הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד, עד כַּלֹתוֹ לבנות את ביתו ואת בית ד' ואת חומת ירושלים סביב.

ב. רק העם מזבחים בבמות, כי לא נבנה בית לשם ד' עד הימים ההם.

ג. ויאהב שלמה את ד' ללכת בחֻקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר.

ד. וילך המלך גבעֹנה לזבֹח שם, כי היא הבמה הגדולה, אלף עֹלות יעלה שלמה על המזבח ההוא.

ה. בגבעון נראה ד' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלקים: שאל מה אתן לך.

יא. ויאמר אלקים אליו: יען אשר שאלת את הדבר הזה, ולא שאלת לך ימים רבים, ולא שאלת לך עֹשר, ולא שאלת נפש אֹיביך, ושאלת לך הבין לשמֹע משפט.

יב. הנה עשיתי כדבריך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון, אשר כמוך לא היה לפניך, ואחריך לא יקום כמוך.

יג. וגם אשר לא שאלת נתתי לך, גם עֹשר, גם כבוד, אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך".

יש לעיין בפסוקים אלו:

מצד אחד נאמר על העם (בפסוק ב'): "רק העם מזבחים בבמות", ומשמע שההקרבה בבמות היתה אסורה.

מצד שני נראה שבאותו פסוק עצמו הנביא מצדיק את ההקרבה בבמות בימים ההם: "כי לא נבנה בית לשם ד' עד הימים ההם"!

לעומת זאת מהאמור על שלמה (בפסוק ג'): "ויאהב שלמה את ד' ללכת בחקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר", משמע שההקרבה בבמות היתה אסורה!

נשאלת אם כן השאלה: האם הבמות היו מותרות בזמן שלמה, או אסורות?

אם הן היו מותרות - מדוע יש ביקורת על שלמה ועל העם שהקריבו בבמות?

אם הן היו אסורות - מדוע נראה שהכתוב מצדיק את הקרבת העם בבמות באותו זמן?

עוד יש לשאול: מהי "הבמה הגדולה" הנזכרת בפסוק ד', ומדוע משמע שההקרבה בה היתה חיובית, עד כדי כך שבזכותה זכה שלמה להתגלות ד', ובאותה התגלות ברכו ד' בברכות הנפלאות של חכמה, עושר וכבוד?

במאמר הקודם עסקנו בביאור "הבמה הגדולה" הנזכרת בפסוק ד', והמאמר הזה יעסוק בשאלה האם הבמות היו מותרות בזמן שלמה.

א. האם הבמות היו מותרות בתחילת מלכות שלמה?

על השאלה האם הבמות היו מותרות בתחילת ימי שלמה כתב הרד"ק (בפסוק ב): "מזבחים בבמות - עד שנבנה הבית, כי היתר במות היה מחורבן שילה עד שנבנה בית עולמים".

וכן כתב הרלב"ג (שם): "רק העם מזבחים בבמות, כי לא נבנה בית לשם ד' עד הימים ההם - זה ממה שיורה כי בין המנוחה והנחלה הותרו הבמות, רצוני לומר: בין משכן שילה ובין בית עולמים. אך אחר זה נאסרו, כיון שנבנה בית לשם ד'".

אם כן לפי פירוש הרד"ק והרלב"ג הפסוק אומר שהבמות היו מותרות, כיון שלא נבנה עדיין בית המקדש!

דבר זה מפורש במשנה במסכת זבחים (פי"ד מ"ז, דף קיב ע"ב): "באו לנוב וגבעון - הותרו הבמות".

ב. מדוע יש ביקורת על שלמה המלך שהקריב בבמות?

לפי זה לא מובן מדוע יש ביקורת על שלמה המלך שהקריב בבמות, שכן הבמות היו אז מותרות!

בתשובה לשאלה זו נאמרו מספר הסברים, ובמאמר קצר זה נביא רק שנים מהם, של רש"י ושל הרד"ק, וכיון שפירוש הרד"ק פשוט יותר מפירושו של רש"י נפתח בו.

1. הסבר הרד"ק

כתב הרד"ק (בפסוק ג): "רק בבמות הוא מזבח ומקטיר - קודם שנבנה הבית, כי אחר שנבנה הבית לא ראינו שזבח בבמות, ואם כן למה אמר: 'רק'? והלא מותרות היו הבמות עד שבנה הבית!

לפי שאמר: 'בחֻקות דוד אביו', ודוד לא זבח אלא במזבח אשר לפני הארון בירושלים, או בבמה אשר בגבעון, ולא ראינו לו שזבח וקטר בבמות אחרות. כי הרבות הבמות מביא האדם לעבודת גילולים, כי הוא משפט הגוים, שבונים במה בכל הר וגבעה ותחת כל עץ רענן".

