ירמיהו חוזר ומדגיש! לא העוצמה הצבאית של נ"נ והכשדים מביאה אותם להילחם בעם ישראל ולצור על ירושלים. ההשגחה האלוקית שגזרה להיפרע מהחטא שהשתרש בעם, היא המכוונת את החלטותיו של מלך בבל. לכן, ברור שאם לא יעשו תשובה ולא תתבטל הגזירה ימשיך אויב זה במלחמתו עד כיבוש ושריפת העיר ללא תלות ביכולותיו המדיניים והצבאיים. אדרבה, יכולותיו נובעים מגזירת ההשגחה.
השרים [ורוב הדור לפי חז"ל] אינם יכולים להשלים עם דברי הנביא הנ"ל. מבחינתם המרידה והמלחמה בבל היא "קדש" וכל המפקפק במאמץ המלחמתי כולל הנביא הוא "בוגד". בשלב ראשון אינם מעיזים לדרוש את הריגתו, אלא מסתפקים במעצרו בתנאים תת אנושיים ובלתי נסבלים, בעילת האשמת שווא. ואילו המלך "מנצל" הזדמנות זו לעשות את המצווה הכי חשובה שלו – להציל את הנביא. הפעם, להמיר את מעצרו במעצר בית נוח יחסית, בחצר המטרה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
