הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל יתר זקני הגולה, ואל הכהנים ואל הנביאים, ואל כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה.

ב. אחרי צאת יכניה המלך והגבירה והסריסים, שרי יהודה וירושלם, והחרש והמסגר מירושלם.

ג. ביד אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה, אשר שלח צדקיה מלך יהודה אל נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר:

ד. כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלם בבלה:

ה. בנו בתים וְשֵבו, ונִטעו גנות ואִכלו את פריָן.

ו. קחו נשים, והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים, ואת בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות, וּרְבוּ שם ואל תמעטו.

ז. וְדִרְשׁוּ את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שָמָּה, והתפללו בעדה אל ד', כי בִּשְׁלוֹמָהּ יהיה לכם שלום.

ח. כי כה אמר ד' צב-אות אלקי ישראל: אל יַֹשִּיאוּ לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקֹסְמיכם, ואל תשמעו אל חלֹמֹתיכם אשר אתם מַחְלְמים.

ט. כי בשקר הם נִבְּאים לכם בשמי, לא שלחתים, נְאֻם ד'.

י. כי כה אמר ד': כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אֶפְקֹד אתכם, וַהֲקִמֹתי עליכם את דְבָרִי הטוב, להשיב אתכם אל המקום הזה.

יא. כי אנכי ידעתי את הַמַחֲשָבֹת אשר אנכי חֹשֵב עליכם, נְאֻם ד', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה.

יב. וקראתם אֹתי, והלכתם והתפללתם אֵלַי, ושמעתי אליכם.

יג. ובִקַשְתֶם אֹתי ומצאתם, כי תִדְרְשֻני בכל לבבכם.

יד. ונמצאתי לכם נְאֻם ד', ושבתי את שְבוּתְכֶם, וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם, נְאֻם ד', וַהֲשִבֹתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם".

פירושם של הפסוקים פשוט: ירמיהו הנביא שלח ספר, כלומר: מכתב, לבני יהודה שגלו בגלות יכניה, הוא יהויכין, וכתב בו שעליהם לדעת שהם ישארו בגלות שבעים שנה, ולכן עליהם לבנות בתים ולהוליד בנים ובנות ולהתרבות שם, ושלא יאמינו לנביאי השקר שאומרים להם שהם יחזרו ארצה בזמן הקרוב, תוך שנתיים (כח, ג).

גם פירושו של פסוק ז' לכאורה פשוט: עליהם להתפלל לשלומה של בבל, שבה הם נמצאים.

אבל סופו של הפסוק קצת קשה: מה פירוש "כי בשלומה יהיה לכם שלום"?

נאמרו על כך מספר הסברים, שיובאו בסמוך. אבל בהמשך המאמר נראה פירוש אחר לגמרי לכל הפסוק הזה, גם לראשו!

א. הפירוש הפשוט של הפסוק

1. דברי התרגום יונתן

את הפירוש הפשוט כתב כבר התרגום יונתן שם:

"ותבעו ית שלם קרתא דאגליתי יתכון לתמן, וצלו עלה קדם ד', ארי בשלמה יהי לכון שלם".

כלומר: "ודרשו את שלום העיר שהגליתי אתכם לשם, והתפללו עליה לפני ד', הרי בשלומה יהיה לכם שלום".

2. הוספת ה"מצודת דוד"

כן פירש ה"מצודת דוד", והסביר יותר את סוף הפסוק על פי המשנה במסכת אבות:

"כי בשלומה - כשיהיה בה שלום יהיה גם לכם שלום, כמאמר חכמינו ז"ל: 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות' (אבות פ"ג מ"ב)".

3. הוספת ה"מחזור ויטרי"

המקור לקשר בין פסוקנו לבין המשנה במסכת אבות מופיע כבר ב"מחזור ויטרי" (סימן תכו), שהסביר יותר את המשמעות של סיום הפסוק:

"בשלומה של מלכות - אפילו באומות העולם, שאלמלא מוראה... שאילולי לא היתה יראתה של מלכות עלינו, איש אל רעהו חיים בלענו. היינו בולעים אחד את חברו כשהן חיים. ולשון המקרא הוא: 'נבלעם כשאול חיים' (משלי א, יב). וכן הוא אומר: 'ודרשו את שלום העיר... כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיה כט, ז). שיהיה עליכם מוראת מלכות, שמתוך כך בני המקום שלמים זה עם זה, ואינם מתגרים זה בזה, ושלום בכל עבדיו שלא יבטחו למרוד בו".

