(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר כאשר יבין מלך העיר חצור שמע שיהושע כבש את דרום ארץ ישראל.[1] בתקופת כיבוש הארץ, שלט מלך חצור על אזור צפון הארץ, ומלך חצור ניסה לאגד את מלכי הצפון שהיו נתונים למרותו, על מנת להילחם נגד בני ישראל.[2] מעתה נקרא לכל המלכים שנאספו להילחם עם יבין בשם "מלכי ברית חצור", וַיִּשְׁלַח (כאשר יבין מלך העיר חצור שמע שיהושע כבש את דרום ארץ ישראל) הוא שלח שליחים לשלשת למלכים הבאים:[3] 1) אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן 2) וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן 3) וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף (יבין מלך חצור שלח שליחים) אל יובב (שהיה מלך מדון), ואל מלך שומרון, ואל מלך אכשף:
(ב) וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן יבין גם שלח שליחים למלכים שהיו צפונית לעיר חצור, ועתה מפרט הנביא את המקומות עליהם מלכו מלכי הצפון:[4] 1) בָּהָר יבין שלח שליחים למלכים שמלכו בהר,[5] 2) וּבָעֲרָבָה יבין שלח שליחים גם למלכים שמלכו בצפון בקעת הירדן,[6] 3) נֶגֶב כִּנֲרוֹת יבין שלח שליחים גם למלך שמלך על מקום שנקרא "דרום כנרות",[7] 4) וּבַשְּׁפֵלָה יבין שלח שליחים גם למלכים שמלכו על העמקים שבצפון ארץ ישראל,[8] 5) וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם וכן למלכים שמלכו במחוזות של מקום שנקרא "דור". מחוזות אלו נמצאים במערב ארץ ישראל[9]:
(ג) הנביא מפרט עתה את העמים עליהם שלטו המלכים שהצטרפו ליבין במלחמתו נגד בני ישראל ואת האזורים הגיאוגרפיים עליהם מלכו:[10] הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם העם הכנעני ישב במזרח ובמערב ארץ ישראל,[11] וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר והאמורי, החיתי, הפריזי והיבוסי ישבו בהרים,[12] וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן והחיוי ישב תחת הר חרמון,[13] בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה הר החרמון היה בארץ המצפה[14]:
(ד) וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם מלכי ברית חצור הללו יצאו למלחמה יחד עם כל מחנה הצבא שלהם,[15] עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב בצבא ברית חצור היו חיילים רבים כל כך, עד שהנביא מדמה את החיילים הרבים שהיו בצבא חיילים רבים כמו גרגירי החול שנמצאים על שפת הים. כשם שעל שפת הים נמצאים גרגירי חול רבים, כך בצבא ברית חצור היו חיילים רבים,[16] וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד וכן היו בצבא ברית חצור סוסים רבים ומרכבות רבות[17]:
(ה) וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מלכי ברית חצור נאספו יחד,[18] וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל מלכי ברית חצור באו והקימו יחד את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא "מי מרום", במטרה להילחם נגד בני ישראל[19]:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר ליהושע: אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם אל תפחד ממלכי ברית חצור,[20] כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת (אל תפחד ממלכי ברית חצור) כיוון שמחר, בזמן הזה של היום, כלומר: בעוד עשרים וארבע שעות,[21] אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (בעוד עשרים וארבע שעות) אני (ה') אגרום לכך שכל הצבאות האלה ייפלו הרוגים לפני ישראל.[22] אולם, אני (ה') מצווה אותך לעשות שני דברים לאחר שתנצחו במלחמה, כדי שתזכרו שהישועה באה מה' ושהיא איננה תלויה בצבא חזק ומצויד,[23] 1) אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר (אני מצווה אותך) תכרות את רגלי הסוסים של מלכי ברית חצור,[24] 2) וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ (וכן אני מצווה אותך) לשרוף את המרכבות שלהם[25]:
