הקדמה
נאמר בתחילת הפרק:
א. "וישלח יהושע בן נון מן השטים, שְׁנַיִם אנשים מרגלים חֶרֶשׁ לאמר: לכו ראו את הארץ ואת יריחו. וילכו ויבֹאו בית אשה זונה ושמה רחב, וישכבו שמה".
יש לשאול מספר שאלות על פסוק זה:
- מדוע שלח יהושע מרגלים? כיצד הוא לא חשש שהמרגלים יגרמו שוב תקלה לבני ישראל, כמו המרגלים ששלח משה רבנו?
- מה בדיוק רצה יהושע לברר על ידי המרגלים? האם מהיכן נוח לכבוש את יריחו?
- האם המרגלים הלכו בכוונה לבית רחב, או שהם הגיעו לשם במקרה?
- מדוע האריך הפסוק וכתב: "מן השטים"? והרי ידוע שבני ישראל היו בשטים, כמו שכתוב בספר במדבר בסוף פרשת בלק (כה, א) ובפרשת מסעי (לג, מט)!
- מדוע האריך הפסוק וכתב: "חרש"? והרי ידוע שמרגלים נשלחים חרש!
עוד יש לשאול שאלה כללית על הפרק:
- האם המרגלים הצליחו לבצע את המשימה שלשמה הם נשלחו, או שהם התגלו מוקדם ולכן לא הצליחו לבצע את משימתם?
א. כיצד לא חשש יהושע שהמרגלים יגרמו תקלה כמו המרגלים של משה רבנו?
1. הסבר האברבנאל
כתב על כך האברבנאל: "הנה יהושע לפי שהיה בכלל האנשים אשר עלו לתור את הארץ בימי משה, וידע באמת הסבות שנמשכו מהם הרעות, אם במרגלים במה שהוציאו דבת הארץ, ואם בעם במה שהאמינו לדבריהם ונמשכו אחריהם, עתה בשליחות הזה נשמר מכלם ולא נכשל בהם בכאן, וזה כי בימי משה נמצאו ארבע סבות למה שנמשך מהם רעת המרגלים:
האחת שהם במצות ד' הלכו שנים עשר אנשים, וזה סבב שהעם יאמינו יותר בלשונם הרע, ונמשך ממנו מה שנמשך.
והשנית ששלחם: 'כולם אנשים, ראשי בני ישראל המה', ולמעלתם היתה בהם האמנה יותר.
והיה בהם גם כן סבה שלישית, והיא שמשה שלחם לדברים שאינם מטבע הריגול, באומרו: 'וראיתם את הארץ וגו' ומה הערים וגו', אם יש בה עץ אם אין' וגו' (במדבר יג, יח), כאילו היו בוחרים עתה אם ילכו לכבשה או אם ימנעוהו מזה.
והיה גם כן שמה סבה רביעית, והיא ששלחם משה בעצת כל ישראל ובדעתם, כמו שאמר: 'ותקרבון אלי כלכם ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו' (דברים א, כג), והיתה תשובתם אליו ולכל העם, כמו שאמר: 'וישיבו אותם דבר, ואת כל העדה' (במדבר יג, כו), וממנו נמשך שנמס לבב העם.
ולכן, לפי שראה יהושע שמשה רבו, גם אחרי ענין המרגלים, לא נמנע מלשלוח מרגלים עוד, כמו שאמר: 'וישלח משה לרגל את יעזר' וגו' (שם כא, לג), לקח בזה מנהגו,
ושלח 'שנים אנשים', ולא שנים עשר כמו שעשה משה,
ולא ראשי בני ישראל, כי אם 'אנשים מרגלים', רוצה לומר שהיה דרכם ואומנותם ללכת לרגל הערים,
וגם לא שלחם בעצת ישראל, ולא גלה להם מהם דבר, אבל היה ענין שליחותם 'חרש' - בסוד גדול, ובשתיקה רבה, לא לבד שלא ירגישו בהם האויבים כדברי המפרשים, כי אם שלא ידעו ישראל מהם גם כן.
וזכר עוד שלא ציום דבר אחר כי אם ענין הריגול, וזהו אמרו: 'לכו ראו את הארץ ואת יריחו', כלומר: באיזה אופן ובאיזה מקום תכבש ראשונה".
האברבנאל כתב שהיו ארבע סיבות שגרמו לתקלה למרגלים ששלח משה ושיהושע תיקן את כל ארבעת הדברים.
עוד כתב האברבנאל שמשה רבנו עצמו שלח מרגלים פעם שניה, למרות הכישלון של המרגלים הראשונים, כיון שבמרגלים השניים תיקן משה רבנו את הקלקולים שהיו במרגלים הראשונים.
