סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
נאמר בתחילת הספר:
"ויהי אחרי מות משה עבד ד', ויאמר ד' אל יהושע בן נון, משרת משה, לאמר".
לכאורה הפסוק פשוט, ואין בו קשיים מיוחדים וגם לא לימודים מיוחדים, אבל כאשר מתבוננים בו רואים מספר לימודים חשובים.
כדי להתבונן בו לעומק נשאל מספר שאלות:
כתב על כך הרד"ק: "עבד ד' - מי ששם כל כוחו וכוונתו וכל השגחותיו בד' יתברך, ואף בהתעסקו בעניני העולם מתכוון לעבודת הא-ל יתברך, הוא יקרא: 'עבד ד'', כמו: 'אברהם עבדי' (בראשית כו, כד), 'דוד עבדי' (מל"א יא, יג), 'עבדי הנביאים' (מל"ב ט, ז), שהם כמו העבד לאדון".
מדרגה זו של "עבד ד'" היא מדרגה עליונה ביותר, שזכו לה רק מעט אנשים, כמו משה אברהם ודוד, שהזכיר הרד"ק ועוד מספר צדיקים שהזכיר המדרש.
יש לשאול: האם ניתן להגיע למדרגה זו בימינו?
כתב ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן רלא): "שכל כוונותיו יהיו לשם שמים":
"אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס, שהוא שתין נשמי, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת.
וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: 'בכל דרכיך דעהו' (משלי ג, ו). ואמרו חכמים: 'כל מעשיך יהיו לשם שמים'. שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה, והשתיה, וההליכה, והישיבה... והשיחה, וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו - אינו משובח, אלא יתכוון שיאכל כפי חיותו, לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאוותו - אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה, אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע, וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו - אינו משובח, אלא יתכוון לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות, שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה... וכן בשיחה, אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא, או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר: חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו, ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד".
ה"שולחן ערוך" כתב שמי שכל מעשיו לשם שמים הוא עובד את בוראו תמיד, ואולי ניתן להוסיף על פי דבריו ועל פי דברי הרד"ק שהוא נקרא "עבד ד'"!
כתב על כך הרד"ק: "בן נון - בחיריק כמו בסגול, ואמר בכל מקום בן נון בחיריק, ולא יאמר באחד מהם בסגול, כמו שהוא מנהג ברוב, לפי שהן נדבקות שתי המלות לעולם, מפני שהם מלות זעירות ונדבקות, ובהדבקם תקל הקריאה בחיריק, ולא כן בסגול".
לפי הרד"ק ההסבר הוא נוחות ההגיה, שיותר נוח להגות "בִּן נון" בחיריק, מאשר "בֶּן נון" בסגול, וכן כתב בעקבותיו ה"מצודת ציון".
כעין הסבר אחר כתב רבי אברהם אבן עזרא.
בפרשת כי תצא נאמר: "והיה אם בִּן הכות הרשע, והפילו השֹפֵט, והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" (דברים כה, ב). כתב על כך הראב"ע: "בן הכות - בחיריק, כמו: 'בן נון' (יהושע א, א), 'בן יקה' (משלי ל, א). והטעם כמו: 'בן בליעל' (ש"א כה, יז). וכן: 'שבִּן לילה היה' (יונה ד, י)".
הראב"ע לא הסביר מדוע נאמר תמיד "יהושע בן נון" בחיריק, ולא בסגול, אלא רק ציין שמצאנו עוד מלים בתורה, בנביאים ובכתובים שבהן המלה "בן" מנוקדת בחיריק, ולא בסגול.
יש לציין שגם הרד"ק במקום אחר כתב דברים דומים לדברי הראב"ע.
