הקדמה

השם "ירושלים", שמופיע בתנ"ך למעלה משש מאות וחמישים פעם (עיין במתאימון, הוא הקונקורדנציה, או בתכנת חיפוש במחשב), ובדרך כלל הוא כתוב בלא האות יחוד: "ירושלם", מופיע בפרקנו בפעם הראשונה בתנ"ך, וראוי להתבונן במשמעותו.

א. ירושלים בחומש בראשית

כאמור, בכל חמשת חומשי התורה לא הופיע השם "ירושלים" אף לא פעם אחת, אך העיר ירושלים נזכרת בתורה בשני שמות אחרים:

השם הראשון הוא "שלם", הכתוב במפגש שבין אברהם אבינו לבין מלכי צדק מלך שלם (בראשית יד, יח). "שלם" היא "ירושלים", כפי שעולה מהפסוק בתהלים (עו, ג): "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון", שבו יש הקבלה בין "שלם" ל"ציון", ו"ציון" היא כמובן "ירושלים", כפי שמופיע בתנ"ך פעמים רבות, כמו למשל: "כי מציון תצא תורה, ודבר ד' מירושלים" (ישעיהו ב, ג), וכן כתבו הראב"ע, הרמב"ן ורד"ק.

כמו כן כתבו המפרשים שיש דמיון רב בין "מלכי צדק מלך שלם" הנזכר שם, לבין "אדני צדק מלך ירושלם" הנזכר בפרקנו (רד"ק ורמב"ן בבראשית, ורד"ק ורלב"ג בפרקנו).

השם השני הוא "מוריה", המופיע בפרשת עקדת יצחק, בה אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "ולך לך אל ארץ המֹריה, והעלהו שם לעֹלה על אחד ההרים אשר אֹמר אליך" (בראשית כב, א).

השם "מוריה" נזכר רק פעם אחת נוספת בכל התנ"ך כולו - בשעה שבנה שלמה את בית המקדש הראשון נאמר: "ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלם בהר המוריה..." (דהי"ב ג, א). אם כן "ארץ המוריה" היא ירושלים (רש"י, ראב"ע, רד"ק ורמב"ן בראשית כב, ב).

יש לציין שפסוק זה בספר דברי הימים מלמד שהתקיימו דבריו של אברהם אבינו בעקדת יצחק, שבה קבע ששם יבנה בית המקדש, כמו שנאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה" (בראשית כב, יד), והסביר רש"י: "ד' יבחר ויראה לו את המקום הזה, להשרות בו שכינתו, ולהקריב כאן קרבנות".

ב. מה מקור השם "ירושלים"?

יש לשאול: מה מקור השם "ירושלים"? המלה היא ארוכה (גם ללא האות יוד), ונראית כמורכבת משתי מלים. חז"ל אמרו במדרש בראשית רבה (נו, י) שמקור השם "ירושלם" נובע מצירוף שני השמות שקראו אברהם אבינו בעקדת יצחק, ומלכי צדק מלך שלם: "ירו" שבגימטריא "יראה" - השם שקרא אברהם אבינו (המיוחס לרש"י בפירושו למדרש רבה שם וה"מתנות כהונה" שם), ו"שלם" - השם שקרא מלכי צדק, שהסבירו חז"ל במדרש, וכן במסכת נדרים (לב ע"ב) שהוא שם בן נח.

ג. מה משמעות השם "ירושלים"?

מה משמעות הדברים שאמרו חז"ל על צירוף שני השמות? מה מבטאים שני שמות אלו?

נאמרו בכך מספר הסברים, ובמאמר קצר זה נעסוק רק בשנים מהם:

1. הסבר ה"משך חכמה"

כתב ה"משך חכמה" (בראשית כב, יד): "במדרש: שם קרא אותה: 'שלם' וכו', אברהם קרא אותה: 'יראה' וכו', אלא הריני קורא אותה: 'ירושלים' וכו'. הענין דשם היה בדור המבול, והיה בתבה, וזן ופרנס כל הנבראים שם בתבה. והעיקר היה לתקן המידות והפעולות, שהמה היו מושחתים, ש'השחית כל בשר את דרכו' ו'מלאה הארץ חמס', וכל לימודו היה לתקן המידות והתכונות בכל החי. וזה מורה 'שלם', שהוא מורה שכל המין האנושי הוא אדם אחד, וכל אחד הוא אבר מאברי האדם הגדול, וכל אחד נצרך לחברו, מושפע ומשפיע זה לזה, וכולם כאחד נושאים קיום המין האנושי ונצחיותו.

