הקדמה

נאמר בפרקנו (יהושע פרק ה):

א. "ויהי כשמע כל מלכי האמֹרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל.

ב. בעת ההיא אמר ד' אל יהושע: עשה לך חרבות צֻרים, ושוב מֹל את בני ישראל שנית.

ג. ויעש לו יהושע חרבות צֻרים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.

ד. וזה הדבר אשר מל יהושע, כל העם היֹצֵא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך, בצאתם ממצרים.

ה. כי מֻלים היו כל העם היֹצאים, וכל העם היִלֹדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו.

ו. כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, עד תֹם כל הגוי אנשי המלחמה היֹצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ד', אשר נשבע ד' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע ד' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש.

ז. ואת בניהם הקים תחתם, אֹתם מל יהושע, כי ערלים היו, כי לא מלו אותם בדרך.

ח. ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול, ויֵשבו תחתם במחנה עד חיותם.

ט. ויאמר ד' אל יהושע: היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם. ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה".

יש לשאול: מהי "חרפת מצרים"? נחלקו בכך המפרשים.

א. הסבר רש"י

כתב רש"י: "גלותי - הסירותי את חרפת מצרים, שהיו אומרים: 'ראו כי רעה נגד פניכם' (שמות י, י) - כוכב אחד יש ששמו רעה, והוא סימן של דם, רואין אנו אותו עליכם במדבר. והוא שאמר משה במדבר: 'למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם' (שם לב, יב). והם אינם יודעים שהוא דם מילה. וכשמלו בימי יהושע, ובא אותו הדם, הוסרה אותה החרפה. שעדיין ערב רב שעלו עמהם היו מונים להם. כך דרש ר' משה הדרשן".

רש"י הסביר על פי הדרש שהחרפה היא מה שמצרים חירפו את ישראל שהם רואים כוכב של דם, שמשמעותו היא שישראל ימותו במדבר. וכעת, כשכל ישראל מלו והיה הרבה דם שנשפך מישראל בגלל המילה, התברר שהדם שראו המצרים אינו דם מיתה, אלא דם מילה.

יש להוסיף שדברי ד' על הסרת החרפה לא נאמרו מיד אחרי המילה, אלא אחרי שבני ישראל החלימו מהמילה (ח-ט), כיון שכל עוד שבני ישראל לא החלימו מהמילה היה אפשר לחשוש שאולי ח"ו הם ימותו מהמילה עצמה, או שמא האויבים יילחמו בהם כאשר הם חולים מחמת המילה, ויהרגו אותם. ורק כאשר בני ישראל החלימו מהמילה וסרו שני החששות אמר ד' שהחרפה סרה!

ב. הסבר הרד"ק

הסבר אחר כתב הרד"ק: "חרפת מצרים - לפי שיצאו האבות ממצרים, והיו הבנים ערלים כמו המצריים, והערלה חרפה, כמו שנאמר: 'כי חרפה היא לנו' (בראשית לד, יד)".

לפי הרד"ק החרפה היא הערלה, כמו שגם אמרו בני יעקב לשכם ולחמור, והיא נקראת "חרפת מצרים", כיון שמצרים היו ערלים.

יש להעיר שהאנשים מהרוב המוחלט של האומות היו ערלים, ולא רק המצרים, ומדוע נקראת הערלה "חרפת מצרים"?

ניתן היה לומר שכיון שבני ישראל במצרים היו ערלים, וגם במדבר הם היו ערלים, לכן הערלה נקראת "חרפת מצרים".

אבל קשה על כך שהרי פסוק ה' אומר שכל בני ישראל שיצאו ממצרים היו נימולים. כך שהערלה של דור המדבר לא נמשכה ממצרים, אלא נגרמה בגלל חוסר האפשרות למול אותם במהלך הדרך, כמו שעולה מפשט פסוק ה', וכמו שכתב גם הרד"ק בפסוק א'. ואם כן חוזרת השאלה מדוע נקראת הערלה "חרפת מצרים"?