4. הוספת ה"אבודרהם"

כן כתב בספר "אבודרהם" בדיני קריאת התורה, ולמד מכאן הלכה לדורות:

"ונהגו לברך את המלך, ולהתפלל לד' שיעזרהו ויאמצהו על אויביו, שכן כתוב: 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ד', כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיה כט, ז). ושלום העיר הוא שיתפלל לד' שינצח המלך את אויביו.

ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (ג, ע"ב): אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי דכתיב: 'ותעשה אדם כדגי הים, כרומש לא מושל בו' (חבקוק א, ד)? מה דגים שבים - כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם, אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. והיינו דתנן (אבות פ"ג מ"ב): רבי חנניא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'".

5. חידושו של החיד"א

החיד"א בפירושו "חומת אנך" כתב הסבר נוסף למלים "כי בשלומה יהיה לכם שלום": לא מהצד הבטחוני, אלא מצד השפע האלקי.

זו לשונו: "ודרשו את שלום העיר... כי בשלומה יהיה לכם שלום - אפשר כי בהיות ישראל בארץ יושפע שפע רב על ארץ ישראל, ומשם יגיע שפע לשרים ולחוץ לארץ. ובגלות יבא השפע לשר המושל על האומה אשר ישראל תחתיה בגלות, ומשם יבא השפע לישראל, וזהו שאמר: 'את שלום העיר... כי בשלומה יהיה לכם שלום'. כי השפע בא אל השר למעלה, ומשם בא לישראל, וזהו 'כי בשלומה יהיה לכם שלום', ולכן 'דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה', כי השר של הארץ ההיא יקח השפע, והוא ישפיע לכם".

כעין זה בקיצור כתב גם המלבי"ם: "ודרשו את שלום העיר - כי תקבלו השפע על ידי בבל, והם יקבלו ראשונה, וזהו שאמר: 'כי בשלומה יהיה לכם שלום'".

נראה שרוב המפרשים לא פירשו כך, כיון שהם הבינו שהמלה "שלום" משמעותה ההיפך ממלחמה. ואילו החיד"א והמלבי"ם למדו שהמלה "שלום" משמעותה רחבה יותר, ומתפרשת גם על ברכה כלכלית.

ב. פירוש המדרשים לפסוק: יש לדרוש את שלומה של ירושלים!

במספר מדרשים מצאנו שהם הסבירו את כל הפסוק לגמרי אחרת: ירמיהו כתב לבני הגולה שהם צריכים לדרוש לא את שלומה של בבל, אלא את שלומה של ירושלים!

1. דברי מסכת דרך ארץ

כך נאמר במסכת דרך ארץ בפרק השלום (הלכה כ):

"אמר ר' יהושע בן לוי: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, היו שואלין בשלומה, ואני מוחל לכם, הדא הוא דכתיב: 'שאלו שלום ירושלם' (תהלים קכב, ו), ואומר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט, ז), ואומר: 'יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך' (תהלים קכב, ז), ואומר: 'למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך' (שם, ח)".

2. דברי משנת רבי אליעזר

כן אמרו גם במשנת רבי אליעזר (פרשה ד):

"מנין לדרוש זה את שלום זה, ולדבר זה על זה שלום, שנאמר: 'אלה הדברים אשר תעשו' (זכריה ח, טז) [והמשך הפסוק הוא: "דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"].

וכשם שחייבין אנו לדרוש זה את שלום זה, כך אנו חייבין לבקש שלום עירנו ומקדשינו, שנאמר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט, ז)".

3. דברי המדרש תנחומא

כן אמרו גם במדרש תנחומא בפרשת ויגש (י): "בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון:

ביוסף כתיב: 'וישראל אהב את יוסף', בציון כתיב: 'אוהב ד' שערי ציון' (תהלים פז).

ביוסף כתיב: 'וישנאו אותו', בציון: 'נתנה עלי בקולה, על כן שנאתיה' (ירמיה יב).

