הקדמה

נאמר בפרקנו:

טו. "ויהי בהיות דוד את אדום, בעלות יואב שר הצבא לְקַבֵּר את החללים, ויך כל זָכָר באדום.

טז. כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל, עד הִכרית כל זָכָר באדום".

הגמרא במסכת בבא בתרא (דף כא ע"א וע"ב) מביאה מחלוקת בהלכה בענין מלמדי תינוקות, ואחד האמוראים הביא הוכחה לדבריו מפסוקים אלו, ומדיון שנערך בעקבותיהם.

כך נאמר בגמרא, בתרגום לעברית:

אמר רבא: שני מלמדי תינוקות, שהאחד לומד הרבה ואינו מדייק, והשני מדייק ואינו לומד הרבה - ממנים את אותו מלמד שלומד הרבה ואינו מדייק, כיון שהטעות שתהיה לתינוקות כבר תצא במהלך הזמן.

לעומת דעה זו מביאה הגמרא דעה הפוכה, של רב דימי מנהרדעא, שממנים את אותו מלמד שמדייק, כיון שהטעות שנכנסת לתינוקות נכנסה, והיא לא תצא במהלך הזמן.

והביא רב דימי הוכחה לדבריו מפסוקים אלו:

כתוב: 'כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל, עד הכרית כל זָכָר באדום' (מלכים א יא, טז).

כאשר בא יואב לפני דוד וסיפר לו מה עשה, שאל אותו דוד: מדוע עשית כך, שלא הרגת את הנקיבות?

אמר לו: מפני שכתוב: 'תמחה את זָכָר עמלק' (דברים כה, יט).

אמר לו: והרי אנחנו קוראים: 'זֵכֶר'!

אמר לו: אותי לימדו: 'זָכָר'.

הלך יואב[1] ושאל את רבו: היאך לימדת אותנו לקרוא פסוק זה?

אמר לו: זָכָר.

לקח יואב חרב כדי להרוג את רבו.

אמר לו רבו: מדוע?

אמר לו: מפני שכתוב: 'ארור עושה מלאכת ד' רמיה' (ירמיהו מח, י).

אמר לו: עזוב אותו שישאר בארור!

אמר לו: כתוב באותו פסוק: 'וארור מונע חרבו מדם', ומשמע שצריך להרוג את מי שעושה את מלאכת ד' רמיה.

יש אומרים: הרגו, ויש אומרים: לא הרגו.

עד כאן הגמרא, ויש לדון בה במספר נקודות[2], אבל מאמר זה יעסוק רק בטעותו של יואב, ויציג בה מספר הסברים.

ראשית יש להקדים ולומר שהגמרא הסבירה את הפסוק בפרקנו שיואב נלחם בעמלק, שגם הוא מצאצאי אדום (בראשית לו, ט-יא), ולא באדום עצמו.

א. ההסבר הרגיל בגמרא

ההסבר הרגיל בגמרא הוא שרבו של יואב טעה, וקרא: "תמחה את זָכָר עמלק", במקום: "תמחה את זֵכֶר עמלק", וכך הוא לימד את תלמידיו.

כך נראה גם ממה שניקד הב"ח: "אמר ליה: והא אנן 'זֵכר' קרינן! אמר ליה: אנא זָכר אקריון".

לפי פירוש זה קשה: האם רבו של יואב טעה בדבר כל כך מפורסם?!

ועוד יותר קשה: וכי יואב לא שמע כל שנה, או כל שלש שנים, את קריאת פרשת כי תצא? והרי התקנה לקרוא בתורה בכל שבת היא תקנת משה רבנו (רמב"ם הלכות תפילה פי"ב ה"א ופי"ג ה"א)! וכי כל בעלי הקריאה קראו בטעות "זָכָר", ואף אחד לא העיר להם ולא החזיר אותם?

ואם התקנה לקרוא את פרשת "זכור" בכל שנה נהגה כבר אז, יש להוסיף לשאול: וכי יואב לא שמע כל שנה את קריאת פרשת "זכור"[3]?

ב. הסבר רבנו חננאל

התוספות שם (בד"ה "סך מקרי דרדקי") כתבו הסבר אחר:

"פירש רבנו חננאל דרביה אקרייה 'זֵכֶר' כדין, והיינו 'רְמִיָה' דלא אשגח למידע היכי הוה קרי תלמידיה. וכן נראה. אבל אין נראה לפרש שגם רבו טעה ולימדו 'זָכָר', דאם כן לאו 'רְמִיָה' הוא"[4].

כלומר: רבו של יואב לא טעה, אלא לימד כראוי: "זֵכֶר", ויואב טעה וקרא "זָכָר", וההקפדה על רבו של יואב היתה שהוא לא שם לב שיואב טעה בקריאה.

