סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
(א) אָז לאחר סיום כיבוש הארץ וחלוקתה לנחלות, בסיום ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה,[1] יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה (בסיום ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה) קרא יהושע לחיילים משבט ראובן, משבט גד ומחצי שבט מנשה שקיבל את נחלו בעבר הירדן המזרחי, ואסף אותם אל תמנת חרס[2]:
(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יהושע אמר לחיילי שניים וחצי השבטים: אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק אתם קיימתם את הציווי שמשה עבד ה' ציווה אתכם. הלכתם חלוצים לפני בני ישראל, הייתם הראשונים במערך המלחמה של צבא ישראל, ועזרתם לאחיכם בני ישראל לכבוש את הארץ,[3] וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם ואתם קיימתם כל ציווי שציוויתי אתכם[4]:
(ג) לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים אתם (החיילים משבט ראובן, משבט גד ומחצי שבט מנשה) לא עזבתם את אחיכם בני ישראל במשך תקופה ארוכה (שבה בני ישראל כבשו ואת הארץ וחילקו אותה לנחלות),[5] עַד הַיּוֹם הַזֶּה (לא עזבתם את אחיכם בני ישראל) עד היום הזה שאני מדבר אתכם, ארבע עשרה שנים לאחר הכניסה לארץ ישראל,[6] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ואתם קיימתם את כל הדברים שהוספתי לצוות אתכם במטרה להרחיק אתכם מעשיית עבירה ובמטרה לעשות סייג לתורה[7]:
(ד) וְעַתָּה הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם עכשיו, התקיימה הבטחתו של ה' למשה רבינו, ולאחר שנים רבות, ה' נתן מנוחה לאחיכם. הכוונה היא שהאויבים אינם מתגרים בשאר השבטים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המערבי,[8] וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם עכשיו, לאחר שה' הניח לאחיכם, אתם יכולים לפנות מכאן וללכת לעריכם שבנחלתכם בעבר הירדן המזרחי,[9] אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (אתם יכולים ללכת) לנחלתכם שמשה עבד ה' נתן לכם בעבר הירדן המזרחי[10]:
(ה) רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק גם בשעה שאתם מתרחקים ממקום המשכן (משום שאתם חוזרים לנחלתכם שבעבר הירדן המזרחי), עליכם להקפיד לקיים את כל המצוות והתורה שמשה עבד ה' ציווה אתכם, כפי שיפורט בפסוק:[11] 1) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עליכם לאהוב את ה' אלוקיכם, 2) וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו עליכם גם ללכת בדרכיו של ה' ולהשתדל להתנהג כמו שהוא מתנהג (כמו שה' רחום, כך תהיו אתם רחומים), 3) וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו עליכם גם לשמור את כל המצוות שה' ציווה אתכם (יחד עם כל הפרטים שלהם), 4) וּלְדָבְקָה בוֹ עליכם לדבק בה' בליבכם, עליכם לרצות להיות דבוקים בה', 5) וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם עליכם לעבוד את ה' בכל ליבכם ובכל נפשכם – בכל כוחכם:
(ו) וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ יהושע בירך את שניים וחצי השבטים,[12] וַיְשַׁלְּחֵם יהושע נתן רשות לשניים וחצי השבטים לחזור אל מקומם,[13] וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם שניים וחצי השבטים הלכו לעריהם שבעבר הירדן המזרחי[14]:
(ז) וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה בַּבָּשָׁן משה נתן לחצי שבט מנשה נחלה בחבל ארץ הבשן, שנמצא בעבר הירדן המזרחי (ולכן חצי שבט מנשה חזר לעבר הירדן המזרחי יחד עם שבט ראובן ושבט גד),[15] וּלְחֶצְיוֹ נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה ולחצי השני של שבט מנשה, יהושע נתן נחלה עם שאר בני ישראל בעבר הירדן המערבי,[16] וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרֲכֵם כאשר יהושע שלח את החיילים משניים וחצי השבטים לעריהם, הוא בירך אותם בברכה הכתובה בפסוקים הבאים[17]:
(ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יהושע אמר לחיילים משניים וחצי השבטים, לֵאמֹר כך אמר יהושע בדבריו לשניים וחצי השבטים:[18] בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם תשובו לעריכם שבעבר הירדן המזרחי עם רכוש רב (שנלקח כשלל במהלך כיבוש הארץ),[19] וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד (תחזרו לעריכם) גם עם הרבה מאוד צאן,[20] בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל (תחזרו לעריכם) גם עם כסף, זהב, נחושת וסוגים נוספים של ברזל,[21] וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד (תחזרו לעריכם) גם עם הרבה מאוד בגדים,[22] חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם תתחלקו יחד עם שאר בני ישראל בשלל שלקחנו מהאויבים שנחלמנו נגדם[23]:
(ט) וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן החיילים משבט ראובן, משבט גד ומחצי שבט מנשה, חזרו והלכו מהמקום בו היו בני ישראל בשילה שבארץ כנען (אמנם חלק מעם גדול מעם ישראל כבר התיישב בנחלות שחולקו, אך השלטון המרכזי היה בשילה היות ושם הוקם המשכן),[24] לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד (החיילים משבט ראובן, משבט גד ומחצי שבט מנשה הלכו וחזרו מארץ ישראל) כדי ללכת לחבל ארץ הגלעד שהיה בעבר הירדן המזרחי,[25] אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם (החיילים משבט ראובן, משבט גד ומחצי שבט מנשה הלכו וחזרו מארץ ישראל) לארץ שניתנה להם לנחלה,[26] אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ (החיילים משבט ראובן, משבט גד ומחצי שבט מנשה הלכו וחזרו מארץ ישראל) ששניים וחצי השבטים כבר התנחלו בה לפני שבני ישראל עברו את הירדן ונכנסו לארץ,[27] עַל פִּי יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה (שניים וחצי השבטים התנחלו בעבר הירדן המזרחי) על פי ציווי שה' ציווה את משה רבינו[28]:
(י) וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן החיילים משניים וחצי השבטים הגיעו למקום שנקרא "גלילות הירדן",[29] אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן גלילות הירדן הייתה על השפה של עבר הירדן המערבי, ומשום כך היא נחשבת גם כן לחלק מארץ כנען,[30] וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה בנו מזבח בסמוך לנהר הירדן,[31] מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה המזבח הגדול לא שימש להקרבת קרבנות, אלא נועד רק כדי שיראו אותו. בהמשך הפסוקים נראה שסיבת בניית המזבח הייתה כדי שבני ישראל יראו ששניים וחצי השבטים בנו מזבח דומה למזבח שלהם, וכך יידעו בני ישראל ששניים וחצי השבטים מהווים חלק מעם ישראל[32]:
(יא) וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל שמעו,[33] לֵאמֹר כך נאמר לבני ישראל, בני ישראל שמעו את הדברים הבאים:[34] הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן (בני ישראל שמעו) ששבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה, בנו את המזבח בסמוך לארץ כנען, בגלילות הירדן,[35] אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה בנו את המזבח) בחלק הארץ של בני ישראל בארץ כנען, כלומר: בעבר הירדן המערבי[36]:
(יב) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל שמעו ששניים וחצי השבטים בנו את המזבח (הכתוב חוזר לדברים ששמעו בני ישראל משום שהוא פירט בפסוק הקודם את המיקום של המזבח, ועתה חוזר הכתוב למהלך סיפור הדברים),[37] וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה כל בני ישראל התאספו בשילה,[38] לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא (בני ישראל התאספו בשילה) כדי לצאת ולהילחם נגד שניים וחצי השבטים שבנו את המזבח. מעת שהוקם המשכן בשילה, היה אסור להקריב קרבנות מחוץ למשכן, ולכן בני ישראל רצו למנוע את הקרבת הקרבנות במזבח החדש שנבנה על ידי שניים וחצי השבטים. בני ישראל לא ידעו שהמזבח נבנה רק לשם מראה ולא לשם הקרבת קרבנות[39]:
(יג) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לפני שבני ישראל יצאו להילחם נגד שניים וחצי השבטים, הם שלחו את פנחס בן אלעזר הכהן לארץ הגלעד (שם היו שניים וחצי השבטים). תפקידו של פנחס היה לנסות לגרום לשניים וחצי השבטים להתחרט על בניית המזבח[40]:
(יד) וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ יחד עם פנחס, שלחו בני ישראל גם עשרה נשיאים,[41] נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל כל שבט שהיה לו נחלה בעבר הירדן המערבי, שלח נשיא אחד יחד עם פנחס. בעבר הירדן המערבי נחלו תשעה וחצי שבטים, וממילא נשלחו יחד עם פנחס עשרה נשיאים,[42] וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם כל אחד מעשרת הנשיאים שנשלחו עם פנחס, היה ראש בית האב שלו, ראש משפחתו,[43] הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל בגלל שהנשיאים היו ראשי המשפחות, יצא שמי שנשלח, היו הממונים על כל האלפים בישראל (בני ישראל היו מחולקים לקבוצות של אלפי אנשים, והעומדים בראש בני ישראל נקראים ראשי האלפים)[44]:
(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד פנחס והנשיאים שאיתו הגיעו לארץ הגלעד שם היו שניים וחצי השבטים שבנו את המזבח,[45] וַיְדַבְּרוּ אִתָּם פנחס והנשיאים שאיתו דיברו עם שניים וחצי השבטים, לֵאמֹר כך אמרו פנחס והנשיאים שאיתו לשניים וחצי השבטים[46]:
(טז) כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְקֹוָק כך אמרו לכם כל בני ישראל כשהם התאספו (כפי שראינו בפסוק יב', עם ישראל התאסף בשילה):[47] מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל למה אתם מעלתם את המעילה הזאת בה' אלוקי ישראל? מדוע עשיתם את דבר השקר הזה – לבנות לכם מזבח,[48] לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק (מדוע בניתם לעצמכם מזבח) כדי לחזור לכם ביום זה מעבודת ה'? מדוע אתם רוצים שלא לעבוד יותר את ה',[49] בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ (אתם לא רוצים לעבודת יותר את ה') בכך שבניתם לכם מזבח נוסף על המזבח שנמצא במשכן בשילה,[50] לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיקֹוָק ועל ידי בניית המזבח, אתם מרדתם בה'[51]:
(יז) הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר האם עוון פעור הוא עוון קטן? האם אין עוון פעור מספיק לנו (כשהיו במדבר, חטאו בני ישראל בחטא פעור, שם הם התחתנו עם בנות מואב שהסיתו אותם לעבוד עבודה זרה שנקראת פעור),[52] אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה למרות שעבר כבר זמן רב מאז שבני ישראל חטאו בחטא פעור (כחמש עשרה שנים), עד היום הזה עוד לא התכפר לנו החטא לגמרי,[53] וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְקֹוָק וכעונש על חטא פעור, ה' נגף את כל עם ישראל, גם את אלה שלא חטאו[54]:
(יח) וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק ועל ידי בניית המזבח, אתם תחזרו מאחרי ה', אתם תעזבו את ה',[55] וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיקֹוָק ואם אתם תמרדו היום בה' (על ידי שתבנו לכם את המזבח) ואנחנו נישאר נקיים מהחטא משום שלא נהיה שותפים בבניין המזבח,[56] וּמָחָר אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף ולאחר החטא, כאשר ה' יעניש על בניית המזבח, ה' יעניש את כולנו, גם את אלה שלא חטאו בבניית המזבח. בני ישראל אמרו לשניים וחצי השבטים שאם הם לא יבערו את הרע מתוכם, ה' יעניש את כל עם ישראל על בניית המזבח, גם את אלה שלא חטאו, ולכן עליהם לבער מתוכם את הרע[57]:
(יט) וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אולם, אם בעיניכם הארץ שקיבלתם לנחלה טמאה משום שאין בה את המשכן שנבנה לשם ה', אם אתם רוצים שגם לכם יהיה בנחלתכם מזבח לה' (ומשום כך בניתם את המזבח),[58] עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן יְקֹוָק (אם טמאה בעיניכם ארץ אחוזתכם) אתם יכולים לעבור אלינו אל עבר הירדן המערבי, אל נחלת ה' שבה שוכן המשכן שנבנה לשם ה',[59] וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ ואתם יכולים להתנחל יחד איתנו בעבר הירדן המערבי,[60] וּבַיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ אך אל תמרדו בה' (על ידי שתבנו מזבח מחוץ למשכן),[61] וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ ואַל תמרידו גם אותנו נגד ה'. התוצאה של בניית המזבח מחוץ למשכן תהיה שה' יכעס על כל העם, גם על אלה שלא בנו אותו (משום שהם לא מנעו את בניית המזבח), ולכן הדבר ייחשב כאילו שכל עם ישראל מרד בה',[62] בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ (אל תמרדו בה' ואל תמרידו אותנו נגד ה') על ידי בניית המזבח שבניתם בנוסף למזבח ה' אלוקנו שנמצא במשכן בשילה[63]:
(כ) הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם הרי כשעכן בן זרח מעל בחרם של יריחו, ולקח לעצמו את השלל שהיה אמור להיות מוקדש לה',[64] וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף (ולמרות שרק עכן חטא) ה' כעס על כל העם וכל העם נענש על המעילה בחרם,[65] וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ ועכן לא מת לבד בגלל החטא שהוא חטא בו. היו אנשים נוספים מעם ישראל שמתו בגלל שעכן לקח מהחרם. הכוונה לחיילי ישראל שנהרגו במלחמה נגד העי (וכך, חלילה יקרה אולי גם פה: ה' יעניש את כולם על החטא של בניית המזבח)[66]:
(כא) וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה ענו לפנחס ולנשיאים שאיתו, וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה דיברו עם ראשי עם ישראל, עם הנשיאים שנשלחו עם פנחס והיו ממונים על הקבוצות של האלפים להם היו בני ישראל מחולקים (עיין ביאורנו לפסוק יד')[67]:
(כב) אֵל אֱלֹהִים יְקֹוָק אֵל אֱלֹהִים יְקֹוָק ה' שהוא האל על כל המלאכים, ה' שהוא האל על כל המלאכים (הכפילות נועדה לחזק את דבריהם),[68] הוּא יֹדֵעַ (ה' שהוא האל על כל המלאכים) כבר יודע שאיננו מורדים בו ושליבנו שלם איתו (למרות שבנינו את המזבח),[69] וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע וכאשר יעבור עוד זמן, גם עם ישראל יידע שאין כוונתנו למרוד בה',[70] אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּיקֹוָק אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה (שניים וחצי השבשטים פונים כלפי השמים ואומרים לה') ִאם מטרת בניית המזבח הייתה כדי למרוד בך (בה') וחטאנו בבנייתו, אל תושיע אותנו ביום זה, אל תציל אותנו במלחמה נגד בני ישראל[71]:
(כג) לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק אם כוונתנו בבניית המזבח הייתה לעזוב את ה' (על ידי שימוש במזבח מחוץ למשכן שילה),[72] וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה ואם כוונתינו בבניית המזבח הייתה כדי להעלות עליו קרבנות עולה ומנחה,[73] וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים ואם כוונתינו בבניית המזבח הייתה כדי לעשות עליו קרבנות שלמים,[74] יְקֹוָק הוּא יְבַקֵּשׁ (אם כוונתינו בבניית המזבח הייתה להקריב עליו קרבנות ולסור מעבודת ה') ה' הוא שיתבע מאיתנו עונש[75]:
(כד) וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת (ה' הוא שיעניש אותנו) אם לא בנינו את המזבח משום שחששנו,[76] לֵאמֹר (דאגנו) היות ואמרנו:[77] מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ בעתיד יאמרו הבנים שלכם (הבנים של השבטים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המערבי) לבנים שלנו (הבנים של שניים וחצי השבטים): לֵאמֹר כך יאמרו הבנים שלכם לבנים שלנו:[78] מַה לָּכֶם וְלַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (כך יאמרו הבנים שלכם לבנים שלנו) מה יש לכם עם ה' אלוקי ישראל. שניים וחצי השבטים חששו שבגלל שיש גבול גיאוגרפי בין הנחלה שלהם בעבר הירדן המזרחי לנחלה של שאר עם ישראל בעבר הירדן המערבי, יגידו בני ישראל שבעבר הירדן המערבי שאין להם שייכות להקרבת קרבנות במשכן ה'. על ידי בניית המזבח באותה תבנית של המזבח במשכן בשילה, הם יצרו סמל משותף בין יושבי עבר הירדן המזרחי ליושבי עבר הירדן המערבי, סמל שגורם להבנה שלמרות הגבול שמחלק בין יושבי שני עברי הירדן, עדיין כולם בני עם אחד ולכולם שייכות עם משכן ה'[79]:
(כה) וּגְבוּל נָתַן יְקֹוָק בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד (שניים וחצי השבטים מוסיפים להסביר את החשש שיושבי עבר הירדן המערבי יאמרו להם:) ה' שם גבול המפריד ביננו (יושבי עבר הירדן המערבי) וביניכם שבטי ראובן וגד,[80] אֶת הַיַּרְדֵּן הגבול המפריד ביננו הוא נהר הירדן,[81] אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיקֹוָק (ומכיוון שיש גבול שמפריד ביננו) אין לכם (לשניים וחצי השבטים) חלק בה',[82] וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְקֹוָק והבנים שלכם ימנעו מהבנים שלנו מלירא את ה', צאצאיכם ימנעו מצאצאינו מלהקריב קרבנות במשכן ה'.[83] עיקר הציווי שה' ציווה את בני ישראל לעלות לרגל הוא כדי שהעליה לרגל תגרום ליראת ה' וממילא אם בני ישראל ימנעו משניים וחצי השבטים מלעלות לרגל, הם גם ימנעו מהם מלירא את ה'[84]:
(כו) וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ אמרנו, שכדי שלא תיווצר מציאות שבה יאמרו לנו שאין לנו חלק באלוקי ישראל, נבנה עכשיו את המזבח,[85] לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח (בנינו את המזבח) לא לשם הקרבת קרבן עולה או קרבן שלמים (על גבי המזבח שבנינו)[86]:
(כז) כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם שהרי המזבח משמש רק בתור עד בינינו (שניים וחצי השבטים שקיבלו נחלתם בעבר הירדן המזרחי) לביניכם (שאר עם ישראל שקיבל את נחלתו בעבר הירדן המערבי),[87] וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ וכן ישמש המזבח לעד לדורות הבאים,[88] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ (המזבח ישמש לעד) שנוכל להקריב לה' את קרבנות העולה, את הזבחים ואת השלמים במזבח שנבנה לשם ה' בשילה.[89] על ידי בניית מזבח בהעתק מדויק של המזבח בשילה, אנחנו מראים לכולם שלא סילקנו את עצמנו מהקרבת קרבנות לשם ה' במשכן,[90] וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ ובעתיד, בניכם לא יוכלו לומר לבנים שלנו,[91] אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיקֹוָק (בעתיד, בניכם לא יוכלו לומר לבנים שלנו) אין לכם חלק בעבודת ה', אינכם יכולים להקריב את הקרבנות על מזבח ה' בשילה[92]:
(כח) וַנֹּאמֶר אמרנו לעצמנו, אם נבנה את מזבח:[93] וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ כאשר יאמרו בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי לשבטים היושבים בעבר הירדן המזרחי,[94] וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר וכן בעתיד בדורות הבאים, כאשר הצאצאים שלכם יאמרו לצאצאים שלנו,[95] וְאָמַרְנוּ אנחנו נענה:[96] רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ (אנחנו נענה) תיראו את צורת המזבח שבנו אבותינו, שזהה לגמרי לצורת המזבח שמוצב במשכן,[97] לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם המזבח לא נבנה כדי להקריב עליו קרבן עולה או קרבן שלמים, וממילא הוא נבנה רק כדי להיות עד על שגם אנחנו (השבטים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי) שייכים להקרבת הקרבנות על המזבח שבשילה[98]:
(כט) חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּיקֹוָק וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק גם ללא שאתם מוכיחים אותנו, גנאי הוא לנו למרוד בה' ולסור מעבודת ה',[99] לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח (גנאי הוא לנו למרוד בה') על ידי בניית מזבח כדי להקריב עליו קרבן עולה, מנחה או קרבן שלמים,[100] מִלְּבַד מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ (חלילה לנו להקריב קרבנות) חוץ מעל המזבח של ה' אלוקינו שנמצא בחצר המשכן שבשילה[101]:
(ל) וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה פנחס, והנשיאים שהיו איתו שהיו הראשים של עם ישראל שמעו את הדברים שדיברו שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה (שמטרת בניית המזבח איננה להקרבת קרבנות, אלא כדי שישמש לעד שיש לשניים וחצי השבטים חלק בה'),[102] וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם דברי השבטים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי היו טובים בעיני פנחס והנשיאים שאיתו, פנחס והנשיאים שאיתו קיבלו את תשובתם של שניים וחצי השבטים[103]:
(לא) וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה פינחס בן אלעזר הכהן אמר לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט מנשה:[104] הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ יְקֹוָק היום אנחנו יודעים שה' השרה את שכינתו בתוכנו. על ידי שבררנו את מטרת בניית המזבח לפני שיצאנו להילחם, ועל ידי כך נמנענו מלשפוך את דמם של אנשים זכאים, אנחנו יודעים שה' השרה את שיכנתו בתוכנו,[105] אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּיקֹוָק הַמַּעַל הַזֶּה היות ואנחנו רואים שלא חטאתם לה' בחטא שחשבנו שחטאתם בו (בהקמת מזבח נוסף על המזבח שהיה במשכן. אם כן, לא הייתה הצדקה לצאת נגדכם למלחמה),[106] אָז על ידי שבניתם מזבח זהה למזבח שבשילה,[107] הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד יְקֹוָק (על ידי שבניתם מזבח זהה למזבח שבשילה) הצלתם את בני ישראל מעונש שה' היה נותן להם. לולי הייתם בונים את המזבח, בני ישראל היו חוטאים ומונעים מכם מלעלות למשכן, והם היו נענשים על כך. על ידי בניית המזבח, מנעתם מבני ישראל לחטוא ולהיענש[108]:
(לב) וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן פינחס בן אלעזר הכהן והנשיאים שאיתו חזרו לארץ כנען מהשליחות שהם נשלחו לארץ הגלעד שם היו שבט ראובן ושבט גד,[109] אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַנְּשִׂיאִים (פנחס והנשיאים שאיתו חזרו) אל בני ישראל והנשיאים שישבו בעבר הירדן המערבי,[110] וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר פנחס והנשיאים שאיתו ענו לבני ישראל על דבר השליחות שהם נשלחו, פנחס והנשיאים שאיתו אמרו לבני ישראל את תשובת השבטים שקיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי[111]:
(לג) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל התשובה שענו שניים וחצי השבטים הייתה טובה בעיני בני ישראל, בני ישראל קיבלו את דבריהם של שניים וחצי השבטים,[112] וַיְבָרֲכוּ אֱלֹהִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל ברכו את ה' והודו לו על שהוא נתן בליבם את הרעיון להקדים ולשלוח את המשלחת לברר את סיבת הקמת המזבח במקום לצאת מיד למלחמה נגדם,[113] וְלֹא אָמְרוּ לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא בני ישראל לא חשבו יותר לצאת ולהילחם נגד שניים וחצי השבטים, משום שהם קיבלו את תשובתם,[114] לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ (בני ישראל לא חשבו יותר לצאת להילחם נגד שניים וחצי השבטים) ולהשחית את חבל הארץ שבה שבט ראובן ושבט גד יושבים בה, בני ישראל לא חשבו יותר להשחית את עבר הירדן המזרחי[115]:
(לד) וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ לאחר ששבט ראובן ושבט גד ראו שכמעט והייתה תקלה בגלל שהם בנו את המזבח, הם קראו למזבח בשם "עד", כדי ששם המזבח יורה על מטרת הקמתו, וכך כולם יידעו שהמזבח משמש רק לעדות שיושבי עבר הירדן המזרחי הינם גם הם חלק מעם ישראל,[116] כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ (שבט ראובן ושבט גד קראו למזבח בשם עד) משום שהמזבח משמש לעד בינינו, יושבי עבר הירדן המזרחי, לבין בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי,[117] כִּי יְקֹוָק הָאֱלֹהִים (המזבח משמש לעד) שה' הוא האלוקים של כל השבטים שבעם ישראל: גם לאלה היושבים בעבר הירדן המזרחי וגם לאלה היושבים בעבר הירדן המערבי[118]:
[1] מהר"י קרא.
[2] מלבי"ם בפסוק ט'.
[3] מצודות. מלבי"ם: הכוונה שבתחילה משה רבינו אמר לשניים וחצי השבטים שהם צריכים להשתתף רק בכיבוש הארץ. לאחר מכן, בספר דברים, הוסיף משה רבינו שהם צריכים להישאר יחד עם שאר עם ישראל עד לאחר חלוקת הארץ. בדברים אלה אמר יהושע לשניים וחצי השבטים, שהם קיימו את מה שציווה אותם משה רבינו, ונשארו עד לאחר חלוקת הארץ לנחלות. מעם לועז: יהושע אמר לשניים וחצי השבטים שהם קיימו את חלקם בהסכם והמתינו עד שתחלק הארץ. כמו"כ יהושע אמר להם שה' הוא שנלחם לישראל, אלא שהם סייעו לניצחון בני ישראל על ידי שהם חיזקו את האחדות.
[4] תרגום.
[5] תרגום.
[6] דעת מקרא. עיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור הביטוי "עד היום הזה".
[7] מלבי"ם.
[8] מהר"י קרא + מצודות.
[9] מצודות + תרגום.
[10] תרגום.
[11] מצודות. פסוק זה מקביל לדברי משה לעם ישראל בספר דברים פרק י' פסוק יב', הפסוק שהרמח"ל אמר שכלולים בו כל ענייני עבודת ה'. ישנם שני הבדלים בין פסוק זה לפסוק שבספר דברים. האחד: החיוב ליראת ה' אינה מופיעה בדבריו של יהושע (ואולי משום כך חז"ל דרשו שלגבי משה רבינו הייתה יראת שמים דבר קטן). השני הוא שכאן כן מוזכר עניין הדיבוק בה', חיוב שמוזכר אמנם בדבריו של משה רבינו בסוף פרק י' שם, אך רק בפסוק כ'. הביאור לפסוק זה לקוח מבאורנו שם.
[12] תרגום.
[13] תרגום.
[14] תרגום.
[15] רד"ק.
[16] תרגום.