על הפסוק בספר יונה (ד, י): "ויאמר ד': אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גדלתו, שבִּן לילה היה ובִן לילה אבד" כתב הרד"ק: "שבִּן לילה היה ובִן לילה אבד - בִּן כמו בֶּן, וכן 'בִּן נון'. ו'בִּן לילה' כמו 'בֶּן לילה' כמו: 'בן חדש', 'בן עשרים'. ופירוש 'בן לילה' כי בלילה אחד צמח, ובלילה האחר אבד בסוף הלילה, כי בעלות השחר הוכה וייבש".
הסבר מהותי כתב הרמב"ן.
המקום הראשון בתורה שבו נזכר יהושע בן נון הוא בפרשת כי תשא. כך נאמר שם:
"ודבר ד' אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה, ומשרתו יהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג, יא).
כתב על כך הרמב"ן: "וטעם 'בן נון', בא בחיריק תמורת סגול, וכן: 'דברי אגור בן יקה' (משלי ל, א), 'שבן לילה היה ובן לילה אבד' (יונה ד, י), 'אם בן הכות הרשע' (דברים כה, ב)".
דברים אלו של הרמב"ן זהים לדברי הראב"ע והרד"ק שבסעיף הקודם.
אבל המשיך הרמב"ן ושאל: "ועם כל זה אני תמה: מדוע לא נמלט בשם הצדיק הזה אחד שיבא כמנהג?".
ענה על כך הרמב"ן: "ואני חושב כי נהגו לקרותו כן לכבוד, כי היה הגדול בתלמידי משה רבנו, ויקראו לו בינון, כלומר: הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו".
לפי זה נקרא יהושע בשם בן נון בחיריק כדי לרמוז על מעלתו הגדולה - שהיה החכם והנבון שבכל תלמידי משה רבנו[2]!
כתב על כך הרלב"ג: "והנה קרא יהושע בן נון 'משרת משה', להעיר שהסבה בהגעתו למדרגת הנבואה היתה בעבור היותו 'משרת משה', כי מפני זה היה תמיד עמו, ולמד מחכמתו ומהנהגתו בכל פעולותיו, מה שלא היה דרך לתלמיד שאינו משרת ללומדו, ולזה אמר: 'פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים על ידי אליהו' (מל"ב ג, יא). וזה ממה שיורה כי גדולה שמושה יותר מלמודה, כמו שביארו רבותינו ז"ל (ברכות ז ע"ב)". בעקבותיו כתבו כן גם האברבנאל והמלבי"ם.
כתב המבי"ט בספרו "בית אלקים" בדברו על מיוחדותה של התורה (שער היסודות פרק כד): "ואם ביחוד לשונה, בדבור שמדבר למשה, הוא שמצינו כי כל הדברים שנאמרו לו הם בלשון דבור כמדבר לחבירו, וכמו שאמר הכתוב: 'ודבר ד' אל משה פנים אל פנים' וגו' (שמות לג, יא), וזה כמו שכתוב בכל הדבורים: 'ויאמר ד' אל משה לאמר', 'וידבר ד' אל משה לאמר'. ולא מצינו שנתיחד הדבור לשאר הנביאים בכמו זה הלשון, כי אמרו 'ויהי דבר ד' אלי לאמר' (שש פעמים בספר ירמיהו, כארבעים פעם בספר יחזקאל, ופעמיים בספר זכריה) אינו שוה לו: 'ויאמר ד' אל משה לאמר', 'וידבר ד' אל משה לאמר'. מפני כי 'ויהי דבר ד' אלי לאמר' הוא שדבר ד' היה אליו על ידי אמצעי, ואינו מתיחד הוא יתברך בדבור כמו 'ויאמר ד' אל משה', או 'וידבר ד' אל משה', שֶמוֹרֶה שהוא יתברך בכבודו ובעצמו היה מדבר אליו כדבר איש אל רעהו. וזהו ההבדל הראשון שאמר הרמב"ם ז"ל (בפירוש המשניות בהקדמה לפרק 'חלק') שהובדלה נבואת משה מנבואת שאר הנביאים בארבעה דברים, שהם נבאו על ידי אמצעי, ומשה רבנו עליו השלום בלי אמצעי, שנאמר: 'פה אל פה' (במדבר יב, ח), והרב ז"ל הביא הראיה מ'פה אל פה' וגו' היה אפשר כי מעלת משה רבנו משאר הנביאים שדבר לו הא-ל יתברך כמה פעמים פה אל פה מה שלא דבר לשאר הנביאים ולא כל הפעמים. ואני אומר כי מעלת ומשה רבנו עליו השלום על שאר הנביאים שדבר לו הא-ל יתברך פה אל פה בכל הפעמים שדבר לו בלשון 'ויאמר ד' אל משה לאמר', או 'וידבר ד' אל משה לאמר', שהם כמו ק"ע פעמים לשון אמירה ודבור, בכולם דבר לו שלא על ידי אמצעי, אלא הוא בעצמו ובכבודו, פה אל פה, כמו שהוא משמעות הכתוב 'ויאמר ד' אל משה', 'וידבר ד' אל משה', לא כפעם הראשונה שנראה לו על ידי מלאך כמו שאמר הכתוב: 'וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה' (שמות ג, ב).