(ז) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם יהושע יחד עם כל חיילי ישראל תקפו את מלכי ברית חצור במי מרום בהפתעה,[26] וַיִּפְּלוּ בָּהֶם יהושע וחיילי ישראל התנפלו על חיילי ברית מלך חצור, כאשר חיילי ברית מלך חצור עוד היו בתוך המחנה שלהם. הכתוב מספר שיהושע לא חיכה לקרב מסודר נגד מלכי ברית חצור, אלא הוא תקף אותם בפתאומיות עוד כשהם היו במחנה שלהם[27]:
(ח) וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק בְּיַד יִשְׂרָאֵל ה' מסר את מלכי ברית חצור בידי ישראל,[28] וַיַּכּוּם בני ישראל היכו את מלכי ברית חצור, וַיִּרְדְּפוּם בני ישראל רדפו אחרי יבין והמלכים שהיו איתו עד למקומות הבאים: 1) עַד צִידוֹן רַבָּה עד העיר שנקרא "צידון הגדולה". הסיבה שצידון תוארה כעיר הגדולה היא שהייתה גם עיר יותר קטנה שנקראה בשם זה,[29] 2) וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וכן רדפו בני ישראל אחרי מלכי ברית חצור גם עד משרפות המים. במקום זה נאספו מי הים המלוחים, והשמש הייתה שורפת את המים עד שהם התאדו, וכך נשאר רק המלח,[30] 3) וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וכן רדפו בני ישראל אחרי מלכי ברית חצור עד לבקעה שהייתה במזרח ארץ המצפה,[31] וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד בני ישראל הרגו את מלכי ברית חצור, עד שלא נשאר בהם שום שארית, כל אנשיהם נהרגו[32]:
(ט) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְקֹוָק יהושע עשה למלכי ברית חצור כמו שה' אמר לו לעשות,[33] אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר יהושע כרת את רגליהם של הסוסים, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ וכן שרף יהושע את המרכבות שלהם:
(י) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לאחר שהביס את מלכי ברית חצור, יהושע חזר מרדיפתו אחריהם,[34] וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר יהושע כבש את חצור,[35] וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב יהושע גם הרג את מלך חצור על ידי חרב,[36] כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה חצור הייתה העיר הראשונה שיהושע כבש במלחמה זו, משום שהיא הייתה ראש לכל הממלכות שנאספו יחד כדי להילחם בישראל. היוזמה לצאת ולהילחם נגד בני ישראל הייתה של מלך חצור, ולכן יהושע כבש אותה ראשונה[37]:
(יא) וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב בני ישראל הכו את כל תושבי חצור על ידי החלק החד של החרב שלהם,[38] הַחֲרֵם בני ישראל השמידו את כל תושבי חצור,[39] לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה לא הייתה נשמה אחת מתושבי חצור שנשארה בחיים,[40] וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ וכן שרף יהושע את העיר חצור באש[41]:
(יב) וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם את כל הערים עליהם מלכו מלכי ברית חצור וכן את המלכים עצמם,[42] לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב (את כל הערים עליהם מלכו מלכי ברית חצור וכן את המלכים עצמם) יהושע כבש והכה אותם עם החלק החד של החרב שלהם,[43] הֶחֱרִים אוֹתָם יהושע השמיד את ערי מלכי ברית חצור,[44] כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק (יהושע השמיד את ערי מלכי ברית חצור) כמו שמשה, שהיה העבד של ה', ציווה לעשות[45]:
(יג) רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם מכל הערים עליהם מלכו מלכי ברית חצור, רק הערים שנשארו ועמדו על גובהם, רק הערים שלא נפלו חומותיהם בשעה שבני ישראל כבשו אותם,[46] לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל (רק הערים שלא נפלו חומותיהם בשעה שבני ישראל כבשו אותם) לא נשרפו על ידי בני ישראל,[47] זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ חוץ מהעיר חצור שהייתה העיר היחידה ששרף יהושע. הנביא כותב שמבין כל הערים שעליהם מלכו מלכי ברית חצור, כל הערים שהחומה שלהם עמדה לאחר שבני ישראל כבשו אותה, לא נשרפו על ידי בני ישראל, חוץ מהעיר חצור שכן נשרפה על ידם[48]:
(יד) וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל בזזו לעצמם את הרכוש ואת הבהמות מהערים של מלכי ברית חצור,[49] רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם רק את תושבי הערים הכו בני ישראל בחלק החד של החרב עד שהם השמידו אותם (את יושבי הערים),[50] לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה בני ישראל לא השאירו בחיים אף אחד מתושבי הערים של מלכי ברית חצור[51]:
(טו) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה עַבְדּו כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ כמו שה' ציווה את משה עבדו שלא להחיות כל נשמה מיושבי הארץ, כך ציווה משה את יהושע. הנביא אומר שמשה העביר ליהושע את הציווי שצווה על ידי ה' שלא להחיות כל נשמה מיושבי הארץ,[52] וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ יהושע לא השאיר אדם אחד מיושבי הערים האלה בחיים (כמו שמשה ציווה אותו לעשות),[53] לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה יהושע לא ביטל דבר אחד מכל מה שה' ציווה את משה[54]:
(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת עד עתה, כבש יהושע את החלקים הבאים מארץ ישראל:[55] 1) הָהָר את ההר הדרומי שבנחלת שבט יהודה,[56] 2) וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב ואת החלק הדרומי של ארץ ישראל,[57] 3) וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן ואת הארץ הנקראת "ארץ גושן" (אך אין מדובר על ארץ גושן שבמצרים),[58] 4) וְאֶת הַשְּׁפֵלָה ואת העמקים שבארץ יהודה,[59] 5) וְאֶת הָעֲרָבָה ואת בקעת הירדן,[60] 5) וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה וכן כבש יהושע את ההר שיעקב ישב שם וההר נקרא על שמו "הר ישראל" (יש המזהים הר זה עם העיר שכם), ואת העמק שנמצא מתחת להר זה[61]:
(יז) מִן הָהָר הֶחָלָק הקצה הדרומי מזרחי של כיבושי יהושע היה ההר החלק, הר שנקרא בשם זה משום שלא גדלו עליו אילנות,[62] הָעוֹלֶה שֵׂעִיר מההר החלק ישנה דרך העולה ומגיעה עד לשעיר,[63] וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן (יהושע כבש את הארץ) עד למקום שנקרא "מישור גד" שהיה בבקעת הלבנון.[64] מקום זה היה הקצה הצפון מזרחי של כיבושי יהושע,[65] תַּחַת הַר חֶרְמוֹן בקעת הלבנון נמצאת מתחת להר חרמון, וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יהושע כבש את כל המלכים האלה ואת כל הממלכות האלה,[66] וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם יהושע הכה והרג את המלכים שמלכו על חבלי הארץ האלה[67]:
(יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה יהושע נלחם לאורך תקופה ארוכה עם כל המלכים שהוזכרו (למרות שהדברים נכתבו בקצרה בפסוקים), וזאת בניגוד למלכים שנהרגו במערה במקדה, שנהרגו באותו היום[68]:
(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן חוץ מתושבי גבעון שהיו מהעם החיוי, לא הייתה עיר אחת מכל יושבי הארץ שהשלימה עם בני ישראל,[69] אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה את כל הארץ לקחו בני ישראל על ידי מלחמה (משום שיושבי הערים לא השלימו איתם)[70]:
