הקדמה

נאמר בפרקנו:

ח. "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ד' אחרי כְּרֹת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם, לקרֹא להם דרור.

ט. לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העִברי והעִבריה חפשים, לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש.

י. וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים, לבלתי עבד בם עוד, וישמעו וישלחו.

יא. וישובו אחרי כן, וישִבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים, ויכבשום לעבדים ולשפחות".

נאמר כאן שצדקיהו מלך יהודה שכנע את העם לשחרר את עבדיהם העבריים שכבר עבדו שש שנים. העם הסכים ואף כרת ברית על כך, אבל אחר כך חזרו האדונים ושעבדו את עבדיהם.

נשאלת השאלה: מדוע שילחו אנשי ירושלים את עבדיהם, ומדוע חזרו וכבשום לעבדים?

השאלה מתחזקת לאור העובדה שאנשי ירושלים לא רק שילחו את עבדיהם, אלא גם כרתו ברית על כך! נשאלת אם כן השאלה: מדוע כרתו אנשי ירושלים ברית לשלח את עבדיהם, וכיצד יתכן שאחר כך עברו על הברית וחזרו וכבשום לעבדים?

השאלה מתחזקת עוד יותר לאור העובדה שהברית שהם כרתו נעשתה בבית המקדש, כמו שכתוב בהמשך הפרק (טו): "ותשֻבו אתם היום, ותעשו את הישר בעיני, לקרא דרור איש לרעהו, ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו"!

עוד יש להוסיף שבהמשך הפרק נאמר: "ונתתי את האנשים העֹברים את ברִתי, אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני, העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (יח), וכתב על כך רש"י: "כשחזרו וכבשום כרתו כולם ברית למרוד במקום, וכרתו העגל לשנים, ועברו בין בתריו למרוד בו, והיא היתה ברית חזקה וגמורה, לאמר: ככה יבתר ויחלק העובר עליה".

כלומר: לא רק שהם עברו על הברית הראשונה שכרתו קודם, לשלח את העבדים, אלא הם גם כרתו כעת ברית חדשה למרוד בד', ולכבוש שוב את העבדים, והוסיף רש"י ש"היא היתה ברית חזקה וגמורה, לאמר: ככה יבתר ויחלק העובר עליה"! מדוע?

א. הסבר המלבי"ם

כתב על כך המלבי"ם (בפסוק יא): "כפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים אל הנושים שנשו בהם, ובעת המצור התירא המלך שימרדו אז לצאת אל נבוכדנצר, כדי שיפטרו מעבדות, ולכן כרתו ברית לשלחם. שכן קרה אל הרומיים בימי קדם, שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור למשועבדים להם בעד חובותיהם, להשקיט המרד, כידוע בקורות ימי קדם. ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות".

אם כן לפי המלבי"ם שילוח העבדים נעשה כדי למנוע מרד של העבדים בעת המצור של הבבלים על ירושלים, והחזרת העבדים נעשתה לאחר שהבבלים נסוגו.

המצור של הבבלים על ירושלים ונסיגתם, שעליהם כתב המלבי"ם, מפורשים בסוף הפרק.

כך נאמר שם (בפסוק כ"א): "ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אֹיביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל, הָעֹלים מעליכם".

אבל עדיין לא מספיק ברור: מדוע היו צריכים אנשי ירושלים לכרות ברית לשלח את העבדים? אם הם חששו ממרד של העבדים - שישלחו אותם, ומדוע לכרות ברית על כך? ועוד בבית המקדש!

כמו כן לא מובן מספיק מדוע היה צריך לכרות אחר כך ברית הפוכה: להחזיר את העבדים?