ואמר ברוב הפעמים 'לאמר', לבאר סבת זה הענין כי מה שהיה מדבר אליו כמדבר איש אל רעהו ולא על ידי מראה, היה מפני שהיה צריך לומר זה הענין לישראל, והוא ענין המצוות שצריכין לעשותן בפועל בעולם, ולא יבואו על ידי מראה, כי אם הדברים הנאמרים לפי שעה על ידי שאר הנביאים, וגם כי על ידי הנביאים גם כן נאמר כמה פעמים 'לאמר', הרי ביאר קודם כי הדבור היה על ידי אמצעי, וכן כשאומר: 'ויאמר ד' אל שמואל', או: 'ויאמר ד' אל דוד', הרי ביאר קודם בשמואל שהיה על ידי מראה או חזון, כמו שנאמר: 'ודבר ד' יקר בימים ההם אין חזון נפרץ וגו', ושמואל שוכב בהיכל ד' וגו' ויקרא ד' אל שמואל' וגו' (שמ"א פ"ג), ואח"כ אמר כמה פעמים: 'ויאמר ד' אל שמואל'. וכן בדוד כתיב: 'וישאל דוד וגו', ויאמר ד' אל דוד' (שמ"ב פ"ב), וכן בשלמה: 'וירא ד' אל שלמה וגו' ויאמר ד' אל שלמה' וגו' (דה"ב פ"ז), וכן בישעיהו כתוב בתחלת נבואתו: 'חזון ישעיהו', כי נבואתו היתה על ידי מחזה, והוא על ידי אמצעי, ואחר כך אומר: 'ויאמר ד' אל ישעיהו' (ישעיה ז), וכן בשאר הנביאים, ובשום נביא לא נאמר: 'ויאמר ד' אל פלוני לאמר', או: 'וידבר ד' אל פלוני לאמר', כי הוא מורה על הדבור בלי אמצעי, כמו שכתבתי, זולת ביהושע, שכתוב בו: 'ויאמר ד' אל יהושע לאמר' (א, א; ד, א; ד, טו), ופעם אחת: 'וידבר ד' אל יהושע לאמר' (כ, א). ואפשר לומר כי מפני שתלמידו של אדם כמותו, כמו שהוכיחו ממשה עצמו, ויהושע אמר לו הא-ל יתברך: 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' (יהושע א, ה) ולזה דבר לו בכמו זה הדבור שדבר למשה. גם כי לא היתה השגתו כהשגת רבו, כי 'פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה' וכו' (בבא בתרא עה ע"א)".
למדנו מכאן את מעלתו של יהושע על גבי כל שאר הנביאים מלבד משה רבנו.
א. פירוש המושג "עבד ד'" הוא מי ששם כל כוחו וכל כוונותיו לשם עבודת ד'.