לפי פירוש זה פחות קשה, שאכן רבו לא טעה בדבר כל כך מפורסם.

אבל גם לפי פירוש זה עדיין קשה: וכי יואב לא שמע כל שנה, או כל שלש שנים, את קריאת פרשת כי תצא? והרי התקנה לקרוא בתורה בכל שבת היא תקנת משה רבנו (רמב"ם הלכות תפילה פי"ב ה"א ופי"ג ה"א)! וכי כל בעלי הקריאה קראו בטעות "זָכָר", ואף אחד לא העיר להם ולא החזיר אותם?

ואם התקנה לקרוא את פרשת "זכור" בכל שנה נהגה כבר אז, יש להוסיף לשאול: וכי יואב לא שמע כל שנה את קריאת פרשת "זכור"?

ג. הסבר הרי"ף ב"עין יעקב"

בחידושי הרי"ף ל"עין יעקב" כתב הסבר אחר לגמרא ועל פיו מיושבת השאלה שנשאלה.

כך כתב שם: "ואפשר לומר דרך דרש שרבו של יואב הקרהו כמו שאנו קוראים: 'תמחה את זכר עמלק' בסגול, אבל כשהיה מקרהו פירש לו טעמו של דבר שהוא מפני שבא עמלק להילחם עם ישראל, ודרש לו המסורת: 'זכר' שהוא על הזכרים, שבאו להילחם עם ישראל ציוה למחות את זכרונם, ולא הנקבות, שאינן יוצאות להילחם. 

ולכך כשאמר לו דוד ליואב: מדוע עשית כך, אמר: שכתוב: 'תמחה את זכר עמלק'. כלומר: אף על פי שהקרי הוא בסגול, הכתיב הוא: 'זכר' בקמץ, על הזכרים. ואמר לו: 'הא אנן  זכר קרינן', שהעיקר הוא המקרא מלשון זכרון. אמר לו: 'לדידי זכר אקריון'. כלומר: נתן לי טעם לעשות עיקר שהוא על הזכרים בלבד. וכשהלך ושאל מרבו, ואמר לו אף על פי שאנו קורין 'זכר' בסגול, מכל מקום עיקרה של מצוה זו  היא על הזכרים. לכך רצה להורגו. ולא על שלא דייק, אלא לפי שעושה מלאכת ד' רמיה לגלות פנים בתורה שלא כהלכה". 

כלומר: רבו של יואב לא טעה בקריאה, אלא שהוא הסביר לו שהכוונה היא רק על הזכרים של עמלק, מפני שהם נלחמו בנו, והסבר זה הוא שלא כהלכה!

לפי פירוש זה לא קשה מה ששאלנו: וכי יואב לא שמע את קריאת פרשת כי תצא? וכי כל בעלי הקריאה קראו בטעות "זָכָר", ואף אחד לא העיר להם ולא החזיר אותם?

אכן כל בעלי הקריאה קראו כהלכה, אבל יואב הבין את הקריאה שלא כהלכה, כפי שלימד אותו רבו.

ד. הסבר המפרש ב"עין יעקב"

בחידושים ל"עין יעקב" בסוף כרך ה' שאל שאלה אחרת על הגמרא, ועל פי תשובתו לשאלתו מיושבת גם השאלה הקודמת.  

"לדעתי המפרשים האומרים כי 'גריס ולא דייק' הוא שקורא בשיבושים, וכמו שיפרשו ביואב, שקרא 'זָכָר' בקמצים, תחת 'זֵכֶר' בצירה וסגול - לא נכון ידברו.

הגע בעצמך: אם יקרא איש: 'כל חָלָב וכל דם לא תאכלו' (ויקרא ג, יז) בקמצים, במקום: 'חֵלֶב' בצירה וסגול - הנחשב זאת ללימוד?! הלא יאסור את המותר ויתיר את האסור"!

וענה: "ידענו מה שאמרו המדקדקים כי יש שמות במשקל 'קָטֵל', המשתנים בסמיכות לשני סגולים, או לצירה וסגול, כמו: 'כָּתֵף', 'יָרֵך', 'גָזֵל', 'גָדֵר', יבואו בסמיכות: 'כֶּתֶף הבית' (מל"א ו, ח), 'יֶרֶך המזבח' (ויקרא א, יא), 'גֵזֶל אח' (יחזקאל יח, יח), 'גֶדֶר אבניו' (משלי כד, לא).

אמנם גם המשקל 'קָטָל' ישתנה בסמיכות לשני סגולים, או לצירה וסגול.

וכמו: 'ויעל עשנו כְּעֶשֶן הכבשן' (שמות יט, יח) - הנפרד הוא: 'עָשָן'.

