הקדמה

נאמר ביהושע סוף פרק ה':

יג. "ויהי בהיות יהושע ביריחו, וישא עיניו וַיַרְא, והנה איש עֹמֵד לנגדו, וחרבו שלופה בידו,

וילך יהושע אליו, ויאמר לו: הלנו אתה אם לצרינו.

יד. ויאמר: לא. כי אני שר צבא ד', עתה באתי.

וַיִפֹּל יהושע אל פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו: מה אֲדֹנִי מדבר אל עבדו.

טו. ויאמר שר צבא ד' אל יהושע: של נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עֹמֵד עליו קֹדש הוא,

ויעש יהושע כן".

יש להאריך הרבה בפרשה זו, ומאמר קצר זה יעסוק רק בשיטת הגמרא.

א. הסבר הגמרא במסכת מגילה

הגמרא במסכת מגילה (דף ג ע"א) אומרת: "'ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו'... - אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה!

אמר לו: על איזה מהן באת?

אמר לו: 'עתה באתי'.

מיד: 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' - אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה".

ב. שאלות הרד"ק על הגמרא

הרד"ק (בפסוק י"ד) הביא את הגמרא והסביר אותה: "ויש בו דרש כי בא להפחידם על בטול תורה, ועל שבטלו ביום שעבר תמיד של בין הערבים. אמר לו יהושע: על איזה מהם באת? אמר לו: 'עתה באתי', כלומר: על בטול תורה, שאתם בטלים עתה. מיד: 'וילן יהושע בתוך העמק' - שלן בעומקה של הלכה".

שאל על כך הרד"ק שלש שאלות:

1. "וזה הדרש רחוק, כי אין שעת המלחמה שעת תלמוד תורה.
2. ועוד: כי פסוק 'וילן יהושע' הוא רחוק מזה הפרשה, כי הוא במלחמת העי (ח, ט).
3. ועוד: כי כותב הדרש הזה טעה בפסוק 'וילן', כי שני פסוקים הם: 'וילן יהושע' סופו: 'בתוך העם' (ח, ט), והפסוק האחר: 'וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' (ח, יג)".

שאלות הרד"ק אכן קשות, ויש להוסיף עליהן עוד שאלה כללית:

4. מנין למדו חז"ל הסבר זה שהמלאך בא כדי להוכיחם על ביטול תורה, ועל ביטול הקרבת קרבן התמיד?

בהתבוננות בדברי רש"י ותוספות שם בגמרא, ניתן למצוא תשובות לכל ארבע השאלות!

ג. הסברי רש"י במסכת מגילה

כתב רש"י שם במסכת מגילה:

"אמש ביטלתם כו' - בתשובה שהשיבו: 'עתה באתי' אנו למדין תחילת דברי המלאך. האשימן בשני דברים: אמש, כלומר: כשהעריב היום, היה לכם להקריב תמיד הערב, ובטלתם אותו, ונשתהיתם במארב העיר חנם, שאין זמן מלחמה בלילה [משתחשך].

ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה.

עתה באתי - על של עכשיו.

מיד: 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' - לא באותו הלילה כתיב, אלא בלילה שצר על העי, והכי קאמר: מיד חזר יהושע מדבריו, וכשבא לילה אחר במצור - עסק בתורה".

בדברי רש"י יש תשובות לשתי השאלות הראשונות של הרד"ק, וכן לשאלה הרביעית!

1. תשובת רש"י לשאלה הראשונה

על השאלה הראשונה של הרד"ק: "כי אין שעת המלחמה שעת תלמוד תורה", ענה רש"י: "ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה".

כלומר: אכן שעת המלחמה אינה שעת תלמוד תורה, אבל כיון שלא נלחמו בלילה - היה להם לעסוק בתורה.

2. תשובת רש"י לשאלה השניה

על השאלה השניה של הרד"ק: "ועוד: כי פסוק 'וילן יהושע' הוא רחוק מזה הפרשה, כי הוא במלחמת העי", ענה רש"י: "מיד: 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' - לא באותו הלילה כתיב, אלא בלילה שצר על העי, והכי קאמר: מיד חזר יהושע מדבריו, וכשבא לילה אחר במצור - עסק בתורה".

כלומר: אמנם הפסוק "וילן יהושע" הוא רחוק מפרשתנו, והוא כתוב במלחמת העי, אבל הכוונה של הגמרא היא שמיד כאשר הזדמן ליהושע נסיון דומה של מצור על עיר אחרת - הוא עמד בנסיון, ובלילה הוא עסק בתורה.

3. תשובת רש"י לשאלה הרביעית

בדברי רש"י יש גם תשובה לשאלה הרביעית: מנין למדו חז"ל הסבר זה שהמלאך בא כדי להוכיחם על ביטול תורה, ועל ביטול הקרבת קרבן התמיד?

"אמש ביטלתם כו' - בתשובה שהשיבו: 'עתה באתי' אנו למדין תחילת דברי המלאך. האשימן בשני דברים: אמש, כלומר: כשהעריב היום, היה לכם להקריב תמיד הערב, ובטלתם אותו, ונשתהיתם במארב העיר חנם, שאין זמן מלחמה בלילה [משתחשך].

