בפרק שלנו דוד מצווה את שלמה לפני שהוא מת. הצוואה נחלקת לשניים: קודם כל ציווי על שמירת התורה, כדי שהמלכות של בית דוד תמשך ולא תהיה גלות. וחלק שני שבו דוד מצוה את שלמה לסגור כמה חשבונות שלו מהעבר: להרוג את יואב בן צרויה שהרג את אבשלום, אבנר ועמשא. לעשות חסד עם בני ברזילי הגלעדי שעזר לדוד במרד אבשלום, ולכן שיאכלו אצל שלמה, כמו שאכלו אצל דוד. ולהרוג את שמעי בן גרא שקילל את דוד במרד אבשלום.

דוד מת, ואז מתקיימת סגירת חשבונות רחבה עוד יותר:

אדוניה מנסה לגרום לשלמה לתת לו את אבישג השונמית לאשה, כשהוא גורם לבת שבע לבקש אותה בשבילו משלמה. שלמה רואה בזה סימן למרד והורג אותו.

את אביתר שעזר לאדוניה, שלמה הוריד כבר קודם מלהיות כהן גדול אבל לא הרג אותו.

יואב שעזר גם הוא לאדוניה, לא ידע מה יהיה הדין שלו וברח אל המזבח. שלמה מצווה להרוג אותו בכל זאת.

על שמעי בן גרא שלמה מצווה לא לצאת מירושלים. שמעי לא עומד בציווי ושלמה הורג אותו גם כן.

עד כאן הפרק ומכאן השאלות:

קודם כל, מה הענין של כל החיסולים האלה? למה מלכות שלמה צריכה להתחיל בסדרה של חיסולים? ובמיוחד שמדובר באויבים של דוד ולא שלו. אם דוד רצה להרוג אותם, הוא יכל לעשות את זה. ואם לא, למה ששלמה יעשה את זה בשבילו?

ושאלה שניה: הציווי לשמור את דברי התורה, מחובר בפרק לציווי להרוג את יואב, במילה "וגם", איזה קשר יש ביניהם? זה ציווי כלפי ה', וזה ציווי של סגירת חשבונות של דוד.

לשלמה יש תפקיד: לבנות את בית המקדש. בשביל זה עם ישראל צריך להגיע למצב של מנוחה, כמו שנאמר בספר דברים: "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹֽיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִֽישַׁבְתֶּם בֶּֽטַח: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹֽהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם". כלומר מנוחה מהאויבים היא תנאי לבניית בית המקדש.

שלמה צריך להיות איש מנוחה. את המנוחה מהאויבים מסביב, דוד סידר לו, כי הוא נלחם בכל האויבים מסביב. ולכן נאמר מיד לאחר שדוד מת, על שלמה "וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד", מלכותו זו המדינה. והיא כבר היתה מבוססת ויציבה. אבל בתוך המדינה, עוד לא היתה לשלמה מנוחה מוחלטת. כי יכולים למרוד בו, או לנסות לתמרן אותו. ולכן דוד מצוה אותו מה צריך לעשות כדי שהוא יוכל להיות איש מנוחה גם מבפנים, ואז הוא יוכל לבנות את המקדש, ולהקים את השושלת של בית דוד.

כשמלך חדש מולך, כל העם מאוד קשוב לראות מה הדרך שלו, ואיך הוא מתנהל. השלב של הרושם הראשוני נקבע אצל אנשים בתודעה בתור מה שיקרה גם מכאן ואילך. ולכן מספיק מעשה קטן בשלב הראשון כדי לתת רושם גדול. למשל: רחבעם בשלב ההמלכה שלו אמר לעם שהוא ייסר אותם. מבחינת העם הם הבינו שמעכשיו תמיד מה שיהיה זה ייסורים, ולכן לא הסכימו שהוא ימלוך.

ולכן דוד לא הורג בעצמו את מי שצריך להרוג, כי הוא לא היה צריך להיות איש מנוחה, אז הוא יכל להתמודד עם מרידות. אלא הוא משאיר לשלמה לעשות את זה, כדי שדרך החיסולים האלה הוא ישיג רושם ראשוני מאוד משמעותי במעט מאוד מעשים. שלא יצטרכו בעתיד לפגוע בהרבה אנשים כדי לדכא מרידות, כמו שהיה במרד אבשלום, אלא המרידות מראש לא יתחילו, כי כולם יהיו תחת הרושם ששלמה מחסל כל מי שעלול למרוד.

ולכן דוד מצוה את שלמה להרוג את יואב, שהתנהל לפי דעת עצמו בתוך הממלכה ולא דווקא לפי מה שדוד רצה, וממילא כולם יבינו שאי אפשר לנהל את הממלכה מאחרי הגב של שלמה. ואמר לו גם להרוג את שמעי בן גרא, כדי שיבינו שגם אם יהיה מצב שהמלך חלש, כמו שהיה בזמן מרד אבשלום, לא כדאי להלחם במלך. ומאותה סיבה לכבד את בני ברזילי הגלעדי, כדי שידעו שמי שעוזר למלך כשהוא חלש, זוכרים לו את זה לכל הדורות, וכולם ירצו לעזור לשלמה אם הוא יהיה חלש.

לאלה מצטרף אדוניה, שניסה להשיג את אבישג על ידי השתלטות על המלוכה כמו שמסביר המלבי"ם, ושלמה מראה דרכו שאי אפשר להשיג שום דבר באיומים של מרד. וגם אביתר שנענש על עצם השותפות בנסיון ההמלכה של אדוניה, כדי להבהיר שאין אפשרות להשפיע על המלוכה מבחוץ, ולא כדאי לנסות.

ולכן בסוף הפרק נאמר שלא רק "וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד", אלא גם "וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה", גם כלפי פנים הממלכה היתה יציבה, ושלמה היה איש מנוחה לגמרי, ומוכן להתחיל ולבנות את בית המקדש.

כל אלו מייצבים את הממלכה, אבל היציבות האמיתית תהיה, כמובן, רק אם הקב"ה ירצה במלכות שלמה. ולכן השלב הראשון, עוד לפני כל הציוויים האלה, היא לצוות את שלמה לשמור את התורה, כדי שהמלכות תתקיים בסיוע אלוקי. ורק בנוסף לזה יועילו שאר הציוויים. ולכן הם מחוברים ביניהם במילה "וגם".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.