הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. "וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם, ויחר אף ד' בבני ישראל.
ב. וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, ויאמר אליהם לאמר: עלו ורגלו את הארץ. ויעלו האנשים וירגלו את העי.
ג. ויָשֻבו אל יהושע ויאמרו אליו: אל יעל כל העם, כאלפַּיִם איש או כשלֹשת אלפים איש יעלו, ויכו את העי. אל תְיַגַע שמה את כל העם, כי מעט המה.
ד. ויעלו מן העם שמה כשלשת אלפים איש, ויָנֻסו לפני אנשי העי.
ה. ויכו מהם אנשי העי כשלֹשים וששה איש, וירדפום לפני השער עד השברים ויכום במורד, וימס לבב העם ויהי למים.
ו. ויקרע יהושע שִמלֹתיו ויפֹּל על פניו ארצה לפני ארון ד' עד הערב, הוא וזקני ישראל, ויעלו עפר על ראשם.
ז. ויאמר יהושע: אהה ד' אלקים, למה הַעֲבַרת הַעֲביר את העם הזה את הירדן לתת אֹתנו ביד האמֹרי להאבידנו, ולוּ הואלנו ונשב בעבר הירדן.
ח. בי ד', מה אֹמר אחרי אשר הפך ישראל עֹרף לפני אֹיביו.
ט. וְישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול.
י. ויאמר ד' אל יהושע: קֻם לָך, למה זה אתה נֹפֵל על פניך.
יא. חטא ישראל, וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו בכליהם.
יב. ולא יֻכלו בני ישראל לקום לפני אֹיביהם, עֹרף יפנו לפני אֹיביהם, כי היו לחרם. לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם".
יש לשאול: בפסוק א', בתיאור החטא, נאמר רק חטא אחד: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם, ויחר אף ד' בבני ישראל". ואילו בפסוק י"א, בדברי ד' אל יהושע נאמרו ששה חטאים: "חטא ישראל, וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו בכליהם".
נשאלת השאלה: מדוע אמר ד' ליהושע ששה חטאים?
המפרשים ענו על כך במספר דרכים, והמשותף לדבריהם הוא שהיה במעשה החטא ששה ענינים.
א. הסברי הרד"ק
1. מהי הברית שעליה עברו?
כתב הרד"ק: "חטא ישראל - ולא תאמר חטא בשגגה, אלא: וגם עברו את בריתי - כי ברית נכרתה ביני ובינם בהר סיני לעשותם כל אשר ציויתים ואצום, וכן הוא אומר: 'ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם' (שמות כד, ז), והם אמרו: 'כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע' (שם). וציוה משה רבנו מפי הגבורה: 'נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ד' אלקיך, אליו תשמעון' (דברים יח, טו). והנה יהושע ציוה אותם ואמר להם שלא יקחו משלל העיר דבר, והנה עברו הברית שלקחו משלל העיר".
כלומר: הברית היא הברית שנכרתה על כל התורה כולה, ובה יש גם את המצוה לשמוע לכל דברי הנביאים.
2. מה ההדגשה: "וגם לקחו מן החרם"?
המשיך הרד"ק וכתב: "וגם לקחו מן החרם - כל 'גם' בא לרבות, ופירושו הנה בעבור החרם, כי אילו ציום הנביא, והוא יהושע, מצוה בלא חרם - אם עברו המצוה עברו הברית, כל שכן כי בידם החרם".
כלומר: המעילה בחרם היא עבירה חמורה במיוחד, יותר מעבירה רגילה. אבל הרד"ק לא הסביר מדוע המעילה בחרם היא עבירה חמורה במיוחד.
3. מה ההדגשה: "וגם גנבו"?
המשיך הרד"ק וכתב: "וגם גנבו - כי לוּ לקחו בפרהסיא לא היה כל כך רע, אבל כשגנבו - כאילו חשבו להסתיר מהבורא".
כלומר: עצם המעילה בחרם היא עבירה חמורה, אבל מצד הגנבה יש ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'!
