מפעלו של אחאב

רקע הסטורי של ימי אחאב

נראה, שבהבנת הרקע ההסטורי של תקופת אחאב, יש בכדי להאיר בלמוד הפרשיות העוסקות בו:

תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנצר. אחאב דכתיב: חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך וגו', ואי לא דהוה מליך עלייהו - היכי מצי משבע להו[אם לא היה מולך עליהם, כיצד היה יכול להשביעם להסגיר לידיו את אליהו הנביא]?

אחאב מקים קואליציה אזורית אשר מתמודדת מול מלכות מצרים בדרום ומול אימפרית אשור הקמה ממזרח. לקואליציה זו שותפים:

• מלך יהודה:

כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסך

• מלך אדום הכפוף למלך יהודה:

בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ:

(מלכים ב פרק ח )

הכתוב מתייחס לימי יהורם בן יהושפט, שמלך לאחר מות אחאב, מכאן שבימי יהושפט ואחאב - היה כפוף מלך אדום למלך יהודה. הוא אף השתתף במלחמותיהם נגד מלכות מואב כמתואר בפרק ב' בדברי הימים.

• מלך מואב - הכפוף למלך ישראל:

וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר:

(מלכים ב פרק ג פסוק ד )

• מלך ארם, איתו כרת ברית מלך ישראל:

וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ:

(מלכים א פרק כ )

• כמו כן השתתף בקואליציה זו גם מלך צידון, אשר גם לו ברית עם מלך ישראל, אף בתו הייתה נשואה למלך ישראל

וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים

(מלכים א פרק טז )

מלאכת מחשבת זו, של הקמת קואליציה מדינית–צבאית אשר הצליחה להדוף לזמן מה את האימפריה האשורית מלבלוע את המזרח התיכון כולו, הייתה גולת הכותרת של פועלו של אחאב, אשר עמד בראש הקואליציה, ואכן "משל בכיפה".

אמנם, הבאנו ציטוטים מספר מלכים המראים על היותו של אחאב שותף ובעל השפעה על ממלכות רבות באזור, אך עדיין, קשה שלא להבחין בהתעלמות הצורבת של הנביא מפועלו זה של אחאב. גם הארועים המדיניים של התקופה נמדדים בעיני הנביא בעיקר דרך נקודת המבט של יחסי ישראל וארם ומתוך התעלמות מההצלחה הכוללת של אחאב בהדיפת אשור.

בעוד שלמתבונן בעינים חיצוניות אחאב הוא ההודף את אשור מלבוא אל הארץ, בעיניה של הנבואה דווקא המעשים שעשה אחאב כדי לייצר הצלחה מדינית זו, הם המביאים אל אובדן ביתו ומדרדרים את מלכות ישראל לקראת גלותה.

ראש לכולם, כמובן, הנישואים לבתו של מלך צידון, אשר סביר מאד שמטרתם הייתה לרתום מלך זה לקואליציה הרחבה של אחאב:

וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ:

(מלכים א פרק טז )

רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ:

(מלכים א פרק כא )

נישואים אלו הם גם הרקע לחטא כרם נבות, שבו נחתם גזר דינו של אחאב.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:

(מלכים א פרק כא )

נקודה נוספת הנחשבת לראיה מדינית מפוקחת, היא מניעת מימוש הניצחון המלא על בן הדד, למען הקים לו בעל ברית עתידי במלחמה הגדולה נגד אשור:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ:

(מלכים א פרק כ )

הנביא רואה בחומרה רבה מהלך זה, המנצל נס אלוקי לטובת ברית מדינית, אשר מכוחה חושב מלך ישראל להתמודד עם האיום האשורי ללא הזדקקות למעמד הרוחני של האומה:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ:

(מלכים א פרק כ )

ההשלכות הרוחניות של המעשים שעושה אחאב ליצירת ברית אשר תעצור באופן טבעי את אשור, הם אלו אשר מדרדרים את מלכות ישראל אל חורבנה.

כמובן, הצופה באותו דור, וגם בדורות הבאים, לא יוכל להבחין בכך לולא עיניה המאירות של הנבואה, הממקדת מבטה אל הנקודות המשמעותיות ביותר להבנת עומקם של המהלכים.

אחאב – חוסן לאומי טבעי

למרות האמור לעיל, אין להתעלם ממשמעותה הלאומית של העובדה שאחאב הצליח להביא את מלכות ישראל להשפעה איזורית המשתווה בהיקפה [גם אם לא בעצמת שלטונה] להיקף השפעתה של מלכות שלמה:

השפעה זו היא שיאו של בניין עוצמה לאומית בו התחיל עוד עמרי, אביו של אחאב, ואשר חז"ל דורשים אותה לזכות:

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. שנאמר: ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא [את] שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון'.

(מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב )

מעבר להישגים החשובים שהשיג אחאב, יש בדמותו גם מן העוצמה הרוחנית של החוסן הלאומי הטבעי, כמו שבא לידי ביטוי בעמידתו בקרבו האחרון:

וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב:

(מלכים א פרק כב )

וכך כותב הרב זצ"ל במאמריו:

והנה התכונה של החיבה הלאומית נתגלתה באחאב שחבב מאד את ישראל ואחז מעשה אבותיו עמרי שהוסיף עיר אחת בארץ ישראל "ודורשי רשומות אמרו כולם באים לחיי העולם הבא - 'לי גלעד' זה אחאב שנפל בלגעד שהיה מעמיד פנים במלחמה גם אחר שנחתו בו החיצים כדי שלא להבעית את ישראל, אומץ רוח כזה בא מאהבה יתרה ונפלאה..."

