הקרבנות אשר מזים את דמן על הפרוכת הם: פר ושעיר של יוה"כ, פרים הנשרפים (פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח) ושעירים הנשרפים (שעירי ע"ז של ציבור) – עי' רמב"ם הל' מעשה קרבנות פ"ה הי"ב-יג.
נאמר במשנה המובאת בבבלי יומא (נא ע"ב): "היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים, וביניהן אמה. רבי יוסי אומר: לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר (שמות כו) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים".
ובגמרא: "שפיר קאמר להו רבי יוסי לרבנן! – ורבנן אמרי לך: הני מילי – במשכן, אבל במקדש שני, כיון דלא הואי אמה טרקסין, ובמקדש ראשון הוא דהואי, ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה אי כלפנים אי כלחוץ, ועבוד שתי פרוכות".
מפרש רש"י: "אמה טרקסין – כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון, אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה) [מסורת הש"ס: מ'] אמה – לא עשאוהו, לפי שלא היו עוביה אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה (מאה) [מסורת הש"ס: מ'] אמה, ולהוסיף על עוביה אי אפשר, דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (דברי הימים א, כח)".
"ואיסתפקא להו – במקום המחיצה, אי כלפנים אי כלחוץ".
ונחלקו המפרשים האם בבית ראשון שבנה שלמה המלך היו רק דלתות לקודש הקודשים או שהיתה אף פרוכת.
הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ד ה"ב) כתב: "בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים עביו אמה, וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים לפיכך עשו קדש הקדשים עביו עשרים אמה תמימות ועשו הקדש ארבעים אמה תמימות והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קדש הקדשים ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה בראשון, אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרכת לכם וגו'".
והכסף משנה העיר: "ומ"ש רבינו אבל במקדש ראשון לא היה שם אלא פרוכת אחת וכו' נראה דלמשכן קרי מקדש ראשון דאילו בבית ראשון לא היה פרוכת אלא כותל".
ואמנם במלכים (א' ו, לא, לב) כשמתוארת בנית מקדש שלמה לא מתוארת פרוכת אלא דלתות בלבד: "וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית. וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב".
ומפרש מצודת דוד: "ואת פתח הדביר – ולפתח העשויה בהמחיצה המפסקת בין ההיכל לבית קה"ק, עשה דלתות – שתים היו האחת בהמזוזה מזה והאחת מזה וכל אחת כדי רוחב חצי חלל הפתח".
אולם הרד"ק (מל"א ו, לב) כתב:
"ושתי דלתות עצי שמן – ...ומה שאמר ושתי דלתות עצי ברושין אחר שאמר ושתי דלתות עצי שמן בא לומר כי ארבע דלתות היו לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל וכן אמר בבנין יחזקאל ושתי דלתות להיכל ולקדש ושתי דלתות לדלתות ופי' רז"ל החצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל והפנימי' נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות שכל הבית היה טוח בזהב חוץ מאחרי הדלתות ואף על פי שהיו הדלתות לפתח הדביר היה שם גם כן פרוכת כמו שאומר בדברי הימים להיות מסך לפתח לפי שלא היו הדלתות נסגרות שהרי בדי ארון נתונים על פני הדביר א"כ הפרכת היה מסך לשער הדביר".
ואמנם בדברי הימים (ב' ג, יד) כתוב לגבי בנית מקדש שלמה: "וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים".
ופרש במיוחס לרש"י על דברי הימים: "ויעש את הפרכת תכלת וארגמן – ותלה על הדלת שהיה באמה טרקסין שבו נכנסין לפני ולפנים אף על פי שהיה בו דלתות תלה עליו כדלקמן ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וגו'".
וכן המלבי"ם: "ויעש את הפרכת. זה לא נזכר במלכים והוסיפו עזרא, והפרוכת היה לפני פתח בית קה"ק".
ואעפ"כ מצוין בפרק הבא בדה"י שלקה"ק היו גם דלתות (דה"י ב' ד, כב): "וּפֶתַח הַבַּיִת דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב".
ויש להביא ראיה לכך שהיתה פרוכת לקה"ק במקדש שלמה שכן מסופר ביומא (נד ע"א): "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה".
ובגמרא, מחלוקת האם מדובר בבית ראשון ובכרובי שלמה שעמדו על הרצפה, או בבית שני ובכרובים המצוירים שעל קירות הבית השני.
עוד מבואר שם ביומא (נד ע"א): "רב יהודה רמי: כתיב (מלכים א' ח) ויראו ראשי הבדים וכתיב (מלכים א' ח) ולא יראו החוצה – הא כיצד? – נראין ואין נראין. תניא נמי הכי: ויראו ראשי הבדים יכול לא יהו זזין ממקומן – תלמוד לומר ויארכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין – תלמוד לומר ולא יראו החוצה. הא כיצד – דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנאמר (שיר השירים א) צרור המר דודי לי בין שדי ילין".
דרשה זו יכולה להיאמר או על המשכן או על בית ראשון (או על שניהם), כיון שבבית שני כבר לא היה ארון ובדיו. ואם היא נאמרה על בית ראשון ראיה נוספת מכאן שהיתה פרוכת.