יש לציין שאת הנקודה הרביעית שכתב האברבנאל, שיהושע לא שלח את המרגלים בעצת ישראל, אלא 'חרש' - בסוד גדול, ובשתיקה רבה, שלא ידעו מהם ישראל, כבר כתב הרד"ק: "חרש - תרגם יונתן: 'ברז'. רוצה לומר: בסתר שלחם, כי לא רצה שידעו כל ישראל, כדי שלא יפחדו בשלחו מרגלים. והוא לא שלחם אלא לפי שידע שיצליחו בשליחותם וירחיבו לב ישראל בבשורות טובות".
נראה שהנקודה הזו היא הנקודה העיקרית. וכן כתב האברבנאל בסוף פרשת חקת על הפסוק "וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנֹתיה, ויורש את האמֹרי אשר שם" (במדבר כא, לב): "אמר 'וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנותיה', להגיד שעם כל מה שקרה מהרעה בשליחות המרגלים מקדש ברנע מפני רשעתם, הנה לא נמנע משה בהיותו בארץ האמורי מלשלוח לרגל את יעזר. אבל שלח משה לבדו, ולא ידע ממנו אדם אחר מן המחנה, כי שלח המרגלים חרש לאמר".
2. הסבר המלבי"ם
הסברים דומים כתב המלבי"ם: "וישלח יהושע - בא להשיב על השאלה שתפול בזה: איך שלח יהושע מרגלים אחרי שראה הרע שנמשך משליחות המרגלים בימי משה? משיב כי היו חמישה הבדלים בין המרגלים של יהושע ובין המרגלים של משה:
א] המרגלים ששלח משה היו על פי שאלת העם, כמו שנאמר: 'ותקרבון אלי כלכם, ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו' (דברים א, כב), ולכן כששבו והוציאו דבה - סמכו העם עליהם. אבל פה שלח יהושע מדעת עצמו, ולא מדעת העם.
ב] משה שלחם ממדבר פארן, שהיה רחוק מן הארץ, והיו מסתפקים במהות הארץ ועל יכולתם לכבשה. אבל יהושע שלח מן השטים, שהיה בגבול הארץ, בלתי מסתפק אם יכנס אם לאו, רק לדרוש המקום הנוח לכבוש.
ג] משה שלח שנים עשר תרים, ויהושע שלח שנים אנשים מרגלים. רצוני, כי כבר בארתי בפירוש התורה (פרשת מקץ ופרשת שלח) שיש הבדל בין ה'תר' וה'מרגל': ה'תר' מבקש את הטוב, אם טובה הארץ ואם אנשיה גבורים וכדומה, וה'מרגל' יבקש את ערות הארץ, המקום הנוח לכבשה משם. ובארתי כי יש בזה שני מיני שליחות: אם העם שולחים 'תרים' לראות הטובה אם רעה [שהכוונה בזה אם ראוי שילחמו עליה אם לאו], ישלחו נשיא מכל שבט, כי לא יסמכו בזה על אנשים פחותים, ולא יסמכו [אנשי] שבט [אחד] על שליח [של] שבט אחר, כי כל אחד ישלח איש אשר יסמוך לבו עליו כי יתור אם תהיה הארץ מוכשרת לפני שבטו ועסקיו, כפי מה שהוא, עובד אדמה, או רועה צאן, או עוסק במסחר, או לחוף אניות. ועל כוונה זאת שלח משה 'לתור הארץ', לא 'לרגל'. ולכן שלח נשיא מכל שבט, ולכן יצא המכשול הגדול הזה משליחותם. לא כן אם שולחים 'מרגל', והוא אם הסכימו לכבשה, ושולחים לראות את ערות הארץ מאיזה מקום יכבשוה בקל, ישלחו איש אחד או שנים מהמון העם, כי זה ישלח רק שר הצבא, הרוצה לדעת מאיזה מקום ילחם, ועל זה האופן שלח יהושע רק שנים, ולא י"ב, ורק אנשים מההמון, לא נשיאים, ורק 'מרגלים', ולא 'תרים', ולכן לא היה מקום פה להוצאת דבה.
ד] שלחם חרש - רוצה לומר: בשתיקה, שאיש לא ידע בדבר, רק הוא לבדו.
ה] לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו, עיקר השליחות היה על יריחו והארץ אשר סביבותיה, שדרך שם באו ורצו לדעת איך יכבשוה".
בכך ענה המלבי"ם גם על השאלה הרביעית, מדוע כתוב: "מן השטים"? והרי ידוע שבני ישראל היו בשטים, כמו שכתוב בספר במדבר בסוף פרשת בלק (כה, א) ובפרשת מסעי (לג, מט): כדי להדגיש שיהושע שלח מן השטים, שהיה בגבול הארץ, לא כמסתפק אם יכנס אם לאו, אלא רק לדרוש את המקום הנוח לכבוש.
