(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה הגורל קבע את הנחלה הבאה לשבט מנשה:[1] כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף שבט מנשה היה ראוי לקבל את כל נחלתו לפני שבט אפרים משום שהוא (מנשה) היה בנו הבכור של יוסף, אלא שברכת יעקב גרמה לכך ששבט אפרים קיבל את נחלתו לפני ששבט מנשה קיבל את נחלתו בעבר הירדן המערבי,[2] לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה מכיר, הבן הבכור של מנשה, היה הראשון משבט מנשה שקיבל את נחלתו. כאן כבר לא הייתה שום סיבה שהבכור לא יהיה זה שיקבל את נחלתו ראשון, ולכן מכיר היה הראשון משבט מנשה לקבל את נחלתו,[3] אֲבִי הַגִּלְעָד מכיר היה אביו של גלעד,[4] כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה שהרי מכיר היה אדם חזק, ולכן הוא היה יכול לשבת על הגבול, בעבר הירדן המזרחי, ולא לחשוש שיתקפו אותו,[5] וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן מכיר קיבל כנחלה את ארץ הגלעד ואת ארץ הבשן (שהיו בעבר הירדן המזרחי)[6]:

(ב) וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים הנחלה שניתנה לאלה משבט מנשה שלא קיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי,[7] לְמִשְׁפְּחֹתָם כל משפחה קיבלה מקום מוגדר לנחלה,[8] לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע משפחות שבט מנשה שעוד לא קיבלו את נחלתם (בניגוד למכיר שקיבל את נחלתו בעבר הירדן המזרחי) הן: אביעזר, חלק, אשריאל, שכם, חפר ושמידע,[9] אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם אלה הן המשפחות של הזכרים שבשבט מנשה שעוד לא קיבלו נחלה. הנביא מדגיש את היותם משפחות של זכרים, משום שבהמשך נראה שגם בנות צלפחד הנקבות קיבלו נחלה[10]:

(ג) וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לצלפחד, בנו של חפר, בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה חפר היה בנו של גלעד, גלעד היה בנו של מכיר ומכיר היה בנו של מנשה (כך שצלפחד היה בן של נינו של מנשה ונכד של נין ליעקב אבינו),[11] לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת לצלפחד לא היו בנים אלא היו לו רק בנות,[12] וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה אלה הם שמות חמש בנותיו של צלפחד: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה[13]:

(ד) וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר בנות צלפחד ניגשו לאלעזר הכהן, ליהושע בן נון ולנשיאי ישראל ואמרו להם:[14] יְקֹוָק צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ (בנות צלפחד אמרו לאלעזר, יהושע והנשיאים) ה' ציווה את משה לתת גם לנו נחלה יחד עם האחים של אבינו, האחים של צלפחד. אם יהושע לא היה נותן לבנות צלפחד נחלה, נחלתו של צלפחד הייתה נמסרת לאחיו. לכן, ה' ציווה את משה לתת לבנות צלפחד נחלה (למרות שבכל המקרים האחרים הנחלה ניתנה רק לזכרים) כדי שנחלתו של צלפחד תועבר לצאצאיו ולא לאחיו,[15] וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל פִּי יְקֹוָק יהושע נתן לבנות צלפחד על פי צווי ה',[16] נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן (יהושע נתן לבנות צלפחד על פי צווי הנחלה) יחד עם הדודים שלהן, האחים של אבא שלהן, קיבלו נחלה. בנות צלפחד קיבלו נחלה מנחלתו של שבט מנשה יחד עם אחי אביהן[17]:

(ה) וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה שבט מנשה קיבל עשרה מחוזות לנחלה בעבר הירדן המערבי,[18] לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן (עשרה חבלי הארץ שקיבל שבט מנשה בעבר הירדן המערבי הם) בנוסף לארץ הגלעד והבשן ששבט מנשה קיבל לנחלה בעבר הירדן המזרחי. כך יוצא שכל אחד ממשפחות מנשה קיבל מחוז אחד: בפסוק ב' כתוב שהיו שש משפחות משבט מנשה שעוד לא קיבלו נחלה. כל משפחה קיבלה מחוז אחד. בנות צלפחד קיבלו את ארבע המחוזות שנשארו: את חלק צלפחד אביהם שהיה כפול בגלל שהיה בכור, את חלקו של חפר, וחלק של אח נוסף של צלפחד שמת במדבר[19]:

(ו) כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו (שבט מנשה שנחל את נחלתו בעבר הירדן המערבי לקח דווקא עשרה מחוזות) משום שבנות צלפחד קיבלו את נחלתן יחד עם שאר שבט מנשה (כפי שהסברנו בפסוק הקודם את חלוקת עשר המחוזות לחלק משבט מנשה שקיבל את נחלתו בעבר הירדן המערבי),[20] וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים וארץ הגלעד שהייתה בעבר הירדן המזרחי, הייתה הנחלה של אלה משבט מנשה שלא קיבלו נחלה בעבר הירדן המערבי[21]:

(ז) וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת קו הגבול המערבי של שבט מנשה יצא מנקודה שהייתה סמוכה לנחלת שבט אשר (נחלת שבט אשר הייתה צפונית לנחלת שבט מנשה) והפינה הדרומית מערבית של קו גבול זה הגיע למקום שנקרא "מכמתת",[22] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם מכמתת הייתה צפונית לשכם. שכם הייתה בנחלת שבט אפרים, ואילו מכמתת הייתה בנחלת שבט מנשה,[23] וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ ממכמתת עבר קו הגבול של נחלת שבט מנשה דרומית מזרחית עד שהגיע לתפוח[24]:

(ח) לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ הערים שסביבות תפוח היו בנחלת שבט מנשה (כפי שמיד יוסבר בעז"ה),[25] וְתַפּוּחַ אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה לִבְנֵי אֶפְרָיִם העיר תפוח עצמה, שהייתה בתחום נחלת שבט מנשה, הייתה שייכת לשבט אפרים (כפי שראינו בפרק טז' פסוק ט' שהיו ערים שהיו מובלעות בתוך נחלת שבט מנשה שהיו שייכות לשבט אפרים)[26]:

(ט) וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל מתפוח עבר קו הגבול של שבט מנשה דרומית לנחל קנה,[27] עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה הערים האלה, שהיו מדרום לנחל והיו באזור העיר תפוח, היו שייכות לשבט אפרים, למרות שהן היו בנחלת שבט מנשה. הן נחשבו למעין מובלעת של שבט אפרים שהייתה בתוך נחלת שבט מנשה,[28] וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל מה שהיה צפונית לנחל קנה היה חלק מנחלת שבט מנשה,[29] וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה הקצה המערבי של גבול נחלת שבט מנשה היה הים התיכון[30]:

(י) נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה בנחלה שנחל שבט יוסף, קיבל אפרים את חלקו הדרומי של הנחלה ושבט מנשה קיבל את חלקו הצפוני של הנחלה,[31] וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ גבול הנחלה המערבי של שבט מנשה היה הים התיכון,[32] וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן בצפון, פגעה נחלת שבט מנשה בנחלת שבט אשר,[33] וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח בצד מזרח, פגעה נחלת שבט מנשה בנחלת שבט יששכר[34]:

(יא) וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר הערים הבאות היו שייכות לשבט מנשה, למרות שהן היו בתוך נחלת שבט יששכר ובנחלת שבט אשר:[35] בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ בית שאן והכפרים שהיו סמוכות לה (היו שייכות לנחלת שבט מנשה), וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ יבלעם והכפרים שהיו סמוכות לה (היו שייכות לנחלת שבט מנשה), וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ והיושבים במקום שנקרא "דאר" והכפרים שהיו סמוכות לה (היו שייכות לנחלת שבט מנשה), וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ והיושבים במקום שנקרא "עין דר" והכפרים שהיו סמוכות לה (היו שייכות לנחלת שבט מנשה), וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ היושבים במקום שנקרא "תענך" והכפרים שהיו סמוכות לה (היו שייכות לנחלת שבט מנשה), וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ היושבים במקום שנקרא "מגידו" והכפרים שהיו סמוכות לה (היו שייכות לנחלת שבט מנשה), שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת אלה הן כל הערים שהיו שייכות למנשה והיו ממוקמות בנחלת שבט יששכר ובנחלת שבט אשר היו מרוכזות בשלוש מחוזות[36]: 

