הקדמה

נאמר בפרקנו (מלכים א פרק א):

ה. "ואדֹניה בן חגית מתנשא לאמר: אני אמלֹך, ויעש לו רכב ופרשים, וחמשים איש רצים לפניו.

ו. ולא עצבו אביו מימיו לאמר: מדוע ככה עשית. וגם הוא טוב תאר מאד, ואֹתו ילדה אחרי אבשלום.

ז. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן, ויעזרו אחרי אדֹניה.

ח. וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא, ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדֹניהו".

מובן שאדניהו בן חגית רוצה למלוך, אבל יש לשאול: מה ראו יואב ואביתר, שהיו נאמנים לדוד במשך כל ימי מלכותו ועוד קודם לכן, להמליך את אדניהו בלי לשאול את דוד?

א. הסבר על פי הפשט שמלמד זכות על יואב ועל אביתר

ניתן היה לומר שהם חשבו שכיון ששלמה עדיין ילד קטן, בן שתים עשרה שנים בסך הכל (מל"א ג, א ורש"י שם), ואילו אדניהו בן חגית, שנולד עוד בחברון (שמ"ב ג, ב-ד), היה כבר מעל גיל שלושים ושלש (שם ה, ה) - יהיה טוב יותר לעם ישראל שאדניהו המבוגר והמנוסה ימלוך, ולא שלמה הילד הקטן.

ב. הסבר המפרשים

אבל רש"י (בפסוק ז) כתב: "עם יואב בן צרויה - לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו על שהרג את אבנר ועמשא ואבשלום, וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו עליו. לפיכך היה רוצה שימלוך זה על ידו, ויאהבנו.

ועם אביתר הכהן - שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלם מפני אבשלום, ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו, שנאמר: 'ויעל אביתר' (שמואל ב טו, כד), והיה מבני בניו של עלי, וידע שלא ישמש בימי שלמה, שהרי נאמר לעלי: 'והקימותי לי כהן נאמן, והתהלך לפני משיחי' (שמואל א ב, לה), והיה חפץ שיעמוד זה על ידו".

רש"י מסביר שיואב ואביתר המליכו את אדניהו משיקולים אישיים! וכן פירשו גם שאר המפרשים (רד"ק, רלב"ג, אברבנאל מצודות ומלבי"ם).

נראה לומר שאם היינו שואלים את אדניהו יואב ואביתר מדוע הם ממליכים את אדניהו - הם היו עונים שזו טובת הממלכה, כמו שהתבאר בפרק הקודם. אבל המפרשים מגלים לנו מה היה באמת בלבם.

מה יצא מהמלכת אדניהו בסופו של דבר?

אדניהו בן חגית ויואב בן צרויה נהרגו תוך זמן קצר (ב, כה ולד), בציוויו של שלמה, ואביתר גורש על ידי שלמה מהכהונה (ב, כו-כז)!

ג. הסבר המדרש במשלי

במדרש משלי (בובר) (פרשה יט סימן כא) נאמר:

"רבות מחשבות בלב איש. אמר ר' יוסי הגלילי: כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?

לא אמרו אלא כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בלבו ואמר: 'אם הורג אני דוד אבי אני נוטל המלוכה לנפשי'. והוא אינו יודע שמחשבתו של המקום קודם לשלו, שנאמר: 'ועצת ד' היא תקום'.

דבר אחר: זה אדוניה בן חגית, שהיה מתייעץ ואומר: 'אני גדול משלמה, ואני נאה למלכות'. והוא אינו יודע שעצת הקדוש ברוך הוא קודמת לשלו, דכתיב: 'ועצת ד' היא תקום'.

דבר אחר: זה המן הרשע, שהיה מחשב בלבו ואומר: 'למחר אני משכים ואומר למלך מעשה מרדכי, והוא משלימו בידי'. ולא היה יודע שמחשבתו של הקדוש ברוך הוא קודמת לשלו, שנאמר: 'ועצת ד' היא תקום'.

דבר אחר: רבות מחשבות בלב איש - זה פרעה הרשע, שהיה מתייעץ ואומר: 'אני מאבד כל זכורי ישראל, כדי שלא ירבו ויעמדו עליו', שנאמר: 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' (שמות א, כב). ולא היה יודע שעצת הקדוש ברוך הוא קודמת לשלו, דכתיב: 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד' (שם, ז). אמר ר' חייא: מהו 'במאד מאד'? כפלים כיוצא בהם".

במדרש זה נאמר שאף על פי שאדניהו רצה למלוך, רצון ד' היה ששלמה ימלוך, ולכן שלמה מלך, ולא אדניהו.

ד. הסבר נוסף

נראה לומר הסבר נוסף לפרשתנו ולפסוק במשלי על פי מה שכתב רש"י בפרשת קרח.

בספר במדבר בתחילת פרק י"ח מצווה ד' את משה על דיני שמירת המקדש, ואחר כך על דיני מתנות כהונה. נשאלת השאלה: מדוע מופיעים ציוויים אלה דווקא כאן? מדוע הם אינם מופיעים בספר "תורת כהנים", הוא חומש ויקרא, ב"פרשת כהנים", היא פרשת אמר?

על פי הפשט ניתן לומר שבסוף פרק י"ז טענו בני ישראל: "כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות, האם תמנו לגוע?". על כך ענה ד' שאהרן ובניו צריכים לשמור שבני ישראל לא יקרבו למזבח ולמשכן ולא ימותו, ומתוך שהכהנים עובדים במקדש, ושומרים שבני ישראל לא יתקרבו למשכן ולא ימותו, הם זוכים במתנות הכהונה. כמו שנאמר לקראת סוף הפרשה: "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, חלף עבֹדתם אשר הם עֹבדים את עבֹדת אהל מועד" (יח, כא).

אבל רש"י כתב הסבר נוסף על כתיבת מתנות כהונה דווקא בפרשתנו (בפסוק ח'): "ואני הנה נתתי לך - בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו: 'הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו' (שמות ד, יד).

משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער לנגדך. הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם. ולכך נסמכה פרשה זו לכאן".

נמצאנו למדים מכאן יסוד גדול, שנוגע לתחומים רבים בחיים: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום" (משלי יט, כא). לא רק למרות ריבוי המחשבות בלב איש, עצת ד' תקום, אלא לפעמים דווקא מתוך ריבוי המחשבות תקום עצת ד' עוד יותר מהר. ובפרשתנו: דווקא מתוך שאדניהו התנשא למלוך, ויואב ואביתר עזרו לו, כדי שהם ישארו בתפקידיהם, המליך דוד את שלמה בחייו, ואילו אדניהו ויואב נהרגו, ואביתר סולק מן הכהונה!

סיום

גם בימינו נעשים מעשים רבים שענינם הוא למנוע ח"ו או לעכב ח"ו את קיום ההבטחות של ד' לאבותינו על שלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה. בין אם מעשים אלו נעשים בכוונה נגד רצון ד', ובין אם הם נעשים שלא בכוונה נגד רצון ד', אנו בטוחים ש"ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ד' העליונה אשר דבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו" (לשון מרן הרב קוק באגרות הראי"ה, איגרת שע"ח).

נקווה שכל המעשים הללו רק יזרזו את התגשמות דברי ד' על גאולתנו ועל שלטוננו בכל ארץ ישראל, ובהחזרת השכינה לציון במהרה בימינו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.