הקדמה
נאמר בתחילת הפרק:
א. "ויאמר אלישע: שמעו דבר ד': כה אמר ד': כעת מחר סאה סֹלֶת בשקל, וסאתים שְׂעֹרים בשקל, בשער שֹׁמרון.
ב. ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים ויאמר: הנה ד' עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בשמים - היהיה הדבר הזה?! ויאמר: הִנְכָה רֹאֶה בעיניך, ומשם לא תאכל".
יש לשאול שתי שאלות על פסוק ב':
- מה היתה כוונת השליש?
- מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור?
על שתי שאלות אלו נאמרו שני הסברים: אחד על דרך הפשט, ואחד על דרך הדרש.
בסוף הפרק נאמר:
יז. "והמלך הִפְקִיד את השליש אשר נשען על ידו על השער, וירמסֻהו העם בשער וימת, כאשר דִּבֶּר איש האלקים, אשר דִּבֶּר ברדת המלך אליו.
יח. ויהי כדַבֵּר איש האלקים אל המלך לאמר: סאתים שערים בשקל וסאה סלת בשקל יהיה כעת מחר בשער שמרון.
יט. ויען השליש את איש האלקים ויאמר: והנה ד' עשה אֲרֻבּוֹת בשמים - היהיה כדבר הזה?! ויאמר: הנך ראה בעיניך, ומשם לא תאכל.
כ. ויהי לו כן, וירמסו אתו העם בשער, וימת".
יש לשאול: מדוע חזר הנביא ותיאר באריכות את מה שכבר נאמר בתחילת הפרק?
א. דברי השליש ועונשו על פי הפשט
על השאלה מה היתה כוונת השליש כתב הרד"ק שני הסברים:
1. הסברו הראשון של הרד"ק
בהסברו הראשון כתב הרד"ק: "ארובות בשמים - להמטיר".
כלומר: אפילו אם ירד כעת גשם חזק, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול, כיון שהם לא יספיקו לגדול.
יש לציין שבפרשת נח נאמר: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה, ואֲרֻבֹּת השמים נפתחו" (בראשית ז, יא).
וכתב שם הרד"ק: "ולרוב הגשמים אמר: 'ארובות', כאילו נפתחו השמים ארובות ארובות, וכן אמר: 'הנה ד' עֹשֶׂה ארובות בשמים - היהיה הדבר הזה' (מלכים ב ז, ב)".
לפי דברי הרד"ק שם עולה שכוונת הרד"ק בפירושו כאן היא: אפילו אם ירד כעת גשם חזק כמו המבול, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול, כיון שהם לא יספיקו לגדול.
2. הסברו השני של הרד"ק
עוד כתב הרד"ק שם: "או בדרך הפלגה: להוריד חטים ושעורים, על דרך ירידת המן".
כלומר: אפילו אם ירדו כעת מהשמים חטים ושעורים, לא יוכל להיות שמחיר הסלת והשעורים יהיה כל כך זול.
3. מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור?
על השאלה מדוע אמר אלישע שהשליש יענש בעונש כה חמור כתב האברבנאל: "והנביא ראה שלא היה מאמין השליש בדברי הנבואה, והיה מקצר ביכולת האלקי, ולזה אמר: 'הנך רואה בעיניך' מה שאמרתי, 'ומשם לא תאכל', לפי שימות בשער העיר, כמו שיזכור, ולא יזכה לאכול, ובל יראה בתשועת ד'".
כלומר: השליש גם כפר בנבואת אלישע, וגם כפר ביכולת ד', ולכן נענש בעונש כה חמור. ועיין עוד בסמוך.
4. מדוע חזר הנביא ותיאר באריכות את מה שנאמר בתחילת הפרק?
שאל המלבי"ם: "למה כפל: 'ויהי סאה סולת וכו' כדבר ד' וירמסוהו העם כאשר דבר איש האלקים'? ולמה כפל: 'כדבר איש האלקים אשר דבר ברדת המלך אליו'?
ולמה חזר שנית: 'ויהי כדבר איש האלקים וכו' ויען השליש וכו' ויהי לו כך וכו'? שכל אלה הם דברים כפולים ומיותרים"!
ענה על כך המלבי"ם: "ויצא העם ויבוזו. ובזה נתקיים כל דבר הנביא:
א] ששם, במקום המחנה, נעשה תיכף סאה סולת בשקל וכו', כדבר ד'.
ב] שגם מה שדבר הנביא מדעת עצמו לשליש נתקיים, שרמסוהו העם, וזה לא דבר בשם ד', רק שנעשה כדבר איש האלקים שדבר מעצמו בעת רדת המלך אליו.
והנה מה שהפקיד המלך את השליש היה לעצור בעד העם שלא יבוזו איש לו, כי השלל מגיע לאוצר המלך, ומינהו בשער לעכב, ואם היה נשאר בשער לא היה מתקיים דבר ד' שיהיה סאה סולת בשקל, כי היה בדעת השליש להוסיף על המקח, ולבטל דברי הנביא. וזהו שאמר שעל ידי שרמסוהו בשער וימות, על ידי כך: 'ויהי כדבר איש האלקים אל המלך לאמר סאתים שעורים בשקל וכו' בשער שומרון', שהגם שכבר אמר: 'ויהי סאה סולת בשקל כדבר ד'', זה לא היה בשער שומרון, רק במקום מחנה ארם, שהוא חוץ לעיר, אבל בעיר, שמגיע מכס למלך מן התבואה המובאה לעיר, היה השער מתיקר.
