הקדמה
בסוף הפרק נאמר:
יב. "ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמר:
יג. זכור את הדבר אשר צוה אתכם משה עבד ד' לאמר: ד' אלקיכם מניח לכם ונתן לכם את הארץ הזאת.
יד. נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן, ואתם תעברו חמֻשים לפני אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם.
טו. עד אשר יניח ד' לאחיכם ככם, וְיָרְשוּ גם המה את הארץ אשר ד' אלקיכם נֹתֵן להם, ושבתם לארץ ירֻשתכם וִירִשְתם אותה, אשר נתן לכם משה עבד ד' בעבר הירדן מזרח השמש.
טז. ויענו את יהושע לאמר: כל אשר צויתנו נעשה, ואל כל אשר תשלחנו נלך.
יז. ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך, רק יהיה ד' אלקיך עמך כאשר היה עם משה.
יח. כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו - יומת, רק חזק ואמץ".
יש לשאול על פסוק י"ח שלש שאלות:
- מה משמעות הכפילות: "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך"?
- כיצד יתכן להרוג את מי שאינו מבצע את פקודת המלך?
- מדוע אמרו שנים וחצי השבטים ליהושע: "רק חזק ואמץ"?
א. מה משמעות הכפילות:
"כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך"?
כתב על כך האברבנאל: "רצה לומר הממרה את פיך בעשותו הפך מה שתצוה, וגם אשר לא ישמע את דבריך בשלא יעשה מה שתצוה. כי המרי הוא בלא תעשה, והבלתי שמיעה הוא במצות עשה. על כל אחד מהם יומת, רצה לומר עם היות שעל הלאוין בדברי האלקים לוקין, ולא יחוייבו מיתה, הנה בענין מנוייך - על המעט שבדברים, ועל כל אחד מהלאוין - יומת"!
כלומר: לא רק על המראת פי המלך ועשייה בניגוד לדבריו חייבים מיתה, אלא גם על אי שמיעה לדברי המלך חייבים מיתה! ואף על פי שבמצוות התורה קיימא לן: "לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו" (פסחים סג ע"ב), וכל שכן שאין נהרגין עליו, במצות המלך נהרגים אפילו על אי ציות לדבריו!
יש להעיר על דברי האברבנאל "עם היות שעל הלאוין בדברי האלקים לוקין, ולא יחוייבו מיתה", שכמובן אין כוונתו שאין מיתות בית דין בתורה, אלא שעל רוב הלאוין יש רק מלקות ולא מיתת בית דין, ואילו הממרה פי המלך חיב מיתה תמיד.
כעין דברי האברבנאל כתב בקיצור גם המלבי"ם: "כל אשר ימרה - הפך מה שנצטוה, וגם אשר לא ישמע - שלא יעשה מה שנצטוה. כי המרי הוא בלא תעשה, והבלתי שמיעה הוא בקום ועשה. ואמרו: 'לכל אשר תצונו' - אף בדבר קטן חייב מיתה כדין מורד במלכות". ועיין עוד בסמוך.
ב. כיצד יתכן להרוג את מי שאינו מבצע את פקודת המלך?
1. הסבר הרלב"ג
כתב הרלב"ג: "כבר הסכימו לשמוע אל דבריו באופן שהיו שומעין לדברי משה, ושמי שיעבור על מצותו יומת, כי כן יעדה התורה בהעובר על דברי הנביא, וכל שכן יהושע, שהיה מלך ונביא".
כוונת הרלב"ג היא שבספר דברים (יח, יט) נאמר בפרשת הנביא: "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי - אנכי אדרֹש מעִמו". והסבירו חז"ל במסכת סנהדרין (פי"א מ"ה, דף פט ע"א) שהוא חיב מיתה.
אבל יש להעיר על דברי הרלב"ג שלש הערות:
- שם מדובר במקרה שנביא אומר את דבריו בשם ד', ואילו כאן אמרו ליהושע: "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת", משמע גם מה שיהושע יצוה מעצמו, ולא בדבר ד'.