ב. הסבר המפרשים

הסבר אחר הביא פרופסור יהודה אליצור בספרו "ישראל והמקרא" (עמ' 258): "התשובה השטחית של כמה מן החדשים היא שהואיל וזה היה בשלבים האחרונים של המצור הכשדי על ירושלים, וממילא לא היה במה להעביד את העבדים, הרי הללו היו בבחינת 'אוכלים ואינם עושים', ואוכל לא היה, לכן שילחו אותם לחופשי. וכאשר הוסר המצור החזירו אותם מיד, מפני שלא התכוונו לשחררם ברצינות".

כלומר: בשעת המצור לא ניתן לצאת מחוץ לחומות כדי לעבד את השדות ואת הכרמים, וכמו כן לא ניתן להכניס אספקה של חומרי גלם אל תוך העיר, ולכן אין במה להעביד את העבדים, וחבל להחזיקם ולדאוג להם לאוכל, כאשר הם אינם עובדים.

כתב על כך פרופסור אליצור: "אבל זו תשובה מוטעית. שהרי הענין מתחיל ב'הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ד' אחרי כְּרֹת המלך צדקיהו ברית את כל העם אשר בירושלם, לקרֹא להם דרור' (ח). והכתוב אומר: 'ונתתי את האנשים העֹברים את ברִתי, אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני' (יח). זו היתה ברית שנכרתה בבית המקדש ביוזמת ירמיהו הנביא. ירמיהו הנביא אינו מעונין באספקטים כלכליים או אסטרטגיים".

כלומר: אם השיקול היה כלכלי מדוע היו צריכים אנשי ירושלים לכרות ברית, ועוד בבית המקדש, לשלח את העבדים? שישלחו אותם!

ג. הסבר פרופסור יהודה אליצור

הסבר אחר כתב פרופסור יהודה אליצור: "כאשר היתה ירושלים על סף חורבנה, עמד ירמיהו וקרא לעם: 'קיימו את המצוה... שחררו את עבדיכם העברים, ותינצלו מהחורבן'. באותה שעת פורענות וסכנה נתרכך לבב העם לנוכח החורבן מכאן, והבטחת הנביא בשם ד' לישועה מכאן, 'וישמעו וישלחו'. וזמן מה אחר כך נשאו את עיניהם מעל החומות, והנה הכשדים הצרים על ירושלים עולים מעל העיר ונסוגים. אז אמר עם ירושלים: 'נס גלוי הוא. ירמיהו הראה הפעם את כוחו של ד' אלקי ישראל, שהרי אין שום קשר בין המצוה הזאת שקיימנו לבין נסיגת צבא מלך בבל מעל ירושלים'.

ולמה חזרו וכבשו את העבדים? זה אנחנו למדים מפרק ל"ז פסוקים ו'-ח': 'ויהי דבר ד' אל ירמיהו הנביא לאמר: כה אמר ד' אלקי ישראל: כה תאמרו אל מלך יהודה הַשֹלֵחַ אתכם אלי לדרשני: הנה חיל פרעה הַיֹצֵא לכם לעזרה - שב לארצו מצרים. ושבו הכשדים, ונלחמו על העיר הזאת, וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ באש'.

כלומר: אותו העם שנסחף בגלי האמונה, נודע לו עתה מה קרה בספירה האנושית הארצית הפוליטית. היינו, כששמעו הכשדים הצרים על ירושלים שבשפלה עומדים צבאות פרעה, נסוגו מעל ירושלים כדי להילחם במצרים. עכשיו התפרצו האכזבה וההתנגדות לנביא. שרי יהודה טענו: 'שקר דיברת לנו. אתה אמרת שירושלים תינצל בזכות מצות ד', אך האמת היא שהעיר ניצלה בזכות החכמה הפוליטית שלנו. יתר על כן, אתה אמרת תמיד שלא נכרות ברית עם פרעה מלך מצרים מפני שאנחנו חייבים להשתעבד לבבל. אילו בקולך שמענו היינו עכשיו עם אובד'. השיב הנביא: 'אני אמרתי לכם שאם תקיימו את המצוה הזאת ירושלים תינצל והכשדים יסוגו. זו גזירת עליון. כיצד תשתלשל הנסיגה הזאת עלי אדמות בספירה הפוליטית הריאלית, אני בעצמי לא ידעתי. אמרתי לכם שהם יסוגו, והם נסוגו'. אבל העם לא השתכנע. הוא טען: 'אם אתה מבטיח לנו ישועת אלקים אנחנו רוצים לראות את ידו של ד' צבאות ולא את פרעה שהוא עולה עקב מדיניותנו, הפסולה לדעתך'.