ואגב באר גודל חטאו של השליש:
א] שהנביא דבר זה אל המלך, ולא היה לו לשליש להשיב, בפרט שהחוטא נידון לפי הזמן והענין, ובזמן ובענין זה שבא המלך אל הנביא להרגו, והנביא ניבא זה, לא היה לו למרות פיו, שכפי דבריו היה מסכים שיהרג הנביא, ולא יקבל הבטחתו, וזהו שאמר: 'אשר דבר ברדת המלך' וכו'.
ב] שהנביא לא הבטיח דבר חוץ לטבע, כי הוא אמר: 'סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל', רצונו לומר הלא המקח הוא בכל ארץ ישראל סאתים שעורים בשקל, כי כן היה המקח בשנות רעבון אלה, רק בשומרון לא יכלו לקנות כן, מפני המצור. והבטיח שמקח זה יהיה כעת מחר בשער שומרון. ועל זה השיב השליש: 'והנה ד' עושה ארובות בשמים', וזה לא מענין דברי הנביא, שאם היה הנביא מבטיח שיהיה המקח פחות ממה שהוא במדינה, לזה היה צריך שיעשה ד' ארובות בשמים, רצונו לומר שיתן גשם, שבזה יופסק הרעב, ויזול השער. אבל כיון שאמר שהשער יהיה כמו שהוא בכל מקום, על זה אין צריך, רק שיסתלק האויב משם, וזה דבר קל.
ג] שהכחיש ביכולת ד', שאמר: 'והנה ד' יעשה ארובות', וכי יד ד' תקצר?
ד] שהכחיש דברי נביא, שאמר: 'היהיה כדבר הזה', ונתחייב מיתה כדין. והיה ענשו מדה כנגד מדה, וזה שאמר: 'ויהי לו כן'".
ב. הסבר המדרש לדברי השליש ולעונשו
הסבר אחר לדברי השליש ולעונשו כתב ספר חרדים (פרק מז סעיף כג עמ' קצב): "בפ"ח דפסחים (פז ע"ב) פירשו שלא ילמד קטגוריא על ישראל, אפילו הדור רשעים, וראיה מהושע שנתפש על שהלשינם, אף על פי שחטאו.
ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר: 'הנה ד' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה', כך אמר: ודאי ד' יכול לעשות, אך הדור הזה כדור המבול, שראוי היה שיעשה ארובות בשמים, כהתם דכתיב: 'וארובות השמים נפתחו' (בראשית ז, יא), ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה. השיבו אלישע הנביא דלפי שלימד קטגוריא על ישראל יראה ולא יאכל.
כן שמעתי מפי החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב".
והובאו הדברים גם בשל"ה הקדוש (בשער האותיות אות הקו"ף, קדושה, אות כג) וב"שמירת הלשון" (שער התבונה פ"ז).
לפי זה השליש לא פקפק ביכולת ד', ולא זלזל בדברי אלישע, ולא על כך הוא מת מיתה משונה, אלא מפני שלימד קטגוריא על עם ישראל, ואמר שהם אינם ראויים לנס, אלא למבול, ח"ו.
נמצאנו למדים ממדרש זה כמה חמור הקטרוג על עם ישראל!
סיום: דברי הנביא מלאכי על "אֲרֻבּוֹת השמים"
הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" מופיע גם בדברי הנביא מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ד' צב-אות: אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים, והריקֹתי לכם ברכה עד בלי די" (ג, י).
בחומש בראשית נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" לרעה - על ירידת המבול.
בספר מלכים נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" או כזלזול בדברי הנביא, שאפילו ירד גשם חזק כמו במבול לא יתקיימו ח"ו דברי הנביא, או לרעה, שמגיע לדור שירד עליו מבול.
אבל בפסוק זה נאמר הביטוי "אֲרֻבּוֹת השמים" לטובה: ד' יעניק לנו שפע של ברכה!
כתב על כך השל"ה הקדוש (בפרשת תולדות חלק "תורה אור" אותיות יג-יד): "בברכת מעשר כתיב: 'אם לא אפתח לכם את אֲרֻבּוֹת השמים' (מלאכי ג, י). ומצינו [ביטוי] זה לרעה, כי במבול 'אֲרֻבֹּת השמים נפתחו' - לרעה (בראשית ז, יא), וכאן נתהפכו לברכה!
וזהו ענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה) והביא רש"י בפרשת וירא (בראשית יח, טז): 'כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מן 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים' (דברים כו, טו) [שנאמר ביחס למתנות עניים], שגדול כח מתנות עניים, שהופך מדת הרוגז לרחמים'. וזהו כי 'אֲרֻבֹּת השמים נפתחו' - לרחמים".
כלומר: בזכות נתינת התרומות והמעשרות לכהנים וללויים ד' יתן שפע של ברכה וארובות השמים יתהפכו לרחמים.
יהי רצון שנזכה תמיד לדבר בשבחם של ישראל, ולראות בבנין בית המקדש, ולקיים מצוות מתנות כהונה ומתנות לויה ומתנות עניים מן התורה, ולזכות שד' תמיד יתנהג אתנו במדת הרחמים ויתן לנו שפע ברכה עד בלי די.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