(יב) וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה שבט מנשה לא היה יכול לגרש את הכנעני שישב בערים האלה (שהיו באזור של בית שאן ובאזור של עמק יזרעאל כפי שמפורט בפסוק טז'),[37] וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת הכנעני רצה להמשיך לשבת בחבלי הארץ ששבט מנשה לא הספיק לכבוש[38]:

(יג) וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר זמן, כאשר בני ישראל התחזקו,[39] וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס בני ישראל הטילו מיסים על התושבים הכנענים שישבו בערים האלה,[40] וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ אך בני ישראל לא גירשו את הכנעני מהערים האלה[41]:

(יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ שבט מנשה דיבר עם יהושע:[42] לֵאמֹר כך אמר שבט מנשה בדבריו ליהושע:[43] מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד (שבט מנשה אמר ליהושע) למה נתת לכל שבט יוסף נחלה בגודל המתאים לנחלה של שבט אחד כאילו שרק מחוז אחד יצא לנו בגורל? למה נתת לכל שבט יוסף נחלה קטנה כל כך,[44] וַאֲנִי עַם רָב הרי אני (שבט יוסף ובעיקר מנשה) שבט גדול, והנחלה שנתת לנו איננה מספיקה לכולנו,[45] עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי יְקֹוָק והרי אתה רואה בעצמך שה' בירך אותי שיהיו אנשים רבים בשבט מנשה (ואם כן מדוע נתת לנו נחלה קטנה)[46]:

(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ יהושע ענה לשבט יוסף (בעיקר לשבט מנשה):[47] אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה אם יש בשבטך אנשים רבים, אתה יכול לעלות ליער הגדול המלא בעצים,[48] וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים ואתה יכול לכרות לך את העצים שביער הפריזי וביער הרפאים. אם לא היו אנשים רבים בשבט יוסף, לא היה ניתן לכרות את היער, אך כיוון ששבט יוסף הוא שבט גדול, יש בכוחו לכרות את היער,[49] כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם (תכרות את העצים שביער הפריזי וביער הרפאים) אם הר אפרים דחוק לך באופן שאינך יכול לשבת שם עם כל העם[50]:

(טז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף שבט יוסף (בעיקר שבט מנשה) אמר ליהושע: לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר ההר אכן אינו מספיק לנו לנחלתנו ואנחנו צריכים נחלה גדולה יותר,[51] וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק ואיננו יכולים לכבוש את העמק הנמצא גם כן בנחלתנו, היות והכנעני היושב בעמק חזק מאוד ויש לו מרכבות ברזל. שבט מנשה אמר ליהושע שלו הם היו יכולים לכבוש גם את העמק, הנחלה שלהם הייתה מספיקה, אך הם מנועים מכיבוש העמק בגלל חוזקם של הכנענים היושבים שם,[52] לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל הכנעני היה חזק בבית שאן ובערים שהיו סמוכות לה ובעמק יזרעאל, שני מקומות שעלו בגורלו של שבט מנשה, ומנשה לא הצליח לכבוש אותם[53]:

(יז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה יהושע אמר לכל שבט יוסף, לשבט אפרים ולשבט מנשה:[54] לֵאמֹר כך אמר יהושע לשבט אפרים ולשבט מנשה:[55] עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ יש לכם אנשים רבים בשבט וכח חזק מאוד,[56] לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד ולכן יש בכוחכם לדאוג לכך שנחלתכם לא תהיה קטנה כאילו היא נחלה של שבט אחד בלבד (כפי שמיד יוסבר בעז"ה)[57]:

(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ היער שבהר יהיה שלך על ידי שתכרות את כל העצים שגדלים עליו,[58] כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ שהרי יש שם רק יער ואין שם הרבה תושבים כנעניים, ולכן אין סיבה שלא תוכל להשתלט על כל ההר ושתכרות את עציו,[59] וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו וכך תוכל להרחיב את גבול נחלתך שנמצא עכשיו על ההר. על ידי כריתת העצים יהיה לך את כל ההר לנחלה וכך תרחיק את גבול נחלתך,[60] כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי (ולאחר שתשתלט על ההר) תוכל לגרש את הכנעני החזק היושב בעמק, היות ויהיה לכם יתרון צבאי על ידי שיהיה לכם עליונות טופוגרפית,[61] כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא (תוכל לגרש את הכנעני מהעמק) למרות שיש לו מרכבות ברזל והוא חזק[62]:

[1] תרגום.

[2] מצודות. רד"ק: הנביא מסביר מדוע דווקא שבט מנשה קיבל חלק מנחלתו בעבר הירדן המזרחי. לא היה זה בגלל שלשבט מנשה היה מקנה רב (בניגוד לשבטי ראובן וגד), אלא בגלל שהוא היה הבכור של יוסף – זכה לרשת בעבר הירדן המזרחי. מלבי"ם: הנביא מסביר מדוע דווקא שבט יוסף חולק לשניים, ואומר שמשום היותו בכור של יוסף היו לו גיבורים רבים והוא היה שבט חשוב. הגר"א: הגורל לשבט יוסף נקרא על שם שבט מנשה משום ששבט מנשה הוא הבכור.

[3] מצודות.

[4] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהיה שרו של גלעד, השליט על חבל הארץ של גלעד, ונקרא בשם זה על שם העתיד להיות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. הגר"א: מכיר קיבל את הבשן וגלעד קיבל את הגלעד.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] תרגום.

[10] מצודות.

[11] הגר"א: הסיבה שהנביא כתב את כל ייחוסו של צלפחד היא להודיע שהיה צדיק בן צדיק.

[12] תרגום.

[13] תרגום. הגר"א: סדר מניין בנות צלפחד בפסוק זה הוא לפי סדר חכמתן. מעם לועז: סדר בנות צלפחד משתנה משום שבפרשת מסעי הן נימנו לאחר שהן נישאו ושם הן נימנו לפי סדר לידתן ובפרשת פנחס נימנו לפי סדר חכמתן או שהן נימנו בשני אופנים שונים כדי לומר שהן היו כולן שוות בחכמה. לדבריו, בנות צלפחד התעוררו לבקש נחלה משום שסרח בת אשר קיבלה גם היא נחלה. זו הסיבה שרק הן מוזכרות במניין שבפרשת פנחס. כמו"כ יש אומרים שהן ביקשו את נחלתן בשעה שמשה עסק בדיני יבום.הן לא נישאו לאיש עד שהן היו בנות ארבעים משום שהן לא ראו מישהו שהיה חסיד כמותן, וכיוון שהן היו מסידות, נעשה להן נס והן ילדו לאחר גיל ארבעים. כמו"כ כתב שבנות צלפחד ביקשו את נחלתן לאחר שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ ומכאן אנו רואים שהן חיבבו את הארץ. ראיה נוספת לכך שהן חיבבו את הארץ היא מכך שהן לא ביקשו את נחלתן בעבר הירדן המזרחי, למרות שהן היו בנות מכיר, אלא הן ביקשו את נחלתן בעבר הירדן המערבי.

[14] מעם לועז: כתוב "ותקרבנה" משום שהן סידרו את דבריהן וטענותיהן לפני שהן ניגשו ליהושע, וזאת למרות שטענותיהן היו כבר ידועות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] מצודות. מלבי"ם: מפרט מהן עשר המחוזות האלה על סמך הפסוקים המתארים את הנחלה.