'הֶדֶר מלכות' (דניאל יא, כ) - הנפרד הוא: 'הָדָר'.

'שֶׂכֶר אמת' (משלי יא, יח) - הנפרד הוא: 'שָׂכָר'.

וזו היתה שגגתו של יואב, כי הוא קרא באמת: 'זכר' כמו שכתוב, בשני סגולים, או בצירה וסגול, ורבו לא ביאר לו כי השם הזה הוא שוה בנפרד ובנסמך. וזה ששאל לו דוד: 'הא אנן זכר קרינן', פירוש: בין בנפרד ובין בנסמך. והוא השיב לו: 'אנא זכר אקריון'. פירוש: בנפרד קראתי 'זָכָר' בקמצים. וכאשר שאל לרבו, אמר לו: ...קראתי לפניו הפסוק כאשר הוא לפנינו, מבלי לדקדק בין בנפרד ובין בנסמך. ולכן קרא עליו המקרא הזה: 'ארור עושה מלאכת ד' רמיה', כי לא ביאר לו היטב".

כלומר: רבו של יואב לא טעה בקריאה, ויואב לא טעה בקריאה, וגם רבו של יואב לא לימד אותו טעות בהבנת המלה, אלא שיואב טעה מעצמו, וחשב ש"תמחה את זֵכֶר עמלק" פירושו כמו: "תמחה את זָכָר עמלק", כיון שהוא חשב שהמלים "זֵכֶר עמלק" משמעותן: "הזָכָר של עמלק".

לפי פירוש זה לא קשה מה ששאלנו: וכי יואב לא שמע את קריאת פרשת כי תצא? וכי כל בעלי הקריאה קראו בטעות "זָכָר", ואף אחד לא העיר להם ולא החזיר אותם?

אכן כל בעלי הקריאה קראו כהלכה, אבל יואב הבין את הקריאה שלא כהלכה.

סיכום

נאמרו ארבעה הסברים בגמרא:

1. ההסבר הרגיל הוא שרבו של יואב טעה, וקרא: "תמחה את זָכָר עמלק", במקום: "תמחה את זֵכֶר עמלק".
2. לפי פירוש רבנו חננאל רבו של יואב לא טעה, ולימד אותו: "תמחה את זֵכֶר עמלק", אבל יואב טעה, וקרא: "תמחה את זָכָר עמלק", ורבו לא השגיח ולא תיקן אותו.
3. לפי הרי"ף ב"עין יעקב" רבו של יואב לא טעה בקריאה, ויואב לא טעה בקריאה, וכן כל בעלי הקריאה לא טעו בקריאה, אלא שרבו של יואב הסביר לו שהכוונה היא רק על הזכרים של עמלק, מפני שהם נלחמו בנו, והסבר זה הוא שלא כהלכה!
4. לפי המפרש ב"עין יעקב" רבו של יואב לא טעה בקריאה, ויואב לא טעה בקריאה, וכן כל בעלי הקריאה לא טעו בקריאה, וגם רבו של יואב לא לימד אותו טעות בהבנת המלה, אלא שיואב טעה מעצמו, וחשב ש"תמחה את זֵכֶר עמלק" פירושו כמו: "תמחה את זָכָר עמלק", כיון שהוא חשב שהמלים "זֵכֶר עמלק" משמעותן: "הזָכָר של עמלק".

סיום

למדנו מגמרא זו כמה חשוב לדייק בקריאה, וכמה צריך להסביר לתלמידים גם דברים שנראים לנו, המבוגרים, פשוטים.

יהי רצון שלא ניכשל לעולם ועד, ובמהרה נזכה לביאת המשיח, ולמחיית זכר עמלק, ולבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

[1] כן הסבירו השאלתות (בסימן קמב), הרשב"א, הריטב"א, הר"ן ועוד, אבל הריב"ש (בסימן רפד) וה"עיון יעקב" כתבו שדוד הוא שהלך לדבר עם רבו של יואב.

[2] עיין ברבנו חננאל, ברבנו גרשם, ברשב"א, בריטב"א, בר"ן, ב"הכותב" ב"עין יעקב", ברי"ף ב"עין יעקב", ב"עיון יעקב", במהרש"א, במהר"ל, בריב"ש (בסימן רפד) ועוד. ועיין ב"העמק שאלה" לנצי"ב על השאלתות (בסימן קמב סעיף ט), שהאריך מאד בהסבר הענין.

[3] אם קריאת פרשת זכור היא מדאורייתא או מדרבנן עיין באריכות במאמרי "מצות זכירת מעשה עמלק מצוה בכל יום או פעם בחיים?".

[4] זו לשון רבנו חננאל: "שאל לרביה, אמר ליה: זכר אקריתך. אמר: אי הכי אנא אשתבשת וקריתי זכר".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.