(כ) כִּי מֵאֵת יְקֹוָק הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל (למעט יושבי גבעון, אף אחד מיושבי הארץ לא השלים עם בני ישראל) כיוון שה' חיזק את ליבם על מנת שייצאו להילחם עם בני ישראל,[71] לְמַעַן הַחֲרִימָם (ה' חיזק את ליבם של יושבי הארץ) כדי שהם יושמדו,[72] לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה וכך לא יהיה להם רחמים. על ידי שיושבי הארץ ייצא להילחם, בני ישראל לא ירחמו עליהם,[73] כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה (ה' חיזק את ליבם של יושבי הארץ) כדי שהם יושמדו כמו שה' ציווה את משה שלא להשאיר בחיים את יושבי הארץ מחשש שהם יחטיאו את בני ישראל[74]:
(כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים לאחר כיבוש חלקי הארץ שהוזכרו לעיל, יהושע בא והכרית את הענקים, שהיו אנשים מאוד גבוהים.[75] אמנם, היה זה כלב שהכרית בפועל את הענקים (כפי שנראה בעז"ה בפרק טו'), אך הפעולה נקראת על שמו של יהושע משום שהכרתת הענקים הייתה על ידי ציווי של יהושע,[76] מִן הָהָר יהושע השמיד את הענקים שביו בהרים של ארץ ישראל, ועתה מפרט הנביא מאלו ערים הושמדו הענקים:[77] 1) מִן חֶבְרוֹן יהושע השמיד את הענקים מחברון, 2) מִן דְּבִר וכן השמיד יהושע את הענקים מדביר, 3) מִן עֲנָב וכן השמיד יהושע את הענקים מענב, 4) וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וכן השמיד יהושע את הענקים מהר יהודה (ההר הדרומי שבנחלת שבט יהודה),[78] 5) וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל וכן השמיד יהושע את הענקים מכל הר ישראל (כפי שראינו בפסוק טז' הכוונה להר שיעקב אבינו ישב בו שיש המזהים אותו עם העיר שכם),[79] עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ יהושע השמיד את הענקים כאשר הוא כבש את הערים שבהם הם ישבו[80]:
(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא נשארו בחיים ענקים שלא הושמדו, ובשאר הארץ יהושע השמיד את הענקים,[81] רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ בכל ארץ ישראל, נשארו ענקים רק בשלש המקומות הבאים: עזה, גת ואשדוד[82]: (כג) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ במהלך שבע השנים בהם כבש יהושע את ארץ ישראל, הוא הצליח לכבוש חלקים נרחבים מהארץ,[83] כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה (יהושע כבש חלקים נרחבים מארץ ישראל) כפי שה' אמר למשה שיהושע יעשה (כנראה שהכוונה היא לדברי ה' אל משה בשעה שמינה את יהושע למחליפו – עיין ספר דברים פרק לא' פסוקים ג' – ו'), וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל את חלקי הארץ שכבש (וגם את אלה שלא כבש עדיין), חילק יהושע בין השבטים נוחלי הארץ, כפי שיפורט בעז"ה בפרקים הבאים, במהלך שבע שנות החלוקה. במשך שבע השנים הראשונות כבש יהושע את הארץ ובמשך שבע שנים נוספות חילק את הארץ לנחלה,[84] כְּמַחְלְקֹתָם החלוקה בין השבטים מפורטת בפרקים הבאים,[85] לְשִׁבְטֵיהֶם לכל שבט, נתן יהושע את חבל הארץ המיועד לו לנחלה,[86] וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה לאחר שיהושע כבש את חלקי הארץ שהוזכרו, הארץ הייתה שקטה ממלחמות לתקופה מסוימת: יושבי הארץ הפסיקו להילחם נגד בני ישראל ובני ישראל הפסיקו להילחם ולכבוש את חבלי הארץ שעוד לא נכבשו[87]:
[1] רלב"ג. מעם לועז" כתב שלשה דברים ששמע יבין. א. שבני ישראל ניצחו את חמשת המלכים והוא רצה להתנקם בהם. ב. שבני ישראל חזרו למחנה שלהם בגלגל והוא חשב שעכשיו הם מתכוונים לנוח. ג. שחמשת המלכים הפסידו במלחמה משום שהם לא היו מאוחדים, ולכן הוא צריך לאחד את כולם.
[2] דעת מקרא.
[3] תרגום.
[4] דעת מקרא. רד"ק: ייתכן לומר שהכוונה היא שיבין שלח שליחים למלכים שהיו מצפון להר, משום שדרך הכתוב לגרום לסמיכות על ידי אחת מאותיות השימוש. לא הסברנו לפי פירוש רד"ק משום שטעמי המקרא מוכיחים שלא כפירושו.
[5] תרגום.
[6] דעת מקרא.
[7] מצודות. רד"ק: מקום זה היה בדרום הכנרת.
[8] מצודות בפירושו לפרק י' פסוק מ'.
[9] מצודות.
[10] דעת מקרא.
[11] תרגום.
[12] תרגום.
[13] מצודות.