[17] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לחצי שבט מנשה וכן פירש רש"י. לפי פירושו השני של הרד"ק, לא מובן מדוע כתובה כאן ברכה נוספת לאחר שכבר נכתב בפסוק ו' שיהושע בירך את השבטים. לפירושו הראשון לא מובן מדוע דווקא ברכתו של חצי שבט מנשה מפורטת בפסוקים, ואילו על שני השבטים האחרים רק כתוב באופן סתמי שיהושע בירך אותם. כמו"כ כתב רד"ק בשם המדרש שבתחילה ביקשו השבטים רשות מיהושע לחזור לארצם והם קיבלו את הרשות, ולאחר מכן הם התעכבו בעבר הירדן המערבי עוד יומיים וחזרו לבקש רשות מיהושע לחזור לנחלתם פעם נוספת. מלבי"ם: שבט מנשה היה צריך ברכה מיוחדת בגלל שהוא התחלק לשניים. מעם לועז: יהושע בירך דווקא את שבט מנשה משום שהם קיבלו את נחלתם בעבר הירדן בעל כרחם. לאחר שהוא פייס אותם, הוא בירך אותם שיחזרו לשלום לבתיהם ושתשרה ברכה בנכסיהם. ברכה נוספת שהוא בירך אותם היא שמחצית השבט שלהם יוצא אנשי חיל כמו שבטי ראובן וגד. יש אומרים שיהושע רצה להראות שדווקא שבט מנשה הם החשובים בעיניו כגיבורים גדולים – אפילו יותר משבטי ראובן וגד. סיבה נוספת שקרא דווקא לשבט מנשה היא שיהושע היה קרוב יותר אליהם, שהרי הוא היה משבט אפרים. הסבר נוסף שכתב הוא שיהושע אמר לבני שבט אפרים לחלק את השלל עם אחיהם שנשארו בעבר הירדן המזרחי, משום שהשבטים האחרים היו מחויבים לעבור את הירדן ולהילחם לצד בני ישראל ולכן גם אלו שלא עברו את הירדן קיבלו חלק בשלל, אך בני שבט אפרים לא היו מחויבים לעבור את הירדן וממילא הייתה מחשבה שאלו שלא עברו איתם, לא יקבלו חלק בשלל.
[18] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.
[19] תרגום + מצודות. מעם לועז: מוזכר כאן פעם נוספת שיהושע אמר לשבטים שיחזרו לעבר הירדן, משום שהם חיכו מעט לפני שהם חזרו, ולכן הם ביקשו ממנו רשות פעם נוספת.
[20] תרגום.
[21] תרגום.
[22] מצודות.
[23] רד"ק בפירושו השני לגבי למי נאמרה הברכה. בדבריו הסביר שאם יהושע דיבר אל כל שניים וחצי השבטים, אזי צריך לומר שכוונתו לחלוק את השלל יחד עם שאר בני ישראל. אולם, אם יהושע דיבר רק עם חצי שבט מנשה, אזי פירוש הפסוק הוא שחצי שבט מנשה יחלוק את השלל יחד עם שני השבטים האחרים שהולכים לעבר הירדן המזרחי, שבטי ראובן וגד. מצודות: הכוונה לחלוק יחד עם אלה שנשארו בעבר הירדן המזרחי כדי לשמור על הנשים והטף. מלבי"ם: הברכה נאמרה לבני שבט מנשה משום שלהם לא היה מקנה רב, בניגוד לשני השבטים האחרים שקיבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי. כמו"כ הציווי להתחלק עם האחים, כוונתו לשבט מנשה שהיה צריך להתחלק בשלל עם החצי השני של שבט מנשה.
[24] תרגום. מלבי"ם: הסיבה שכתוב "וישובו וילכו" היא משום ששבט מנשה שקיבל את נחלתו בעבר הירדן המזרחי היה צריך להתעכב כדי לחלק את השלל בין שני חצאי השבט, ושני השבטים המתינו לחצי שבט מנשה. כמו"כ כתב שיהושע קרא לשניים וחצי השבטים לתמנת חרס ומשם הוא שלח אותם, אך גם לאחר שיהושע שלח אותם, הלכו שניים וחצי השבטים למשכן בשילה (המלבי"ם כותב שהמשכן היה בצפון נחלת שבט יוסף והדבר תמוה) כדי להתפלל שם ולבקש רשות מאת בני ישראל לחזור לנחלתם. מעם לועז: יהושע ליווה את שניים וחצי השבטים עד לירדן, ולאחר מכן הם ליוו אותו שוב לשילה, ולכן כתוב שהם הלכו משילה.
[25] תרגום.
[26] תרגום.
[27] תרגום.
[28] תרגום.
[29] תרגום. דעת מקרא: מדובר על ערבות הירדן וייתכן שמדובר על מקום שהיה סמוך לגלגל.
[30] מצודות.
[31] מצודות.
[32] מצודות. מלבי"ם: שני דברים מראים ששניים וחצי השבטים בנו את המזבח שלא על מנת להתנתק משאר עם ישראל: א. המזבח נבנה בצדו המערבי של הירדן ולא בצד המזרחי המנותק משאר העם. ב. המזבח נבנה גבוה מאוד ללא מדרגות או דרך לעלות אליו, כך שהיה ברור שאין כוונה להשתמש במזבח. אולם, בני ישראל דנו את שניים וחצי השבטים לכף חובה משום שהם חשבו שהסיבה שבנו את המזבח בעבר הירדן המערבי היא כדי להטות גם את לב ישראל שבעבר הירדן המערבי.
[33] תרגום. מעם לועז: היו אנשים מבני ישראל שסיפרו לשון הרע על שניים וחצי השבטים ולכן הם ניסו להתאים את דבריהם ולהחמיר במעשה של שניים וחצי השבטים.
