת, כאשר הפרישו את שלש ערי המקלט שבארץ כנען, כבר הקדישו אותן לקליטה.
- על השאלה השביעית, מדוע מנויות ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי מצפון לדרום, ואילו ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי מנויות מדרום לצפון, כתב הנצי"ב שכאשר הזמינו את חברון, לא היו יכולים להחליט שהיא תהיה עיר מקלט, מפני שלא ידעו עדיין את המרחק שיהיה ממנה לעיר המקלט הבאה, עד שבאו לשכם, וכשהגיעו לשכם לא היו יכולים להחליט שהיא תהיה עיר מקלט, מפני שלא ידעו עדיין את המרחק שיהיה ממנה לעיר המקלט הבאה, עד שבאו לקדש, וכשראו את קדש מוכנה לזה, אז הקדישו אותה תחילה, ואחר כך הלכו ממנה לשכם והקדישוה, ומשם לחברון והקדישוה. מה שאין כן שלש הערים שבעבר הירדן, שכבר הופרשו על ידי משה רבנו כסדר הכיבוש, מדרום לצפון.
סיום
במסכת אבות (פ"ד מ"ב) נאמר: "בן עזאי אומר: הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה".
כתב על כך הרמב"ם בפירוש המשניות שם: "כבר העירו חכמים עליהם השלום על נקודה נפלאה בתורה, שיש בה זירוז על עשיית המצוות, והוא אומרו: 'אז יבדיל משה שלש ערים' (דברים ד, מא), וידוע שאינם מועילים, ואין להם דין ערי מקלט, עד שיובדלו השלש האחרות שבארץ כנען.
אמרו: יודע היה משה רבנו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיהו שלש שבארץ כנען, שנאמר: 'שש ערי מקלט תהיינה' (במדבר לה, יג), ולא הבדיל את אלו אלא לפי שאמר: 'הואיל ובאת מצוה לידי אקיימנה' (מכות י ע"א). ומה אם משה רבנו עליו השלום, משיג האמת, שלם שבשלמים, נשתדל להוסיף חצי מצוה לכל מעלותיו ושלמותו, על אחת כמה וכמה שראוי לאותם אשר נטנפה נפשם ונתחזק טנופה ונושן".
יהיה רצון שאף פעם לא יבוא שום מכשול לידינו, ובמיוחד לא מכשול של הריגת נפש ח"ו, ונהיה דבקים בד' ובמצוותיו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