[14] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא שהמלכים נאספו יחד בארץ המצפה. כמו"כ כתב הרד"ק שייתכן שזו הסיבה שבני ישראל היו מתאספים במצפה. אם פירוש הפסוק הוא שהמלכים נאספו להילחם במצפה, אזי הייתה ישועה גדולה לבני ישראל שם, ויהושע בנה שם מזבח ולכן בני ישראל התאספו שם תמיד. הישועה במלחמה זו הייתה גדולה יותר מהישועה שנעשתה לישראל במלחמתם נגד חמשת מלכי האמורי, משום שכאן היו מלכים רבים יותר שנאספו להילחם.
[15] תרגום.
[16] תרגום.
[17] תרגום.
[18] מצודות. מלבי"ם: קבעו זמן לצאת למלחמה.
[19] מצודות.
[20] תרגום. מעם לועז: מונה שלש סיבות לכך שיהושע היה ירא דווקא במלחמה זו. א. ריבוי חיילי האויב. ב. חשש שמא נוכו לו זכויות לאחר המלחמות הקודמות. ג. שמא אדם מישראל חטא.
[21] תרגום.
[22] תרגום.
[23] רלב"ג. רד"ק: הציווי היה דווקא במלחמה זו, משום שמלחמה זו הייתה המלחמה הראשונה שנעשה בה שימוש נרחב כל כך במרכבות וסוסים. אפילו במלחמה נגד חמשת מלכי האמורי לא השתתפו סוסים ומרכבות במלחמה. ה' לא אמר להרוג את הסוסים כדי שלא להשחיתם והוא גם לא ציווה לעקר את שאר הבהמות אלא רק את הסוסים שעיקר ייעודם למלחמה.
[24] מצודות.
[25] תרגום.
[26] תרגום.
[27] דעת מקרא.
[28] תרגום.
[29] דעת מקרא.
[30] מצודות. מהר"י קרא הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא למים חמים כמו חמי טבריה, אך בסוף דבריו כתב שהפירוש הנכון הוא כפירוש הראשון.
[31] דעת מקרא.
[32] תרגום.
[33] תרגום.
[34] דעת מקרא.
[35] תרגום. מעם לועז: יהושע תקף דווקא את העיר חצור משום שהיא הייתה העיר החשובה מבין כל הערים ויהושע סבר שאם שאר המלכים יראו שהוא כבש עיר זו, הם ייכנעו לפניו. סיבה נוספת היא שיהושע חשב שאם הוא יתקוף את חצור, שאר המלכים יבואו לעזור להם, ואז הוא יוכל לתקוף את שאר המלכים.
[36] תרגום.
[37] מצודות.
[38] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.
[39] תרגום.
[40] תרגום.
[41] תרגום.
[42] תרגום.
[43] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.
[44] תרגום.
[45] תרגום.
[46] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שהערים שהיו ללא חומה – לא נשרפו, וחצור הייתה עיר מבוצרת ולפיכך יהושע שרף אותה. רד"ק הוסיף בשם חז"ל שהייתה ליהושע מסורת ממשה רבינו לשרוף את העיר חצור.
[47] תרגום.
[48] תרגום. מעם לועז: מונה מספר סיבות לכך שיהושע שרף את חצור. א. משום שהיא הייתה העיר הראשית ומלך חצור היה המלך שיזם את המלחמה נגד בני ישראל. ב. משום ששאר האומות התכנסו בחצור. ג. מפני שחצור הייתה עיר גדולה ויהושע חשש שמא הסתירו בה עבודה זרה. ד. ציווי של משה רבינו בהר סיני.כמו"כ דן בעל המעם לועז בדין נכרים שאינם משבעת העמים שהתערבבו עם נכרים משבעת העמים, האם יש חיוב להשמיד אותם.
[49] תרגום.
[50] עיין בהערות לביאורנו בפרק ו' פסוק כא'.
[51] תרגום.
[52] מהר"י קרא. רש"י ורד"ק בשם חז"ל: משה העביר ליהושע ציווי לשרוף את העיר חצור. מלבי"ם: למרות שכיבוש הארץ על ידי יהושע היה שונה מכיבוש הארץ על ידי משה והיו בו פחות ניסים, בכל זאת הציווי על כיבוש הארץ לא השתנה.
[53] מהר"י קרא.
[54] תרגום. מלבי"ם: גם ממה שמשה לא ציווה את יהושע במפורש, כיוון יהושע לדעתו של משה וקיים את רצונו.
[55] תרגום.
[56] דעת מקרא.
