(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר ליהושע: אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת אל תפחד ואל תישבר מלצאת נגד העי למלחמה (למרות שבפעם הקודמת הפסדתם במלחמה נגדם),[1] קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה תיקח איתך את כל החיילים שיש בישראל,[2] וְקוּם עֲלֵה הָעָי וקום תעלה על העי למלחמה,[3] רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ תראה שאני אמסור בידך את מלך העי, את העם שנמצא בעי, את העיר של העי ואת הארץ של העי. בהתחלה יכו חיילי ישראל את מלך העי ואת עמו על ידי שתושבי העי יצאו מעירם והחיילים שיעשו עצמם בורחים מפניהם יכו אותם מחוץ לעיר, ולאחר מכן החיילים שהיו במארב יכבשו את העיר של העי ואת חבל הארץ שבה הוא נמצא (הדברים יבוארו בעז"ה בפסוקים הבאים)[4]:

(ב) הקב"ה מצווה את יהושע שלשה ציוויים הנוגעים לכיבוש העי: 1) וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ עליך (יהושע) לעשות לעי ולמלך שלה כמו שעשית לעיר יריחו ולמלך שלה. כלומר: עליכם להרוג את כל יושבי העי כמו שהרגתם את כל יושבי העיר יריחו,[5] 2) רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם אולם בניגוד לכיבוש יריחו, שם היה אסור לכם לקחת את השלל והבהמות (משום שהכל הוחרם), בכיבוש העי מותר לכם לקחת לעצמכם את הרכוש והבהמות,[6] 3) שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ וכן עליך לשים מארב של חיילים מהכיוון הנגדי לכיוון ממנו אתה תתקוף את העי[7]:

(ג) וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה לַעֲלוֹת הָעָי יהושע וכל החיילים קמו כדי לעלות ולהילחם בעי,[8] וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל יהושע בחר שלשים אלף חיילים גיבורים,[9] וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה יהושע שלח את שלשים אלף החיילים בלילה. יהושע שלח חיילים אלה למארב כפי שמיד נראה בעז"ה[10]:

(ד) וַיְצַו אֹתָם יהושע ציווה את שלשים אלף החיילים, לֵאמֹר כך אמר יהושע לחיילים בשעה שציווה אותם:[11] רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר תבינו, אתם תתחבאו מאחורי העיר, מאחורי העי, מהכיוון הנגדי לכיוון שממנו נתקוף,[12] אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד אל תתחבאו רחוק מידי מהעיר,[13] וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים תהיו מוכנים להגיע מהר לתוך העיר בבוא הזמן המתאים לכיבושה[14]:

(ה) וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר אני וכל החיילים שאיתי נתקרב אל העיר, אל העי,[15] וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה וכאשר חיילי העי ייצאו מהעיר כדי להילחם נגדנו (כמו שהם יצאו אלינו בפעם הראשונה),[16] וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם (כאשר חיילי העי ייצאו מהעיר כדי להילחם נגדנו כמו שהם יצאו אלינו בפעם הראשונה) נטעה את חיילי העי, ונעשה את עצמנו כאילו שאנחנו בורחים מפניהם[17]:

(ו) וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ חיילי העי ייצאו מהעיר כדי לרדוף אחרינו,[18] עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר (חיילי העי ייצאו מהעיר כדי לרדוף אחרינו) עד שננתק אותם מהעיר. יהושע אמר שחיילי ישראל יברחו בכוונה למקום מרוחק מהעיר כדי שחיילי העי יתרחקו מהעיר,[19] כִּי יֹאמְרוּ (חיילי העי ירדפו אחרינו) משום שהם יאמרו:[20] נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה בני ישראל בורחים ממנו כמו שהם ברחו מאיתנו במלחמה הראשונה, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם ואנחנו נוסיף לברוח מהם למקום מרוחק יותר מהמקום אליו ברחנו בהתחלה, וכך נרחיק את חיילי העי למקום מרוחק יותר מהעיר (ואתם, חיילי המארב, תוכלו להיכנס ולכבוש את העיר)[21]:

(ז) וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב (לאחר שחיילי העי יברחו אחרינו) אתם, שלושים אלף החיילים שנמצאים במארב, תקומו ממקום המסתור שלכם,[22] וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר ואתם תגרשו מהעיר את תושבי העי שעדיין נשארו בה,[23] וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם וה' ימסור את העיר בידכם[24]:

(ח) וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר כאשר אתם (חיילי המארב) תכבשו את העיר של העי,[25] תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ (כאשר תכבשו את העיר) תבעירו את העיר באש ותשרפו אותה,[26] כִּדְבַר יְקֹוָק תַּעֲשׂוּ (תבעירו את העיר באש ותשרפו אותה) כמו שה' ציווה לעשות (בפס' ב': "כאשר עשית ליריחו ולמלכה"),[27] רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם (יהושע מסכם את הציווי שלו לחיילי המארב ואומר להם) תתבוננו על הציווי שלי ואל תמרו את פי[28]:

(ט) וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ יהושע שלח את שלושים אלף חיילי המארב,[29] וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב שלושים אלף חיילי המארב הלכו אל מקום המסתור שלהם, אל המקום שבו הם הקימו את המארב על העיר,[30] וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי שלשים אלף החיילים ישבו והתחבאו בנקודה שהייתה בין העיר בית אל לבין העי. נקודה זו הייתה בצד הדרומי מערבי שבין בית אל לבין העי, וכך אנשי בית אל שנחלצו לעזרת העי לא ראו את חיילי המארב,[31] מִיָּם לָעָי הנקודה שבה התמקמו חיילי המארב הייתה ממערב לעי,[32] וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם באותו לילה, יהושע ישן באמצע המחנה, כדי שבבוקר הוא יוכל לקום מוקדם, ומהמקום שבו ישן הוא יוכל להעיר את החיילים מהשינה ולזרזם למלחמה[33]: (י) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר בבוקר למחרת, יהושע קם מוקדם בבוקר,[34] וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם יהושע בדק האם חיילי ישראל היוצאים למלחמה מוכנים לקרב,[35] וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי יהושע וזקני ישראל הלכו בראש המחנה כדי להילחם בעי[36]:

(יא) וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ עָלוּ כל החיילים שהיו עם יהושע עלו גם הם להילחם בעי,[37] וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר יהושע והחיילים שאיתו באו וניגשו אל מול העיר של העי,[38] וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי חיילי ישראל הקימו את המחנה שלהם מצפון לעי,[39] וְהַגַּי בֵּינָיו וּבֵין הָעָי היה עמק בין מחנה ישראל למחנה העיר של העי. חיילי ישראל נעמדו במקום שהיה מול העיר של העי, אך היה עמק שהפריד בין המקום שבו הקימו חיילי ישראל את המחנה שלהם לבין העיר של העי[40]:

(יב) וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יהושע לקח חמשת אלפים (5000) חיילים (כדי שישמשו למארב נוסף על המארב של שלושים אלף החיילים – כפי שנראה מיד),[41] וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי יהושע שם גם את המארב השני (שכלל כאמור חמשת אלפים חיילים) במקום מחבוא שהיה בין העיר בית אל ובין העי. המארב השני ארב בנקודה שהייתה קרובה יותר לעי מאשר המארב הגדול,[42] מִיָּם לָעִיר (יהושע שם את חמשת אלפים החיילים) ממערב לעיר. יוצא שבמלחמה נגד העי היו שני מארבים: מארב ראשון שמנה שלשים אלף (30,000) חיילים שהתמקם בנקודה רחוקה יותר מהעיר, ומארב שני שהתמקם בנקודה קרובה יותר אל העיר ומנה חמשת אלפים (5000) חיילים[43]:

(יג) וַיָּשִׂימוּ הָעָם העם הכין למלחמה,[44] אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר (העם הכין למלחמה) את החיילים ששהו במחנה שהיה בצפון העי (שהם היו רוב חיילי ישראל),[45] וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וכן הכין העם למלחמה את החיילים שהיו במארב שהיה ממערב לעי (המארב הקטן),[46] וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק במהלך הלילה, יהושע הלך בעמק שהיה בין מחנה ישראל למחנה העי, כדי להתקרב אל העיר ולהלחם בה[47]:

(יד) וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי כאשר מלך העי ראה את מחנה ישראל מתארגן כדי לתקוף אותו פעם נוספת,[48] וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ חיילי העי מיהרו וקמו מוקדם בבוקר,[49] וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה חיילי העי יצאו להילחם נגד חיילי ישראל,[50] הוּא וְכָל עַמּוֹ מלך העי וכל העם שלו יצאו להילחם בישראל,[51] לַמּוֹעֵד (מלך העי וכל העם שלו יצאו להילחם נגד חיילי ישראל) בזמן שהם קבעו שתתחיל ההתקפה. מלך העי וחייליו קבעו שהם ייצאו להתקיף את מחנה ישראל בזמן מסוים, והנביא אומר שכאשר הגיע הזמן המתוכנן, חיילי העי אכן יצאו לתקוף את ישראל,[52] לִפְנֵי הָעֲרָבָה (מלך העי וחייליו יצאו) לשטח המישורי שהיה לפני העיר (כדי להילחם נגד חיילי ישראל),[53] וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר מלך העי לא ידע שיש חיילים מישראל שהתמקמו במארב מאחורי העיר, ממערב לעיר[54]:

(טו) וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם יהושע וחיילי ישראל הראו עצמם כאלו הם נופלים לפני מחנה העי, כאילו שחיילי העי מנצחים אותם,[55] וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר כשחיילי ישראל הראו את עצמם כאילו הם ניגפים לפני חיילי העי, הם ברחו דרך מקום שהיה בו מרעה לבהמות[56]:

(טז) וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם כל תושבי העי נאספו כדי לרדוף אחרי חיילי ישראל,[57] וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ תושבי העי רדפו אחרי יהושע (ואחרי חיילי ישראל שהיו עם יהושע כפי שכתוב בפסוק הקודם),[58] וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר (תושבי העי יצאו מהעיר כדי לברוח אחרי חיילי ישראל) ובכך הם התנתקו מהעיר, יצאו מהעיר[59]:

(יז) וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל לא נשאר אף אחד מתושבי העי ובית אל שלא יצא לרדוף אחרי חיילי ישראל, כל תושבי העי ובית אל יצאו לרדוף אחרי חיילי ישראל,[60] וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה תושבי העי עזבו את העיר שלהם פתוחה –  ללא שמירה,[61] וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל תושבי העי ובית אל רדפו אחרי ישראל:

(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר ליהושע: נְטֵה בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי תרים את הכידון אשר בידך לכיוון העי. הנפת הכידון היא סימן לחיילי המארב שייצאו ממקום מחבואם,[62] כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה (תניף את הכידון) שהרי אני (ה') אמסור את העי בידך (יהושע וישראל), אתם תצליחו לכבוש את העי,[63] וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר יהושע הרים את הכידון שהיה בידו לעבר העי ובכך סימן למארב הגדול (שהיה בצידו הדרומי מערבי של העיר) לצאת לעבר העיר של העי ולכבוש אותה[64]:

(יט) וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מִמְּקוֹמוֹ החיילים שהתחבאו במארב קמו במהירות ממקום מחבואם,[65] וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ כאשר יהושע הרים את הכידון שבידו, החיילים שהיו במארב רצו לכיוון העי,[66] וַיָּבֹאוּ הָעִיר חיילי המארב נכנסו אל תוך העיר של העי,[67] וַיִּלְכְּדוּהָ חיילי המארב כבשו את העיר של העי,[68] וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ חיילי המארב מיהרו והדליקו את העיר של העי באש[69]:

(כ) וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם תושבי העי פנו והביטו אחורה, לעבר העיר של העי (חיילי העי רדפו אחרי חיילי ישראל בכיוון הנגדי של העיר ולאחר שחיילי ישראל העלו את העיר באש, הם הביטו אחורה),[70] וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה תושבי העי ראו שעשן עולה מהעיר שלהם גבוה כלפי מעלה לכיוון השמים,[71] וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה לא היה לתושבי העי מקום לברוח אליו. לתושבי העי לא היה כיוון שאליו הם היו יכולים לברוח, משום שהם היו מוקפים על ידי חיילי ישראל מכל הכיוונים,[72] וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר חיילי ישראל שעשו את עצמם בורחים לעבר מקום המרעה,[73] נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף (חיילי ישראל שעשו עצמם בורחים למקום המרעה) הפכו להיות הרודפים אחרי תושבי העי במקום להיות נרדפים אחריהם. לאחר שתושבי העי הבינו שהם הפסידו במלחמה, התחילו חיילי ישראל שעשו את עצמם ניגפים לפני העי לרדוף אחרי תושבי העי[74]:

(כא) וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד הָאֹרֵב אֶת הָעִיר יהושע וחיילי ישראל ראו שהחיילים שהיו במארב כבשו את העי,[75] וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר (יהושע וחיילי ישראל ראו גם) שעלה עשן מהעי (בגלל שחיילי המארב הדליקו את העיר באש),[76] וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי בני ישראל חזרו והכו את אנשי העי[77]:

(כב) וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר חיילי המארב יצאו מהעיר של העי,[78] לִקְרָאתָם (חיילי המארב יצאו) לכיוון תושבי העי שיצאו מהעיר,[79] וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ תושבי העי היו באמצע, בין חיילי ישראל: מצד אחד היו חיילי המארב ומצד שני היו יהושע וחיילי ישראל שעשו עצמם ניגפים לפני תושבי העי,[80] אֵלֶּה מִזֶּה חיילי המארב היו בצד אחד (בכיוון של העיר),[81] וְאֵלֶּה מִזֶּה ויהושע והחיילים שאיתו היו בצד השני (ואנשי העי היו באמצע),[82] וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט חיילי ישראל הכו את תושבי העי עד שלא  נשאר מהם שום שארית. חיילי ישראל הכו את חיילי העי עד שלא נשאר אדם אחד בחיים מכל תושבי העי (שריד ופליט הם בעלי משמעות זהה של שארית)[83]:

(כג) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי בני ישראל תפשו את מלך העי בחיים,[84] וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בני ישראל הביאו את מלך העי לפני יהושע:

(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה כאשר חיילי ישראל סיימו להרוג את תושבי העי שהיו בשדה מרעה ששם הם רעו את הבהמות (כפי שנבאר בעז"ה בהמשך הפסוק),[85] בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ השדה שבה היכו חיילי ישראל את חיילי העי היה במדבר שבו רדפו חיילי העי אחרי חיילי ישראל. הנביא מציין שהריגת חיילי העי נעשתה בשדה מרעה שהיה במדבר שהיה מחוץ לעיר של העי, שדה שבה התנהל המרדף של חיילי העי אחרי חיילי ישראל (כשחיילי ישראל עשו עצמם בורחים מחיילי העי – עיין פסוק טו'),[86] וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם כל חיילי העי נפלו ונהרגו על ידי החלק הקמור שבחרב עד שלא נשאר אפילו חייל אחד שנותר בחיים,[87] וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי (לאחר שסיימו להרוג את חיילי העי) חיילי ישראל חזרו לתוך העיר של העי,[88] וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב (לאחר שחזרו לתוך העיר של העי) חיילי ישראל הרגו עם החלק החד של חרבם את הנשים והטף של העי[89]:

(כה) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא סך כל ההרוגים מתושבי העי שנהרגו באותו יום,[90] מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה כל אנשי העי נהרגו במלחמה נגד ישראל: גם הגברים וגם הנשים,[91] שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף (סך הכל נהרגו מאנשי העי) שנים עשר אלף תושבים, כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי שנים עשר אלף תושבי העי שנהרגו כוללים את כל תושבי העי. סך הכל היו שנים עשר אלף תושבים בעי וכולם נהרגו[92]:

(כו) וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן יהושע לא החזיר את ידו מההנפה בכידון, יהושע לא הוריד את ידו מהנפת הכידון (ככתוב בפסוק יח'),[93] עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי (יהושע לא הוריד את ידו מהנפת הכידון) עד שהוא סיים להשמיד ולהרוג את כל תושבי העי[94]:

(כז) רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל עם ישראל בזז רק את הבהמות ואת השלל של העי (אך הרגו את כל התושבים),[95] כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ (עם ישראל הרג את התושבים ובזז את הבהמות והשלל) כפי שציווה ה' את יהושע[96]:

(כח) וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי יהושע שרף את העיר שהייתה שייכת לעי,[97] וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה יהושע הפך את העיר שהייתה שייכת לעי לגל חורבות,[98] עַד הַיּוֹם הַזֶּה העי נשאר בחורבנו גם בזמן כתיבת ספר יהושע, למרות שספר יהושע נכתב שנים רבות לאחר המלחמה נגד העי[99]:

(כט) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ יהושע תלה את מלך העי על עץ,[100] עַד עֵת הָעָרֶב גופתו של מלך העי נשארה תלויה על העץ עד שהגיע הערב של יום התלייה,[101] וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וכאשר שקעה החמה, ציווה יהושע להוריד את גופתו של מלך העי מהעץ עליו נתלה,[102] וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ אנשים מבני ישראל הורידו את גופתו של מלך העי מהעץ,[103] וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר אנשים מבני ישראל השליכו את גופתו של מלך העי אל הכניסה לשער העיר (של העי),[104] וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל אנשים מבני ישראל הקימו מעל מקום קבורתו של מלך העי ערימה גדולה של אבנים כדי ששאר עמי הארץ יראו את גל האבנים ויפחדו להילחם בישראל,[105] עַד הַיּוֹם הַזֶּה ערימת האבנים הייתה מונחת על קברו של מלך העי גם בזמן כתיבת ספר יהושע, למרות שספר יהושע נכתב שנים רבות לאחר כיבוש הארץ[106]:

(ל) אָז ביום שבני ישראל עברו את הירדן (פסוק זה נכתב שלא לפי סדר התרחשות המאורעות. בני ישראל הגיעו להר עיבל ובנו שם את המזבח לפני שהם נלחמו נגד יריחו והעי),[107] יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ביום שבני ישראל עברו את הירדן) יהושע בנה מזבח לשם ה' אלוקי ישראל,[108] בְּהַר עֵיבָל יהושע בנה את המזבח במקום שנקרא הר עיבל:

(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (יהושע בנה מזבח בהר עיבל) כמו שציווה משה עבד ה' את בני ישראל לעשות,[109] כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה יהושע בנה את המזבח בהר עיבל באופן המוזכר בתורה שמשה רבינו כתב (הציווי מוזכר בצלע הפסוק הבאה),[110] מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת (ציווי התורה הוא ש-) המזבח צריך להיות בנוי מאבנים שלמות, אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל פרוש "אבנים שלמות" הוא, שלא משתמשים בברזל כדי לחתוך את האבנים. הנביא כותב שיהושע הקפיד לבנות את המזבח מאבנים שלא השתמשו בברזל כדי לחתוך אותם, כפי שכתוב בספר התורה שכתב משה רבינו,[111] וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיקֹוָק בני ישראל הקריבו קרבנות עולה לשם ה' על המזבח בהר עיבל,[112] וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים וכן הקריבו בני ישראל גם קרבנות שלמים (על המזבח בהר עיבל)[113]. בני ישראל הקריבו את הקרבנות כהודאה לה' על שזכו להיכנס לארץ ישראל[114]:

(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים יהושע כתב על האבנים שהוציא מהירדן. לאחר שהוציאו את האבנים מהירדן בנו איתם את המזבח בהר עיבל (בני ישראל הגיעו אל הר עיבל באותו היום שבו הם עברו את הירדן) ולאחר מכן בני ישראל פירקו את המזבח והביאו את האבנים איתם לגלגל,[115] אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה (יהושע כתב על האבנים) את מצוות התורה שכתב משה רבינו,[116] אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה כתב את המצוות בספר תורה לפני בני ישראל[117]:

(לג) וְכָל יִשְׂרָאֵל עם ישראל כולו, ועתה עובר הנביא לפרט בעלי תפקידים מיוחדים בעם ישראל שנכללו בכלל העם אך הוזכרו משום כבודם, 1) וּזְקֵנָיו וזקני ישראל גם כן,[118] 2) וְשֹׁטְרִים ושוטרי ישראל גם כן. השוטרים הם הממונים להוציא את דין השופטים אל הפועל, 3) וְשֹׁפְטָיו ושופטי ישראל גם כן, עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן עם ישראל כולו (כולל זקני ישראל, שוטרי בני ישראל ושופטי בני ישראל) עמדו משני צידי ארון הברית (כפי שמיד נסביר בעז"ה), נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק העם נעמד מול הכהנים משבט לוי שנשאו את ארון הברית,[119] כַּגֵּר כָּאֶזְרָח (העם כולו עמד מול הארון) הן הגרים שהתגיירו והן מי שנולד יהודי,[120] חֶצְיוֹ חצי מעם ישראל, כלומר, ששה שבטים: שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין, אֶל מוּל הַר גְּרִזִים יעמדו על השיפוע של הר גרזים,[121] וְהַחֶצְיוֹ וששת השבטים הנותרים: ראובן, זבולון, דן, נפתלי, גד ואשר,[122] אֶל מוּל הַר עֵיבָל יעמדו על השיפוע של הר עיבל,[123] כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה (בני ישראל עמדו על הר גריזים והר עיבל) כמו שמשה עבד ה' ציווה לברך אותם לפני השלב שבו קיללו את מי שעובר על התורה.[124] שני הרים אלו, הר גריזים והר עיבל, היו הרים סמוכים זה לזה, וביניהם הייתה בקעה. ששת השבטים (שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין) עמדו על הר גריזים, וששת השבטים הנותרים עמדו על הר עיבל. בבקעה שהייתה בין שני ההרים עמדו הכהנים, חלק מהלויים (יש אומרים שזקני השבט ויש אומרים שהלויים שהיו בגיל המתאים לעבוד במשכן) והארון, כאשר הכהנים הקיפו את ארון הברית והחלק משבט לוי שעמד בבקעה הקיף את הכהנים. הכהנים והלויים פנו להר גריזים ופתחו בברכה: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל" והעם כולו ענה "אמן". לאחר מכן פנו הכהנים והלויים אל הר עיבל ואמרו "ארור האיש אשר יעשה פסל" והעם כולו ענה אמן, וכך המשיך המעמד עד שעשו כן לכל אחד מאחד עשר הארורים המוזכרים בספר דברים פרק כז'[125]:

(לד) וְאַחֲרֵי כֵן לאחר שבני ישראל סיימו את סדר הברכה והקללה המופיע בפסוק הקודם,[126] קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה (לאחר שבני ישראל סיימו את סדר הברכה והקללה המופיע בפסוק הקודם) יהושע קרא מתוך ספר התורה את הפסוקים שבהם כתובים הברכות למי שישמע בקול ה' ואת העונשים למי שימרה את פיו (לדוגמא: את הברכה והקללה הכתובים בפרשת בחוקותיי)[127]:

(לה) לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה לא הייתה ברכה או קללה מכל הברכות והקללות שאמר משה בתורה,[128] אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם (לא הייתה ברכה או קללה מכל הברכות והקללות שאמר משה בתורה) שיהושע לא קרא לפני כל עם ישראל: הגברים, הנשים, הטף, והגרים שהולכים בתוך מחנה ישראל (לאורך שנות הנידודים במדבר היו אנשים שהיו מתגיירים משום שהם שמעו את כל הניסים שאירעו לעם ישראל)[129]:

[1] תרגום + מצודות. בהערות לביאורנו לפרק א' פסוק ט' הבאנו את שיטת המלבי"ם בפירוש "אל תחת" וכתבנו שהכוונה לדבריו היא שיהושע לא יפול ממדרגתו.