נראה שלכן העדיף רש"י לפרש על פי הדרש, שחרפת מצרים היא מה שהמצרים חירפו את ישראל שהם ימותו במדבר, ולא כפי שפירש הרד"ק.

ג. הסברו הראשון של הרלב"ג

הסבר אחר כתב הרלב"ג: "היום גלותי - הסירותי מעליכם חרפת מצרים. ירצה לפי מה שאחשוב בחרפת מצרים אמונותיהם הנפסדות. כי ענין הפסח היה מביא ישראל להעתיק מהאמונות ההם, כמו שביארנו בפרשת בא. ואמנם אמר זה, כי עד עתה סרה זאת המצוה מהם, לסבה שזכרנו. ולזה סמך לזה שכבר עשו שם את הפסח בי"ד יום לחדש".

לפי הרלב"ג החרפה היא העבודה זרה, ו"חרפת מצרים" היא העבודה זרה של מצרים.

יש להעיר שהרלב"ג הסביר ש"חרפת מצרים" סרה עם הקרבת קרבן הפסח. ומפשט הפסוק נראה ש"חרפת מצרים" סרה במילה, כיון שהפסוק אומר: "ויאמר ד' אל יהושע: היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם", ועדיין לא סיפר הנביא כלל על הקרבת קרבן הפסח.

ואולי צריך לפרש שכוונת הרלב"ג היא ש"חרפת מצרים" סרה במילה, כיון שלפני המילה לא יכלו בני ישראל לעשות את הפסח, וכעת, לאחר שמלו את עצמם, יכלו להקריב את קרבן הפסח.

ד. הסברו השני של הרלב"ג

עוד כתב הרלב"ג: "ואפשר שיהא הרצון בזה ההימשך לתאות המשגל. כי המצרים היו פרוצים בעריות, כמו שאמר בתורה בפרשת העריות: 'כמעשה ארץ מצרים' וגו' (ויקרא יח, ג), ולפי שהמילה מכוונת להחליש כח זה האבר, הוא מבואר שבענין המילה תסור מעליהם חרפת מצרים, ויהיו יותר גדורים בענין המשגל".

לפי הסבר זה של הרלב"ג החרפה היא הפריצות בעריות, והיא נקראת "חרפת מצרים" כיון שהמצרים היו מקולקלים בעריות. ועל ידי המילה סרה חרפת מצרים, כיון שעל ידי המילה נעשים גדורים מהעריות.

ה. הסברו השלישי של הרלב"ג

עוד כתב הרלב"ג: "ואפשר שנאמר עוד שהרצון בזה שכבר הסיר מהם חרפת מצרים, שהיו אומרים כי 'ברעה הוציאם להרוג אותם... ולכלותם' (שמות לב, יב), לא להנחילם הארץ, והנה בהיותם מתאחרים במדבר ארבעים שנה היתה להם זאת החרפה. ואולם עתה ייעד אותם שכבר ירשו את הארץ אחר שכבר קיימו זאת המצוה, ותסור מעליהם זאת החרפה".

הסברו זה של הרלב"ג נראה כמו הסברו של רש"י, שהחרפה היא מה שמצרים חירפו את ישראל שהם ימותו במדבר. וכעת, כשכל ישראל מלו, סרה חרפה זו.

אבל באמת אין זה אותו הסבר, כיון שרש"י הסביר שהחרפה היא מה שמצרים חירפו את ישראל שהם רואים כוכב של דם, שמשמעותו היא שישראל ימותו במדבר. וכעת, כשכל ישראל מלו והיה הרבה דם שנשפך מישראל בגלל המילה התברר שהדם שראו המצרים אינו דם מיתה, אלא דם מילה.

ואילו לפי הרלב"ג החרפה אינה קשורה כלל לכוכב, אלא סתם חרפה שהמצרים חירפו את בני ישראל שהם ימותו במדבר.

לכאורה הסבר הרלב"ג הרבה יותר פשוט, ונשאלת השאלה: מדוע לא רצה רש"י לפרש כך, אלא נזקק לדרש של הכוכב ששמו רעה?