[57] תרגום. דעת מקרא: הארץ שנמצאת דרומית להר יהודה.
[58] רד"ק. בשם המדרש כתב שארץ גושן היא אותו ארץ גושן של מצרים, אלא שהיא הייתה מובלעת בתוך ארץ ישראל ובזכות שיהודה הלך בשליחות אביו להורות לפניו, זכה שארץ גושן נפלה בידו. מעם לועז הוסיף אפשרות שהעיר גושן נקראה על שם האדם שבנה אותה, וגם בארץ ישראל הייתה עיר שהוא בנה. בספר אוצר ארץ ישראל חלק ב כתב הרב ישראל אריאל שהכוונה בפסוק לארץ גושן שבה ישבו יעקב ובניו. לשיטתו, יהושע כבש חבל ארץ זה משום שהייתה סמוכה לגבול ארץ ישראל, בצידו השני של הנילוס. לכאורה קשה על דבריו. אם הכוונה היא שיהושע כבש את ארץ גושן ממש שאינה חלק מארץ ישראל המובטחת, מדוע לא התייחסו חז"ל לכיבוש זה ככיבוש יחיד כפי שהם התייחסו לכיבוש ארם נהריים על ידי דוד? בשני המקרים מדובר על כיבוש חבל ארץ מחוץ לגבולות הארץ.
[59] דעת מקרא.
[60] דעת מקרא.
[61] רד"ק + דעת מקרא.
[62] דעת מקרא. בהסבר הסיבה שקראו להר זה בשם הר חלק, פירש דעת מקרא כפירושו השני של רד"ק. בפירושו הראשון כתב רד"ק שהכוונה היא להר שהיה מתחלק לחצי חצי. חצי ממנו היה בצד זה וחצי ממנו היה בצד שני, כלומר: נקודת שיא הגובה הייתה במקום סימטרי יחסית להר כולו.
[63] מצודות.
[64] מצודות.
[65] דעת מקרא. רש"י: את ההר החלק כבש יהושע עד הקצה המזרחי שלו שהיה בבעל גד, ויהושע לא הספיק לכבוש בחייו את כל ההר עד קצהו הצפוני.
[66] תרגום.
[67] תרגום.
[68] רד"ק. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שיהושע נענש על שהתעצל מלכבוש את כל הארץ במהירות. יהושע ידע שהוא יחיה עד לסיום כיבוש הארץ, ולכן רצה לעכב את הכיבוש, וזאת בניגוד למשה רבו שהזדרז להילחם נגד מדין למרות שידע שלאחר המלחמה הוא עתיד למות. לכן נענש יהושע וה' הוריד מחייו עשר שנים, והוא מת בגיל מאה ועשר במקום בגיל מאה ועשרים.
[69] רלב"ג. בעניין היותם של הגבעונים שייכים לעם החיוי, מצאנו דעות שונות אצל פרשננו אם הם באמת היו שייכים לחיוי או לא, ובעז"ה מתפללים אנו שבס"ד נרחיב על כך באוצר המאמרים. עיין מסכת שבת דף פה עמוד א' בתוד"ה "חויו" שם כתבו בשם רבינו תם שיש עם נוסף שנקרא חיוי שאיננו מיושבי הארץ.
[70] תרגום.
[71] תרגום. מלבי"ם: מאת ה' היה שהמלחמות האחרות ייקחו יותר זמן. אם יהושע היה יוצא להילחם נגד שאר המלכים מיד אחרי הניצחון על ברית חמשת המלכים, הם היו משלימים עימו. לכן גרם ה' לכך שיהושע יתעכב קצת יותר במלחמותיו האחרים.
[72] תרגום.
[73] מצודות.
[74] רד"ק וכתב סיבה נוספת והיא כדי שהם ייענשו על חטאיהם כמו שה' הכביד את ליבו של פרעה.
[75] דעת מקרא.
