מתי נבקעה החומה: בתשעה בתמוז, או בי"ז בו?

הקדמה

בתחילת פרקנו נאמר:

א. "בשנה התשעית לצדקיהו מלך יהודה, בחדש העשִׂרי, בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלם, ויצֻרו עליה.

ב. בעשתי עשרה שנה לצדקיהו, בחדש הרביעי בתשעה לחדש הָבקעה העיר".

בשני פסוקים אלו כתובים שניים מהמאורעות שלזכרם נקבעו הצומות: עשרה בטבת וי"ז בתמוז.

יש לשאול על פסוקים אלו שאלת בירור אחת, ושאלה נוספת ממה שאנו נוהגים כיום.

א. כמה זמן ארך המצור?

שאלת הבירור היא: כמה זמן ארך המצור? מקובל שהוא ארך שלש שנים. אבל כיון שהמצור התחיל בעשרה בטבת ונמשך עד תמוז, הרי שאין מדובר בשלש שנים  מדויקות, אלא בחצי שנה נוספת. אם כן מהו משך הזמן המדויק שארך המצור: שלש וחצי שנים? או שנתיים וחצי?

התשובה מפתיעה: המצור ארך שנה וחצי!

אם כן מדוע מקובל שהוא ארך שלש שנים?

כיון שעברו שלש שנות מלכות: השנה התשיעית למלכות צדקיהו, השנה העשירית למלכותו, והשנה האחת עשרה למלכותו. אבל לפי מנין החדשים המצור ארך שנה וחצי, כלומר: שמונה עשר חדשים. כיון שהוא התחיל בסוף השנה התשיעית למלכות צדקיהו, נמשך במשך כל השנה העשירית, והמשיך בתחילת השנה האחת עשרה.

יש להדגיש שמצור במשך שמונה עשר חדש הוא דבר איום ונורא, וכפי שיתבאר בהמשך.

ב. מתי נבקעה החומה: בתשעה בתמוז, או בי"ז בו?

יש לשאול: נאמר בפרקנו, וכן נאמר גם בפרק נ"ב וגם בספר מלכים פרק כ"ה: "בתשעה לחדש הבקה העיר", אבל כידוע, כולנו צמים בי"ז בתמוז, ולא בתשעה בו!

שאלה זו שאלה הגמרא במסכת תענית.

במשנה שם (בדף כו ע"ב) נאמר שהחומה הובקעה בי"ז בתמוז. והגמרא (בדף כח ע"ב) שאלה על כך: "הובקעה העיר בשבעה עשר הוה? והכתיב: 'בחדש הרביעי בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר' (ירמיהו נב, ו), וכתיב בתריה: 'ותבקע העיר' וגו' (שם, ז)"!

1. הסבר הגמרא

ענתה הגמרא: "אמר רבא: לא קשיא. כאן - בראשונה, כאן - בשניה.

דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו".

אם כן בקיעת החומה בימי בית המקדש הראשון היתה בתשעה בתמוז, ואילו בקיעת החומה בימי בית המקדש השני היתה בשבעה עשר בתמוז, ואנו צמים בשבעה עשר בתמוז, על מה שקרה בחורבן בית המקדש השני.

וכן כתבו התוספות במסכת ראש השנה (דף יח ע"ב).

הגמרא שם דנה בפסוקים העוסקים בצומות ואמרה: "חדש הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר". כתבו על כך התוספות: "היינו בראשונה, אבל בשניה הובקעה בי"ז, ומשום הכי עבדינן בי"ז תענית".

2. הסבר התוספות בשם הירושלמי

התוספות שם כתבו הסבר נוסף: "והך ברייתא מתנינן בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה), וגרסינן בה: 'י"ז בתמוז'"!

כלומר: בירושלמי הסבירו שגם בחורבן בית המקדש הראשון נבקעה החומה בשבעה עשר בתמוז, ולא בתשעה בתמוז!

שאלו על כך בירושלמי: "ואף על גב דכתיב בקרא: 'בתשעה לחדש'"!

כלומר: הרי מפורש בפסוק שהחומה נבקעה בתשעה לחדש, ולא בשבעה עשר בו!

וענו: "קלקול חשבונות היה שם. ופליג אש"ס דידן. ורוצה לומר דמתוך טרדתם טעו בחשבונם, ולא רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו סבורים".

מה כוונת הירושלמי?

