עמון, האויב הפוליטי של שבטי ישראל החומד את נחלתם, רואה בחורבן שעת כושר לספח חלקים נוספים מארץ ישראל לממלכת עמון, ולרשת, כביכול, את "זכות" ישראל לארצו. בכך חותמים עמון את גזר דינם של עצמם לחורבן, שבעקבותיו יחזרו בני ישראל, בשיבתם מהגלות, לנחלתם שנשדדה על ידי עמון. לאחר שתאבד כליל טענתם הלאומית של עמון, יוכלו לשוב ולהיות שותפים ב"יישוב העולם".

אדום ראוי לחורבן יותר ממואב ועמון. כי כל מאוויי אדום אינם אלא להתעטף ולהתפאר במעלת ישראל בלי לקבל על עצמם את דרך החיים, דרך העבודה והמצווה, המביאה ומצדיקה מעלה זו. אדום מצטייר כחברה בעלת גאווה מופרזת ללא שום "כיסוי", ולכן משניא הוא עליו בצדק, את כל האנושות. כאשר ישראל נענשים, גוברת גאוות אדום ועוברת כל גבול, ולכן מזומן אדום בשעה זו לפורענות של כיליון.

דמשק בירת ארם שלחצה והחלישה את מלכות ישראל היא שותפה באשמת ישראל ויהודה, ועל כן על דמשק לשאת אף היא בגזירת החורבן. עת חורבן יהודה ושכיינותיה היא "עת להרוס" ולא "עת לבנות" גם לדמשק.

שבטי קדר אינם מוכרים כחלק מהעולם התרבותי והמדיני. הם אינם חלק מההיסטוריה העיקרית של האנושות הרצופה מלחמות ומאבקים לאומיים. אולם נבוכדנצר מלך בבל "חייב" לשלוט בכל ועל כן הוא מחריב את כל אשר תשיג ידו ולא יחוס אף על שבטים זניחים כממלכות קדר.

עילם היא בעלת ברית טבעית של בבל ועוזרת לה בכל מלחמותיה. אולם השגחת השם, מלך עולם קורא הדורות, איננה "מכירה" בשותפות זו. עילם מיועדת להיות חלק ממעצמת פרס-מדי המחריבה את בבל ובונה את בית המקדש, ואיננה נבראה לסייע לבבל הפראית המחריבה את העולם והמקדש. על כן  על עילם לשלם מחיר כבד על קרבתה לבבל. אולם לבסוף "עצת השם היא תקום", בבל תיחרב לעולם כמהפכת סדום, ואילו עילם תיענש עד שתשוב לגורלה לתת את חלקה בבניין העולם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.