היה פה מבחן של אמונה באותו כלל גדול, שכל המתרחש בעולם בספירה האנושית, וכאן בהיבט הפוליטי והכלכלי, במתכונת של סיבה ומסובב, אינו אלא מישור מקביל לרצונו של אלקים.

לא קשה להאמין שכאשר ד' יורד בקולות וברקים על הר סיני זו היא התגלות שכינה. המקרא דורש מהאדם המאמין לראות במעשי יום יום ובשרשרות האין סופיות של סיבה ומסובב בהיסטוריה, את התגלות כוחו של קורא הדורות מראש, ולשם כך כותב הנביא היסטוריה. העם לא עמד באותו מבחן, ואז חזר הנביא וניבא: 'ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד אֹיביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל הָעֹלים מעליכם. הנני מצוה נאם ד' והשִבֹתים אל העיר הזאת' (לד, כא-כב). מדוע? מפני ששבתם וכבשתם את העבדים. זו מידת הצדק האלקי. ואילו בפרק ל"ז הוא רומז לספירה ההיסטורית האנושית הפוליטית ואומר: 'הנה חיל פרעה היצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים. ושבו הכשדים ונלחמו על העיר הזאת, וּלְכָדֻהָ וּשְרָפֻהָ באש' (ז-ח). והרי אלה שני פנים של מאורע אחד. שיבתו של חיל פרעה לארצו תגרום ממילא לשיבתו של הצבא הכשדי אל חומות ירושלים. למה? כי 'הנני מצוה'. מדוע אני מצוה? מפני שלא קיימתם מצוותי והפרתם את בריתי. הקושי במבחן האמונה הזה, שאין שום קשר נראה לעין בין הספירה האלקית לבין הספירה האנושית הסיבתית, שהרי הכשדים בכלל אינם יודעים שיש דין של עבד עברי, ולא אכפת להם אם ישראל מקיימים את המצוה הזאת, אם לא. למי אכפת? למי שחולש על הכשדים ועל המצרים. ...החוט המקשר בין הגורם לבין התוצאה עובר דרך הספירה האלקית. זהו עיקרו של מבחן האמונה. ניתן לסכם ולומר בלשון נמלצת, כי גורל אנוש הוא מעין סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. פועל ד' בא לידי ביטוי בקורות אדם ומעשה ידיו בתולדה".

כלומר: לפי פרופסור אליצור העם היה מוכן לשחרר את העבדים, כיון שירושלים היתה במצור, וירמיהו הנביא הבטיח להם בשם ד' שאם הם ישחררו את העבדים - המצור יפסק. ואכן, לאחר שחרור העבדים - המצור נפסק.

אבל אחר כך התברר לעם שהמצור נפסק במישור האנושי בגלל יציאת חיל פרעה להלחם בכשדים, ואז הם חזרו וכבשו את העבדים.

נראה להסביר את הדברים על פי דרכו בצורה זו:

באותה התקופה היו בירושלים שתי קבוצות: האחת של ירמיהו הנביא והצדיקים התומכים בו, והשניה של אנשי הצבא והמדינאים.

ירמיהו הנביא והצדיקים התומכים בו אמרו לשחרר את העבדים, וגם הבטיחו ששחרור העבדים יגרום להפסקת המצור. ואילו אנשי הצבא והמדינאים אמרו שצריך לכרות ברית עם מצרים ולשחד אותם כדי שהם יבואו להילחם בכשדים, ודבר זה הוא שיגרום להפסקת המצור.

