דמותו של אליהו במקרא

כאשר אליהו מתגלה לעובדיה לפני התגלותו לאחאב(בפרק הבא), אומר עובדיה לאליהו "וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵֽאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְ-הוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַֽהֲרָגָ֑נִי"(מלכים א יח יב). כלומר, תלמידיו של אליהו ידעו שלפעמים הוא נעלם מעיני כל אדם. ר' יהודה החסיד(פירושי התורה) הסביר:

שאליהו מרוב קדושתו היה ענן מקיפו כשהיה הולך בדרך כמין ערפל [ו]לכן לא ניכר מהרה.
(פירושי התורה הפטרת כי תשא)

על העלמויות של אליהו בנה רלב"ג את פירושו לענין 'פנחס זה אליהו' וזו לשונו:

ומצאנו בשניהם נשיאות רוח ה' אותם כאילו הם מלאכי ה' ...והנה היה דרך פנחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים ואח"כ היה נראה.
(רלב"ג יז יא)

גם לאחר מותו של אליהו אנחנו רואים בחז"ל שמתייחסים אליו פעם כמלאך ה' ופעם כחכם מחכמי התורה. והסביר זאת החתם סופר בשו"ת:

כאשר נפרדה נשמתו מגופו הנשמה עולה למעלה בין מלאכי השרת. וביום בשורה תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז(שהיה לו בעבר) ואז הוא אחד מחכמי ישראל. אך כשיתגלה רק בנשמתו כמו ביום המילה הרי הוא מלאך שאיננו מחויב במצוות. אף על פי שמגלה דינים אין לקבוע הלכה על פיו, דהוי(שהוא) כמו חלום ורוח נבואה, ואין משגיחים בבת קול.
(שו"ת חת"ס חלק ו סימן צח)

אם נחבר את דברי החתם סופר לדברי רלב"ג נראה שבזמן התנ"ך גם התגלה בשתי הצורות - לפעמים בגופו, ולפעמים היה עולה לשמי מרום וחוזר להופיע בעולם הזה.

ומצאנו את פנחס שהאריך ימים עד ימי תחילת המלוכה ואז נעלם ומופיע שוב אצלנו בימי אחאב. לאחר ימי אחאב הוא ממנה לנביא את אלישע תלמידו ושוב עולה לשמים כפי שנראה בהמשך(מלכים ב) עד שיופיע לעתיד לבוא בימי הגאולה.

שובו של אליהו

יש להבין מדוע הופיע אליהו דוקא עכשיו  בימי אחאב להתנבא, אחר שהיה מכוסה זמן כה רב.

על זה יש להביא את דברי הרשב"א שמסביר את המאבק שהיה בין אליהו לנביאי הבעל:

נביאי הבעל לא סכלו ידיעת הבורא שהוא סיבת הכל והכל מאיתו יתברך רק חשבו לרוממו בבטלם ממנו ההשכחה וכדעת המתפלספים. בהיותם מגידי העתידות בכל עת כענין האצטגנינים מה שלא היה כן בנאביאי האמת רק בנוח עליהם הרוח. וזה היה סיבת נתינתם הכח למערכת הכוכבים ומסבים לב העם לשוב מאחרי ה' ומלעיגים במלאכיו ומתעתעים בנביאיו.
(חידושי אגדות ברכות ו.)

כלומר, היה ויכוח בין הנביאים לבין נביאי הבעל, והם השתמשו בעשיית מופתים ובהגדת עתידות הזמינות להם תמיד, בניוד לנביאים שיכלו להתנבא רק כאשר שורה עליהם רוח קודש. וזו הסיבה שאליהו בא לפניהם בהר הכרמל.

ויש להוסיף שאנו מוצאים מופתים רבים מאוד של אליהו, ויותר אצל תלמידו אלישע, ואין אנחנו מוצאים מופתים בספר ירמיהו וכמעט ולא מוצאים בשאר ספרי הנביאים[עיין ספר העיקרים מאמר ג פרק י שהרגיש בכך]. זאת מפני שאליהו ואלישע באו להתמודד נגד המופתים שעשו נביאי הבעל. לכן היו חייבים להרבות מופתים בקרב העם כדי לשכנעם.

