בעין הסערה, בנוראות ייסורי הנפש של מלכות ישראל ויושבי ירושלים, כאשר מחוץ תשכל חרב הכשדים הבונים סוללות לפרוץ את חומת העיר, ומחדרים אימה ובהלה מהתבוסה הצפויה, שולח הקב"ה קרן אור מ"עולם אחר". ירמיהו קונה את שדה קרובו באופן מהודר ומשוכלל, ובפרסום רב, ומודיע לעיני כל ש"עוד יקנו בתים ושדות בארץ הזאת". ירמיהו שואל בתפילתו לפשר הדבר. האם הכוונה "מיתוק" העונש? ומה פשרו ומובנו של מיתוק זה. מבהיר לו הקב"ה בתשובתו שהבשורה הטובה הזאת איננה באה כלל להחליף את העונש, ואיננה באה למעט כי הוא זה את גזירת החורבן החמור שנגזרה עקב חטאי הדורות הרבים. אלא כוונת המעשה היא, להודיע שגלוי וידוע לפניו שדווקא על ידי העונש הקשה ובעקבותיו, ישובו ישראל מדרכם הרעה וישובו לארץ, יתיישבו בכולה ויקנו בה שדות כאזרחים "טבעיים", כתושבים ולא כגרים. מטרת החורבן, אם כן, היא לאפשר תשובה זאת וצמיחה זאת, ולמטרה זו באה כל האף והחימה בחורבן – לכלות את תרבות החטא הרעה.  נראה שנבואה זאת הבאה דווקא עתה, בעיצומה של החורבן, מלמדת שגם עתה בזמן החורבן, עוסק, כביכול, הקב"ה ביצירת תנאי הרפואה, כרופא החותך ומנתח כדי לרפא. אמנם תיאור זה, בהבנה האנושית, סותר לגמרי את התיאור האף והחימה ו"מכת אויב" המתלווים לחורבן, אך מפלאי ההשגחה הוא ששני התיאורים נכונים ואמתיים. העונש התקיף והנורא הוא בעומק עומקו רפואה ורחמים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.