[19] רד"ק. רש"י: הסיבה שהנביא היה צריך להדגיש זאת היא משום שהנביא רצהל למדנו שבנות צלפחד נטלו את חלק הבכורה ושארץ ישראל מוחזקת מאבותיהם ולכן נטלו בראוי כבמוחזק. מהר"י קרא הביא שיטה האומרת שכל אחד משש המפשחות של מנשה התחלק לשתיים: חצי משפחה נחלה בעבר הירדן המזרחי וחצי בעבר הירדן המערבי. מהר"י קרא דוחה שיטה זו וכותב שקשה לומר כן משום שכך יוצא ששבט מנשה נחל הרבה מאוד מחוזות.

[20] מצודות.

[21] רש"י.

[22] מצודות.

[23] מצודות. לצערי לא זכיתי להבין את דבריו של הגר"א שכתב ששכם הייתה בצד העליון של מכמתת. מהתיאור הגיאוגרפי לכאורה עולה הפוך, שמכמתת הייתה צפונית לשכם.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] תרגום. מהר"י קרא: הגבול שעבר בין שבט אפרים לשבט מנשה עבר בתוך הנחל, כך שהחצי הצפוני של הנחל היה שייך לשבט מנשה והחצי הדרומי היה שייך לשבט אפרים.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות. מלבי"ם: הערים שהיו שייכות לשבט מנשה שהיו בנחלת יששכר ואשר ניתנו להם רק לאחר שיהושע אמר להם לכבוש מקומות אלה, כפי שנראה בהמשך.

[37] דעת מקרא.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] רש"י. רד"ק: יש לומר שדווקא שבט מנשה הוא שטען כנגד יהושע שנחלתו קטנה, משום שלשבט אפרים לא הייתה כלל טענה. שבט מנשה היה קטן יותר ממה שהוא היה בשעה שיצא ממצרים, ואם כן, הוא קיבל נחלה גדולה יותר ממה שהוא היה צריך לקבל בהשוואה למספר האנשים שהיו בו. לעומת זאת, שבט מנשה התרבה מאוד מעת יציאת מצרים והארץ התחלקה לפי יוצאי מצרים. ראיה נוספת לכך שדווקא שבט מנשה הוא שפנה אל יהושע היא מכך שהוזכרו בית שאן שהייתה בנחלת שבט מנשה. ייתכן שאפשר לדחות את ראייתו השנייה של רד"ק משום שייתכן לומר שאם שבט מנשה היה יכול לכבוש את ההר, שבט אפרים היה יכול לתת לו פחות נחלה ממה שהוא התחלק איתו. רלב"ג: כתב שהכוונה היא לכל שבט יוסף ולאו דווקא למנשה, וכתב שטענתם הייתה שהם עתידים להתרבות בקצב מהיר ולכן נחלתם אינה מספיקה להם. יהושע ענה להם שבעתיד הם יוכלו לכרות את היער ולכבוש את העמק וכך ולהרחיב את נחלתם. מעם לועז: הסתפק אם עיקר הטענה הייתה של שבט מנשה, אלא שבני אפרים באו לעזור להם, או שהכוונה היא שכל שבט יוסף התלונן שתי תלונות. א. היות ויעקב אבינו נתן ליוסף את הבכורה הם היו צריכים ליטול שתי נחלות. ב. הנחלות היו אמורות להיות מחולקות לפי באי הארץ ולא לפי יוצאי מצרים, ולכן הגיעה להם נחלה גדולה יותר.

