מהלך הספר בכלל והפרקים המתארים את החורבן בפרט, הוא שהעונש והחורבן הינם צער, כליאה, וחריגה מהסדר התקין והטוב, גם כלפי שמיא, כביכול. כלומר, גם ההשגחה עצמה מנמיכה קומה, לא פחות מישראל עצמם המושגחים הנופלים מאיגרא רבא לבירא עמיקתא. לכן במקביל לשלבי החורבן, הנביא עצמו סובל יותר ויותר, ובזה ממחיש הנביא את צער השכינה.

פרקנו החותם את נבואות הפורענות לישראל, שוב מטעים עיקרון זה. ברוך תלמיד הנביא מצפה ומשתוקק לנבואה, ואינו זוכה. פשר הדבר, אומר הנביא, על ברוך להשתתף בצער השכינה המנמיכה פרופיל, כביכול, ועוברת למצב הישרדות עד תום קצבת הגלות. לעת עתה , בקשת נבואה איננה במקומה. לאחר שישראל יחזרו בתשובה ויחזרו לארץ ויבנה בית המקדש, יזכו אף ברוך ואף תלמידו כדברי חז"ל, להשתתף בשמחת השכינה, ויזכו אז למתנת הנבואה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.