שבועתו של אליהו

ה' עושה כדברי אליהו

וַיֹּאמֶר֩ אֵֽלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּֽשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃
(מלכים א יז א)

הסביר הרד"ק שכיון שנאמר בתורה שאם יעבדו עבודה זרה "וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ"(דברים יא יז).

ובעבור כי הרע אחאב מכל אשר לפניו, גזר אליהו כי לא יהיה מטר, אולי יחזור בו. והאל ארך אפים האריך אפו לו כאשר האריך לאשר לפניו.
(רד"ק מלכים יז א)

כלומר ישנה התנגשות בין הנביא לבין רצון ה', שה' רצה להאריך אף('להחליק') למלך ולעם, אבל הנביא רצה לקיים את העונש המופיע בתורה, בניגוד לרצון ה'.

אמנם ה' קיים את רצון הנביא כמו שנאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ"(איוב כב כח) - צדיק גוזר וה' מקיים, אבל נראה לאורך כל הפרקים שה' רוצה שאליהו יחזור בו משבועתו.

ה' מנסה לגרום לאליהו לחזור בו

וַיְהִ֛י מִקֵּ֥ץ יָמִ֖ים וַיִּיבַ֣שׁ הַנָּ֑חַל כִּ֛י לֹֽא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָֽרֶץ׃
(מלכים א יז ז)

וכתב רש"י:

 שידע צורך הגשמים ויטריח לגלות שהיה קשה בעיני הקב"ה שישראל שרוין מתים ברעב.
(רש"י מלכים א יז ז)

כלומר, הקב"ה מנסה לגרום לאליהו להבין שהמצב קשה מאוד, ושיחזור בו מהעונש שהטיל על ישראל.

וכתב מהרש"א:

ובכל זאת לא השגיח אליהו מלעבור על שבועתו
(מהרש"א סנהדרין קיג.)

כלומר, אליהו לא חוזר בו משבועתו.

***

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָֽאִשָּׁ֖ה בַּֽעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת
וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַם עַֽל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃
(מלכים א יז יז,כ)

כתב מצודת דוד:

לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ על שהעצרתי את המטר וכי גם על האלמנה... והרעות לה להמית את בנה בעבור זה וכי כ"כ גדלה אשמתי עד שלא אמצא מי יכניס אותי?
(מצודת דוד מלכים א יז כ)

"אחר הדברים האלה" איננו תיאור זמן, אלא תיאור סיבה: "בגלל". והבין אליהו שבגלל שהכניסה אותו לביתה מת בנה ואליהו חושש הלאה שלא ימצא מי שיארח אותו.

למרות זאת, אליהו נשאר בדעתו ולא חזר בו משבועתו שלא ירד גשם כל עוד יחזרו בהם, עד תחילת הפרק הבא כפי שנראה.

עתה ידעתי כי איש א-להים אתה

לכאורה האישה ראתה זאת כבר בנס הראשון שעשה לה(כַּ֤ד הַקֶּ֨מַח֙ לֹ֣א כָלָ֔תָה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א חָסֵ֑ר). והסביר בעל העקידה(שער ג') שעשיית נס כזה איננה חריגה, שהרי גם נביאי הבעל יכלו לעשות דברים כאלו ולא היה ברור לאישה שזה מאת ה'. אבל תחיית המתים זה נס שמסור רק ביד נביא אמת לעשותו.

ויש להוכיח זאת, שהרי את עניין כד הקמח עשה אליהו מעצמו ולא התפלל לקב"ה, אבל את תחית הילד עשה ע"י תפילה.

וכן נראה ענין הגשם עשה אליהו על ידי תפילה, שהרי באמת נביאי הבעל לא יכלו למנוע את הבצורת, כי זה נס שרק נביאי ה' האמיתיים מסוגלים לעשות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.