המלך צדקיהו מביא את העם בירושלים לקבל על עצמו עקרונית ומעשית את מצוות שילוח עבד עברי. מצווה זו נזנחה שנים רבות ודורות רבים, ועל כן קבלתה והחייתה היא קידוש השם גדול, ושקולה כקבלת כלל מצוות השם וציווייו. אך כעבור מעט זמן "דואגים" האדונים הוותיקים להחזיר לעצמם את כל עבדיהם ואמהותיהם, ואינם משלימם עם המצב שהמצווה מכוונת אליו.
בכך, מגלים העם את הפער הנפשי הקיים בין תודעת חייהם הלקויה, לבין המצב האידיאלי והתקין שהתורה מתווה כדרך החיים לעם ישראל. הניכור של עם ישראל לתרבותו מציג אותו כעם חסר עמוד שידרה וזקיפות קומה, ובכך נראה העם כ"טרף קל" לאויביו שמעתה יחזרו ויבואו לכובשם ולהענישם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
