הקדמה
נאמר בספר מלכים ב' פרק כ"א:
א. "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמִשים וחמש שנה מלך בירושלם, ושם אמו חפצי בה.
ב. ויעש הרע בעיני ד', כתועבֹת הגוים אשר הוריש ד' מפני בני ישראל.
ג. וַיָשָב וַיִבֶן את הבמות אשר אִבַּד חזקיהו אביו, ויקם מזבחֹת לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל צבא השמים ויעבֹד אֹתם.
ד. ובנה מזבחֹת בבית ד', אשר אמר ד': בירושלם אשים את שמי.
ה. ויִבן מזבחות לכל צבא השמים, בשתי חצרות בית ד'.
ו. והעביר את בנו באש, ועונן ונִחֵש ועשה אוב וידעֹנים, הִרְבָּה לעשות הרע בעיני ד' להכעיס".
מנשה הרשע, היה בנו של חזקיהו, המלך הצדיק. אין שום ספק שאביו הצדיק, חזקיהו, לימדו תורה. כך אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (קא ע"ב): "'גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה' (משלי כה, א) - וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה?!".
חלק מלימוד התורה הוא: "זְכֹר ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים לב, ז). ולכן פשוט שחזקיהו לימד את מנשה, או בעצמו או על ידי רב אחר, גם את האירועים המשמעותיים שקרו בשנים הסמוכות ללידתו:
- ממלכת ישראל שגלתה, לרוב המעשים הרעים שהיו בה (מל"ב יז, ו-כג).
- אחז, סבו, שהרשיע, ולכן נענש שארם הכו בו מכה רבה (דבהי"ב כח, א-ה). וכן שפקח בן רמליהו מלך ישראל הרג מאה ועשרים אלף איש מיהודה ביום אחד, ובהם את בן המלך (שם, ו-ז).
- לעומת זאת אביו הצדיק, שהחזיר את כל יהודה בתשובה, זכה לנס שכל צבא סנחריב נפל בשערי ירושלים (מל"ב יט, לה).
יש לשאול: כיצד יתכן שאחרי כל זאת מנשה עבד עבודה זרה?
א. כיצד יתכן שמנשה עבד עבודה זרה?
שאלה דומה מצאנו בגמרא.
הגמרא במסכת סנהדרין (קב ע"ב) מספרת שמנשה התגלה בחלום לרב אשי, והוכיח לו שהוא יותר חכם ממנו, ורב אשי שאל אותו: אם הייתם כל כך חכמים מדוע עבדתם עבודה זרה?
ענה לו מנשה: אילו היית אז - היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לעבוד עבודה זרה. והוסיף רש"י: "מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט".
אם כן כתב רש"י שיצר הרע של עבודה זרה היה חזק מאד ושלט באנשים, ולכן מנשה ואנשים נוספים רצו בכל כוחם לעבוד עבודה זרה!
ב. מדוע היה היצר הרע שולט אז, ומדוע הוא אינו שולט היום?
יש לשאול: מדוע היצר הרע של עבודה זרה שלט אז, ומדוע הוא אינו שולט היום?
אמרה על כך הגמרא במסכת יומא (סט ע"ב) שבתחילת ימי בית שני ביקשו החכמים רחמים מד' שימסור בידם את היצר הרע של עבודה זרה, כדי שלא יחרב בית המקדש השני. והוסיפו: כלום נתת לנו את היצר הרע הזה אלא כדי שנכוף אותו ונקבל שכר. איננו רוצים לא אותו ולא את שכרו. ואחרי שישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות יצא כמו גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים, ואמר להם הנביא זכריה שזהו היצר של עבודה זרה.
אם כן בתחילת ימי בית המקדש השני ביטלו החכמים את היצר הרע של עבודה זרה, ומאז אין הוא שולט בנו!
ג. מדוע לא ביטלו את היצר הרע של עבודה זרה קודם?
יש לשאול: מדוע אם כן לא בקשו חכמים רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, מאות שנים קודם, כאשר ראו במשך כל ימי השופטים והמלכים שהיצר הרע של עבודה זרה שולט בהם?
בגמרא במסכת ערכין (לב ע"ב) אכן נאמרה על כך ביקורת על יהושע בן נון.
הגמרא שם אומרת שמשה לא יכל לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, מפני שלא היתה לו הזכות של ארץ ישראל. אבל יהושע, שהיתה לו הזכות של ארץ ישראל, היה צריך לבקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה. הוסיפה הגמרא שלכן נאמר בספר נחמיה (ח, יז): "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות, וישבו בסכות, כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד". ולא כתוב כמו בכל מקום: "יהושע".
נשאלת השאלה: מדוע באמת יהושע לא ביטל את היצר הרע של עבודה זרה?
נאמרו על כך מספר תשובות:
1. הסבר ה"צאן קדשים"
בספר "צאן קדשים" (לרבי אברהם חיים שור) כתב שטעמו של יהושע שלא ביקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה היה משום שמשה גם כן לא ביקש רחמים, ויהושע לא חשב שהוא יוכל לעשות מה שמשה רבנו לא עשה. והוא לא חשב שזכותה של ארץ ישראל כל כך גדול שהוא יוכל לעשות מה שמשה רבנו לא עשה.