ועכשיו - שהוא לילה, היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה.

עתה באתי - על של עכשיו".

כלומר: המלים "עתה באתי" מלמדות שהמלאך הוכיח אותם על ביטול תורה.

ד. הסברי התוספות במסכת מגילה

1. תשובת התוספות לשאלה השלישית

על השאלה השלישית של הרד"ק "כי כותב הדרש הזה טעה בפסוק 'וילן', כי שני פסוקים הם: 'וילן יהושע' סופו: 'בתוך העם' (ח, ט), והפסוק האחר: 'וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' (ח, יג)", כתבו התוספות: "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק - לא כתיב בהאי קרא כן, אלא... כתיב: 'וילן בלילה ההוא בתוך העם', ו...כתיב: 'וילך בלילה ההוא בתוך העמק', ודרך הש"ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם יחד, כמו: 'ונתן הכסף וקם לו' (ערכין דף לג ע"א)".

אם כן כתבו התוספות שדרך הש"ס לקצר שני פסוקים ולכתבם כאחד!

2. תשובת התוספות לשאלה הרביעית

התוספות שאלו בפירוש את השאלה הרביעית, וענו עליה תשובה אחרת מרש"י.

שאלו התוספות: "אמש בטלתם תמיד של בין הערבים - ואם תאמר: והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו התמיד ותלמוד תורה?

כלומר: איך משמע מלשון הפסוקים שבטלו את קרבן התמיד ותלמוד תורה?

ענו התוספות: "ויש לומר דהכי פירושו: מדקאמר: 'הלנו אתה', הכי קאמר: בשביל תלמוד תורה באת, דכתיב: 'תורה צוה לנו' (דברים לג, ד), 'אם לצרינו' - או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו".

כלומר: לפי התוספות שאלת יהושע על ביטול תורה נובעת מגזרה שוה באגדה: "הלנו אתה אם לצרינו" - "תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב", והשאלה על ביטול התמיד נובעת מהמלים: "או לצרינו" - הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו.

הוסיפו התוספות והסבירו את תשובת המלאך: "עתה באתי - פירש ריב"ן: על תלמוד תורה באתי, דכתיב ביה: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת' (דברים לא, יט)".

כלומר: תשובת המלאך על ביטול תורה נובעת גם היא מגזרה שוה באגדה: "עתה באתי" - "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" שהכוונה לתורה!

מדוע ענה המלאך דווקא מהפסוק הזה עיין בסמוך.

ה. הסברי האחרונים לשאלה הרביעית

ב"חברותא" על מסכת מגילה (בהערה 89) הביא עוד שני הסברים מנין למדו חז"ל שהמלה "עתה" מתיחסת ללימוד תורה.

1. הסבר ה"ילקוט גרשוני"

"'בילקוט גרשוני' ביאר, ד'עתה באתי' - היינו דבר הנוהג עתה, בלילה, והיינו תלמוד תורה, לאפוקי קרבנות, דאין נוהגין אלא ביום".

כלומר: על מצות תלמוד תורה נצטוה יהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (א, ח). כלומר: מצות תלמוד תורה נוהגת בכל עת ועת, וגם עתה, בלילה. לעומת זאת קרבנות אין מקריבים אלא ביום, שנאמר: "זאת התורה לעֹלה, למנחה, ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. אשר צוה ד' את משה בהר סיני, ביום צַוֹתו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לד' במדבר סיני" (ויקרא ז, לז-לח). ודרשו חז"ל מפסוק זה שאין מקריבים קרבנות אלא ביום, ולא בלילה (מגילה כ ע"ב). ולכן התוכחה היתה על ביטול תלמוד תורה ולא על ביטול הקרבת התמיד.

2. הסבר ה"עיון מנחם"

"בעל 'עיון מנחם' ביאר, דהתורה נרמזת ב'עתה', על פי מאמר חז"ל (אבות פ"ב מ"ד): 'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה', ולכן נקראת התורה 'עתה', לרמז שצריך האדם ללמוד עתה, תיכף, ולא יאמר: 'לכשאפנה אשנה'".

כלומר: על מצות תלמוד תורה מתאימה המלה "עתה", כיון שהמצוה נוהגת בכל רגע ורגע, עתה, ואין לדחות את הלימוד לזמן אחר.

ה. תשובת הנצי"ב לשאלה הרביעית

תשובה אחרת לשאלה הרביעית כתב הנצי"ב בחידושיו למסכת מגילה "מרומי שדה": "אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה - עיין בפירוש רש"י בסנהדרין דף מ"ד [שדומה מאד למה שכתב רש"י כאן במסכת מגילה] ובתוספות כאן, שנדחקו במוצא הדרש [כלומר: שנדחקו להסביר מנין למדו חז"ל את כל הדרשה בענין המלאך].