ביוסף: 'והנה אנחנו מאלמים אלומים', בציון: 'בא יבא ברנה נושא אלמותיו' (תהלים קכו).

ביוסף: 'המלוך תמלוך עלינו', בציון: 'אומר לציון מלך אלקיך' (ישעיה נב).

ביוסף: 'ויחלום יוסף חלום', בציון: 'בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים' (תהלים קכו).

ביוסף: 'הבא נבא אני ואמך להשתחות לך ארצה', בציון: 'אפים ארץ ישתחוו לך' (ישעיה מט).

ביוסף: 'ויקנאו בו אחיו', בציון: 'קנאתי לציון קנאה גדולה' (זכריה ח).

ביוסף: 'לך ראה נא את שלום אחיך', בציון: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט)".

4. דברי רב עמרם גאון

גם רב עמרם גאון בסידורו [סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תפילה] כתב:

"והיכן מתרוממות קרנות צדיק? בירושלים. שנאמר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיהו כט, ז)".

ג. מה ראו המדרשים להסביר את הפסוק על ירושלים?

יש לשאול: מה ראו המדרשים להסביר את הפסוק על ירושלים? והרי הפשט הפשוט של הפסוק הוא על בבל, כמו שתרגם יונתן, וכמו שראינו במפרשים שהובאו בפ"א!

נראה שהמדרשים התקשו בשלושה קשיים שיש על ההסבר הפשוט של הפסוק ולפיו העיר היא בבל, וכמו כן היתה להם גזרה שוה באגדה לדרוש שהפסוק מדבר על ירושלים!

1. הקושי הראשון על ההסבר הפשוט של הפסוק

הקושי הראשון הוא הקושי שרמז עליו הרד"ק.

כך כתב הרד"ק: "כי בשלומה יהיה לכם שלום - כל זמן שתמשך הגלות, כי בחרבן בבל היה להם יותר שלום - שיצאו מהגלות!".

כלומר: וכי בשלומה של בבל יהיה לנו שלום?! וכי לא העדיפו הגולים שבבל תפול, והם יוכלו לשוב לירושלים?! לכן העדיפו המדרשים להסביר שהמלים "בשלומה יהיה לכם שלום" מתיחסות לירושלים!

2. הקושי השני על ההסבר הפשוט של הפסוק

הקושי השני הוא הקושי שרמז עליו "דעת מקרא".

מדוע כתוב: "ודרשו את שלום העיר"? וכי הגולים היו רק בעיר אחת?! הרי הם היו בכל מלכות בבל! מתוך שירמיהו כתב: "העיר", ולא: "הארץ", הבינו המדרשים שכוונתו לעיר המיוחדת, הלא היא ירושלים!

3. הקושי השלישי על ההסבר הפשוט של הפסוק

הקושי השלישי הוא הקושי שכתב הרב ראובן מרגליות בספרו "המקרא והמסורה" (סימן יט):

"לא יסובו דברי הנביא על בבל כי בשלומה יהיה לכם שלום על הארץ העקובה מדם עם הגולה, הארץ שעליה נאמר: 'אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע' (תהלים קלז, ט), אך על ציון בית חיינו, כהבנת חכמינו".

4. הסבר על פי גזרה שוה באגדה

נוסף על שלושת הקשיים שיש על פשט הפסוק, רואים בדברי מסכת דרך ארץ שחז"ל למדו שכוונת הפסוק לירושלים מכח גזרה שוה באגדה: "היו שואלין בשלומה ואני מוחל לכם, הדא הוא דכתיב: 'שאלו שלום ירושלם' (תהלים קכב, ו), ואומר: 'ודרשו את שלום העיר' (ירמיה כט, ז)".

כלומר: כיון שנאמר בספר תהלים: "שאלו שלום ירושלים", מתאים שגם האמור כאן: "דרשו את שלום העיר" מתיחס לירושלים!

ד. כיצד אפשר להסביר את תחילת הפסוק על ירושלים?

אבל עדיין קשה: כיצד ניתן לפרש את תחילת הפסוק: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה" על ירושלים?

