משא גיא חזיון

מַשָּׂ֖א גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת׃
תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה חֲלָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
כָּל־קְצִינַ֥יִךְ נָֽדְדוּ־יַ֖חַד מִקֶּ֣שֶׁת אֻסָּ֑רוּ כָּל־נִמְצָאַ֙יִךְ֙ אֻסְּר֣וּ יַחְדָּ֔ו מֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ׃
עַל־כֵּ֥ן אָמַ֛רְתִּי שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי אַל־תָּאִ֣יצוּ לְנַֽחֲמֵ֔נִי עַל־שֹׁ֖ד בַּת־עַמִּֽי׃
(ישעיה כב א-ד)

ירושלים מכונה: "גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן", כינוי פיוטי אשר לדעת רבים מהמפרשים (בעקבות חז"ל) ניתן לה עקב היותה המעיין הנצחי והמקור הלא-אכזב לחזיונות הנביאים אשר "משם שואבים רוח הקודש".

משוגעים רדו מהגג

בחלקו הראשון של הפרק הנביא מתאר את המצב האבסורדי שהשתרר בירושלים, כאשר מצד אחד רבים היו החללים מרעב וממגפות ("לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב"), ומאידך גיסא "עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה", שמחה רבתי. לשיטה זו, העלייה לגגות היא לשם חגיגה גדולה, כדרך שאומרת הגמרא שהיו אוכלים את הפסח על ראש הגג לפרסום הנס. ה"חגיגה" מפורטת בהמשך הפרק:

וְהִנֵּ֣ה ׀ שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֤ג ׀ בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת׃
(ישעיה כג יג)

סיסמת הניהליזם הצרוף. לא בכדי מייעד להם הנביא שמה שגזרו על עצמם יתקיים בהם:

וְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶעָוֺ֨ן הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃
(ישעיה כג יד)

יש לתת את הדעת לניגוד שבין תואר זה, "גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן", ובין התמונה המצטיירת בדברי הנביא: "כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת". בבחינת "מאיגרא (=גג) רמא לבירא עמיקתא", או כדברי אחד השרים בשעתו: "משוגעים רדו מהגג".

ואפשר שפנייה זו, "מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת...", נאמרת בפי הנביא באירוניה, לאמר: מה היה שעליתם בבהלה ונחבאתם בגגות? להיכן הלכו שאננותכם ובטחונכם העצמי?

ולפי פירוש זה העלייה לגג משמעותה מנוסה.

הרקע לנבואת ישעיה

השאלה הגדולה היא כמובן על איזו תקופה מנבא ישעיהו.

ישנן שתי שיטות עיקריות במפרשים:

1. ימי חזקיהו - מפלת סנחריב (שד"ל; דעת מקרא).

2. ימי צדקיהו - חורבן הבית (דעת רוב המפרשים, עיין רש"י פסוק א; רד"ק פסוק ג'; מצודות פסוק ו').

לכל אחת מן האפשרויות יתרונות וחסרונות.

הנבואה היא על ימי המלך צדקיהו

התיאור של החללים הרבים ותגובתו הקשה של הנביא ("שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי"), תוך כינוי יום הפורענות "יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה" (פסוק ה') מחזקים את הדעה שהכוונה לימי צדקיהו ולחורבן ולא לימי חזקיהו בהם ניצלה ירושלים מיד סנחריב בישועה מופלאה.

כמו כן, הביטוי:

וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃
(ישעיה כב יא)

מתפרש על המנהיגות של דור החורבן שחיקתה בהכנותיה לקראת המצור הבבלי את מעשיו של המלך חזקיה לקראת עליית מלך אשור. אך מנהיגות זו לא למדה מהכנותיו הרוחניות-דתיות(תפילה לה' וחיזוקה האמונה).