- מי שאינו שומע לדברי הנביא חייב מיתה בידי שמים, כמו שנאמר שם בפרשת הנביא: "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי - אנכי אדרֹש מעִמו". והסבירו חז"ל במסכת סנהדרין (שם) שהוא חיב מיתה בידי שמים, ואילו מי שאינו שומע למלך חיב מיתה בידי אדם.
- אם מה שאמרו שנים וחצי השבטים ליהושע מסתמך על כך שיהושע היה נביא, אם כן קשה: כיצד למדו מפסוק זה שהמורד במלך חיב מיתה? אולי מה שאמרו ליהושע נובע מחמת היותו נביא!
כתב על כך הרב יעקב ליב לוי, המהדיר לפירוש הרלב"ג בהוצאת מוסד הרב קוק, שאולי למדו זאת מהכפילות: "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת" - אחד מדין מורד במלך, ואחד מדין העובר על דברי נביא, וכעין זה כתב הרב יעקב פארדו בפירושו "קהלת יעקב" כאן.
יש להעיר שפירוש זה חולק על פירוש האברבנאל והמלבי"ם שהובא בפרק הקודם.
2. הסבר ה"חתם סופר"
הסבר אחר כתב ה"חתם סופר" בשו"ת "חתם סופר" (חלק אורח חיים סימן ר"ח): "יש לתמוה: כי בתורת משה רבנו עליו השלום לא מצינו כלל שיהיה רשות למלך יהודה וישראל להמית איש. גם 'שתהיה אימתו עליך' (סנהדרין כב ע"א) היא רק מדרשא, מיתורא 'תשים עליך' - לשון 'עליך' שתהיה אימתו עליך, אבל שיהיה רשאי לענוש ולענות נפש, ומכל שכן להמית - מנא לן? ורק בני ישראל אמרו ליהושע: 'כל איש אשר ימרה את פיך יומת, רק חזק ואמץ' (א, יח), והרי כְּתָבוֹ יהושע בספרו על פי ד' יתברך, כמבואר בבבא בתרא (יד ע"ב): 'יהושע כתב ספרו', ואם כן הדין דין אמת, אך הקושיה 'אין הנביא רשאי לחדש' (שבת קד ע"א), זוהי קושיא שצריכה עיון גדול"!
יש להגדיל את הקושיה לאור מה שלמדנו בפרק הקודם שגם על אי שמיעה לדברי המלך חייבים מיתה!
ענה על כך ה"חתם סופר": "ולא מצאתי לה פתר כי אם ממה שכתב הרמב"ן בפרשת בחוקתי, וכן בקונטרס משפטי החרם שלו, דהא דכתיב 'כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת' (כז, כט), אין בו פירוש על פי פשוטו, אלא כל נשיא בישראל, ומכל שכן כל ישראל, שמסכימים להחרים דבר - העובר על חרמם חייב מיתה"[1].
יש לציין שה"חתם סופר" כתב מקור מהתורה לדברי שנים וחצי השבטים, אך הוא לא הסביר מה עומק הסברה בדבר. ועיין על כך בפרק הבא.
ג. מדוע אמרו שנים וחצי השבטים ליהושע: "רק חזק ואמץ"?
1. הסבר הרד"ק והרלב"ג
כתב הרד"ק: "רק חזק ואמץ - דרשו רבותינו ז"ל: יומת - יכול אפילו לדבר עבירה? תלמוד לומר: 'רק', אכין ורקין מיעוטין הן".
כלומר: חז"ל דרשו מהמלה "רק" מיעוט: אמנם צריך לשמוע למלך, ומי שאינו שומע לו - חיב מיתה, אבל כל זה בתנאי שהמלך אינו אומר לעבור על דברי תורה.
יש להעיר שהרד"ק הביא רק את הדרש ההלכתי, ולא הסביר את פשט הפסוק.
