הקדמה
נאמר בפרקנו:
יח. "ויגדל הילד, ויהי היום ויצא אל אביו אל הקֹצרים.
יט. ויאמר אל אביו: ראשי, ראשי. ויאמר אל הנער: שָאֵהו אל אמו.
כ. וישָאֵהו ויביאהו אל אמו, וישב על ברכיה עד הצהרים, וימת.
כא. ותעל ותשכִבהו על מטת איש האלקים, ותסגֹר בעדו ותצא.
כב. ותקרא אל אישה ותאמר: שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתֹנות, וארוצה עד איש האלקים ואשובה.
כג. ויאמר: מדוע את הֹלכת אליו היום? לא חדש ולא שבת! ותאמר: שלום.
כד. ותחבֹש האתון ותאמר אל נערה: נהג ולך, אל תעצר לי לרכֹב, כי אם אמרתי לך.
כה. ותלך ותבוא אל איש האלקים אל הר הכרמל, ויהי כראות איש האלקים אֹתה מנגד, ויאמר אל גיחזי נערו: הנה השונמית הלז.
כו. עתה רוץ נא לקראתה ואמֹר לה: השלום לך, השלום לאישך, השלום לילד? ותאמר: שלום.
כז. ותבא אל איש האלקים אל ההר ותחזק ברגליו, ויגש גיחזי להדפה. ויאמר איש האלקים: הרפה לה, כי נפשה מרה לה, וד' העלים ממני ולא הגיד לי.
כח. ותאמר: השאלתי בן מאת אדני? הלא אמרתי לא תשלה אתי.
כט. ויאמר לגיחזי: חגר מתניך, וקח משענתי בידך, ולך. כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברכך איש לא תעננו, ושמת משענתי על פני הנער.
ל. ותאמר אם הנער: חי ד' וחי נפשך אם אעזבך, ויקם וילך אחריה.
לא. וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער, ואין קול ואין קשב. וישב לקראתו ויגד לו לאמר: לא הקיץ הנער.
לב. ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת, משכב על מטתו.
לג. ויבא ויסגֹר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ד'.
לד. ויעל וישכב על הילד, וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו, ויגהר עליו ויחם בשר הילד.
לה. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה, ויעל ויגהר עליו, ויזורר הנער עד שבע פעמים, ויפקח הנער את עיניו.
לו. ויקרא אל גיחזי ויאמר: קרא אל השנמית הזאת. ויקראה ותבוא אליו, ויאמר: שאי בנך.
לז. ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה, ותשא את בנה ותצא".
יש לשאול על פרשה זו מספר שאלות, ובמאמר קצר זה נתמקד בחמש שאלות:
- מדוע אמרה האשה השונמית גם לבעלה וגם לגיחזי: "שלום"? והרי זה לא היה נכון: לילד ולה לא היה שלום, הילד מת, והיא היתה אם שכולה!
- מדוע ד' העלים מאלישע את מות הילד? ומדוע אלישע אמר זאת?
- מדוע ציוה אלישע את גיחזי: "כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברכך איש לא תעננו"?
- מדוע נשבעה האשה השונמית לאלישע: " חי ד' וחי נפשך אם אעזבך"?
- מדוע מציין הכתוב: "ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם"?
המפרשים ענו על שאלות אלו, ומתשובותיהם ניתן ללמוד שלושה לימודים חשובים לדורות.
התשובות לא תבואנה לפי סדר השאלות, אלא לפי סדר המפרשים: נפתח בדברי רש"י, נמשיך לדברי הרלב"ג, וממנו לאלשיך הקדוש.
א. מדוע אמרה האשה השונמית לבעלה: "שלום", מדוע ציוה אלישע את גיחזי: "כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברכך איש לא תעננו", ומדוע מציין הכתוב: "ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם"?
על שלש שאלות אלו נאמרה במפרשים תשובה אחת כללית: הצנעת הנס!
- על השאלה מדוע ציוה אלישע את גיחזי: "כי תמצא איש לא תברכנו, וכי יברכך איש לא תעננו", כתב רש"י (בפסוק כ"ט): "לא תברכנו - לא תשאל לשלום. וכל זה שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך, והוא אומר להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו.
והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר: רבי שלחני להחיות את המת".
- כעין זה ענה הרלב"ג על השאלה מדוע ציין הכתוב: "ויסגור הדלת בעד שניהם" (לג): "רצונו לומר שלא היו בבית כי אם שניהם, כי לא רצה שיהיה שם שום אדם, כדי... שלא יראה אדם מה שיעשה".
- כעין זה ענה ה"מצודת דוד" על השאלה מדוע אמרה האשה השונמית לבעלה "שלום" (כג): "רצונה לומר: אין דבר רע שאלך בעבורו אל הנביא. ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה, כי חשבה מוטב שיעשה הנס בצנעה".
