הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "ויגשו כל שרי החילים, ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה, וכל העם מקטן ועד גדול.

ב. ויאמרו אל ירמיהו הנביא: תפל נא תחנתנו לפניך, והתפלל בעדנו אל ד' אלקיך בעד כל  השארית הזאת, כי נשארנו מעט מהרבה, כאשר עיניך רֹאות אֹתנו.

ג. ויגד לנו ד' אלקיך את הדרך אשר נלך בה, ואת הדבר אשר נעשה.

ד. ויאמר אליהם ירמיהו הנביא: שמעתי. הנני מתפלל אל ד' אלקיכם כדבריכם, והיה כל  הדבר אשר יענה ד' אתכם אגיד לכם, לא אמנע מכם דבר.

ה. והמה אמרו אל ירמיהו: יהי ד' בנו לעד אמת ונאמן, אם לא ככל הדבר אשר ישלחך ד' אלקיך אלינו כן נעשה.

ו. אם טוב ואם רע בקול ד' אלקינו אשר אנו אנחנו שֹלחים אֹתך אליו נשמע, למען אשר ייטב לנו, כי נשמע בקול ד' אלקינו".

יש לשאול:

שרי החיילים אומרים אל ירמיהו בתחילת דבריהם פעמיים: "ד' אלקיך" (ב-ג). האם הם מתכוונים בכך לבטא כפירה בד' חס ושלום? כיצד יתכן שהם יבקשו מירמיהו שיתפלל אל ד' ושישאל ממנו מה עליהם לעשות, ובאותו משפט לבטא דברי כפירה?!

אחר כך ירמיהו אומר להם (ד): "ד' אלקיכם", והם חוזרים אומרים שוב (ה): "ד' אלקיך". אבל גם: " ד' אלקינו" (ו).

מה משמעות הדברים?

א. הסבר החיד"א

רוב המפרשים לא התיחסו כאן כלל לשאלה, מלבד החיד"א ב"חומת אנך", שכתב: "והתפלל בעדנו אל ד' אלקיך - אמרו: 'ד' אלקיך' לכבוד ירמיה הנביא עליו השלום, ליחס ד' אלקיו.

וירמיה, לפי רוב ענותנותו ונועם מוסרו אמר להם: 'ד' אלקיכם'".

אם כן אומר החיד"א שדברי שרי החיילים: "ד' אלקיך" (ב-ג). לא באו לבטא כפירה בד' חס ושלום, אלא להיפך הם נאמרו דרך כבוד לירמיהו.

גם דברי ירמיהו "ד' אלקיכם" לא באו כתוכחה, אלא ירמיהו אמר להם כך גם כן בדרך ענוה ומוסר.

ב. הסבר הרד"ק בספר שמואל

יסוד זה, שהאמירה "ד' אלקיך" נאמרת בלשון כבוד כלפי הנביא, כתב הרד"ק בספר שמואל (א טו, טו) בדברי שאול לשמואל: "מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זְבֹח לד' אלקיך": "למען זבוח - לא חמלו עליהם להנאתם, אלא למען זבוח לד', שהיה עמהם במלחמה. ואמר 'אלקיך' לכבוד שמואל, להגדיל מעלתו, כי כל מה שיגדל האדם ראוי לומר עליו 'אלקיו', 'אלקיך', וכן היו הנביאים אומרים: 'ד' אלקי'. וכן אמר בחטא הנשיא: 'מכל מצות ד' אלקיו' (ויקרא ד, כב)".

בדברי הרד"ק מבואר שאפילו המלך ראוי שיאמר כך כלפי הנביא!

ג. הסבר הספורנו בספר דברים

הסבר דומה כתב הספורנו בפרשת הבאת הבכורים. התורה מצוה על מביא הבכורים: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבֹתינו לתת לנו" (דברים כו, ג).

כתב על כך הספורנו: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד, באמרך: 'ד' אלקיך', אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים. מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים, כמביא דורון לא-ל יתעלה, שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד".

כלומר: הביטוי "ד' אלקיך" אינו מבטא כפירה, חס ושלום, אלא כבוד כלפי איש המעלה! והתורה מצוה שכך צריך מביא הבכורים לדבר אל הכהן, לכבודו של הכהן!

יהי רצון שנזכה תמיד לדבר בכבוד לכל אדם, ובמיוחד לאנשי המעלה, ונזכה בקרוב לחזרת הנבואה ומלכות בית דוד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.