אמנם אברהם התפלסף מאד בחכמה, ולמד כל דרכי הטועים, והתווכח עימהם, וחקר בשכלו כי יש ד' אחד, משגיח על הכל, ולא מסר השגחתו לכוכבים (עיין בראשית רבה לח, יג, וברמב"ם הלכות עבודה זרה פ"א ה"ג)... וזהו: 'אשר יאמר היום בהר ד' יראה', רצונו לומר שיתגלה אלוקותו בראות כל בשר כבוד ד' בניסים פרטיים.

והנה ירושלים בנויה על שני הדברים: היינו לזכך המושכלות, שעיקרן במוח, ולתקן ולקשט המידות, שעיקרן בלב... ולכן ירושלים 'כלילת יפי, משוש לכל הארץ' (איכה ב, טו), ו'שם עלו שבטים... להודות לשם ד'' (תהלים קכב, ד), כי המידות והמושכלות שניהם נזדככו ונטהרו בירושלים, ולכן קרא אותה 'ירושלים', על שתי הפעולות... ולכן נקרא ירושלים: 'יראה' - על שם טהרת המושכלות, ו'שלם' - על הזדככות התכונות והמידות, אשר על זה נאמר 'כלילת יפי'... וזהו שאמרו במדרש רבה (נה, ט): 'מוריה - שיצאה הוראה לעולם', זהו תיקון המושכלות, ו'שיצא יראה לעולם', זה טהרת התכונות ועונש על השחתת המידות".

כלומר: לפי ה"משך חכמה" שני השמות שנתנו אברהם אבינו ושם בן נח מבטאים שתי מעלות מיוחדות שבירושלים, שהיו באברהם אבינו ובשם בן נח: זיכוך המושכלות ותיקון המידות. אברהם אבינו לימד את אנשי דורו להאמין בד' ולא לעבוד עבודה זרה, דהיינו זיכוך המושכלות. שם בן נח חי בדור המבול שהשחית את מידותיו, ועיקר מעשיהם של נח ובניו בתיבה היה לזון את כל החיות (סנהדרין קח ע"ב), ובכך לתקן את המידות. צירוף שני השמות שקראו אברהם ושם בן נח מבטא שירושלים היא מקום זיכוך המושכלות ותיקון המידות.

דיון בהסבר ה"משך חכמה"

דברי ה"משך חכמה" נפלאים, אך יש להעיר שאף על פי שאברהם אבינו לימד את אנשי דורו את האמונה בד' אחד, מכל מקום אברהם אבינו הוא סמל החסד - התורה האריכה מאד בתיאור הכנסת האורחים של אברהם (בראשית פרק י"ח), ובניסיונותיו החוזרים ונשנים להציל את אנשי סדום (שם), והנביא אמר: "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם" (מיכה ז, כ). ואילו שם בן נח, אף על פי שעסק בתיבה בהאכלת החיות, שזהו מעשה חסד, מכל מקום הוא מופיע בדברי חז"ל כמסמל את לימוד התורה - "בית מדרשו של שם ועבר" (רש"י בראשית כה, כב וכה, כז). אם כן, לפי דרכו של ה"משך חכמה" היה נראה לפרש שהשם "ירושלים" בא לבטא שירושלים היא אכן מקום החסד והתורה, אבל החסד מאברהם אבינו, והתורה משם בן נח.

מדוע ה"משך חכמה" לא הסביר כך?

נראה ששתי סיבות בדבר, האחת כמעט מפורשת בדבריו של ה"משך חכמה", והשניה אינה כתובה בדבריו, אך מתאימה מאד לדבריו:

1. על שם בן נח כתב ה"משך חכמה": "כל לימודו היה לתקן המידות והתכונות בכל החי. וזה מורה 'שלם', שהוא מורה שכל המין האנושי הוא אדם אחד, וכל אחד הוא אבר מאברי האדם הגדול, וכל אחד נצרך לחברו, מושפע ומשפיע זה לזה, וכולם כאחד נושאים קיום המין האנושי ונצחיותו".