[34] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.
[35] דעת מקרא.
[36] דעת מקרא.
[37] דעת מקרא.
[38] תרגום. מעם לועז: שאל מדוע לא הלכו בני ישראל אל יהושע בן נון, ולמה הם פעלו לבד כפי שעולה לכאורה מפשט הפסוקים? א. מיד לאחר שהם שמעו את דברי השליחים, הם הוצתו בקנאת ה' ופעלו ללא יהושע. ב. כאשר כתב "כל עדת ישראל", הכוונה גם לסנהדרין שיהושע היה חלק ממנו.
[39] רש"י + מצודות. מצודות גם פירט שמלכתחילה רצו בני ישראל ששניים וחצי השבטים יחזרו בהם, ורק אם לא יחזרו בהם, ייצאו נגדם למלחמה. רלב"ג: הסיבה שהתורה חייבה לעבוד את ה' רק במקום אחד היא משום שה' עצמו אחד, וממילא על ידי בניית מזבח במקום נוסף, היה משום כפירה בה'. כמו"כ כתב שבני ישראל רצו להילחם נגד שניים וחצי השבטים מכיוון שמוטל על העם לבער את המעשים הרעים מקרבם. רלב"ג: הסיבה שבני ישראל לא נמלכו ביהושע לפני שהם יצאו להילחם היא משום שבמקום שיש חילול ה', אין חולקים כבוד לרב.
[40] מצודות. מעם לועז: בני ישראל שלחו דווקא את פנחס כדי להראות לשניים וחצי השבטים שפניהם לשלום, ולכן הם שלחו את פנחס שעשה שלום בין ישראל לאביו שבשמים. או שבני ישראל רצו להראות לשניים וחצי השבטים דווקא את החומרה שבדברים, ולכן הם שלחו את פנחס שהיה משוח מלחמה. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על פרשת פנחס, שם הרחבנו בתפקידו של פנחס הכהן.
[41] תרגום. מלבי"ם: לפי המחשבה של בני ישראל, החטא של שניים וחצי השבטים היה מורכב משני מרכיבים. מרכיב אחד של בין אדם למקום ומרכיב נוסף שבו חטאו לשאר העם משום שבניית המזבח גורמת לפירוד בתוך העם. זוהי הסיבה שגם המשלחת הייתה מורכבת משני מרכיבים: פנחס הכהן כנגד מרכיב החטא שנגד ה' והנשיאים שאיתו כנגד מרכיב החטא שהיה נגד עם ישראל.
[42] דעת מקרא.
[43] רד"ק.
[44] מצודות.
[45] תרגום. מעם לועז: הנשיאים רצו לברר מדוע באמת בנו שניים וחצי השבטים את המזבח, וכדי לעשות זאת הם שאלו כל אחד מהשבטים בנפרד למטרת בניית המזבח, והם השוו בין הגרסאות כדי לבדוק אם הן אמת.
[46] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.
[47] תרגום.
[48] מצודות + תרגום.
[49] תרגום.
[50] מצודות.
[51] מצודות.
[52] מצודות. רלב"ג: הסיבה שפנחס והנשיאים הזכירו דווקא את עוון פעור היא משום שלב העם נמשך אחרי חטא זה כך שהעם עדיין לא נטהר מחטא זה וגם משום שהנגף היה בעם כולו למרות שרק חלק קטן מהעם חטא. מלבי"ם: הזכרת החטא של בעל פעור היא משום שבני ישראל חששו שמא שניים וחצי השבטים בנו את המזבח לשם עבודה זרה. לאחר מכן אמרו לשניים וחצי השבטים שגם אם המזבח נבנה כדי להקריב עליו קרבנות לשם ה', עדיין יש בכך חטא, הן כלפי ה' (משום שאסור להקריב קרבנות מחוץ למשכן בשילה) והן כלפי עם ישראל (משום שהם גורמים לפירוד).
[53] מצודות.
[54] מצודות.
[55] תרגום.
[56] מצודות.
[57] מצודות.
[58] מצודות.
[59] מצודות.
[60] תרגום.
[61] מצודות. מהר"י קרא: אל תמרדו בה' לבנות מזבח לעבודה זרה.
[62] מצודות. רש"י: אל תמרדו בנו על ידי בניית המזבח. רלב"ג: בני ישראל חששו שמא הם ייענשו בגלל החוטאים בעיקר בגלל שהיה סנהדרין שהייתה ממונה על כל השבטים ולכן לא היו אמורים להיות שבטים שייפרדו ממנה ויצליחו לעבוד עבודה זרה.
[63] מצודות.
[64] תרגום. מלבי"ם: יש להבדיל בין סיבת העלאת חטא פעור – שם הייתה המטרה לשם עבודה זרה ושם ה' פרע גם מאלה שלא עבדו לפעור, לבין חטא עכן שהוזכר משום שגם אם שניים וחצי השבטים בנו את המזבח לשם ה' ויש בכך חטא של הקרבת קרבנות מחוץ למשכן, ה' עדיין יפרע מכולם את החטא – גם מאלה שלא חטאו.
[65] מהר"י קרא.
[66] מצודות.