2. הסבר ה"מעשה חושב"
בספר "מעשה חושב" (לרבי משה בצלאל לוריא) כתב שטעמו של יהושע שלא ביקש רחמים לבטל את היצר הרע של עבודה זרה היה משום שיהושע חשב שעדיף שיהיה יצר הרע, ונתגבר עליו, ונקבל שכר, וכמו שאמרה הגמרא ביומא שהחכמים אמרו: "נתת אותו בנו, כדי שנכוף אותו ונקבל שכר". אבל באמת הוא היה צריך לבטל את היצר הרע, אף על פי שבזה היו מקבלים פחות שכר, אבל לא היו נכשלים כל כך הרבה פעמים בעבודה זרה.
3. הסבר נוסף
נראה לומר הסבר נוסף.
במדרש "סדר עולם" (פרק ל) נאמר: "עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים".
וכתב שם הגר"א: "פירוש: משהרגו את היצר הרע [של עבודה זרה] בטלה הנבואה".
לפי זה יש לומר שלכן יהושע, וכן שאר הדורות עד ימי בית שני, לא רצו לבטל את היצר הרע של עבודה זרה, כיון שהם ידעו שאם הם יבטלו את היצר הרע של עבודה זרה - תתבטל גם הנבואה!
ד. מה הקשר בין ביטול היצר הרע של עבודה זרה לבין ביטול הנבואה?
יש להבין: מה הקשר בין ביטול היצר הרע של עבודה זרה לבין ביטול הנבואה?
הרב קוק הסביר ענין זה בכמה מקומות, ונראה לבאר על פי דבריו כך:
הגמרא במסכת יומא אמרה שהיצר הרע של עבודה זרה היה בדמות אריה של אש שיצא מבית קדשי הקדשים. יש להבין: מדוע היצר הרע של עבודה זרה נמשל לאריה של אש שיצא מבית קדשי הקדשים?
הגמרא באה ללמד אותנו שהיצר הרע של עבודה זרה איננו כוח שלילי מצד עצמו, אלא הוא כוח חיובי: הוא האש הגדולה של אהבת ד', שמסומלת כאש שנמצאת בבית קדשי הקדשים. כלומר: הרצון להידבק בשיא הקדושה, שהוא בית קדשי הקדשים. אלא, שכאשר האהבה הזו אינה מנותבת כראוי - היא מגיעה לעבודה זרה, וזהו האריה, מלך החיות, שקשה מאד להתגבר עליו. ומשמעותה השלילית היא שמרוב אהבת ד' מנסים להגשים את ד' לפסל, שאותו מחבקים ומנשקים.
אבל כאשר האהבה הזו מנותבת כראוי - היא אכן מגיעה עד לקדש הקדשים, שם נמצא ארון הברית, שממנו מגיעה הנבואה, כמו שנאמר בפרשת תרומה (שמות כה, כב): "ונועדתי לך שם, ודברתי אתך מעל הכַּפֹּרת, מבין שני הכרֻבים אשר על ארון העדֻת, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל". וכן בסוף פרשת נשא (במדבר ז, פט) נאמר: "וּבְבֹא משה אל אהל מועד לדבר אִתו, וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו מעל הכַּפֹּרת אשר על ארֹן העדֻת מבין שני הכרֻבים, וידבר אליו".
(ועיין גם בספר שמואל א ג, ג-ד ובתרגום יונתן וברש"י שם)!
לפי זה עולה שכאשר ביטלו את היצר הרע של עבודה זרה הקטינו את האש הגדולה של אהבת ד', ולכן גם בטלה הנבואה ("אדר היקר" עמ' ל-לא ו"מאמרי הראי"ה" ח"ב עמ' 492).
יצר הרע של עבודה זרה ויצר הרע של גילוי עריות
הסבר זה מתחזק לאור מה שנאמר שם בהמשך הגמרא במסכת יומא, שמתוך שהחכמים ראו שד' מסר בידם את היצר הרע של עבודה זרה, הם ביקשו למסור בידם גם את היצר הרע של גילוי עריות, והנביא הזהיר אותם שהעולם יכלה, כיון שלא תהיה יותר ילודה. ואכן התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים!
מה למדנו מגמרא זאת? שהיצר הרע של גילוי עריות הוא היצר הטוב של הילודה!
דבר זה הוא פשוט, ולא היינו צריכים ללומדו מגמרא זו, אבל מהסמיכות בגמרא בין היצר הרע של עבודה זרה ליצר הרע של גילוי עריות למדנו שגם היצר הרע של עבודה זרה הוא הכוח החיובי של אהבת ד', שבשיא טהרתו הוא מביא לנבואה, אבל בקלקולו הוא מביא לעבודה זרה.
יהי רצון שנזכה במהרה לחזרתה של אהבת ד' הגדולה, אבל לא ניכשל בעבודה זרה, אלא נדע לנתב את האהבה הגדולה בצורה הנכונה ונזכה לנבואה, כהבטחת הנביא יואל (ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונִבְּאוּ בניכם ובנותיכם, זקניכם חלֹמות יחלמון, בחוריכם חֶזְיֹנוֹת יראו".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