אם כן לפי הרד"ק אמנם היה מותר להקריב בבמות לפני שנבנה בית המקדש, אך אף על פי כן הדבר אינו רצוי, כיון שהוא עלול להביא את האדם לעבוד עבודה זרה. וכיון שדוד החמיר על עצמו שלא להקריב בבמות, ושלמה הלך בדרכי דוד אביו, היה ראוי לו שגם הוא לא יקריב בבמות. אבל על העם אין ביקורת, כיון שהדבר היה מותר.

2. הסבר רש"י

הסבר אחר כתב רש"י (בפסוק ג): "בבמות הוא מזבח - בגנותו דבר הכתוב, ששיהה את בנין הבית ארבע שנים".

דברי רש"י אינם מובנים: מהפסוק משמע שהוא מגנה את שלמה על הקרבתו בבמות, ואילו רש"י הסביר שהגנאי הוא על ששיהה את בנין הבית!

אכן שאל הנצי"ב בפירושו "מטיב שיר" על שיר השירים (ו, ה): "ולכאורה קשה: אמאי פירש הכתוב גנות שלמה במה שזבח בבמות, שהיה בהיתר אז, ולא פירש עיקר הגנות שנתעצל בבנין הבית?"

א. הסבר הנצי"ב בדעת רש"י

תירץ הנצי"ב: "אלא ודאי לא מעצלות הגיע לשלמה זה העוון ששיהה בנין הבית, אלא מחמת שידע כי אחרי היבנות הבית יהיו אסורים להקריב בבמות, ויתמעט מחמת זה אהבת ד' בישראל [כלומר אהבת בני ישראל את ד']. דהקרבה לפני ד' מביא לידי אהבה ודבקות, וכמו שכתבנו לעיל (א, ד). ובשעה שהיה היתר במות - נוח היה למי שרוצה להידבק באהבת ד' להקריב בבמה, בכל מקום שהוא רוצה. מה שאין כן, אחר בנין הבית, אי אפשר, עד שיגיע הרגל, ויעלה לירושלים. משום הכי השהה את בנין הבית ארבע שנים. וזה היה גנותו של שלמה, שכל כך היה שקוע באהבת ד', עד שמחמת זה התרשל בבנין הבית, כדי להיות זובח ומקטיר בבמות".

כלומר: בתחילת ימי מלכות שלמה, לפני שנבנה בית המקדש, היו הבמות מותרות, כמו שהתבאר, ומזמן שנבנה בית המקדש נאסרו הבמות. כיון שההקרבה בבמות מביאה את המקריבים לאהבת ד', שיהה שלמה את בנין בית המקדש, כדי שלא יאסרו הבמות, ולא תתמעט אהבת ד'.

יש לשאול על הסבר זה שהוא אינו מתאים לכאורה למה שכתוב בפסוק: "ויאהב שלמה את ד' ללכת בחֻקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר". הפסוק אומר ששלמה הקטיר בבמות, ואינו אומר ששלמה רצה שהעם יקריב בבמות!

יש ליישב שבדברי הנצי"ב שני חלקים: א. "מחמת שידע כי אחרי היבנות הבית יהיו אסורים להקריב בבמות, ויתמעט מחמת זה אהבת ד' בישראל".

ב. "וזה היה גנותו של שלמה, שכל כך היה שקוע באהבת ד', עד שמחמת זה התרשל בבנין הבית, כדי להיות זובח ומקטיר בבמות".

כלומר: שלמה גם רצה שבני ישראל הרחוקים מירושלים יוכלו להקריב בבמות, וגם רצה להקריב בעצמו בבמות. ומה הענין של שלמה להקריב בבמות? והרי הוא גר בירושלים, בסמוך למקדש, ויכול להקריב כל יום קרבן במקדש!

אלא שבמקדש רק הכהנים עובדים, ואילו בבמות גם הזר כשר (זבחים פי"ד מ"י), ושלמה, מתוך אהבת ד' שהיתה בו, רצה להקריב בעצמו! וזהו שנאמר בפסוק: "ויאהב שלמה את ד' ללכת בחֻקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר". והנצי"ב הוסיף ששלמה לא חשב רק על אהבת ד' הפרטית שלו, שעל כך דבר הפסוק, אלא גם על אהבת ד' של כל ישראל.

יש לשאול שלפי זה לכאורה עשה שלמה כראוי! ומדוע הנביא מגנה אותו?

אלא, שכיון שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש, לא היה צריך שלמה לעשות שיקולים אלה, אלא לבנות את בית המקדש.

