הגולים מצרימה חושבים שעצם ישיבתם חוץ לארצם מהווה ריצוי עונש ומחזירה להם את הזכות לחזור, לאחר קצבת העונש, לארץ ישראל. מחשבה זאת היא טעות גמורה וחוסר הבנה מוחלט בהשגחת השם. הישיבה בגולה כשלעצמה מוסיפה טומאה וחטא ומרחיקה סופית את הגולים נפשית וחוקית מהתקווה לשוב לארץ השם. רק מהלך של תשובה ושינוי מעשים ווידוי וחרטה על חטאי העבר, הופכים את הגלות מתוספת עונש לריצוי עונש ולכפרה.
היורדים מצרימה ללא מודעות לחובתם לשפר את מעשיהם והרגלם, מושפעים ממנהגי הגויים שכיניהם, ורואים את בפולחן האלילי תנאי להצלחתם. הם כל כך משוכנעים בדעתם עד ששמים טוב לרע ורע לטוב, ומחליטים שסיבת הכישלון והחורבן בארץ ישראל היא העדר הפולחן האלילי. דעה זו, הנאמרת על ידם בחוצפה הפגנתית מול הנביא, היא חילול השם נורא המחייבת את גלות מצרים זו בעונש כלייה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