יש להוסיף שרש"י הסביר ביסוד הזה גם את הציווי שציוה אלישע הנביא את האשה מנשי בני הנביאים, הנזכרת בתחילת הפרק (פסוק ד): "וסגרת הדלת - כבוד הנס הוא לבא בהצנע".
יש לציין שמה שכתבו המפרשים שצריך להצניע את הנסים - הכוונה היא דווקא לפני שהם נעשים, או בזמן שהם נעשים. אבל אחרי שהם נעשים יש ענין לפרסם אותם בקהל רב, ולהודות עליהם בציבור, כמו שאמר דוד המלך בספר תהלים (מזמור קטז): "לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא. נדרי לד' אשלם, נגדה נא לכל עמו". והסביר הנצי"ב פסוקים אלו בפירושו "העמק דבר" לחומש ויקרא (ז, יג) ב"הרחב דבר", שכאשר אדם מקריב קרבן תודה על נס שנעשה לו ראוי לו שיקרא לאנשים רבים ויפרסם את הנס, ולכן אמרה התורה שצריך להביא עם קרבן תודה גם לחם, בניגוד לשלמים רגילים, וכן שצריך לאכול את הקרבן ליום ולילה, ולא כמו שלמים רגילים שנאכלים לשני ימים ולילה. כל זאת כדי שיביא אנשים רבים לאכול אתו, ואז יספר להם את הנס שנעשה לו.
ב. מדוע נשבעה האשה השונמית לאלישע: " חי ד' וחי נפשך אם אעזבך"?
על שאלה זו כתב הרלב"ג בתועליות (שבסוף פרק י"ב): "[התועלת] הכ"ה הוא להודיע שהצריך לדבר הצלת נפש ראוי שיתעסק בו במהירות נפלא לפי מה שאפשר. לזה ספר דבר מהירות השונמית ללכת לאלישע. ושם התנפלה לפניו והחזיקה ברגליו, כדי שידרש הנביא לבקשתה... וגם לא הסתפקה במה שאמר הנביא לגיחזי, כי יראה שמא אינו ראוי שיעשה זה על ידו, ולזה נשבעה שלא תעזבהו, כי רצתה לשלם לבנה ההצלה בלי שום ספק".
ג. מדוע אמרה האשה השונמית גם לבעלה וגם לגיחזי: "שלום", מדוע ד' העלים מאלישע את מות הילד, ומדוע אלישע אמר זאת?
- על השאלה מדוע אמרה האשה השונמית גם לבעלה וגם לגיחזי: "שלום"? והרי זה לא היה נכון: לילד ולה לא היה שלום, הילד מת, והיא היתה אם שכולה, כתב הרלב"ג בתועליות (שבסוף פרק י"ב): "[התועלת] הכ"ו הוא להודיע שאין ראוי שיפתח אדם פיו לרע, הלא תראה מה שספר מהשונמית שאמרה לאישה 'שלום' כששאל לה על מה ועל מה היא הולכת, וכזה אמרה לגיחזי".
בהמשך לדברים אלו של הרלב"ג כתב האלשיך הקדוש (בפסוק כ"ג): "והיא אמרה במותו [של הילד]: אלכה לי אל הנביא... ועשתה בחכמה להסתיר דבר, ושלא להזכיר עליו שם מות, כי הדבור מזיק בעניינים כאלו לבלתי יתקן".
עוד כתב האלשיך הקדוש (בפסוק כ"ח): "...וכן היא לא אמרה: 'מת הילד', כי אם: 'השאלתי בן מאת אדני, הלא אמרתי אל תשלה אותי'. ולא אמרה כי מת הילד, בל הוציא מפיה תואר זה, בל יצא עליו שם מות".
- על פי זה ענה האלשיך הקדוש (בפסוק כ"ז) גם על השאלה מדוע ד' העלים מאלישע את מות הילד ומדוע אלישע אמר זאת: "...וכן הנביא דבר: 'נפשה מרה לה', ובאומד הדעת נתן אל לבו כי מת הילד. ואמר: 'וד' העלים ממני ולא הגיד לי', כלומר: העלים ממני טרם יהיה, ולא הוגד לי אחר העשותו, כלומר: וטוב הוא, כי אוכל לתקן, כיון שלא הגיד שהוא מת, פן תוחלט מיתתו ויאבד תיקונו".
כלומר: אלישע אינו מביע את צערו על כך שד' העלים ממנו, אלא להיפך, אלישע מביע את שמחתו על כך שד' העלים ממנו את מות הילד, כדי שהוא יוכל להחיותו!
סיכום
למדנו מפרשה זו שלושה לימודים חשובים:
- צריך להצניע את הנסים לפני שהם נעשים.
- צריך להזדרז ולהתאמץ לפעול בהצלת נפשות.
- צריך להיזהר בדיבור, ולא לומר דברים רעים.
יהי רצון שניזהר תמיד בדיבורנו ולא נאמר דברים רעים, וד' יעשה לנו נסים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