כעין זה אמרו חז"ל במסכת בבא קמא (עט ע"ב):
"שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?
[פירש רש"י: "החמירה תורה - לשלם כפל, ארבעה וחמשה".]
אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו. כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת".
[פירש רש"י: "השוה כבוד עבד - לא ירא מבני אדם, כדרך שלא ירא מהקב"ה. אבל גנב לא השוה עבד לקונו, אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר".]
4. מה ההדגשה: "וגם כחשו"?
המשיך הרד"ק וכתב: "וגם כחשו - אולי הרגיש אדם בדבר, וכיחש עכן, או בעבור שסופו לכחש, שהרי כחש עד שבקש ממנו יהושע ואמר לו: 'בני, שים נא כבוד לד''".
כלומר: מלבד המעילה בחרם, שהיא עבירה חמורה במיוחד, ומלבד הגנבה, שהיא עבירה חמורה במיוחד, עוד היה כאן ענין חמור, של הכחשת החטא.
היכן מצאנו את הכחשת החטא?
כתב הרד"ק על כך שני הסברים:
בהסברו הראשון כתב הרד"ק שאפשר שמישהו מבני ישראל חשד בעכן שהוא לקח מן החרם ושאל אותו על כך, ועכן הכחיש. אמנם כיון שדבר זה אינו מפורש בפסוקים הקודמים, לכן כתב הרד"ק: "אולי הרגיש".
בהסברו השני כתב הרד"ק שהפסוק כתוב על שם העתיד, שאחרי שהתגלה בגורל שעכן הוא זה שלקח מן החרם, יהושע שאל אותו האם הוא לקח מן החרם, ועכן הכחיש! עד שיהושע ביקש ממנו שיודה, כפי שהתבאר בדברי חז"ל והמפרשים שיובאו במאמר הבא, ובסוף עכן הודה.
5. מה ההדגשה: "וגם שמו בכליהם"?
המשיך הרד"ק וכתב: "וגם שמו בכליהם - וכל זה להכחיש יותר, כמו שאמר: 'והנה טמונים'".
כלומר: הכחשת החטא היתה מתוכננת מראש, על ידי הטמנת החפצים במקום נסתר שלא יגלו אותם, ומתוך כך ניתן יהיה להמשיך להכחיש את החטא.
ב. הסברי ה"מצודת דוד"
הסברים אחרים על חלק מהדברים כתב ה"מצודת דוד".
1. מהי הברית שעליה עברו?
כתב ה"מצודת דוד": "וגם עברו את בריתי - בא להגדיל מעשה הנבלה ההיא, לומר: הלא אף אם יחטא איש לאיש לא ינקה, והמה אף כי לא חששו ועברו בריתי, שעברו על החרם, שהיא כשבועה".
כלומר: ה"מצודת דוד" חולק על דברי הרד"ק שהסביר שהברית היא על כל התורה כולה, והוא הסביר שהברית שעליה עברו היא החרם עצמו, שהחרם הוא כשבועה[1], והשבועה היא ברית[2].
2. מה ההדגשה: "וגם לקחו מן החרם"?
המשיך ה"מצודת דוד" וכתב: "וגם לקחו - רוצה לומר: אף העובר אחת משאר מצות ד' ענש יענש, והמה גם לקחו מחרמי גבוה, חלק ד'".
כלומר: המעילה בחרם היא עבירה חמורה במיוחד, יותר מעבירה רגילה, מפני שזו לקיחה ממה ששייך כביכול לד'.
דבריו דומים לדברי הרד"ק, אלא שהרד"ק לא הסביר מדוע החרם חמור יותר, וה"מצודת דוד" הסביר.
יש לשאול: דווקא לפי ה"מצודת דוד", שהסביר שפירוש המלים "וגם עברו בריתי" הכוונה שעברו על החרם, שהיא כשבועה, לכאורה כבר נאמר שהחרם הוא חטא חמור במיוחד, ומה התחדש כאן?