כעין דברי הרד"ק כתב גם הרלב"ג, אבל הוא הסביר גם את פשט הפסוק: "והתנו לו: 'רק חזק ואמץ'. רוצה לומר שיתחזק להתנהג ככל דברי התורה, כי אם יצום לעבור על דבריה לא ישמעו אליו, אלא אם היה זה לפי שעה, וזה שהוא והם מחויבים לחיזוק התורה".
כלומר: שנים וחצי השבטים אמרו ליהושע שהם ישמעו לו, ומי שלא ישמע לו - יומת, אבל כל זה בתנאי שהוא יקיים את מה שאמר לו ד' בחלק הראשון של הפרק: "רק חזק ואמץ מאד, לשמֹר לעשות ככל התורה אשר צִוְךָ משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאול, למען תשכיל בכל אשר תלך". וכשם שד' אמר ליהושע: "רק חזק ואמץ מאד, לשמֹר לעשות ככל התורה אשר צִוְךָ משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאול", כך אמרו לו שנים וחצי השבטים באותן מלים ממש: "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו - יומת, רק חזק ואמץ".
2. הסבר האברבנאל, האלשיך הקדוש וה"מצודת דוד"
הסבר אחר כתב האברבנאל: "...שתהיה חזק ואמיץ כמנהיג הגון, ואם אדם יעבור פיך שתענישנו מיד, כי כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לב ע"ב): 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', לכבוד המלכות וצורך העם".
כלומר: שנים וחצי השבטים אמרו ליהושע שהם ישמעו לו, ומי שלא ישמע לו - יומת, ושיהושע יהיה חזק לבצע זאת.
כעין זה כתב גם האלשיך הקדוש: "...ועל הדבר אשר סיימנו לאמר 'יומת', אנו אומרים: 'רק חזק ואמץ'. והוא, כי פחדו פן יִקְרֶנוּ כְּשָאוּל, שעל אשר אמרו מהעם 'מה יושיענו זה' (שמואל א י, כז) והיו חפצים להמיתם, ואמר שאול: 'לא יומת היום איש בישראל' (שם יא, יג), והאשימוהו רז"ל (יומא כב ע"ב) כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז ע"א). ואדרבה, עשה שלא כראוי, כי כך צריך לשתהיה אימתו על העם. ולהשמר מזה אמרו: 'אשר ימרה כו' יומת, רק' בזה 'חזק ואמץ' - אל ירך לבבך לבלתי המיתו, כי אם חזק ואמץ למען ייראוך".
כעין זה בקיצור כתב ה"מצודת דוד": "רק חזק - לענוש המורדים ולא למחול על כבודך".
3. הסבר הנצי"ב
הסבר אחר כתב הנצי"ב בפירושו לשאילתות דרב אחאי גאון "העמק שאלה" (קמב, ט).
לפני שהסביר הנצי"ב את פסוקנו, האריך הנצי"ב להוכיח מכמה גמרות שגם מי שאינו מתכוון לרדוף, אבל גורם לרדיפה דינו כרודף והוא חייב מיתה[2].
על פי יסוד זה הסביר הנצי"ב את פסוקנו: "...וזה ענין מה שאמרו בני ראובן ובני גד ליהושע: 'כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, רק חזק ואמץ', ולכאורה... מה זה ענין דבר מלוכה לבני ראובן ובני גד? הא זה תלוי בדעת כל ישראל!
אלא כל זה היה שייך לדבר המלחמה. באשר הוא היה המצביא... למלחמה... ואילו היה מי ממרה פיו באשר ישלחנו - ירף לבב יהושע, ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה, ונמצא הוא רודף וחייב מיתה.
וזהו שסיימו את דבריהם: 'רק חזק ואמץ', דמשום הכי ימיתוהו רק כדי שיתחזק לבבו. ובשביל שהמה היו החלוץ למלחמה להם היה נאה ומוכרח לומר כן".
בדברי הנצי"ב יש שלושה חידושים:
א. מה מקור הדין שמותר למלך להרוג את המורד בו.