[76] רד"ק וכתב שסדר הדברים הוא כך: בחייו של יהושע הכריתו את הענקים וכבשו את חברון, וכל בני ישראל השתתפו במלחמה. אלא שהעיר יועדה מלכתחילה לכלב ולשבט יהודה ולכן הם התאמצו יותר במלחמה ומשום כך המלחמה נקראת על שמם. בספר שופטים, כשמסופר שוב על כיבוש העיר חברון, כוונת הכתוב היא שהעיר חברון כבר נכבשה לפני כן, בחיי יהושע. מצודות: כל מלחמה מיוחסת למושל שמשל באותו הזמן, ולכן למרות שבפועל כלב הוא שהשמיד את הענקים, יוחסה הפעולה ליהושע. רלב"ג בפירושו לספר שופטים, פרק א' פסוק י', כתב שכיבוש העיר חברון הייתה לאחר מותו של יהושע, אלא שהנביא כתב זאת בספר יהושע כדי ללמדנו שהבטחת ה' לכלב שיקבל את העיר חברון התקיימה.
[77] דעת מקרא.
[78] רד"ק.
[79] רד"ק.
[80] תרגום.
[81] תרגום.
[82] תרגום. רד"ק: הענקים נשארו בעזה עד ששבט יהודה הכרית אותם גם מעזה, כפי שכתוב בספר שופטים פרק א'. מלבי"ם: הענקים נשארו בעזה בכוונה על מנת לנסות בהם את ישראל. מעם לועז: הסתפק אם הכוונה שנשארו שלשה ענקים או שנשארו רק שניים, ואחד מהם שלט על עזה וגת והשני שלט על אשדוד.
[83] מלבי"ם.
[84] מצודות + מלבי"ם.
[85] מצודות. מהר"י קרא בפירושו לפרק יב' פסוק ח': יהושע חילק את הארץ באופן שלכל אחד היה חלק בכל סוג של קרקע: בהר – כדי לטעת כרמים. בשפלה ובערבה – לזרוע שדות. באשדות – כדי שיהיה לו מים להשקות את שדותיו. במדבר – למרעה בהמה גסה. בארץ הנגב – למרעה בהמה דקה.
[86] מצודות.
[87] רד"ק. בפירושו הסביר גם מדוע לא המשיכו בני ישראל לכבוש את הארץ. שבטי יהודה ויוסף כבשו את נחלתם, יהודה כבש את נחלתו בדרום, יוסף כבש את נחלתו בצפון, בגבול המערבי היה הים ואת הגבול המזרחי בני ישראל כבשו. משעה שגבולות הארץ היו כבושים בידי בני ישראל, לא המשיכו בני ישראל לכבוש את הארץ עד שעברו ארבע עשרה שנות כיבוש וחילוק ובני ישראל הקימו את המשכן בשילה. כאשר בני ישראל הקימו את המשכן בשילה, התעוררו לכבוש גם את שאר הארץ. דעת מקרא: הכוונה היא שלא היו יותר מלחמות בהשתתפות של כל ישראל, אך היו מלחמות קטנות בהשתתפות שבטים מסוימים כפי שמסופר בתחילת ספר שופטים ובמקומות נוספים.
סיכום התועלויות לרלב"ג:
- בקיום המצווה של בניית המזבח בהר עיבל, ועל ידי כך בני ישראל יתעוררו יותר לקיים את התורה והמצוות.
- ללמדנו שצריך יישוב הדעת לפני שאדם עושה משהו, כפי שבני ישראל היו צריכים להתיישב בדבר לפני שהסכימו לכרות ברית עם הגבעונים.
- ראוי לקיים שבועה למרות שמצד הדין איו חיוב לקיימה, כפי שבני ישראל קיימו את שבועתם לגבעונים למרות שהשבועה לא חלה. סיבת קיום השבועה הייתה בגלל חילול ה'.
- ראוי לאדם להשגיח על עבדיו ולהצילם כשם שבני ישראל הצילו את הגבעונים.
- לפרסם הניסים שעשה ה' לבני ישראל במלחמות כיבוש הארץ כהורדת האבנים מהשמים והנצחונות המהירים.
- כאשר אדם רואה שה' יתברך מצליח את דרכו, עליו להזדרז ולהמשיך במעשיו כפי שיהושע הזדרז והמשיך להילחם בתחילת דרכו וניצח את כל המלכים שנלחם נגדם בפעם אחת, ולאחר מכן הפסיק. לו יהושע היה ממשיך להזדרז לכבוש גם את שאר הארץ כפי שהזדרז לכובשה בתחילה, היה כנראה מצליח לכלות את כל הגויים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.