[2] תרגום. מצודות: ה' ציווה לנצח בדרך הטבע כדי שהעמים יחשבו שניצחון ישראל לא היה בדרך נס אלא בגלל שהיו להם חיילים רבים וכתוצאה מכך יחשבו שאר העמים שיש להם סיכוי לנצח את עם ישראל והם יתאספו למקום אחד ששם בני ישראל ישמידו אותם במכה אחת במקום להסתובב מעיר לעיר ולנצחם. רלב"ג: הקב"ה אמר ליהושע לתקוף עם כל הצבא ולנצח בדרך הטבע כדי למעט בנס.

[3] תרגום.

[4] מלבי"ם.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק. מלבי"ם: הסיבה שבעי היה מותר לבני ישראל לקחת את השלל היא משום שכיבוש העי לא היה בדרך נס.

[7] מצודות. מלבי"ם: יהושע הציב את המארב יומיים לפני כיבוש העיר. מעם לועז: בדרך האמת העי הייתה חזקה ומבוצרת וה' הטעה את המרגלים שיהושע שלח לרגל אותה. זו הסיבה שהיה צטרך במארב בפעם זו – משום שהעי הייתה באמת עיר חזקה. בהסבר נוסף כתב שיהושע חשש לצאת ולהילחם פעם נוספת בעי וה' הסכים איתו משום שבני ישראל עדיין לא הגיעו למעלתם השלמה, ולכן ה' ציווה אותו לכבוש את העי בדרך הטבע. בהסבר נוסף כתב שה' רצה שהאומות יחשבו שהוא (ה') הסיר את השגחתו מעל עם ישראל ולכן הם תוקפים עם מארב.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[12] תרגום. מלבי"ם: ישנם סוגים שונים של מארבים. הסוג הראשון הוא מארב שמתחבא בסמוך לשערי העיר ואז כשחיילי העיר יוצאים מהעיר – הם נכנסים בהפתעה דרך שער העיר. הסוג השני מוצב על ראשי ההרים ושם הם תוקפים ומונעים מהמותקפים מלחזור אל העיר. הסוג השלישי הוא עירוב של שני הסוגים הראשונים. המשותף בין שלשת סוגי המארבים האלה הוא שהמארב מנסה לתפוס את אנשי העיר. אולם יהושע הציב את המארב קרוב לעיר ומאחורי העיר.

[13] תרגום.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מלבי"ם: הנביא סידר את צלעות הפסוק בצלעות מקבילות. כנגד מה שכתוב בסוף הפסוק הקודם "ונסתנו לפניהם" יש את צלע הפסוק "עד התיקנו אותם מהעיר" (ולהבנת הפסוק יש צורך לדלג על "ויצאו אחרינו") וכנגד "ויצאו אחרינו" כתובה הצלע "כי יאמרו ...".

[19] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון: עד שנוציא אותם מתיק העיר. מצודות: הפירוש של "התיקנו" הוא שנסיר אותם מהעיר (פירוש הדומה לפירושו השני של רש"י).

[20] תרגום.

[21] מצודות ובאופן דומה פירש המלבי"ם.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רד"ק הוסיף שהציווי כלל גם את הריגת אנשי העי שנשארו בעיר. המחלוקת ביניהם היא לגבי ביאור המילה "והורשתם" ובעז"ה נרחיב בדבר באחד מהכרכים של אוצר מפרשי התנ"ך.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. רד"ק: הציווי הוא על זריזות בקיום הציווי. להשלמת עניין ביאור "צו" עיין באוצר מפרשי התורה בתחילת פרשת צו. מלבי"ם: הציווי הוא שלא יקחו משלל העיר לפני שהם שורפים את העיר.

[29] תרגום. מלבי"ם: יהושע שלח את חיילי המארב יומיים לפני ההתקפה על העי כדי שהם יוכלו להגיע אל מקום המסתור שלהם ללא שיבחינו בהם. כדי להגיע למקום המסתור, היה עליהם לעשות עיקוף גדול מאוד.

[30] תרגום.

[31] מלבי"ם. מעם לועז: בני ישראל ישבו בדיוק במקום שבו ישב אברהם אבינו.

[32] מצודות.

[33] רד"ק.

[34] תרגום.

[35] מצודות. מלבי"ם: במלחמה זו היה יהושע בעצמו שר הצבא.

[36] רש"י.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] רש"י.