ב. מה בדיוק הוצרכו המרגלים לברר, האם הם הלכו לבית רחב בכוונה, והאם הם הצליחו בשליחותם?
1. הסבר האברבנאל
כתב האברבנאל: "לכו ראו את הארץ ואת יריחו - כלומר: באיזה אופן ובאיזה מקום תכבש ראשונה".
עוד כתב האברבנאל: "וזכר הכתוב שגם המרגלים האלה פשעו בדבר, כי לא היה להם להיכנס בבית, כי אם בשדה, או ברחוב העיר, וכאשר נטו ללון באכסניא, מיד הרגישו בהם, ונמלטו בחמלת ד', וזהו אמרו: 'לכו ראו את הארץ ואת יריחו', שציום לבד על ראיית הארץ, והמה לא עשו כן, אבל: 'וילכו ויבאו בית אשה זונה וישכבו שמה', ומזה נמשך שנאמר למלך יריחו וגו', והרגיש בדבר ושלח לרחב לומר לה: 'הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך כי לחפור את כל הארץ באו'".
לפי האברבנאל המרגלים היו צריכים לבדוק כיצד לכבוש את הארץ, והם פשעו בהליכתם לבית רחב, ונכשלו בשליחותם!
2. הסבר המלבי"ם
הסבר דומה לדבריו הראשונים של האברבנאל כתב המלבי"ם:
"יהושע שלח מן השטים, שהיה בגבול הארץ, בלתי מסתפק אם יכנס אם לאו, רק לדרוש המקום הנוח לכבוש". "עיקר השליחות היה על יריחו והארץ אשר סביבותיה, שדרך שם באו ורצו לדעת איך יכבשוה".
אבל על הליכת המרגלים לבית רחב כתב המלבי"ם הפוך מדברי האברבנאל: "ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב - היה בזה תחבולה כפולה:
א] שלא יכירום כי מבני ישראל המה, באו בית אשה זונה, ונודע לתושבי כנען כי ישראל עם שונא זמה המה, ולא יעלה על לבם כי שלוחי ישראל 'בית זונה יתגודדו' (על פי ירמיהו ה, ז).
ב] על ידי שהיה שמה רחב, מפורסמת בשמה אצל גדולי הארץ, כמו שאמרו במסכת מגילה (טו ע"א): 'רחב בשמה זנתה' [אמר העורך: לעניות דעתי היה עדיף להביא את הגמרא במסכת זבחים (קטז ע"ב) שהובאה כאן ברש"י בפסוק י"א: "אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב"], נגלו לה סתרי גדולי הארץ וסודותיהם, ואצלה יחקרו כל הנעשה בארץ, ולכן לא הלכו לשום מקום, רק: 'וישכבו שמה'".
לפי המלבי"ם המרגלים היו צריכים לבדוק כיצד לכבוש את הארץ, כמו שכתב האברבנאל, ולפי זה נראה שהם לא הצליחו בשליחותם, אבל מדברי המלבי"ם משמע שהם כן הצליחו בשליחותם! והם הלכו דווקא לבית רחב, כדי שלא יכירו אותם שהם מבני ישראל, וגם כדי ששם הם ישמעו את כל סודות המדינה!
אולי אכן הם שמעו שם את סודות המדינה, אבל יש להעיר שהדברים שהם מסרו ליהושע לא היו מהיכן ניתן לכבוש את יריחו, אלא: "וַיָשֻבוּ שני האנשים וירדו מההר, ויעברו ויבֹאו אל יהושע בן נון, ויספרו לו את כל המֹצאות אותם. ויאמרו אל יהושע כי נתן ד' בידנו את כל הארץ וגם נמֹגו כל ישבי הארץ מפנינו" (כג-כד). והסביר שם המלבי"ם: "ויאמרו - ותכלית ספורם היה: 'כי נתן ד'' להם 'את הארץ'. ממה שראו שהצילם בדרך נס. 'וכי נמוגו כל יושבי הארץ' מפניהם. ממה שראו איך התירא מלך יריחו ודרש אחריהם וממה שנודע להם מפי רחב".
נראה שאף על פי שהם לא הצליחו לבצע את המשימה שיהושע הטיל עליהם, לגלות מהיכן נוח לכבוש את הארץ, מכל מקום הם השיגו שני סוגי מידע חשובים אחרים:
- ד' הצילם בדרך נס, וזה היה להם לסימן שעם ישראל יצליח לכבוש את יריחו בדרך נס.
- כל יושבי הארץ, כולל המלך, יראים מפני בני ישראל, וזה יקל על בני ישראל לנצח במלחמתם.
3. הסבר הרלב"ג וה"מצודות"
הסבר אחר למטרת שליחות המרגלים כתב הרלב"ג: "שילוח המרגלים הוא על... שני דרכים:
הדרך האחד לחקור אם יתכן שישתדל להלחם בעם אשר הם שלוחים לרגל ארצם, אם לא יתכן זה.