כלומר: השם "שלם", שקרא שם בן נח, מבטא את החסד, כיון שכל העולם הוא גוף אחד שלם, וכל אחד צריך לעזור לחברו ולקבל עזרה מחברו.

על אברהם כתב ה"משך חכמה": "אמנם אברהם התפלסף מאד בחכמה, ולמד כל דרכי הטועים, והתווכח עימהם, וחקר בשכלו כי יש ד' אחד, משגיח על הכל, ולא מסר השגחתו לכוכבים... וזהו: 'אשר יאמר היום בהר ד' יראה', רצונו לומר: שיתגלה אלוקותו בראות כל בשר כבוד ד' בניסים פרטיים".

כלומר: השם שקרא אברהם משמעותו השגחת ד' על העולם כמו שהסביר רש"י: "ד' יבחר ויראה לו את המקום הזה, להשרות בו שכינתו"!

2. הסיבה הנוספת שאותה ניתן לומר בדעתו היא שהשם "שלם", שקרא שם בן נח נאמר בהקשר למעשה חסד שאותו עשה שם בן נח, שכן כתוב: "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין" (בראשית יד, יח), שזהו מעשה של חסד, כמו שכתב רש"י: "לחם ויין - כך עושים ליגיעי מלחמה".

לעומת זאת אברהם קרא את שם המקום "ד' יראה" לא ביחס למעשה חסד שהוא עשה, אלא ביחס למעשה שמבטא את האמונה העצומה של אברהם בד', שכן שם זה קרא אברהם בעקדת יצחק, ששם לא עשה אברהם מעשה חסד, אלא מעשה שמבטא את יראתו את ד', כמו שנאמר שם: "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (כב, יב). אם כן מתאים מאד שהשם שקרא אז אברהם מבטא את ההשגחה האלקית, ולא את החסד.

2. הסבר מרן הרב זצ"ל

מרן הרב זצ"ל בספרו "מדבר שור" דרוש ח' (עמוד סז) כתב פירוש הדומה לפירוש שהצענו, שלא כ"משך חכמה": "חז"ל אמרו בבראשית רבה (נו, י) על הפסוק 'ד' יראה' ששם בן נח קרא שם המקום 'שלם', ואברהם אבינו עליו השלום קראו 'יראה', וצירף הקב"ה את שני שמותיהם, וקראה 'ירושלים'.

והכוונה שיש שני מיני שלמויות: השלמות האחת שיהיה שלם בדעות ואמונות אמיתיות, והשנית שיהיה שלם במדותיו, לעמוד נגד יצר הרע. והנה הכרת גדולת ד' יתברך והעבודה בדעות אמיתיות היא עבודה יותר עליונה מהשלֵמוּת של הגבלת המעשים. ובמלכי צדק כתוב: 'ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לא-ל עליון'. והכוונה שהיתה כהונתו כהונה עליונית, שכלית. על כן קראה 'שלם', שקבע עיקר העבודה בשלמות השכלית.

ואברהם אבינו הוסיף על זה שקבע בו גם כן קדושה מעשית, שיהיה אפשר על ידי זה לכוף כל התאוות כולן לרצון ד' יתברך. אם כן בירושלים כלולות שתי הקדושות: קדושת השכל להורות הדעות האמיתיות, וקדושת המעשים להכניע היצר הרע והתאוות".

אם כן לפי הרב זצ"ל השם שקרא שם בן נח מציין את הצד השכלי, ואילו השם שקרא אברהם מציין את הצד המדותי!

אמנם יש לציין שאף על פי שדברי מרן הרב זצ"ל דומים למה שהצענו ביחס לשם בן נח, הם אינם כמו הדברים שהצענו ביחס לאברהם אבינו, שכן הרב לא כתב על אברהם את ענין החסד, אלא את הכנעת היצר הרע והתאוות. ומדוע?