ב. מדוע אמרו ליהושע בהמשך לדין זה: "רק חזק ואמץ".
ג. מדוע דווקא שנים וחצי השבטים אמרו ליהושע דין זה.
א. מקור הדין שמותר למלך להרוג את המורד בו הוא דין רודף, שמותר להורגו. ומדוע? והרי המסרב פקודה אינו רודף! אלא שבסירובו לפקודת המלך הוא מחליש את רוחו של המלך, והמלך אינו יודע כיצד הוא יוכל לנהל את הקרב: מי נאמן לו ומבצע את פקודתו, ומי עלול לסרב לפקודתו. וכאשר המלך אינו יכול לנהל את הקרב כראוי - עם ישראל עלול להיות בסכנה, ולכן המסרב פקודה הוא רודף של כל עם ישראל[3]!
ב. שנים וחצי השבטים אמרו ליהושע שכל מי שיסרב פקודה יומת, כדי שיהושע יהיה חזק ואמיץ לנהל את כל הקרבות כראוי, ולא יחשוש לסירוב פקודה, ולכן סיימו את דבריהם: "רק חזק ואמץ".
ג. דווקא שנים וחצי השבטים אמרו דבר זה, כיון שהם היו החלוצים למלחמה, ומסתבר שאם יהיה מי שיסרב פקודה - הוא יהיה מהם, כיון שהם הולכים ראשונים לקרב, וצמודים ליהושע. ואף על פי כן הם מוכנים לכך שכל מי שיסרב פקודה - יומת!
יש לציין שהנצי"ב לא רק כתב מקור מהתורה לדברי שנים וחצי השבטים, אלא גם הסביר את עומק הסברה בדבר!
סיכום
א. על הכפילות "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך" הסביר האברבנאל שהכוונה היא שלא רק מי שימרה את פי המלך ויעשה בניגוד לדבריו חייב מיתה, אלא גם מי שלא יבצע את דברי המלך חייב מיתה! ואף על פי שבמצוות התורה מי שלא עושה מעשה אינו נענש, במצות המלך נהרגים אפילו על אי ציות לדבריו!
ב. על השאלה כיצד יתכן להרוג את מי שאינו מבצע את פקודת המלך נאמרו שלש תשובות:
- הרלב"ג כתב שמצאנו בתורה שמי שאינו שומע לדברי הנביא חייב מיתה, וכל שכן יהושע שהיה מלך ונביא.
- ה"חתם סופר" כתב שהמקור הוא משפט החרם לרמב"ן.
- הנצי"ב כתב שהמקור הוא דין רודף.
ג. על השאלה מדוע אמרו שנים וחצי השבטים ליהושע: "רק חזק ואמץ" נאמרו שלש תשובות:
- הרד"ק והרלב"ג כתבו שכוונתם היתה לסייג את הדין שמי שאינו שומע לדברי המלך חייב מיתה ולומר שדין זה אינו נוהג במקרה שהמלך אמר לעבור על דברי תורה.
- האברבנאל, האלשיך הקדוש וה"מצודת דוד" כתבו שכוונתם היתה שיהושע יהיה חזק להעניש את המורדים בו.
- הנצי"ב כתב שכוונת אמירתם שכל מי שאינו שומע ליהושע יומת היתה כדי שהוא יהיה חזק ואמיץ לנהל את כל הקרבות כראוי, ולא יחשוש לסירוב פקודה.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בביאת אליהו הנביא ובביאת מלך המשיח.
[1] עיין בהרחבה בדברי הרמב"ן שם ובמאמרי ב"הדר התורה" ויקרא שם.
[2] עיין שם שהביא הוכחה מסוטה מד ע"א, בבא קמא קיז ע"ב, וסנהדרין עב ע"ב. על עצם דין רודף עיין בסנהדרין דפים עב-עג וברמב"ם בהלכות רוצח פ"א הלכות ו-טז.
[3] עיין גם במאמר "ההכנות למלחמת העי השניה בהשוואה למלחמת העי הראשונה", לקמן בפ"ז.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