כתב הרב ראובן מרגליות בספרו "המקרא והמסורה" (סימן יט), אחרי שהביא את המדרש תנחומא ואת המשנת רבי אליעזר: "מסגנונם ניכר כי בדבריהם אלו לא באו לדרוש מקרא זה על ציון, כי אם הבנתם זו היתה בעיניהם עצם פשוטו של מקרא.

ואמנם כן יתאימו הדברים במובן זה לרוח כל הפרשה, שבה הובטחו על שיבת ציון [נראה שכוונתו  היא לפסוקים י'-י"ד]. וראה בבלי ראש השנה ל ע"א: 'ציון היא, דרש אין לה' (ירמיהו ל, יז - הפרק הבא!) - 'מכלל דבעי דרישה'.

וגם עומק הפשט המילולי יונח על פי הסגולה שמצאו חוקרי השפה בזמן שהיתה מדוברת בפי העם, והיא 'עולה ויורד באותיות', כאשר מלה אחת מתחלת באותה אות שסיימה בה המלה שנתבטאה מקודם, תשמש האות למעלה וגם למטה, וכאילו נכתב: 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם משמה'".

יש לציין שהרב מרגליות במאמרו הבא שם, הביא עשרות דוגמאות לדרך זו של פירוש!

עוד יש לציין שכך כתב כבר הנצי"ב במספר מקומות. עיין למשל בדבריו ב"העמק דבר" לב, מב, ובהקדמתו ל"העמק דבר" "קדמת העמק" פ"ו.

האם שיך להסביר את המלה "שמה" במשמעות של "משם"?!

יש לשאול על הסבר הרב מרגליות: אילו היה כתוב רק: "שם", היה שיך להסביר שיש לצרף את המ"ם לתחילת המלה, והכוונה היא "משם". אבל בפסוק לא כתובה המלה: "שם", אלא "שמה", שמשמעותה היא: "לשם", כמו שתרגם יונתן: "לתמן"!

נראה לישב שבתורה, בנביאים, ובכתובים המלה "שמה" אינה תמיד במשמעות של: "לשם", אלא גם במשמעות של: "שם"!

כן עולה גם מתרגום אונקלוס לתורה, שיש מקומות שבהם הוא תרגם את המלה "שמה": "לתמן", כלומר: "לשם", ויש מקומות שבהם הוא תרגם את המלה "שמה": "תמן", כלומר: "שם"!

(עיין בראשית יד, י; כג, יג; כה, י; כט, ג; מג, ל; מט, לא; ועוד, שבכל המקומות הללו תרגם אונקלוס את המלה "שמה": "תמן", כלומר: "שם"!)

ה. מדוע - לפי המדרשים - ירמיהו לא כתב בפירוש שידרשו את שלום ירושלים?

יש לשאול: מדוע ירמיהו כתב את הדברים בצורה כזאת, שהמשמעות הפשוטה היא על בבל, כאשר כוונתו לירושלים? מדוע הוא לא כתב להם: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם משם", כמו שהוא כתב להם בהמשך הפרק: "וַהֲשִבֹתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם" (יד)?

ועוד שהוא היה יכול לכתוב בקיצור: "ודרשו את שלום ירושלים"!

יש לענות על כך שתי תשובות:

א. אם נאמר שהמדרשים מודים גם לפירוש הפשוט של הפסוק ניתן לומר שירמיהו רצה שבדבריו יהיו שתי משמעויות: גם המשמעות שעל פי הפשט הפשוט, שהכוונה לבבל, וגם המשמעות שעל פי המדרשים, שהכוונה לירושלים.

ב. ירמיהו חשש שאם הוא יאמר להם בפירוש לדרוש את שלום ירושלים, הדבר היה עלול להתפרש בעיני הבבלים כקריאה למרד נגדם, ולכן הוא הסתיר את כוונתו האמיתית. עיין במה שכתב הרב ראובן מרגליות בספרו "יסוד המשנה ועריכתה" (עמ' כב) שלכן לא כתב רבי במשנה בצורה מפורטת את הלכות חנוכה, ולא את האמונה בביאת המשיח, כדי לא להרגיז את הרומאים "שחשבום כענינים פוליטיים, חגיגת הניצחון הלאומי ותקות חופשיותו".

יהי רצון שנדרוש כל הזמן את ירושלים, ונזכה לראות בקרוב בשלמותה של ירושלים, בהיות בית המקדש בנוי בתוכה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.