נראה שלפירוש הרלב"ג יש קושי: מדוע כעת סרה חרפת מצרים? והרי עדיין בני ישראל לא כבשו את הארץ, ואולי ח"ו הם ינגפו במלחמה לפני אויביהם?

ואמנם הרלב"ג כתב שעל ידי המילה הם יזכו לרשת את הארץ, ורש"י מסכים לכך, כמו שהוא עצמו כתב בפירושו לפסוק ד'. אבל זו רק הבטחה, שעדיין לא התממשה, והמצרים אינם מאמינים בה, ולכן עדיין לא סרה החרפה שהמצרים מחרפים את ישראל.

מה שאין כן לפירוש רש"י החרפה היא הכוכב של הדם שמסמל את הדם של ישראל, וכעת, שנשפך דם רב של ישראל במילה - סרה החרפה.

ו. הסבר האברבנאל

הסבר אחר כתב האברבנאל: "ואחשוב אני בזה, שלפי שהלכו ישראל במדבר ארבעים שנה היו המצריים אומרים מבלתי יכולת ד' להביאם אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר. ועתה, כאשר העבירם הא-ל יתברך אל הארץ והיו ישראל בגלגל, אמר: 'היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם', כי יאמרו שכבר באתם אל הארץ".

לפי האברבנאל החרפה היא מה שמצרים חירפו את ישראל שהם ימותו במדבר. וכעת, כשישראל חצו את הירדן ונכנסו לארץ ישראל, סרה חרפה זו.

הסבר זה של האברבנאל דומה לפירושו השלישי של הרלב"ג, אבל יותר פשוט ממנו. כיון שלפי הרלב"ג החרפה סרה על ידי המילה, כיון שבזכותה ישראל עתידים לרשת את הארץ. ושאלנו על כך שהמצרים אינם מאמינים בכך שישראל יירשו את הארץ, ולכן החרפה בעצם לא סרה. ואילו לפי האברבנאל החרפה סרה ברגע שישראל נכנסו לארץ!

יש לשאול: לכאורה פירוש האברבנאל מאד פשוט, ומדוע לא פירשו המפרשים כמוהו?

נראה שלפירוש האברבנאל יש קושי: מדוע ד' אמר דבר זה ליהושע רק אחרי המילה, ולא מיד אחרי שעברו את הירדן?

סיכום

נאמרו ששה הסברים בביאור המושג "חרפת מצרים":

1. רש"י פירש שהמצרים חירפו את ישראל שיש כוכב של דם כנגד ישראל, וכל ישראל ימותו בחרב. וכעת, כאשר בני ישראל מלו, התברר שהדם הוא דם המילה, ולא דם מיתה.
2. הרד"ק פירש שהערלה היא החרפה, והיא נקראת "חרפת מצרים" כיון שבני ישראל היו במצרים. וכעת, כאשר בני ישראל מלו, סרה מהם הערלה וחרפה.
3. הרלב"ג בהסברו הראשון פירש שחרפת מצרים היא האמונות הנפסדות של מצרים, וכעת, כשעשו את הפסח, או כשמלו והיו ראויים לעשות את הפסח, סרה חרפה זו.
4. הרלב"ג בהסברו השני פירש שחרפת מצרים היא הפריצות שהיו המצרים פרוצים בעריות. וכעת, כשבני ישראל מלו, הם גדרו את עצמם מהפריצות.
5. הרלב"ג בהסברו השלישי פירש שהמצרים חירפו את ישראל שהם ימותו בחרב, ולא יירשו את הארץ. וכעת, כאשר בני ישראל מלו הם היו בטוחים שהם יזכו לרשת את הארץ בזכות המילה.
6. האברבנאל פירש שהחרפה היא מה שמצרים חירפו את ישראל שהם ימותו במדבר. וכעת, כשישראל חצו את הירדן ונכנסו לארץ ישראל, סרה חרפה זו.

יהי רצון שנזכה לרשת את כל הארץ כולה במהרה בימינו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.