[42] מצודות. רד"ק הסתפק אם המארב השני היה קרוב יותר מהמארב הראשון או לא. מלבי"ם: כדי להסביר את דבריו של המלבי"ם, נכתוב את דבריו ברצף. מארב אחד שלושים אלף איש התחבא בנקודה דרומית מערבית. יהושע תקף מצד צפון ושם מארב של חמשת אלפים אנשים בכיוון צפון מערב. כך יצא שהעי הותקף משני כיוונים. עיקר חיילי ישראל התפרסו ותקפו מצד צפון וכח המארב התפרס מצד צפון לכיוון מערב. כך יוצא שהעי היה מוקף משני צדדים. את המארב של חמשת אלפים החיילים הראה יהושע בכוונה למלך העי. מלך העי היה חייב לתקוף מצד מזרח, אחרת הוא היה נכנס לתוך שטח השמדה של המארב הקטן וחיילי ישראל, ולכן הוא תקיף דרך ערבות יריחו. יהושע עשה את עצמו כאילו הוא ניגף וברח לכיוון צפון. לאחר שהעי יצאו לקראת ישראל המארב הגדול תקף מצד דרום, וכך יצא שמחנה העי היה מוקף מכל ארבעת הצדדים. מצד צפון – יהושע וחיילי ישראל. מצד מערב – המארב הקטן. מצד דרום – המארב הגדול וצד מזרח היה נתון כבר לשליטת ישראל לאחר מעבר הירדן וכיבוש יריחו. מעם לועז: מטרת הצבת המארב השני הייתה לסמן למארב הגדול להיכנס לתוך העיר (כיוון שחיילי המארב הגדול היו רחוקים ממחנה ישראל וחיילי המארב הקטן נעמדו בין מחנה ישראל למארב הגדול). טעם נוסף – תפקיד חיילי המארב הגדול היה להיכנס לתוך העיר ולשרוף אותו ותפקיד חיילי המארב הקטן היה להרוג את אנשי העי שרדפו אחרי מחנה ישראל. טעם שלישי – אן יוודע לאנשי העי שיהושע הציב מארב, הם יחשבו שהמארב שהציב מנה רק חמשת אלפים חיילים. טעם רביעי – למעט את מספר התוקפים במחנה ישראל וכך אנשי העי לא יפחדו לצאת ולהילחם נגדם. טעם חמישי – כדי שבמחנה ישראל לא יידעו בדיוק להיכן הלכו כל החיילים. 

[43] תרגום.

[44] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהעם התקרב יותר לעיר כדי לצאת למלחמה.

[45] תרגום.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רד"ק: יהושע הלך בעמק יחד עם אנשים נוספים כדי לבדוק שהשומרים על מחנה באמת שומרים ואינם נרדמים בשמירה, מחשש שמא חיילי העי יתקיפו את מחנה ישראל באופן פתאומי. רש"י בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שיהושע לן באותו לילה בעומקה של הלכה. רלב"ג: חיילי ישראל פחדו לאחר המפלה הקודמת במלחמתם נגד העי ולכן יהושע בחר ללכת למקום מסוכן על מנת לשמש דוגמא אישית שלא יפחדו. מלבי"ם: יהושע הלך בכוונה בתוך העמק כדי שהעי יראו אותו תוקף וייצאו אליו.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום. מלבי"ם: העי רצו להכות בישראל בעמק (באותו מקום שהם הכו אותם בתחילה) ולכן לא חיכו שחיילי ישראל יגיעו לפתח שער העיר (וזאת בניגוד למלחמה הראשונה שם תקפו העי את ישראל רק כשישראל הגיעו לשער העיר). מעם לועז: מלך העי עשה תחבולה ויצא להילחם נגד חיילי ישראל בשתי קבוצות: קבוצה אחת של תושבי העי וקבוצה שנייה שהייתה מורכבת מהמלך ומצבאו. תושבי העי יצאו ממקומם להילחם נגד בני ישראל והקבוצה שכללה את המלך ואת החיילים נשארו סמוכים אל העיר כדי להגן עליה ולתקוף בשעה שהכוכבים מראים שהם ינצחו.

[51] תרגום.

[52] רד"ק. מצודות: זמן ההתקפה היה באותו זמן ביום שבו הייתה המלחמה הראשונה. רש"י: קביעת זמן ההתקפה הייתה על ידי שהיו מנחשים ומעוננים. מלבי"ם: מדובר על המועד שקבע יהושע עם חיילי המארב הגדול. יהושע קבע איתם שביום השלישי מאז שהם יצאו ממחנה ישראל כדי להתחבא, תתחיל ההתקפה על העי.

[53] רד"ק. רלב"ג: הסיבה שהנביא הדגיש שהמלחמה הייתה במישור היא משום שזה היה המקום שבו ניצחו חיילי העי את חיילי ישראל בפעם הראשונה, או כדי לומר לנו שחיילי העי לא היו יכולים לראות את חיילי ישראל מהמקום שבו הם היו.

[54] תרגום.

[55] מצודות. רד"ק: ברור הדבר שמתו חלק מחיילי ישראל בדרך.

[56] רד"ק.

[57] מצודות. רד"ק מסביר את ההבדל בין הקרי לכתיב וכותב שמהכתיב משמע שהיו אלה חיילי העי שרדפו אחרי חיילי ישראל ומהקרי משמע שגם תושבי הערים הסמוכות נאספו על מנת לעזור לבני ישראל במלחמתם נגד העי.

[58] תרגום.

[59] עיין ביאורנו לפסוק ו' "עד התיקנו אותם".

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] מצודות. מעם לועז: כתב מספר טעמים שיהושע היה צריך להניף את הכידון. א. כדי להכניע את שרו של העי שנמצא בשמים שזר שהעי ניצחו. ב. כסימן לחיילים שהגיעה השעה שהחיילים שהיו במארב ייצאו ממקומם.

[63] תרגום.

[64] מהר"י קרא.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] מצודות. רש"י: לחיילי העי לא היה כח לברוח.

[73] עיין  בביאורנו לפסוק טו'. מלבי"ם: יהושע חיכה עד שהיה בטוח שחיילי המארב יכולים כבר להתפנות משריפת העיר כדי להילחם נגד תושבי העי ורק אז פקד על חייליו שעד עתה ברחו מן העי, להסתובב ולהילחם נגד העי.

[74] מצודות.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות. המלבי"ם מחשב שמחנה העי היה מוקף מכל ארבעת הכיוונים ולא רק משניים כמו שמשמע מהמצודות.

[81] מהר"י  קרא.

[82] מהר"י קרא.

[83] מצודות.

