המוותר על דברי נביא

וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל־רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר יְ-הוָ֖ה הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיְמָאֵ֥ן הָאִ֖ישׁ לְהַכֹּתֽוֹ׃
(מלכים א כ לה)

מבואר בגמרא וברמב"ם שנביא יכול לומר לעבור על דברי תורה בשני תנאים:

א. הנביא מוחזק לנביא
ב. להוראת שעה בלבד

כאן התקיימו שני התנאים:

א. כתוב שהנביא אמר לרעהו, והיינו נביא נוסף, זאת אומרת שהיה מוחזק בעיניו לנביא.
ב. הנביא ביקש "הכני נא" ויש שכתבו ש"נא" פירושו 'עכשיו'(צפנת פענח למהרי"ט; וראה אבן עזרא בראשית יב יא; התרגום במקומות רבים)

אך רעהו סירב לְהַכֹּתֽוֹ ולעשות דבר עבירה. ויש להבין מה עמד מאחרי סירובו, אחר ששני התנאים לכאורה התקיימו פה.

כתב הנצי"ב(בפירושו לספרי), שיש שני סוגי אמירה של נביא: (א) בשם ה' (ב) מעצמו. אם הנביא אומר בשם ה' לעבור דבר עבירה, אין צורך לברר מה תועלת תצא מההוראה. אך אם אמר בשם עצמו, חייבים לדעת בבירור אם תצא תועלת מההוראה לעבור עבירה, אחרת - לא שומעים בקול הנביא.

על פי זה אפשר לומר, שבפרקנו, רעהו של הנביא לא ראה בבירור את התועלת שתצא מהוראתו ולכן סירב. אך טעה בהחלטתו, משום שהנביא לא אמר מעצמו, אלא "בִּדְבַ֥ר יְ-הוָ֖ה".

וכתב המהרי"ט(צפנת פענח) שדינו של המוותר על דברי נביא שאמר בשם ה' הוא שאין מוותרים לו בין הזיד ובין שגג.

וְהִנֵּ֣ה ׀ נָבִ֣יא אֶחָ֗ד נִגַּשׁ֮ אֶל־אַחְאָ֣ב מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲֽרָאִ֔יתָ אֵ֛ת כָּל־הֶֽהָמ֥וֹן הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה הִנְנִ֨י נֹֽתְנ֤וֹ בְיָֽדְךָ֙ הַיּ֔וֹם וְיָֽדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
(מלכים א כ יג)

המהרי"ט(צפנת פענח) כתב שבפסוק זה יש ציווי על אחאב להכות את ארם. אמנם אחאב חשב לרחם על בן הדד בחושבו שיהיה לו לתפארת ולשם כמו, כמו שאמרו: "הִנֵּה־נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם"(מלכים א כ לא). אך בזה עבר על ציווי הנביא, שכן הייתה הוראה להשמיד לגמרי את ארם על אשר כפרו ואמרו: "אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם עַל־כֵּ֖ן חָֽזְק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ וְאוּלָ֗ם נִלָּחֵ֤ם אִתָּם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר". לכן גם כאן נחשבה החלטתו של אחאב לוויתור על דברי הנביא.

והסביר העקידה(שער מ"ב) שטענתו של אחאב, שרחמנות היא מידה טובה, מוטעית. שכן אצל אדם פרטי היא ודאי טובה, אבל בהנהגת המדינה זו תכונה הרת אסון.

עונש אחאב

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃
(מלכים א כ מב)

למרות הבטחת ה', הנבואה לפגוע באחאב ובשונאיהם של ישראל לא התקיימה. אמנם אחאב נהרג אבל עם ישראל לא נפגע במלחמת רמות גלעד. ותירץ המהרי"ט(צפנת פענח) שהגזירה הייתה שאחאב ילקח בשבי תחת אשר לא לקח בשבי את בן הדד, וממילא גם ישראל ישועבדו, שהרי בעונש המלך נענש כל העם. אך בעקבות המעשה עם נבות היזרעאלי, כפי שנראה בפרק הבא, נגזר על אחאב למות בחרב, וממילא ישראל נפטרו מעונש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.