(מאמרי הראי"ה עמ' 97, המספד בירושלים)

כל מחמד עיניך

אל תמצית תכנה הפנימי של נקודת החוסן הלאומי המפעמת באחאב העירונו חז"ל דרך עמידתו של אחאב על כבודם של ישראל:

בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ: וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה: וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם: וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן: כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ: וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה: וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר: וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי: וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ:

(מלכים א פרק כ )

למתבונן בפשוטו של מקרא מצטיירת עמידתו של אחאב כעמידה על שרידי הכבוד האחרונים שנותרו לאומה. גם במצבו הנחות מול מלך ארם, אחאב אינו מוכן להשפיל את עצמו עד רמת הפקרת ביתו ואוצרותיו לפני שליחי מלך ארם. אחאב מוכן להעלות מס, ולו גדול עד מאד, אך אינו מוכן לאבד את שרידי עצמאותו האחרונים.

חז"ל צפו בעומק רוחני המסתתר בתוככי זקיפות קומה זו.

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה - מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות... מאי מחמד עיניך, לאו ספר תורה?

(סנהדרין דף קב עמוד ב)

שני גוונים אפשריים בהבנת החוט הנטווה בין מדרש זה ובין פשוטו של מקרא.

אפשר, שקבלה הייתה בידם של חז"ל, שכך היו פני המאורע. מעתה, יש לנו להדרש, מה טעם העלימו הכתובים חלק משמעותי זה של הסיפור. מתבקש לומר, שהכתוב ביקש להדגיש לנו, שמסירות נפשו של אחאב, לא נבעה ממניעים "דתיים" - קישורו אל ספר התורה – היה מתוך עוצמת עמידתו על כבודן של ישראל. ספר התורה, מלבד קדושתו - הוא הוא ליבן של ישראל וזיו כבודן.

בדרך אחרת יתכן לומר כי דברי חז"ל, בדרך מליצה ומשל נאמרו. כוונתם הייתה להעמידנו על עומקו של העקרון הרוחני: זקיפות קומה ישראלית - במסירות נפש, כמעשה אחאב. שורשיה בנקודת הקודש הכמוסה אשר בתוך הלאומיות הישראלית, ב"ספר התורה" אשר בגנזיו של אחאב.[1]

כך או כך, העמידונו חז"ל בגילויים - על כך שנקודת קודש כמוסה הייתה בעמידתו הלאומית של אחאב. כך או כך – העמידנו המקרא בהסתירו - על כך שנקודה זו אינה באה ממקור ה"דת", אלא נמצאת בגניזתו של הרגש הלאומי עצמו.

הדגשת חז"ל את נקודת החיבור הגנוזה הזו - נמצאת גם במקום אחר בספר מלכים - בו מקשרים חז"ל בין פתיחת אוצרות מלך יהודה בפני מלך זר, ובין ספר התורה הגנוז באוצרות אלו:

בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ: וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ: וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל: וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי:וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ד': הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ד': וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יקח יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:

על כך דרשו חז"ל:

וכן במליצי שרי מלך בבל המשולחים עליו לדרוש את המופת אשר היה בארץ, וראה את המלכים ונתגאה לבו והראה להם את אוצרות של מלכי יהודה ואת אוצרות של בית קדשי הקדשים, ועוד שפתח את ארון הברית והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחין...

 (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק נא)

והדברים נוקבים עד השיתין: חזקיהו, אשר קישורו לספר התורה היה עמוק לאין חקר מאשר קישורו של אחאב, וכשנפטר הניחו ספר תורה על ארונו ואמרו "קיים זה מה שכתוב בזה"[2] הוא אשר מוצג כאן כנכשל בנסיון "פתיחת האוצרות" – אשר בעומקו, גנוז כבודו של ארון הברית ואשר בו.

פעמים, שהמלך אשר לא הניח עבירה בספר התורה שלא עבר עליה - עומד על כבודו של הספר, הגנוז בתוך כבודן של ישראל. ואילו המלך הצדיק, אוהב התורה, נכשל בניסיון זה.[3]

"האהבה העדינה להקניינים הרוחניים של האומה אומרת היא ממש מה שאומרת יראת השמים הפשוטה והאמונה התמימה... פעמים שהביטוי של הוקרת האומה ואהבת כבודה אומרת יותר יראת שמיים ואמונה ממה שהביטוי של יראת שמים בעצמו אומר".

(אורות עמ' קנ)

[1] "גם כבד את התורה מפני שעכ"פ כבוד האומה היא עכ"פ כלפי חוץ, לפני בן הדד, עכ"ז לא הכיר ערכה של תורה וקדושת השי"ת המיוחדות לישראל ע"כ הלך בדרכי איזבל." (מאמרי הראי"ה הנ"ל)

[2] ב"ק יז.

[3] למותר להדגיש, אין המדובר בניסיון זהה! הניסיון בו נתנסה חזקיה, ראיית האוצרות על ידי אומה מעריצה הבאה לכרות ברית, הוא עדין, דק וקשה לאין שיעור מנסיון שלילת שרידי העצמאות בו נתנסה אחאב. ועדיין, קשה שלא לראות את הדמיון המהותי שבין הנסיונות העולה מפסוקי המקרא ומדרשות חז"ל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.