ב. הניקוד המיוחד "יהושע בִּן נון" בחיריק ולא בסגול בא לרמוז על חכמתו ובינתו העצומה של יהושע.
ג. נאמר בפסוק: "יהושע בן נון משרת משה" כדי ללמדנו שיהושע זכה למעלותיו העצומות בחכמה ובנבואה בזכות היותו משרת משה.
ד. נאמר בפסוק: "ויאמר ד' אל יהושע... לאמר" - סגנון שאינו בספרי הנביאים הנוספים - כדי ללמדנו על מעלתו העצומה של יהושע בנבואה.
לסיכום כללי: למדנו מפסוק זה את מעלותיו העצומות של יהושע בחכמה ובנבואה, ושהוא זכה להן בזכות היותו משרת משה.
גם בפסוק פשוט, שנראה שאין לכאורה מה ללמוד ממנו - יש ללמוד ממנו דברים רבים וחשובים.
יסוד זה לימד אותנו משה רבנו ביומו האחרון.
כך נאמר בסוף פרשת האזינו: "ויאמר אֲלֵהֶם: שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום, אשר תְּצַוֻם את בניכם, לשמֹר לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר רֵק הוא מכם, כי הוא חייכם, ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עֹברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים לב, מז).
כתב רש"י שם: "כי לא דבר רק הוא מכם - לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם.
דבר אחר: אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר. תדע לך שכן אמרו: 'ואחות לוטן תמנע' (בראשית לו, כב), 'ותמנע היתה פלגש' וגו', (שם, יב) - לפי שאמרה: איני כדאי להיות לו לאשה, הלואי ואהיה פילגשו. וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאוים להדבק בזרעו".
יהי רצון שנזכה להבין את כל התורה כולה לעומקה.
[1] יש לשים לב שהביטוי "עבד ד'" או "עבדי" מופיע בפרקנו חמש פעמים (א, ב, ז, יג, טו)!
[2] א. יש לציין שכעין זה פירש רש"י את המלים "אגור בן יקה" שבפסוק "דברי אגור בן יקה" (משלי ל, א): "אגור בן יקה - שלמה, שאגר את הבינה והקיאה. כך פירשוהו חכמים".
ועיין גם בפירוש "אור החיים" הקדוש בפרשת כי תצא על הפסוק "והיה אם בִּן הכות הרשע, והפילו השֹפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" (כה, ב): "אם בן הכות וגו' - אמר בן בחיריק, רמז שצריך להתבונן בו, לדעת אם יכול לסבול הארבעים, אבל אם אמדוהו לפחות מכן אינו לוקה אלא לפי מה שאמדוהו (מכות כב, ע"ב)".
ב. ועיין שם ברמב"ן שכתב פירוש נוסף, דומה לפירושו הקודם: "או יהיה ענינו יהושע שהבינה מוליד, יעשו 'נון' מלשון 'לפני שמש ינון שמו' (תהלים עב, יז)". וכוונת הרמב"ן שהמלה נון משמעותה הולדה ותנובה, בדומה לפירוש הראב"ע שם בתהלים שכתב: "ינוב וירבה" (ורש"י ומפרשים נוספים שם פירשו אחרת).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרק ו | הקדמה ביום השביעי להקפת יריחו - לפני נפילת חומתה ציווה יהושע את העם: "והיתה העיר חרם, היא וכל אשר בה...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר יהושע
פרק י | הקדמה השם "ירושלים", שמופיע בתנ"ך למעלה משש מאות וחמישים פעם (עיין במתאימון, הוא הקונקורדנציה, או...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר יהושע
פרק ג | הקדמה לפני מעבר הירדן אמר יהושע לבני ישראל: "בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם, והורש יוריש מפניכם את...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר יהושע
פרק ד | הקדמה חז"ל ורבותינו הראשונים דנו בשאלה על מי מוטלת המצוה לשאת את ארון הברית: האם על הלויים, או על...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר יהושע