ביאור הפסוק לפי הסבר הנצי"ב ברש"י הוא שאף על פי שההקרבה בבמות לא היתה אסורה באותו הזמן, ולכן לא היתה בה גנות מצד עצמה, אבל הנביא כתב אותה כגנות לשלמה, כיון שהיא היתה הסיבה לשיהוי בנין הבית.

ב. תוספת הסבר בדעת רש"י

נראה להרחיב בהסבר דברי רש"י על פי מה שכתב הרב מרדכי גימפל יפה בביאורו "תכלת מרדכי" על הרמב"ן (דברים טז, ט). ה"תכלת מרדכי" לא התיחס לרש"י, אלא לפסוק, אבל דבריו בהסבר הפסוק ממשיכים את דברי רש"י: "לעניות דעתי נראה דזמן 'המקום אשר יבחר ד'' (דברים יב, ה) הותחל מיום שישב דוד ושמואל בניות ברמה ודרשו מקומו של בית המקדש, כמו דאיתא בזבחים (נד ע"ב). ומיום שבא גד אליו, וציוהו לעשות מזבח בגורן ארונה היבוסי (שמ"ב כד, יח) נתקיימה גם בחירת המקום על פי נביא ד'. כמו דאיתא בספרי ראה (סב), הובא ברמב"ן (שם): 'לשכנו תדרשו - דרוש מעצמך, ואחר כך יאמר לך נביא', וכמו דאיתא שם מפורש בספרי, שכשאמר לו גד שיבנה מזבח שם, התקיים דבר הנביא, וכן הוא בירושלמי פ"ק דסנהדרין. ויומתק על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשת קרח (טז, כא), שעל כן היה המלאך המשחית נראה שם [בגורן ארונה (שמ"ב כד, טז)], לעונשם על מה שלא דרשו עד הנה אותו מקום הנבחר לבית מקדש קבוע. ועל כן מאותה שעה כבר נתקיים 'המקום אשר יבחר ד''. וכיון שמזבח כבר היה שם, אם כן היו יכולים להקריב עולות ושלמים, שאין צריך מקום עזרה להם, ועל כל פנים היו רשאים להקריב שם, דלא גרע משאר במות. ורק לענין לאסור שאר במות לגמרי היו צריכים קידוש מקום ובנין הבית בקידוש מנחה ולחמי תודה, ומלך וכהן גדול, כדאמרינן במסכת שבועות (טו-טז). ועל כן נחשב לשלמה המלך עליו השלום לחטא: 'רק העם מזבחים בבמות, כי לא נבנה בית לשם ד' עד הימים ההם. ויאהב שלמה את ד' ללכת בחקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר' (מל"א ג, ב-ג). והיינו שהיה לו לגמור במהרה קדושת המקום שם, לעשות מחיצות ולקדש המקום, שיאסרו כל שאר המקומות".

גם ה"תכלת מרדכי" הסביר שהביקורת על שלמה היתה שהוא לא הזדרז לבנות את בית המקדש. והוא הוסיף על רש"י שכיון שהמקום כבר התגלה לדוד, לכן היה על שלמה להזדרז לבנות את בית המקדש.

סיכום

א. על השאלה האם בתחילת מלכות שלמה היו הבמות מותרות התשובה היא שהבמות היו מותרות, כל עוד לא נבנה בית המקדש.

ב. על השאלה אם כן מדוע יש ביקורת על שלמה הובאו שני הסברים:

1. לפי הרד"ק: הביקורת היא שאף על פי שהבמות היו מותרות, מכל מקום אין ההקרבה בבמות רצויה, כיון שהיא עלולה להביא את האדם לעבוד עבודה זרה. ואכן דוד לא הקריב אלא במשכן ולפני הארון, והיה ראוי לשלמה בנו שינהג כמוהו.

2. לפי רש"י: הביקורת היא על ששיהה את בנין הבית.

הנצי"ב הקשה על דבריו שהסבר זה קשה מפשט הפסוק!

הסביר הנצי"ב ששלמה עיכב את בנין הבית מתוך שרצה להקריב בעצמו, וכן להרבות אהבת ד' בעם, על ידי שיוכלו להמשיך להקריב בבמות.

סיום

עד שבנה שלמה את בית המקדש היו הבמות מותרות, אבל: "כיון שנבנה המקדש בירושלים - נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לד' ולהקריב בהן קרבן. ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המוריה, שבה נאמר: 'ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל' (דהי"א כב, א). ואומר: 'זאת מנוחתי עדי עד' (תהלים קלב, יד)" (לשון הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"א ה"ג).

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בבנין בית המקדש, ושם נקריב את כל קרבנותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.