[43] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[44] מצודות. רד"ק: החלוקה הייתה שכל שבט קיבל נחלה באותו גודל (והגורל היה רק לקבוע מי יקבל איזו נחלה, והאם יקבל נחלה יפה או לא), ומכאן הייתה טענת שבט אפרים. הגר"א: כאשר חילקו את הנחלות, חילקו אותן בתחילה לחלקים שווים, ולאחר החלוקה היו מוסיפים לשבט גדול או לשבט קטן. טענת שבט מנשה הייתה שלא הוסיפו לו כפי מה שהגיע לו בהשוואה למספר האנשים שלו. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר, שם הסברנו את השיטות השונות בדבר אופן חלוקת הנחלה, ושיטתו של הגר"א שונה משיטת רוב הפרשנים שם. מלבי"ם: כאשר חילקו את הנחלות בגורל, הגורל קבע את האזור שכל שבט יקבל ולאחר מכן קבעו את גודל הנחלה על פי גודל השבט. יהושע הרחיב לשבט יוסף רק כפי ש/הרחיב לשבט אחד, ולכן הם טענו שנחלתם צריכה להיות גדולה יותר.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רש"י: כתב שני פירושים. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא ששבט מנשה התרבה מהמניין הראשון בספר במדבר ועד למניין השני בעשרים אלף וחמש מאות איש, עד שהתקיימה ברכתו של ה' לאברהם כ"ה יהיה זרעך בהם. בפירושו השני כתב כמו פירוש מצודות שהכוונה היא ששבט מנשה התרבה עד שהוא נהיה גדול כל כך, עד שהנחלה לא הספיקה להם. מהר"י קרא: שבט מנשה אמר שאפילו כשהוא הגיע עד כה, אפילו כשנחלתו הגיעה עד לים התיכון, לא היה זה מספיק לכולם.

[47] מעם לועז: לא כתוב שיהושע ענה לשבט יוסף, אלא רק כתוב שהוא אמר להם את דבריו, משום שהוא לא הסכים לטענתם, אך מצד שני הוא השיא להם עיצה טובה.

[48] מצודות. רד"ק: יהושע לא היה יכול להוסיף לשבט מנשה על נחלתו, ולכן הציע להם עצה שיכרתו את העצים מהר אפרים ויכבשו את העמק שהיה שלהם אלא שלא הצליחו לכבוש, וכך נחלתם תתרחב. מהר"י קרא: אין הכוונה ליער ממש, אלא יהושע דימה את האנשים הרבים של הפריזי והרפאים כאילו היו עצים רבים של יער. כמו"כ כתב שהכוונה היא ששבט מנשה יכבוש חלק מנחלתם של יששכר ואשר. רש"י בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שאם יש בכם עם רב, תחביאו את עצמכם מפני עין הרע.

[49] מצודות. .

[50] מצודות. "אץ" פירושו מהירות, וכאן משמעותו דוחק משום שהנחלה כל כך קטנה עד שאפשר לעבור במהירות מקצה אחד אל הקצה השני. מלבי"ם: הכוונה שהר אפרים מצפה להיות ארץ נושבת, ולכן עליהם לכרות את העצים ששם.

[51] מצודות. רלב"ג: שבט יוסף ענה שגם לאחר כריתת היער שבהר אפרים, לא יספיק לו ההר, ואת העמק הוא לא יצליח לכבוש בגלל חוזק הכנעני שישב שם. מלבי"ם: טענת שבט יוסף הייתה כפולה. א. גם לאחר כריתת העצים, ההר לא יספיק לו והוא צריך נחלה גדולה יותר להתיישבות. ב. כיוון שהכנעני שבעמק חזק, עדיף שהיער יהווה חציצה בין שבט יוסף לכנעני.

[52] מצודות. רש"י: אין לתמוה אם בני יוסף קראו לפריזי ולרפאים בשם "כנעני" משום שכולם היו בני כנען.

[53] מצודות וכתב שיזרעאל עצמה הייתה בנחלת שבט יששכר.

[54] תרגום.

[55] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות. מלבי"ם: יש שתי סיבות לכך ששבט אפרים היה צריך להסכים להכרתת היער. א. שביער לא יסתובבו חיות טורפות. ב. על ידי כך יהיה להם יתרון טופוגרפי והם יוכלו לנצח את הכנעני, למרות שהכנעני היה חזק.

[60] מצודות. מהר"י קרא: אם ההר לא יספיק לכם, אתם יכולים לכבוש גם את העמק. מלבי"ם: יהושע נענה לבקשת שבט יוסף להוסף על נחלתם, ולקח חלק מנחלת שבט יששכר ואשר ונתן להם. יהושע אמר שגם שבטים אלה לא יקפידו משום שהם יודעים שהכנעני חזק, ועל ידי ששבט מנשה יקבל את הערים האלה, אולי הוא יכול לכבוש את הכנעני ממקום מושבו.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.