אליהו מאבד את רוחו ונמצא בסכנה

וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֨בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵֽלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃
וַיַּ֗רְא וַיָּ֨קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃
(מלכים א יח ב-ג)

פירשו הרד"ק והמצודות שהמילה "וַיַּ֗רְא", הכוונה ששם לב שהוא בסכנה. והסיבה לכך היא שמשום שלא היתה בו כבר רוח ה'-רוח גבורה, היה חייב שלא לסמוך על הנס, ולברוח.

אחאב שקול היה

וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵֽלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃
(מלכים א יח ב-ג)

פירשו המפרשים שאחאב אמר לאיזבל על הורדת האש והגשם. אם כן, מבואר שאיזבל כלל לא באה לאירוע בהר הכרמל. אך אחאב היה שם כפי שראינו בפרק הקודם, וכן איפשר לאליהו להרוג את נביאי הבעל. רואים מכאן את מדרגתו של אחאב שהיה מוכן לשמוע תוכחה, ואף לחזור בו לרגע קט. מה שאין כן איזבל שלא התעיינה כלל בבירור האמונה ולא הגיעה למאורע. בזה מובן מה שאמרו חז"ל(סנהדרין קב:) שאחאב "שקול היה" - שהרי למרות חטאיו היה מוכן לשמוע.

אליהו מבקש לחזור להיות כמלאך

וַיַּ֗רְא וַיָּ֨קָם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֕א בְּאֵ֥ר שֶׁ֖בַע אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַיַּנַּ֥ח אֶֽת־נַעֲר֖וֹ שָֽׁם׃
וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אחת (אֶחָ֑ד) וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְ-הוָה֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָֽנֹכִ֖י מֵֽאֲבֹתָֽי׃
(מלכים א יח ב-ג)

כתב רד"ק:

וַיֹּ֣אמֶר ׀ רַ֗ב - כלומר רב לי עוד בעה"ז ואני בו בסכנה כל יום ויום. ויונתן תרגם ואמר" "סגי לי ארכא עד אימתי אנא מיטרף כדין:"
כי לא טוב אנכי מאבתי - נראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו וזה ראיה לאומר פנחס זה אליהו:
(רד"ק מלכים א יט ד)

כלומר, אליהו מבקש להיות כאבותיו שלא חיו ימים רבים כל כך. ויש להסביר על פי מה שהבאנו בפרק י"ז בשם החת"ם סופר שאליהו פעמים מתגלה בגופו כאחד החכמים, ופעמים הרי הוא כמלאך. אם כן, ביקש אליהו לסיים את תפקידו בעולם הזה ולחזור להיות כמלאך.

ואולי יש להסביר(וכעין זה במלבי"ם) את הביטוי "וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" שביקש לחזור להיות נפש-נפשי, רוחני, ולקטוע את תפקידו בעולם הזה כחכם.

ובכל אופן פשוט שה' לא קיבל כעת את תפילתו, שאם היה נעלם עכשיו, היה נראה כאילו איזבל הצליחה לגבור עליו, וזה יהיה חילול ה'. לכן חייב אליהו להמשיך לחיות עד שיעבור המינוי שלו למישהו אחר.

ה' מוכיח את אליהו בהר סיני

וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ ׀ הָֽאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָֽאֱ-לֹהִ֖ים חֹרֵֽב׃
(מלכים א יט ח)

הקשה ר' יצחק עראמה(עקידת יצחק שער פ"ג) מדוע הטריח הקב"ה את אליהו עד הר חורב? הרי המחזה שהראה לו לכאורה איננו תלוי מקום, והיה יכול להתגלות אליו בארץ ישראל. וכתב לתרץ שה' הוביל את אליהו הנביא דווקא אל הר סיני כדי להוכיח אותו. אליהו הנביא(פנחס) היה גם כהן וגם נביא, ולא ראוי לאחד כמוהו להתנהג באלימות, אלא נדרש ממנו להוכיח את העם בנועם. לכן גם מגיע לו הלימוד "לא ברוח ה' לא באש ה' לא באש ה'", שהיה עליו להוכיח בדממה ולא בכעס. ולכן הביא ה' את אליהו להר סיני, מקומו של רבו, משה. כי כאשר התנהגו דור המדבר שלא כהוגן, משה לא הוכיחם באלימות.