יש לומר שהפסוק דייק ואמר: "וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם, וגם לקחו מן החרם", כלומר: העבירה על החרם שהוא כשבועה היא חטא חמור מאד, מצד העבירה על השבועה, והלקיחה מן החרם היא חטא חמור, ש"לקחו מחרמי גבוה, חלק ד'", כמו שכתב ה"מצודת דוד".
3. מה ההדגשה: "וגם גנבו"?
המשיך ה"מצודת דוד" וכתב: "וגם גנבו - אילו לקחו לעין כל, היו על כל פנים משוים כבוד המקום לכבוד בשר ודם, אבל המה גנבו להישמר מבני אדם, ומד' לא ייראו".
כלומר: עצם המעילה בחרם היא עבירה חמורה, אבל הגנבה היא ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'! וכמו שביאר הרד"ק.
4. מה ההדגשה: "וגם כחשו"?
המשיך ה"מצודת דוד" וכתב: "וגם כחשו - הן לא יבוזו לגנב אם ישוב וניחם ומודה בה ומחזירה, אבל המה גם כחשו".
כלומר: מלבד המעילה בחרם, שהיא עבירה חמורה במיוחד, ומלבד הגנבה, שהיא עבירה חמורה במיוחד, עוד היה כאן ענין חמור, של הכחשת החטא, כמו שכתב הרד"ק.
ה"מצודת דוד" לא התיחס לשאלה היכן מצאנו את הכחשת החטא.
5. מה ההדגשה: "וגם שמו בכליהם"?
המשיך ה"מצודת דוד" וכתב: "וגם שמו בכליהם - רוצה לומר: לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל המה גם שמו בכליהם, להיות שמור לאוצר, לא להוציא לשבור רעבון נפש, ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת".
כלומר: הטמנת החפצים מבטאת את העובדה שהגנבה לא היתה מתוך רעב שגרם לעכן לגנוב כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא הגנבה היתה רק כדי שיהיה לו בכליו ממון רב.
גם בהסבר המלים הללו חלק ה"מצודת דוד" על דברי הרד"ק.
ג. הסברי המלבי"ם
הסברים אחרים על חלק מהדברים כתב המלבי"ם.
1. מהי הברית שעליה עברו?
כתב המלבי"ם: "עברו את בריתי - שהוא חילול שבת, כי הוציאו והביאו מרשות הרבים לרשות היחיד, ויום כיבוש יריחו היה בשבת, ועל השבת נכרת ברית, כמו שנאמר: 'לעשות את השבת לדורותם ברית עולם' (שמות לא, טז)"[3].
כלומר: הברית היא הברית שנכרתה על השבת, ויום כיבוש יריחו היה בשבת, ובלקיחת החפצים והטמנתם באהל היתה עברה של איסור הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.
המלבי"ם חולק על דברי הרד"ק שהסביר שהברית היא על כל התורה כולה, ועל ה"מצודת דוד" שהסביר שהברית שעליה עברו היא החרם עצמו, שהחרם הוא כשבועה, והשבועה היא ברית.
יש לשאול על דברי המלבי"ם שכל ענין חילול השבת אינו מופיע כלל בפסוקים, אלא רק בדברי חז"ל, וכיצד יתכן שהוא יופיע ראשון ברשימת החטאים?
יש לענות על כך שחטא חילול שבת הוא חמור מאד, שחייבים עליו סקילה, כמו שמפורש בסוף פרשת שלח לך (טו, לב-לו), שהמקושש שחילל שבת נסקל, וכמו שגם אמרו חז"ל על עכן שהוא נסקל על שחילל שבת (ז, כה ורש"י על פי תנחומא מסעי אות ה).
2. מה ההדגשה: "וגם לקחו מן החרם"?
המשיך המלבי"ם וכתב: "וגם לקחו מן החרם - עברו על שבת ועל חרמי שמים".
כלומר: מלבד חילול שבת היה גם חטא של מעילה בחרם.
3. מה ההדגשה: "וגם גנבו"?
המשיך המלבי"ם וכתב:
"ב] ענין החטא: וגם גנבו - שלא לקחו בפרהסיא, רק בגניבה והסתר".
