הפרק שלנו מסתיים רק בפרק הבא בפסוק ח. הנוצרי שחילק את הפרקים חילק במקום לא נכון.
בפרק שלנו מסופר על המנגנון הממשלתי של שלמה. מוזכרים שמות השרים שלו, הכהנים, הסופרים וכדו'. ולאחר מכן מתאר הפרק את הניצבים. לשלמה היו שלשה עשר ניצבים שהיו אחראים, כל אחד מהם בחודש שלו, לדאוג לאוכל לכל המנגנון הממשלתי: להאכיל את הצבא הסדיר, את השרים, העבדים, אנשי הארמון, בני העמים השונים שבאים לפגוש את שלמה וכו', וגם להביא תבן לסוסים שנמצאים במקומות שונים בארץ.
כל אחד משנים עשר הניצבים היה אחראי על אזור מסוים בארץ, אבל לא לפי החלוקה של השבטים, והיה אחראי על חודש מסוים. הנציב השלשה עשר היה אחראי על כל הארץ, והוא היה אחראי בשנה מעוברת בחודש הנוסף.
בתחילת הפרק הבא מפורטות הכמויות של האוכל שהיה צריך למנגנון הממשלתי של שלמה ביום. לפי חשבון כללי יוצא שהמנגנון מנה בערך חמישים אלף איש.
עד כאן הפרק.
שאלה ראשונה שנשאל על הפרק הזה היא למה צריך לפרט לנו את שנים עשר הניצבים, ועל איזה אזור הם היו אחראים? מה זה כל כך חשוב?
שאלה שניה: אם יש שנים עשר ניצבים ועוד אחד, והם אחראים על אזורים שונים בארץ, ההגיון היה שהם יהיו לפי שנים עשר השבטים, כל שבט בנחלה שלו, והשלשה עשר כנגד שבט לוי. אבל הניצבים בכלל לא מסודרים לפי השבטים. יש שבטים שאין בהם אף ניצב, כמו מנשה, שמעון או ראובן, ויש שבטים עם כמה ניצבים כמו יששכר או חצי המנשה.
ושאלה אחרונה: בתחילת הפרק מוזכר שצדוק ואביתר היו הכהנים של שלמה. אלא שאנחנו ראינו כבר לפני שני פרקים, ששלמה הוריד את אביתר לפחות מכהונה גדולה. ואם כן מה ההגיון לומר שגם אביתר היה הכהן של שלמה?
נראה שהפרק שלנו ממשיך להראות את העולם האידיאלי ששלמה חותר אליו. עם ישראל נמשל ללבנה. כמו שהירח לפעמים מאיר יותר ולפעמים פחות, כך עם ישראל. והגמרא אומרת שמאברהם עד שלמה יש חמשה עשר דורות, כנגד חמשה עשר ימים שהלבנה מתמלאת בהם, ושלמה הוא הירח במילואו. ומשלמה ועד יאשיהו יש חמשה עשר דורות שהם התמעטות הלבנה עד שיצאנו לגלות.
אצלנו שלמה לוקח את העובדה שהלבנה במילואה צעד נוסף, ועובר להתאים את חודשי הלבנה לשנת החמה. כלומר את ההשפעה של עם ישראל אל אומות העולם שסופרים את השנים לפי השמש. עם ישראל על ידי העיבור משווה את החודשים אל השנים, כלומר משפיע גם על אומות העולם.
כשאנחנו משפיעים על אומות העולם, אנחנו מפסיקים להסתכל על החלוקה השבטית שלנו, והופכים להיות כמו שבט אחד גדול מול שאר האומות. "וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". ולכן שלשה עשר הניצבים לא מציינים חלוקה שבטית, אלא חלוקה של חודשים שמצטרפים לשנה. ולכן צריך לציין מי הם ומה האזור שלהם, כדי שנראה שהם לא מסודרים לפי השבטים, למרות שהם מתאימים במספר.
ולכן למרות ששלמה הוריד את אביתר מלהיות כהן גדול, כיון שאביתר הוא ראש משפחת איתמר, וצדוק ראש משפחת אלעזר, שניהם משמשים שרים לעניני הכהנים אצל שלמה ושלמה לא מחלק ביניהם. כי כל ישראל יחד בלי הבדלי מעמדות.
ולכן נאמר בתחילת הפרק "וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל", ובתחילת הפרק הבא "וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו". שלמה מולך על כל ישראל יחד, ובעזרתם שולט בכל הגויים.
ולכן עוד לפני שהתחלנו לספר על בנין בית המקדש, מספרים לנו על האוכל של שלמה, והכוח הצבאי שלו. כדי שנדע שאצל שלמה כל זה משמש לטובת הקודש. ולכן גם חלק גדול מהשרים שלו הם כהנים, כי אין אצלו עניני חול שלא קשורים לקודש.
אבל, רואים בפרק, שישראל לא הגיעו למעלה ששלמה ניסה לבסס. וכשמדובר על ישראל נאמר "יהודה וישראל", ולא "כל ישראל" כמו שנאמר על שלמה. והם כן נשארו במבט שבטי, ולא הגיעו למעלה של השפעה על הגויים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