צדקיהו המלך הסכים לעשות כדברי שתי הקבוצות, ולכן גם כרת ברית לשחרר את העבדים, וגם כרת ברית עם מצרים שיבואו להילחם בכשדים. ואכן הכשדים נסוגו והמצור נפסק.

לאחר שהכשדים נסוגו אמרו ירמיהו הנביא והצדיקים התומכים בו שהכשדים נסוגו והמצור נפסק בזכות שחרור העבדים. ואילו אנשי הצבא והמדינאים אמרו שהמצור נפסק בגלל יציאת המצרים להלחם בכשדים. העם קיבל את דברי אנשי הצבא והמדינאים, ואז חזרו וכבשו את העבדים.

1. מדוע כרתו ברית גם בפעם הראשונה וגם בפעם השניה?

מדוע לא הסתפקו אנשי ירושלים בתחילה בשחרור העבדים, ובסוף בהחזרתם, אלא כרתו ברית בפעם הראשונה לשחרר את העבדים, וברית זו התבצעה בית המקדש, ובפעם השניה כרתו ברית להחזירם?

נראה להסביר שבשלב הראשון הם כרתו ברית לשחרר את העבדים ובבית המקדש, כיון שהיה להם מאד קשה לקיים את המצוה לשחרר את העבדים, ולכן הם רצו לחזק את עצמם לקיים את המצוה על ידי כריתת הברית ובבית המקדש.

בשלב השני הם כרתו ברית להחזיר את העבדים, כיון שירמיהו והצדיקים שתמכו בו ניסו לשכנע את העם שהכשדים נסוגו בגלל קיום מצות שחרור העבדים, והחולקים עליהם רצו לחזק את עצמם בהתנגדות לדבריהם, ולכן הם כרתו ברית להחזיר את העבדים, ולא רק ברית, אלא "ברית חזקה וגמורה, לאמר: ככה יבתר ויחלק העובר עליה".

2. מדוע הברית הראשונה נכרתה בבית המקדש, ואילו הברית השניה נעשתה במעבר בין בתרי העגל?

יש לשאול: מדוע הברית הראשונה נעשתה בבית המקדש, כדי לחזק אותה, ואילו הברית השניה נעשתה במעבר בין בתרי העגל כדי לחזק אותה?

התשובה פשוטה: הברית הראשונה, שהיתה לקיים את דבר ד', קיבלה חיזוק מכך שהיא נעשתה בבית ד', הוא בית המקדש, ואילו הברית השניה, שהיתה לעבור על דבר ד', לא נעשתה בבית המקדש, אלא חוזקה על ידי איום, שחייבים לקיים אותה ומי שלא יקיים אותה יענש בכל חומרת הדין.

3. כיצד גרם ד' לחיל פרעה לשוב למצרים?

בעקבות החזרת העבדים ניבא ירמיהו בשם ד' שחיל פרעה שיצא לעזור ליהודה יחזור למצרים, ושהכשדים ישובו לצור על ירושלים.

כיצד התרחשו הדברים?

כתב רש"י בפרק ל"ז פסוק ז': "שב לארצו מצרים - בספינות היו באים, ורמז הקדוש ברוך הוא לים, והציף עליו כמו נודות ואובות (כלומר נפוחות), דומות לעורות בני אדם. אמרו זה לזה: 'מה זאת'? אמרו: 'אלו אבותינו, שטבעום אבותיהם של אלו שאנו הולכים לעזרתם בים'. מיד שבו לארצם".

כלומר: כיון שאנשי ירושלים חזרו וכבשו את העבדים, עשה ד' נסים בים שהמצרים יראו כעין גופות צפות בים, דבר שגרם להם לחזור לארצם, ומתוך כך שבו הכשדים וצרו על ירושלים.

יהי רצון שנצליח לראות כל הזמן את יד ד' הפועלת בהיסטוריה, ולעשות את רצונו, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה בקרוב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.