נראה שגם כאן הסיבה היא שאברהם קרא את שם המקום "ד' יראה" לא ביחס למעשה חסד שהוא עשה, אלא ביחס למעשה שמבטא את "קדושת המעשים", שכן אברהם קרא שם זה בעקדת יצחק!

אמנם לפי זה יש להעיר שהשם שקרא שם בן נח נאמר בהקשר למעשה חסד שאותו עשה שם בן נח, שכן כתוב: "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין" (בראשית יד, יח), שזהו מעשה של חסד, כמו שהסברנו בדעת "המשך חכמה" (עיין עוד ב"מדבר שור" שם בדרוש לא עמוד רפט-רצ).

ד. מדוע ברוב הפעמים בתנ"ך נכתב השם ירושלים בלי יוד, אך נקרא עם יוד?

כאמור, השם "ירושלם" נזכר בתנ"ך למעלה משש מאות וחמישים פעם, אך רק בחמישה מקומות הוא כתוב עם יוד: "ירושלים" (עיין במסורה בירמיהו כו, יח).

מה הסיבה לכך שהוא נכתב בדרך כלל בלי יוד, ואף על פי כן הוא נקרא כאילו יש בו יוד?

1. הסבר התוספות לצורת הכתיבה

כתבו התוספות במסכת תענית (טז ע"א, בד"ה "הר שיצאה ממנו הוראה לישראל"): "נקרא 'ירושלם' על שם 'יראה' ועל שם 'שלם', לכך אין אנו נותנין יו"ד ב'ירושלם' בין למ"ד למ"ם, על שם שלם". התוספות הסבירו שהשם ירושלים נכתב בלי יוד, כיון שמקורו הוא במלים "יראה" ו"שלם", ובמלה "שלם" אין יוד. אך הם לא הסבירו מדוע קוראים עם יוד.

2. הסבר רבנו בחיי לצורת הקריאה

כתב רבינו בחיי בפרשת חקת (במדבר יט, יג): "ומפני שמקדש של מטה כנגד של מעלה, לכך אמר: 'משכן' ו'מקדש', וכן כתיב: 'בָּנֹה בניתי בית זבול לך' (מלכים א ח, יג), בית מכוון כנגד זבול. ופסוק מלא מצינו: 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו' (תהלים קכב, ג). וזהו סוד הלשון בשם 'ירושלים', המורה על שנים, כלשון עינים, אזנים, וכיוצא בהם".

לפי רבנו בחיי קריאת העיר בשם "ירושלים" בלשון רבים, באה לבטא שיש שתי ערים בשם ירושלים: אחת של מעלה ואחת של מטה, והן מכוונות זו כנגד זו.

יש לציין שיסוד זה שכתב רבנו בחיי, שיש שתי ירושלים, של מעלה ושל מטה, מקורו בגמרא במסכת תענית (ה ע"א), אלא שרבנו בחיי חידש על סמך גמרא זו שלכן אנו קוראים את שמה של העיר "ירושלים", אף על פי שהכתיב ברוב המקומות הוא: "ירושלם".

כך נאמר במסכת תענית: "אמר ליה רב נחמן לר' יצחק: מאי דכתיב: 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' (הושע יא, ט)? משום ד'בקרבך קדוש' 'לא אבוא בעיר'?! [רש"י: משום דבקרבך קדוש - בתמיה: משום דבקרבך קדוש, דהיינו שאתה מטיב מעשיך, לא יבוא הקב"ה בעיר?!]

אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה, עד שאבוא לירושלים שלמטה. [רש"י: לא אבוא בירושלים וכו' - והכי קאמר: עד שיהא בקרבך קדוש למטה, דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה.]

ומי איכא ירושלים למעלה? אין. דכתיב: 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' (תהלים קכב, ג). [רש"י: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - ירושלים שלמטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה, שהיא כיוצא בה, חבירתה ודוגמתה. מכלל דאיכא ירושלים אחריתי, והיכן אם לא למעלה]".

סיום

בכ"ח באייר תשכ"ז זכה עם ישראל להיכנס בירושלים של מטה, ועל ידי כך נכנס הקב"ה לירושלים של מעלה. יהי רצון שכשם שזכינו לשחרור מקום המקדש, כן נזכה בקרוב לבנין בית המקדש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.