כלומר: הגנבה היא ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'! וכמו שביארו הרד"ק וה"מצודת דוד".
4. מה ההדגשה: "וגם כחשו"?
המשיך המלבי"ם וכתב: "ענין החטא: וגם גנבו - שלא לקחו בפרהסיא, רק בגניבה והסתר, ובזה: וגם כחשו - מכחישים בהשגחה, ועשו עין שלמעלה כאילו אינה רואה".
המלבי"ם הסביר שהגנבה היא עצמה הכחשה בהשגחת ד'.
5. מה ההדגשה: "וגם שמו בכליהם"?
המשיך המלבי"ם וכתב: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל הוא [מי שלקח מהחרם] לא נצרך לגניבה, כי: גם שמו בכליהם - שהטמינו בארץ, כי אין לו צורך בה".
כלומר: הטמנת החפצים מבטאת את העובדה שהגנבה לא היתה מתוך רעב שגרם לעכן לגנוב כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא הגנבה היתה רק כדי שיהיה לו בכליו ממון רב.
בהסבר המלים הללו הסביר המלבי"ם כמו ה"מצודת דוד", ושלא כדברי הרד"ק.
סיכום
א. על השאלה מהי הברית שעליה עברו ישראל נאמרו שלושה הסברים:
- לפי הרד"ק הברית היא הברית שנכרתה על כל התורה כולה, ובה יש גם את המצוה לשמוע לדברי הנביאים, והעבירה על דברי יהושע היא עבירה על ברית התורה.
- לפי ה"מצודת דוד" החרם הוא שבועה, והוא ברית.
- לפי המלבי"ם: הברית היא השבת, ויום כיבוש יריחו היה בשבת, ובלקיחת החפצים והטמנתם באהל היתה עברה של איסור הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.
ב. על השאלה מה ההדגשה "וגם לקחו מן החרם" נאמרו שני הסברים:
- לפי הרד"ק וה"מצודת דוד" יש חומרה מיוחדת בעבירה על החרם.
- לפי המלבי"ם: הברית היא השבת, ונוסף על כך עברו על החרם.
ג. על השאלה מה ההדגשה "וגם גנבו" נאמר הסבר אחד:
הגנבה, שנעשית בסתר, היא ענין חמור במיוחד, שהחוטא מראה שהוא פוחד מבני אדם, ואין הוא פוחד מד'!
ד. על השאלה מה ההדגשה "וגם כחשו" נאמרו שני הסברים:
- לפי הרד"ק וה"מצודת דוד" היתה הכחשה במעשה הגנבה, או כבר כאשר עכן לקח מהחרם וחשדו בו, ושאלו אותו על כך והוא הכחיש, או בעתיד, אחרי שהגורל גילה שעכן מעל בחרם.
- לפי המלבי"ם: עצם הגנבה בסתר יש בה הכחשה בהשגחת ד', כאילו ח"ו הוא אינו רואה.
ה. על השאלה מה ההדגשה "וגם שמו בכליהם" נאמרו שני הסברים:
- לפי הרד"ק הטמנת החפצים במקום נסתר שלא יגלו אותם, מבטאת את הרצון להמשיך להכחיש את מעשה החטא.
- לפי ה"מצודת דוד" והמלבי"ם: הטמנת החפצים מבטאת את העובדה שהגנבה לא היתה מתוך רעב שגרם לעכן לגנוב כדי שיהיה לו מה לאכול, אלא הגנבה היתה רק כדי שיהיה לו בכליו ממון רב.
יהי רצון שאף פעם לא נחטא בשום חטא.
[1] עיין על כך בהרחבה ברמב"ן בויקרא כז, כט, ובמאמרי "מה דינו של אדם שהחרימו אותו?" בספרי "הדר התורה" ויקרא בסופו.
[2] עיין על כך בהרחבה במאמרי "מהי הברית ומהו החסד אשר נשבע ד' לאבותינו?" פ"ג בספרי "הדר התורה" דברים בראש פרשת עקב.
[3] עיין על כך בהרחבה במאמרי "מהי הברית שבשבת?" בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת כי תשא.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