הנבואה היא על ימי המלך חזקיהו

מאידך, המסגרת הכללית של נבואות ישעיהו, שהרקע אליהן הוא התעצמות אשור ותיאור הבאת המים אל "בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם" (פסוק יא), משתלב היטב עם הידוע לנו על ניקבת השילוח (שחציבתה נועדה למטרה כפולה: מניעת המים מצבא אשור, שינוע המים בנתיב נסתר אל תוך העיר הבצורה) ועל ביצור העיר בחומה נוספת כמבואר בדברי הימים(ב לב) בפרטים זהים לנזכר בפרקנו:

תָּמוּשׁ֙ הַיָּתֵ֔ד – עלייתם ונפילתם של שבנא ואליקים

בפסוקים טו-כה מצווה הנביא ישעיה ללכת אל שבנא "הסוכן אשר על הבית", הלוא הוא הממונה על משק בית המלך, ולהוכיחו על כך שהכין לעצמו אחוזת קבר מפוארת, ולייעד לו שיגלה מירושלים וימות על אדמת ניכר הרחק מעירו וממעמדו הרם.

וצריך להבין מה רע בהכנת אחוזת קבר ומה חרי האף הגדול הזה עליו ועל מעשהו?

אם נערוך השוואה בין פתיחת "משא גיא חזיון" ובין הנבואה לשבנא, נראה שיש בהן מן המשותף, גם מבחינה עניינית וגם מבחינה סגנונית.

נראה ששבנא היה ה"קופירייטר" של סיסמת "אכול ושתה כי מחר נמות", ואשר על כן, כחלק מהשקפה זו שביקש להנחיל לרבים, רכש לעצמו אחוזת קבר במקום מכובד. ובזה הראה מופת לרבים שאין כל סיכוי מול צבא אשור וכדאי לכל הפחות ליהנות היום, כי "מחר" אין. הכנת האחוזה הקנתה לשבנא סיפוק רגעי בהיותו נחשב בשל כך לאחד הנכבדים המקורבים למלכות, אשר אך הם רשאים להיקבר ב"חלקת גדולי האומה"...

***

הנביא ישעיה מזכיר את אליקים בן חלקיהו בתור מי שיירש את משרתו של שבנא וש"מַפְתֵּ֥חַ בֵּית־דָּוִ֖ד" יהיה עַל־שִׁכְמ֑וֹ, כלומר יהיה אחראי על בית המלוכה. [ואולי נרמז כאן שגם הקברים יהיו באחריותו, שכן מצאנו על אחד מפתחי מערות הקבורה של מלכי בית דוד: "לכאן הבאתי את עצמות עוזיה מלך יהודה, ולא למפתח" וזהו שנאמר לאליקים "וְנָתַתִּ֛י מַפְתֵּ֥חַ בֵּית־דָּוִ֖ד עַל־שִׁכְמ֑וֹ וּפָתַח֙ וְאֵ֣ין סֹגֵ֔ר וְסָגַ֖ר וְאֵ֥ין פֹּתֵֽחַ׃" (פסוק כב)]

***

סיום הנבואה על אליקים בפורענות:

וְתָל֨וּ עָלָ֜יו כֹּ֣ל ׀ כְּב֣וֹד בֵּית־אָבִ֗יו הַצֶּֽאֱצָאִים֙ וְהַצְּפִע֔וֹת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַקָּטָ֑ן מִכְּלֵי֙ הָֽאַגָּנ֔וֹת וְעַ֖ד כָּל־כְּלֵ֥י הַנְּבָלִֽים׃ 
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תָּמוּשׁ֙ הַיָּתֵ֔ד הַתְּקוּעָ֖ה בְּמָק֣וֹם נֶאֱמָ֑ן וְנִגְדְּעָ֣ה וְנָפְלָ֗ה וְנִכְרַת֙ הַמַּשָּׂ֣א אֲשֶׁר־עָלֶ֔יהָ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
(ישעיה כג כה)

דברי הנביא תמוהים, שכן הביקורת בפרק היא על שבנא, לכן יש מהמפרשים שהסבירו שגם פסוק זה מוסב על שבנא.

אולם, יש הרואים כאן אזהרה לאליקים מפני "חלוקת ג'ובים" שסופה התמוטטות ואובדן שלטון. והיינו שיתלו על הַיָּתֵ֔ד יותר מדי מעמסה, ואפילו כְּלֵ֥י הַנְּבָלִֽים, בני בליעל שאינם ראויים, והדבר יביא בסופו של דבר לגדיעה ולנפילה של יתד נאמן. ללומד בן זמננו מוכרים הדברים היטב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.