[84] תרגום. מעם לועז: תפסית מלך העי כשהוא חי הייתה בגדר נס, משום שהוא היה גיבור גדול, והביאו אותו לפני יהושע היות והמנהג בתקופה ההיא הייתה להביא מפקדים בכירים ואת המלכים לפני המלך המנצח כדי להראות את גבורת החיילים שנלחמו.

[85] רד"ק.

[86] רד"ק.

[87] תרגום. עיין בהערה בביאורנו לפרק ו' פסוק כא'.

[88] תרגום.

[89] מצודות.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] תרגום.

[94] תרגום.

[95] תרגום.

[96] תרגום. מעם לועז: הכתוב מספר שבני ישראל לקחו את השלל לא משום שהם חמדו את ממון העי, אלא רק כדי להחרים את הממון ולהביאו לה'.

[97] תרגום.

[98] דעת מקרא. מעם לועז: הסיבה שיהושע לא קילל את מי שיבנה את העי כמו שקילל את מישיבנה את העיר יריחו משום שהעי הייתה ממוקמת במקום שלא היה ראוי לבנות אותה מחדש וממילא אף אחד לא היה מעלה בדעתו שהוא היה רוצה לבנות את העיר שוב, בניגוד ליריחו שהייתה ממוקמת במקום ראוי לבנייה מחדש.

[99] עיין באוצר מפרשי התורה על ספר בראשית, שם הרחבנו את ההסבר על הביטוי "עד היום הזה" במקרא. מצודות: מטרת בניית התל הייתה כדי שהתל יתקיים לעולם ובסוף דבריו כתב שהביטוי "עד היום הזה" משמש כאן על דרך הגוזמא וההפלגה.

[100] תרגום.

[101] תרגום.

[102] תרגום. רד"ק: הציווי של "לא תלין נבלתו" המופיע בתחילת פרשת כי תצא, חל גם על גויים שנתלים בארץ. רלב"ג: הציווי חל רק על הרוגי בית דין, אך סיבת הציווי על קבורת הרוגי בית דין לאחר תלייתם, שלא לעפש את האוויר, חל גם במקרה זה.

[103] תרגום.

[104] תרגום.

[105] רלב"ג.

[106] עיין באוצר מפרשי התורה על ספר בראשית שם הרחבנו את ההסבר על הביטוי "עד היום הזה" במקרא.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

1. שאדם שלא קיים מצווה בזמנה, צריך לעשות השתדלות לקיימה בזמן הראשון שהוא יכול לקיימה, כשם שבני ישראל קיימו את מצוות המילה לאחר שעברו את הירדן.
2. ללמדנו שכאשר מוכרחים לעשות פעולה שיש בה צער, יש להמעיט בצער כמה שניתן. לכן ציוה ה' את יהושע לעשות חרבות צורים, כדי שהכאב בחיתוך הערלה יהיה קטן ככל האפשר.
3. כאשר ישנה סכנה בקיום המצווה – אין לקיים את המצווה, כשם שבני ישראל לא מלו במדבר.
4. מצוות המילה מטביעה רושם של השגחה על עם ישראל עד שבזכות קיומה הם ראויים לרשת את הארץ. זוהי הסיבה שבני ישראל מלו עצמם עוד לפני שהם נלחמו.
5. לבאר לנו את כוונת התורה "ממחרת השבת" שהכוונה אינה לשבת בראשית אלא למחרת יום טוב ראשון של פסח.
6. ללמדנו שה' לא יעשה מופת שלא לצורך וזוהי הסיבה שמיד כשבני ישראל עברו את הירדן – פסק המן.
7. ללמדנו שהנביא צריך להכין עצמו לנבואה כשם שמחשבתו של יהושע הייתה נתונה ליריחו למרות שהוא בפועל לא היה בעיר, ולכן זכה לנבואה של מלאך ה'.
8. כאשר אדם מתנבא, הוא עלול להגיע לדמיונות שונים, כשם שיהושע חשב שמלאך ה' הוא חייל שבא לקראתו.
9. להביא את ישראל לידי אמונה בה' (על ידי עשיית הניסים).
10. ללמדנו שראוי לשלם לאדם שכר על מעשה טוב שעשה כשם שיהושע החיה את רחב בזכות שהחביאה את המרגלים (אך אין סיבת ההחייאה שבועתם של המרגלים, שהרי לא היו מוסמכים להישבע בשם עם ישראל).
11. ללמדנו שראוי למנוע מאנשים אחרים מלחטוא כשם שעם ישראל היה צריך למנוע מעכן מלחטוא.
12. ללמדנו שראוי גם למושל לעשות ככל שביכולתו למנוע טענות שיכולות לעלות על מעשיו, כשם שיהושע הביא את החרם שלקח עכן והראה אותו לכולם למרות שעכן כב הודה בלקיחת החרם.
13. ללמדנו שראוי לעשות השתדלות כשם שיהושע השתדל ככל שביכולתו לכבוש את העי.
14. ללמדנו שה' יתברך לא ישנה ממנהג העולם אלא אם יש צורך בכך, כשם שלא שינה ממנהג העולם בכיבוש העי.

[107] רש"י. מלבי"ם: הציווי בתורה לגבי מה לעשות עם האבנים כלל שני מרכיבים. מרכיב אחד של הקמת האבנים הגדולות בגלגל ועל כך צוו בני ישראל ביום שהם יעברו את הירדן. ציווי נוסף הוא הקמת המזבח בהר עיבל עם אותן אבנים. ציווי זה קויים עתה לאחר המלחמה נגד העי ולא קויים ביום שבני ישראל עברו את הירדן. מעם לועז: רק עכשיו כתוב את מה שקרה בהר עיבל למרות שהארוע עצמו התרחש עוד לפני המלחמה נגד יריחו והעי משום שכך דרך הכתוב שלא לכתוב לפי מוקדם ומאוחר. בהסבר נוסף כתב שהכתוב כתב את סדר הארועים לפי סדר המקומות ולפי סמיכות המקומות למקום שבו נכנסו בני ישראל לארץ. בהסבר שלישי כתב שהכתוב רצה להדגיש שבני ישראל לא פחדו מתושבי יריחו ומתושבי העי כשהם הלכו ביום הראשון לכניסתם לארץ להר עיבל, ואנשי יריחו והעי לא יצאו להילחם נגדם.