אליהו הנביא וברית מילה

וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַֽיהוָ֣ה ׀ אֱ-לֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָֽרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
(מלכים א יט י)

כתב הרלב"ג:

וכאילו שאל מה' יתברך על זה, שיקום נקמתו על אלו הרעות שעשו ישראל. והנה קרה זה לאליהו מרוב כעסו על חטאת ישראל.
(רלב"ג מלכים א יט יד)

---

ה' נמנע מרעה מיותרת

וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָֽמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְ-הוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְ-הוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְ-הוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ֙ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְ-הוָֽה׃
וְאַחַ֤ר הָרַ֨עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְ-הוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃
(מלכים א יט יא)

כתב רלב"ג שה' יתברך הראה לאליהו הנביא את המראה המפורט בכתוב, כדי שיבקש אליהו הנביא רחמים על ישראל. כי היה רצון ה' להאריך לעם אפו, כדי שישובו אליו. והסיבה שאין ה' מסכים להביא עליהם הרעות, היא מכיוון שה' לא מביא רעה נטולת תועלת. וכאן היה גלוי וידוע לה' יתברך שעם ישראל לא יקבלו תוכחה, ולכן אין טעם להענישם, אלא להמתין לשובם לדרך המוטב.

הרוח, הרעש והאש - מעשיו של אליהו עד כה

המלבי"ם כתב שהקב"ה, בדבריו, רומז לאליהו שכל פעולותיו אינן לרצון ה;

"לֹ֥א בָר֖וּחַ יְ-הוָ֑ה" - כנגד עצירת הגשמים שעשה אליהו.
"לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְ-הוָ֑ה" - כנגד האש שהוריד מן השמים.
"לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְ-הוָֽה" - כנגד הריגת נביאי הבעל.

ואילו הדרך הנכונה היא "ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה" - בעבותות אהבה.

אליהו הנביא וברית המילה

וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַֽיהוָ֣ה ׀ אֱ-לֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָֽרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
(מלכים א יט יד)

כתבו בעלי הפשט שהכוונה על הברית שנכרתה בהר סיני, והיינו כלל התורה. אולם רד"ק מביא דרש שהכוונה לברית המילה. וכן כתוב הטור(יו"ד סוף סימן רס"ה) שזאת הסיבה שעושים בכל ברית כיסא לאליהו הנביא. בגלל שאמר שעזבו את ברית המילה, ענה לו הקב"ה שמעתה עליו להיראות בכל ברית מילה. והסביר שם ר' יהושע פלק כץ(הפרישה) שהחלטה זו של הקב"ה היא גנאי לאליהו.

מחליף לאליהו הנביא

וְאֵת֙ יֵה֣וּא בֶן־נִמְשִׁ֔י תִּמְשַׁ֥ח לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ מֵֽאָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה תִּמְשַׁ֥ח לְנָבִ֖יא תַּחְתֶּֽיךָ׃
(מלכים א יט טז)

כתב רש"י:

תמשח לנביא תחתיך - אי איפשי בנביאותך מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בני.
(רש"י מלכים א יט טז)

הכוונה, שלמרות המחזה שהראה ה' לאליהו הנביא כדי ללמדו שאין זו הדרך להנהיג את ישראל עם עונשים, אליהו הנביא עדיין טוען שהוא מקנא לה'. אליהו הנביא טוען שאינו יכול להתנבא בדרך אחרת. לכן אומר' ה' לאליהו הנביא שימנה נביא אחר במקומו, נביא אשר ינהיג את העם בדרך של דממה דקה, ולא בקנאות כמו אליהו. והכוונה כנראה לאלישע.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.