כאילו תאמר שיחקרו מהעם היושב בה, המעט הוא אם רב, החזק הוא הרפה, ומה הערים, הבמחנים אם במבצרים. והנה פרי זה הריגול הוא אם בהימשך אל המלחמה, או התרחק ממנה, לפי מה שיספרו המרגלים.
ואולם הדרך השנית הוא לחזק לב העם הנלחמים לבד, כמו שנתפרסם מענין גדעון בן יואש. כי הוא היה סומך בדברי ד' יתברך אחר שעשה לו אות שהוא מדבר עמו (שופטים ו, יז-כד). והנה הגיע מדרגת בוטחו בד' יתברך עד שכבר שלח החיל הבא אליו מישראל להלחם עם מדין, ולא השאיר מהם כי אם שלש מאות איש בדבר ד' יתברך אליו (שם ז, א-ח). ועם כל זה, לחזק לבו על דבר המלחמה, ציוהו ד' שירד אל המחנה הוא ופורה נערו, וישמע מה ידברו, ואחר תחזקנה ידיו (שם, ט-יא). והנה שמע שם מה שחזק לבו לבוא בקשרי המלחמה (שם, יא-טו). וכן היה בענין שילוח המרגלים בזה המקום, כמו שנבאר. רצוני לומר שלא היה שילוחם כי אם לחזק לב יהושע והעם כשישמעו שנפלה אימת ישראל עליהם וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם.
ואחר שהתיישב לנו זה, הנה נבאר דברי זאת הפרשה לפי מנהגנו, ונאמר כי מלת 'חרש' תאמר בפנים רבים. והמכוון ממנה פה, לפי מה שאומר, הוא מענין: 'אל תַחֲרֹש על רעך רעה' (משלי ג, כט), 'חֹרשי און' (איוב ד, ח), שהוא מענין מחשבה. והרצון בזה שכבר שלח יהושע שנים אנשים, מרגלים מחשבת אנשי הארץ. רצוני לומר שיחקרו אם נפלה אימת ישראל עליהם ואם נמוגו מפניהם, כי בזה יתחזק מאד לב אנשי המלחמה. ולזה תמצא שהם לא ריגלו הארץ ואת יריחו כי אם בזה האופן, לפי שכבר באו שם בלילה, ובלילה ההוא יצאו משם, אחר שנתפרסם להם על פי רחב מחשבת אנשי הארץ, ושכבר נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם (ט-יא). וזאת היתה גם כן תשובתם ליהושע. אמרו: 'כי נתן ד' בידינו את כל הארץ, וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו' (כד). ולו היתה כוונת יהושע שירגלו הארץ באופן הראשון - היה ראוי שיאמרו ליהושע שלא יכלו לרגל את הארץ, כי בלילה באו ובלילה ההוא הוכרחו לצאת משם. ולזה הוא מבואר שהכוונה בריגולם היתה לרגל מחשבתם לבד, כדי שיתחזק בזה לב אנשי המלחמה... וזהו מה שהזהירם לראות את הארץ ואת יריחו רוצה לומר שיראו מחשבתם, באיזה אופן שיתכן להם זה בו".
וכן כתב בקיצור ה"מצודת דוד": "מרגלים חרש - מחפשים מחשבות הבריות אם נמס לבבם"
וב"מצודת ציון": "חרש - ענינו מחשבה, כמו: 'אל תחרוש על רעך רעה' (משלי ג, כט)".
לפי הרלב"ג וה"מצודות" המרגלים הצליחו לבצע את המשימה שיהושע הטיל עליהם, כיון שהמשימה היתה לגלות מהי רוח העם ביריחו, כדי לחזק את לב בני ישראל במלחמתם, והם שמעו מרחב שכל יושבי הארץ יראים מפני בני ישראל.
יש לציין שפחד העמים, שמוזכר בדברי רחב אל המרגלים ובדברי המרגלים אל יהושע, מודגש אחר כך שוב בראש פ"ה: "ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל".
עוד יש לציין שפחד העמים באופן כללי במהלך הדורות, מופיע פעמים רבות בדברי הרלב"ג. עיין במאמרים "מה היו המטרות של נס בקיעת הירדן?" (בפ"ד), "מדוע החרים יהושע את יריחו?" (בפ"ו), "ההכנות למלחמת העי השניה בהשוואה למלחמת העי הראשונה" (בפ"ח), "מדוע שרף יהושע את חצור?" (בפי"א), "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו?" (בשופטים פ"א), ו"מדוע התנהג דוד באכזריות כלפי אויבי ישראל?" (בשמואל ב פ"ח).
יהי רצון שיפול מורך על כל אויבינו, ונזכה לנצחם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