[67] תרגום. מלבי"ם: הסיבה ששניים וחצי השבטים לא ענו לפנחס, משום שאם הם יצליחו לענות לנשיאים על דבר החטא של הפירוד משאר העם ולהוכיח להם שאין זו כוונתם בבניית המזבח, הם ממילא יענו גם לפנחס על החטא שלהם כלפי ה'. מעם לועז: לא היה צורך לענות לפנחס, שהרי הקב"ה בוחן כליות ולב יודע שהם לא התכוונו באמת להקריב קרבנות מחוץ למזבח. הסבר נוסף הוא שהשבטים חשבו שאין זה מכבודו של פנחס שהם יענו לו ויאמרו לו דברים קשים.
[68] מצודות. רש"י: הכפילות היא כדי להדגיש שה' הוא האלוקים גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. מהר"י קרא: הסיבה לכפילות היא משום שבפסוק מוזכרים שני דברים – מרד ומעל, והשבטים הקדימו "אל אלקים ה'" לכל אחד מסוגי החטאים. מלבי"ם: הכפילות היא משום שני החששות שהיו לעם ישראל: א. בניית המזבח לשם ע"ז. ב. בניית המזבח לשם הקרבת קרבנות לה'.
[69] מצודות.
[70] מצודות.
[71] מצודות. מלבי"ם: "אם במרד" פירושו במרד כלפי עם ישראל, בפירוד שיווצר כתוצאה מבניית המזבח. "ואם במעל בה'" פירושו בחטא של עבודה זרה.
[72] מצודות. מהר"י קרא: כוונת הפסוק לומר שהמזבח לא נבנה לשם עבודה זרה (והם דברי השבטים בצלע זו של הפסוק) ובהמשך הפסוקים השבטים אומרים שהם גם לא בנו את המזבח כדי להקריב עליו קרבנות לשם ה' משום שאסור להקריב קרבנות מחוץ למשכן שילה.
[73] תרגום.
[74] תרגום.
[75] מצודות.
[76] רש"י + מצודות.
[77] מצודות.
[78] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.
[79] מצודות.
[80] תרגום. מעם לועז: בני ישראל בכוונה לא היו מזכירים את חצי שבט מנשה, משום שהם היו פורכים בכך את הטענה שלהם שהשבטים שבעבר הירדן אינם חלק מעם ישראל.
[81] תרגום.
[82] תרגום.
[83] מצודות.
[84] מהר"י קרא.
[85] תרגום + מצודות.
[86] תרגום.
[87] מצודות.
[88] תרגום.
[89] מהר"י קרא.
[90] רש"י.
[91] מצודות.
[92] מצודות.
[93] מצודות.
[94] מצודות.
[95] מצודות.
[96] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהבנים הם שיאמרו, אלא שהאבות הם במקום הבנים והבנים הם במקום האבות.
[97] מצודות.
[98] מצודות.
[99] מצודות.
[100] תרגום.
[101] מצודות.
[102] דעת מקרא.
[103] תרגום.
[104] מעם לועז: פנחס אמר לשניים וחצי השבטים שהם לא רצו לדבר איתו משום שהם רצו לחלוק לו כבוד, ולכן הוא עכשיו יחלוק להם כבוד ויפנה אליהם וידבר איתם.
[105] תרגום + מצודות. מלבי"ם: פנחס אמר שהוא באמת לא חשד בשניים וחצי השבטים וכל הסיבה שהוא יצא לדבר איתם היא רק כדי להסיר מכשול מהדורות הבאים.
[106] מצודות.
[107] מצודות.
[108] מצודות.
[109] תרגום. מעם לועז: הפסוק כותב ששניים וחצי השבטים לא ליוו את פנחס והנשיאים חזרה לעבר הירדן המזרחי. הסבר נוסף הוא שהם באמת ליוו את פנחס ושלחו גם משלחת קטנה לכל ישראל כדי להסביר לכל ישראל את הסיבה שהם בנו את המזבח.
[110] תרגום.
[111] מצודות.
[112] תרגום.
[113] תרגום + מצודות.
[114] מצודות.
[115] תרגום. מלבי"ם: הכוונה היא שהסיבה שבני ישראל רצו לצאת ולהילחם נגד שניים וחצי השבטים לא הייתה בגלל שהם שנאו אותם (אחרת, הם לא היו שמחים כאשר התברר שאין סיבה לצאת נגדם למלחמה), אלא מרוב שאהבו אותם, רצו למנוע את חטאם. לכן אומר הנביא שבני ישראל מלכתחילה לא רצו לשחת את הארץ, מטרת יציאתם למלחמה לא הייתה השחתת הארץ, אלא רק להחזיר את שניים וחצי השבטים בתשובה.
[116] מעם לועז.
[117] מצודות. מעם לועז: יש מחלוקת בין חכמי המסורה האם המילה "עד" נקראת ולא נכתבת, ויש אומרים שהיא לא כתובה ולא נקראת.
[118] מצודות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
ביאור פשוט עם הערות העמקה על פרק ז' | (א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל חטאו,[1] מַעַל...
מתוך סדרת השיעורים:
ספר יהושע עם ביאור 'ושננתם'
ביאור פשוט עם הערות העמקה על פרק י"ד | (א) וְאֵלֶּה הערים שמונה הנביא בפרקים הבאים,[1] אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי...
מתוך סדרת השיעורים:
ספר יהושע עם ביאור 'ושננתם'
ביאור פשוט עם הערות העמקה על פרק י"ג | (א) וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים יהושע הזדקן בזמנו, כלומר:...
מתוך סדרת השיעורים:
ספר יהושע עם ביאור 'ושננתם'
ביאור פשוט עם הערות העמקה על פרק י"ז | (א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה הגורל קבע את הנחלה הבאה לשבט...
מתוך סדרת השיעורים:
ספר יהושע עם ביאור 'ושננתם'