וכך אמנם כתב הצל"ח (יומא נא ע"ב): "הנה זה פשוט שבמקדש ראשון אף שהיה אמה טרקסין מ"מ הרי היה פתח פתוח בדביר ושם היה פרוכת לפני הפתח, והדבר מפורש במקרא ובגמרא לקמן (דף נ"ד ע"א) שהיו הבדין דוחקים בפרוכת, וזה בבנין שלמה היה".
וכן ברש"י (יומא נד ע"א): "ויוצאין בפרוכת – הפרוסה כנגד פתח שבמחצית אמה טרקסין, והפתח באמצע אמה טרקסין היה במקדש ראשון".
ויש לעיין היטב בדברי רש"י מהם עולה שהפתח של אמה טרקסין (הכותל המבדיל בין הקודש לקודש הקודשים שעוביו אמה) היה באמצע הכותל, והפרוכת היתה פרוסה 'במחצית אמה טרקסין' היינו במחצית עוביו. ולפי רש"י אם הדלתות היו מבחוץ יכלו להיסגר כל השנה. אמנם לפי הרד"ק שהבאנו למעלה הן היו פתוחות תמיד ובפתח היתה הפרוכת.
ויש להעיר כי במשנה הראשונה בפ"ה ביומא נאמר: "...היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר (שמות כ"ו) והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון...".
ובתלמוד (נא ע"ב): "תנו רבנן: בין המזבח למנורה היה מהלך, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר: בין שלחן למזבח. ויש אומרים: בין שלחן לכותל".
והסבירו בסוגיא שלדעת ר' יהודה נכנס בצד הפרוף לצד החיצוני בדרום ונכנס לקה"ק בצד הצפוני שם היתה הפנימית פרופה. ולדעת ר"מ היתה רק פרוכת אחת. והגמרא מסבירה את דרך הליכתו בגלל שהיו עוד עשר מנורות ועשרה שולחנות שעשה שלמה ולכן לא היה מעבר במקום אחר. אלא שכל ההסבר הזה קשה, הרי בבית שני לא היו עוד שולחנות ומנורות שדרכם היה צריך להגיע לפתח קה"ק, ובבית ראשון שהיו מנורות ושולחנות היה צריך להיכנס לפרוכת שהיתה רק באמצע הבית, וא"כ במאי עסקינן?!
וראיתי בצל"ח (יומא נא ע"ב) שכתב: "אבל בבית ראשון הן אמת שלהדביר היה לו פתח והוא מפורש במקרא, אבל כיון שבפתח זה לא נכנס בו אדם מעולם רק כה"ג ביוה"כ לבדו, לא היה צריך להיות רחב. בשלמא פתח ההיכל נכנסו בו בכל יום כהנים הרבה, ובשבת נכנסו ארבעה כהנים בבת אחת לצורך לחם הפנים וארבעה מקדימין לפניהם, ולכן היה פתחו רחב כעשר אמות, אבל זה של קדשי קדשים מסתמא לא היה רחב יותר מארכו של ארון (=אמתיים וחצי) שהכניסו עם הבדים דרך שם והבדים היו בולטים, ואם כן הפריפה הפנימית נכנס שם הכהן ובא תיכף לבין הבדים והפך פנים למערב נגד הארון, ולא שייך שם ימין ושמאל... ".
ובשו"ת אגרות משה (חלק קדשים וטהרות סי' ב) עונה לשאלת אביו מ"רש"י שבת דף ל' שכתב דבקו שערים של בית קדשי הקדשים, הא בק"ק לא היו שערים אלא פרוכת?"
וענה הבן, בעל אג"מ, שהיו דלתות לקה"ק "עכ"פ מקדש ראשון משמע ודאי שהיו דלתות". ומוסיף:
"והנס שהיו דוחקין ובולטין בפרוכת כשני דדי אשה צריך לומר דהיה נעשה כשפותחין הדלתות וגם אפשר שהיו בולטין דרך הדלתות והיה נס כפול זה הנכון לע"ד".
וכאמור לעיל לפי רוב המפרשים היה בקה"ק בבית ראשון גם דלתות וגם פרוכת. לפי הרד"ק היו פתוחות והדלתות הסתירו את הקירות שאינם מצופים זהב, וממילא הבדים דחקו בפרוכת. ולא ברור האם הפרוכת היתה בקו הפנימי של קה"ק או בקו החיצוני. ומרש"י דייקנו שהפרוכת היתה באמצע עובי הכותל, ולא התברר אם הדלתות היו סגורות. ונלענ"ד שלא עשו דלתות בחינם אלא הם היו בצד החיצוני והפרוכת לפנים ממנה לצד קה"ק, ובפרוכת היו הבדים בולטים. וכשהיו צריכים להזות על הפרוכת היו פותחים לפני כן את הדלתות והן היו נפתחות החוצה לתוך ההיכל. ולגבי מסלול הליכתו של כה"ג ביו"כ לשם כניסה לקה"ק בבית ראשון לא מצאתי שעסקו בכך ולא מצאתי שעסקו בהסבר הכניסה בין הפרוכות כשבבית שני בפשטות לא היו עוד עשר מנורות ועשרה שולחנות כבבית ראשון ואף הרמב"ם לא מציין זאת, וצ"ע.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