[108] תרגום. רד"ק: על ידי בניית המזבח, הותרו הבמות לאורך כל הזמן שהמשכן היה בגלגל. בהסבר הטיית הפועל "יבנה" בלשון עתיד כתב הרד"ק שכך לשון הכתוב כמו "אז יקהל שלמה".

[109] תרגום. מלבי"ם: הכוונה לסיוד האבנים והקמתם בגלגל. בביאור מדוע כתוב בפסוק "כאשר ציווה משה" כתב המלבי"ם שספר דברים, הספר בו מופיע הציווי על הקמת האבנים, יוחס למשה רבינו ולכן הציווי מוזכר על שמו. בעניין הגדרת "עבד ה'", עיין בהערות לביאורנו בפרק א' פסוק א'.

[110] רלב"ג. מלבי"ם: הכוונה היא שעצם הקמת האבנים הייתה כמו שכתוב בספר התורה שכתב משה רבנו, ללא שחתכו אותם על ידי ברזל.

[111] רלב"ג.

[112] תרגום.

[113] תרגום. 

[114] מעם לועז.

[115] רש"י. בנושא הוצאת האבנים מנהר הירדן ומה כתבו עליהם רבו הדעות והרחבנו על כך באוצר המאמרים בכרך זה ובאוצר מפרשי התנ"ך על ספר דברים.

[116] כך פירש א"ע בדברים כז' עיין שם בביאורנו. רמב"ן שם פירש שהכוונה היא לכל התורה כולה. מצודות כאן בשם תוספות במסכת גיטין פירש שהכוונה היא לספר דברים שנקראת משנה תורה משום שיש בספר דברים חזרה על הנאמר בארבעת החומשים שלפניה. רס"ג (מובא ברד"ק כאן ובא"ע בדברים): הכוונה היא למניין המצוות (מעין ספר מצוות קצר). רלב"ג: יהושע כתב על האבנים את הברכות והקללות שבהם הוא בירך וקילל את ישראל בהר עיבל. אולם, רלב"ג סובר שאין זה מן הנמנע לכתוב את כל התורה כולה על המזבח שנבנה בהר גריזים משום שהמזבח היה גדול מאוד (בדומה למזבח שהיה בבית המקדש השני) והיה ניתן לכתוב עליו את התורה כולה. בסוף דבריו דחה את שיטת רס"ג שמדובר על כתיבת מצוות התורה (מעין מניין מצוות) משום שבתורה כתוב שצריך לכתוב את "משנה תורה" והכתיבה צריכה להיות "באר היטב". רד"ק: הביא את מחלוקת חז"ל האם סיוד האבנים היה לפני כתיבת המצוות עליהם או לאחריהם. כמו"כ כתב שכתבו על האבנים בשבעים לשון (וכך פירש רש"י בפירושו לתורה על המילים "באר היטב" שנאמרו בציווי כתיבת האבנים).

[117] תרגום.

[118] עיין בספר אוצר מפרשי התורה, אוצר המאמרים על פרשת דברים, שם הרחבנו את הסבר תפקיד הזקנים.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] רד"ק. דעת מקרא כתב שהכוונה היא שיעלו בסמוך להר, אך אין זה מסתדר עם הכתוב בדברים כז'.

[122] רד"ק בשם חז"ל כתב שהסיבה שכתוב "והחציו" עם ה' היא לומר שהעומדים על הר עיבל היו מועטים יותר מבחינה מספרית מהעומדים על הר גריזים, וזאת למרות שלא כל שבט לוי היה על ההר, אלא היה בחלקו בבקעה. כמו"כ הביא את מחלוקת חז"ל לגבי זיהוי מקומם של הר גריזים והר עיבל – האם הם סמוכים לירדן או שנמצאים ליד אלון מורה. מלבי"ם: אלה שעמדו על הר עיבל נקראו "חציו" משום שהם היו חצי שהיו מיועדים לכך.

[123] רד"ק.

[124] מצודות.

[125] רד"ק. א"ע על התורה כתב שששת השבטים שעמדו על הר גריזים אמרו רק את הברכות וששת השבטים שעמדו על הר עיבל אמרו רק את הקללות והלויים שעמדו בבקעה אמרו רק את אחד עשר הארורים המופיעים שם. מלבי"ם פירש כמו הא"ע וכתב שמה שכתוב "לברך את ישראל ראשונה" הכוונה היא שהעומדים על הר גריזים שהתחילו בברכות, הם שפתחו במעמד.

[126] מצודות.

[127] מצודות. רד"ק הסתפק אם הכוונה היא לברכה והקללה שבפרשת כי תבא המוזכרת לאמירה על הר גריזים והר עיבל או שהכוונה כמו שביארנו בפנים בשם מצודות לפסוקים אחרים שבהם מופיעים ברכות וקללות. מלבי"ם: הכוונה היא לפרשת "והיה אם שמוע" וכו' ופסוקים אלה קרא יהושע בעצמו. מעם לועז: הסיבה שרק הארורים נכתבו בתורה למרות שהלויים גם ברכו את מי שיקיים את התורה משום שבני ישראל קיבלו על עצמם את הארורים בלשון חרם ושבועה וזה היה עיקר עניין המעמד, ואילו הברכות נאמרו רק בגלל חיבתם של ישראל. בפירוש נוסף כתב שאם היה כתוב בלשון ברוך, אדם היה יכול לטעות ולומר שהוא יזכה בברכה גם אם יקיים רק מצווה אחת מהמצוות שנאמרו.

[128] מצודות. רד"ק: יהושע קרא לפני ישראל את כל מצוות העשה ואת כל מצוות הלא תעשה הכתובות בתורה וכן פירש המלבי"ם.

[129] רד"ק.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.