הסבירו הרשב"א, הריטב"א והר"ן שם: "קלקול חשבונות היה שם, כלומר: ודאי בי"ז היה גם בראשונה כמו בשניה, אלא מפני רוב הצרות והמלחמות טעו בחשבון ונתקלקלו בו, וחשבו שהיה בט' לחדש. וקרא כי כתיב לחשבון העם כתיב".

כלומר: התאריך הכתוב בנביא אינו התאריך האמיתי, אלא התאריך שהנצורים חשבו שהוא הנכון. והקב"ה אמר לירמיהו הנביא לכתוב את התאריך השגוי, כדי ללמדנו עד כמה היה המצור קשה, שהאנשים טעו בחשבון.

יש לציין שההבדל בין ט' בחדש לי"ז בחדש הוא גדול, כיון שבין שני הימים הללו חל ט"ו בחדש, שבו הירח מלא. ואף על פי כן הנצורים היו בצרה כל כך גדולה שאפילו לא הסתכלו על הירח לדעת מה התאריך הנכון.

ג. הפסוקים המקבילים בספר מלכים

בהמשך פרקנו נאמר:

ד. "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה, ויברחו ויצאו לילה מן העיר, דרך גן המלך בשער בין החֹמֹתים, ויצא דרך הערבה.

ה. וירדפו חיל כשדים אחריהם, וישִׂגו את צדקיהו בערבות ירחו, ויקחו אֹתו ויעלהו אל  נבוכדראצר מלך בבל רבלתה בארץ חמת, וידבר אִתו משפטים".

יש להתבונן בשתי נקודות בספר מלכים ב פרק כ"ה, בפסוקים המקבילים לפרקנו.

כך נאמר שם:

א. "ויהי בשנת התשיעית למלכו, בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם, ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב.

ב. ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו.

ג. בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר, ולא היה לחם לעם הארץ.

ד. ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה הלילה, דרך שער בין החֹמֹתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילך דרך הערבה.

ה. וירדפו חיל כשדים אחר המלך, וישִׂגו אתו בערבות ירחו, וכל חילו נפֹצו מעליו.

ו. ויתפשו את המלך, ויעלו אֹתו אל מלך בבל רבלתה, וידברו אתו משפט".

פסוקים א-ב מובנים. אבל פסוק ג' שם קשה: לא כתוב בו באיזה חדש מדובר!

גם פסוק ד' שם קשה: הוא נראה קטוע, וחסרות בו מלים.

כך היה צריך להיות כתוב: "ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה [ברחו] הלילה דרך שער בין החֹמֹתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילך [המלך] דרך הערבה".

בפרקנו, וכן במקבילה בירמיהו נב, ו-ז הדברים כתובים בצורה ברורה. מה הסיבה לסגנון הכתוב בספר מלכים?

על פי מה שלמדנו בירושלמי על קלקול החשבונות, ניתן לענות שאכן יש קלקול גם במבנה הפסוק, כמו בחשבונות, כדי לבטא את עוצמת הכאב והבלבול שבו היו נתונים אנשי ירושלים הנצורים ברעב.

יש להוסיף שגם הבבלי, שלא אמר שהיה שם קלקול חשבונות, יסכים שאכן יש קלקול במבנה הפסוק, כדי לבטא את עוצמת הכאב והבלבול שבו היו נתונים אנשי ירושלים הנצורים ברעב.

סיום

בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) נאמר:

"כה אמר ד' צב-אות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמֹעדים טובים, והאמת והשלום אהבו".

יש לשאול: מדוע אמר להם הנביא: "והאמת והשלום אהבו" באותו פסוק שבו אמר להם שהצומות יהפכו לימים טובים?

שאלה מעין זו שאל האלשיך הקדוש שם: "הנה ראוי לשים לב, מה ענין אומרו אמת ושלום יותר מכל שאר תורה ומצוות"?

וענה: "כי הלא צומות אלו על חרבן בית המקדש היו, וידוע כי בית ראשון על ביטול תורה הנקראת 'אמת' נחרב, כמאמרם ז"ל (במדרש איכה רבה פתיחתא ב): 'ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ולא ויתר על ביטול תורה'. וכן בית שני ידוע שנחרב על שנאת חנם. ולכן, כדי שיתהפכו הצומות למועדים טובים, צריך שסיבות החורבנות לא תהיינה עוד, על כן אמר: 'צום הרביעי וצום וכו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולימים טובים', אך בזאת ש'האמת', היא התורה, שעל העדרה נחרב בית ראשון, ו'השלום', שעל העדרו נחרב השני, 'אהבו'".

במהרה בימינו, אמן.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.