והנראה דבעיקר האגדה יש להתבונן, האיך אפשר לומר כפי הנראה דהמלאך בא נגד יהושע וכל ישראל בשביל החטא. והרי במדרש רבה פרשת ויחי (פרשה צ"ז אות ג') מבואר להיפך, שהמלאך ביקש מיהושע שיזהר שלא יעשה עמו כמו שעשה לו משה רבו ונדחה.

אלא כך הוא הענין, דידוע שישראל צריכים לעולם השגחה על הפרנסה, והשגחה על שמירה מכל רע. ושני הדברים היו במדבר על ידי הקדוש ברוך הוא כביכול, כדכתיב: 'ימינך ד' נאדרי בכח, ימינך ד' תרעץ אויב' (שמות טו, ו). ובימי יהושע בא מלאך, וידע יהושע כי בא לטובת ישראל, אך כי ידע שאין מלאך אחד עושה שני דברים, לכן שאל לו: 'הלנו אתה', פירוש: אם לפרנסתנו, 'או לצרינו', פירוש: להכות את צרינו, והדבר השני יהיה על ידי הקדוש ברוך הוא, כמו שהיה במדבר. והשיב לו המלאך: 'אני שר צבא ד', עתה באתי', על של עתה, היינו כדי להלחם מלחמות ישראל, שהיא לשעה, ולא לפרנסה, שהיא תמידית.

והנה ידוע דהשגחה תלוי על זכות ומעשה טוב, ופרנסה תלוי בזכות עבודה, ומלחמות תלוי בזכות תורה, שהיא חרבם של ישראל. ומעתה יפה המליצו רז"ל, דהמלאך אמר לו שלא יהיה תמה על מה הוא בא, וירד מהמדרגה שעמד עד כה, שהיה הכל על ידי הקדוש ברוך הוא, כי 'אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה'. ושאלו על איזה מהם בא, פירוש: איזה עוון הגיע לתכלית העונש. דאם עוון העבודה הגיע - הלא ירדו ממעלתם בפרנסה. ואם עוון תלמוד תורה הגיע - ירדו ממעלתם בנוגע לנצחון האויב. והשיבו על של תלמוד תורה, וכמו שכתבתי.

מיד: 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' ואמר ר' יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה. עיין בתוספות ד"ה 'וילן'. ויש לומר דאחרי שראה יהושע כמה מועיל לימוד ההלכה למלחמתם של ישראל, משום הכי כשהגיע לעי, והבין את הנחוץ לזכות גדול, שהרי הקדוש ברוך הוא אמר לו: 'שים לך אורב', לכן הלך בעומק של הלכה, כדי להגדיל את הזכות, ולשנן את חרבן של ישראל".

ו. תשובה נוספת לשאלה הרביעית

נראה להוסיף על דברי הראשונים והאחרונים, שחז"ל הגיעו לדרשתם לא רק מתוך הגזרה שוה ושאר ההסברים היפים שאמרו המפרשים, אלא גם מתוך חמש שאלות שקשות על פשט הפסוקים בפרשה, ועל גביהם למדו את הסברי הראשונים והאחרונים.

אלו הן השאלות:

1. לשם מה בא המלאך? האם רק כדי לומר ליהושע: "של נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עֹמֵד עליו קֹדש הוא"?
2. מדוע הלך יהושע בעצמו אל המלאך, ולא שלח אליו את אחד מחייליו?
3. מדוע שאל יהושע: "הלנו אתה אם לצרינו"? והרי "האיש" עמד לנגדו, וחרבו שלופה בידו, ואם כן פשוט שהוא לצרינו!
4. האם יהושע לא ידע שמי שעומד לנגדו הוא מלאך?! והרי יהושע היה בדרגת נבואה גבוהה מאד (עיין בספר "בית אלקים" למבי"ט שער היסודות פרק כ"ד)!
5. מה פירוש דברי המלאך "עתה באתי"?

מכח שאלות אלו למדו חז"ל שיהושע ידע שמי שעומד לנגדו הוא מלאך (תשובה לשאלה הרביעית), ושתכלית ביאתו היא להוכיח אותם (תשובה לשאלה הראשונה).

ולכן יהושע הלך בעצמו אל המלאך, כדי לברר על מה בא המלאך להוכיח אותם, ולא שלח אליו את אחד מחייליו (תשובה לשאלה השניה).

ולכן יהושע שאל אותו: "הלנו אתה אם לצרינו"? (תשובה לשאלה השלישית), כלומר: על מה באת להוכיח אותנו.

ודברי המלאך "עתה באתי" משמעותם תוכחה על ביטול תורה, כמו שהסבירו רש"י ותוספות והאחרונים והנצי"ב.

נמצאנו למדים שדברי חז"ל, אף על פי שהם נאמרו דרך דרש, הם מעוגנים בשאלות חזקות מאד בפשט, והם בנויים על גזרה שוה באגדה, ועל לימודים חשובים לדורות.

יהי רצון שלא נתבטל מהתורה, ובקרוב ממש נזכה להקריב תמידים ומוספים בבית המקדש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.