הקדמה

בספר מלכים ב פרק כ"ג נאמר:

כא. "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לד' אלקיכם, ככתוב על ספר הברית הזה.

כב. כי לא נעשה כפסח הזה מימי השֹׁפטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה.

כג. כי אם בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לד' בירושלם".

דברים דומים נאמרו גם במקבילה בספר דברי הימים (ב לה, יח):

"ולא נעשה פסח כמֹהו בישראל מימי שמואל הנביא, וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו, והכהנים והלוים וכל יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלם".

נשאלת השאלה: האם מימי שמואל הנביא, שהיה אחרון השופטים, לא עשו בני שראל את הפסח?!

כאשר מעיינים בפסוק רואים שלא כתוב: "כי לא נעשה פסח מימי השֹׁפטים אשר שפטו את ישראל", אלא: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השֹׁפטים אשר שפטו את ישראל". כלומר: בני ישראל עשו את הפסח כל השנים, אלא שהיה משהו מיוחד בפסח שעשה יאשיהו.

מה היה המיוחד בפסח יאשיהו? בכך נחלקו המפרשים:

א. הסברו הראשון של רש"י

1. הסבר רש"י

כתב רש"י בספר מלכים: "לא נעשה כפסח הזה - לא נתקבצו רוב עם בכל פסח, כמו שנתקבצו בזה.

מימי השופטים - מימי שמואל, כתוב בדברי הימים (ב לה, יח). לפי שאף שמואל החזיר ישראל למוטב, וקבצם המצפתה".

כלומר: בני ישראל עשו את הפסח במשך כל ימי המלכים, אלא שמימי שמואל הנביא לא היה עם רב כל כך בעשיית הפסח.

2. שאלה על דברי רש"י

יש לשאול על פירוש זה: מדוע בימי דוד ושלמה לא היה עם רב כל כך? והרי בימי שלמה נאמר: "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרֹב, אֹכלים ושֹתים ושמחים" (מלכים א ד, כ)!

3. הסבר ה"משך חכמה"

יש לענות על שאלה זו על פי מה שכתב ה"משך חכמה" (ויקרא ד, ו): "מימות שחרבה שילה, הלא בבמת נוב ובגבעון לא הקריבו מחוסרי כפרה את חטאתיהם, ואם כן זבה ויולדת לא היו טהורים לאכול קדשים, ואם כן פסח לא אכלו נשים, וכן זבים ומצורעים לא היו יכולים להיטהר, ואתי שפיר מה דכתיב בספר מלכים (ב כג, כב): 'לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים', ובדברי הימים (ב לה, יח) כתיב: 'מימי שמואל הנביא', כי הנשים לא עשו הפסח".

כלומר: בכל השנים מאז חורבן שילה ועד בנין בית במקדש לא יכלו כל היולדות ושאר מחוסרי הכפורים, שהם זב זבה ומצורע, להביא את קרבנותיהם, כיון שקרבנות אלו לא קרבו במשכן נב וגבעון, אלא רק בשילה ובירושלים (מגילה ט ע"ב). מתוך כך כל הנשים שילדו לא יכלו לעשות את הפסח, כלומר: כמעט חצי מעם ישראל לא יכול היה לעשות את הפסח! ולכן נאמר כאן: "מימי שמואל הנביא", שבימיו חרבה שילה.

לפי זה מיושב מה שכתב רש"י: "לא נעשה כפסח הזה - לא נתקבצו רוב עם בכל פסח, כמו שנתקבצו בזה". אלא ששאלנו על פירושו: מדוע בימי דוד לא היה עם רב כל כך?

לפי ה"משך חכמה" התשובה היא לא מפני שישראל היו מועטים, אלא מפני שאי אפשר היה ליולדות להקריב את קרבנן, וזה מנע מהן להקריב את קרבן הפסח.

4. שאלה על דברי ה"משך חכמה"

אבל יש לשאול על דברי ה"משך חכמה": מדוע לא הקריבו כל היולדות קרבן פסח אחרי שנבנה בית המקדש? והרי אז יכלו היולדות להקריב את קרבנן! מדוע רק בימי יאשיהו היה פסח גדול?

יש ליישב שאכן היולדות יכלו להקריב קרבן פסח כל ימי בית ראשון, אלא שמיד אחרי ימי שלמה התפלגה הממלכה, ועשרת השבטים לא הורשו לעלות לירושלים (מלכים א יב, כח, ועיין גם בסנהדרין קב ע"א), ולכן היו מעט שהקריבו את קרבן הפסח: רק שבט יהודה ושבט בנימין.

אבל עדיין יש לשאול: הרי בימי שלמה יכלו כל ישראל לעלות למקדש, ולהקריב את קרבן הפסח!

ואולי יש לומר שבזמן שלמה המצב הרוחני לא היה מספיק טוב, כמו שיתבאר, ולכן הם לא התאמצו לעלות למקדש להקריב את קרבן הפסח.

אבל קשה לומר כן על השנים הראשונות של בנין הבית, שכן רק בסוף ימי שלמה נאמר שנשיו הטו את לבבו.

ועוד, שבשנה הראשונה שנבנה בית המקדש, אחרי שבני ישראל ציפו לו ארבע מאות ושמונים שנה מיציאת מצרים (מל"א ו, א), וכולם ראו את האש שירדה מהשמים בחנוכתו (דהי"ב ז, א-ג), כיצד יתכן שלא כולם באו להקריב את קרבן הפסח? וצ"ע.

ב. הסברו השני של רש"י

1. הסבר רש"י

עוד כתב רש"י בספר מלכים: "דבר אחר: לא נעשה כפסח הזה לד' בירושלים, משמלכו מלכי ישראל ומלכי יהודה, לא עשו פסח כל ישראל בירושלים, לפי שנחלקה המלכות לשנים מירבעם, והיו הולכים לעגל שבבית אל ובדן, עד עכשיו שגלו עשרת השבטים, והחזירם ירמיהו ומלך עליהם יאשיהו, ובאו כולם לירושלים".

כלומר: כל ימי המלכים, מזמן ירבעם שהתפלגה הממלכה, רק שבטי יהודה ובנימין עשו את הפסח בירושלים, ואילו שבטי ממלכת ישראל לא עשו את הפסח. או שגם אם הם עשו אותו, הם לא עשו אותו בירושלים.

2. שאלה על דברי רש"י

גם על פירוש זה יש לשאול: הסבר זה מובן רק מזמן שמלך ירבעם ואילך, לאחר שהתפלגה הממלכה, אבל מדוע בימי דוד ושלמה לא עשו כולם את הפסח?

כעין פירושו השני של רש"י בספר מלכים כתב המיוחס לרש"י בספר דברי הימים (ב לה, יח), והקשה עליו: "ולא נעשה פסח כמוהו - במלכים (ב כג, כב) כתיב: 'כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים'. מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות, שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם. שכל הימים שהיו לשני גויים היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ד' בירושלים, ואלו לשם עבודת אלילים, בבית אל ובדן. ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים, עד שנחלקו ישראל לשתי משפחות, ולא היה להם לכל דור ודור רק שופט אחד, ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך ד', כמפורש בשופטים: 'והיה ד' עם השופט, והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט', וכל עשרת השבטים היו הולכים לשילה, ועושים פסח לשם ד'. וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח. אבל בימי יאשיהו, שכבר פסק מלכות עשרת השבטים, ומשהחזיר ירמיה עשרת השבטים לא המליכו עליהם עוד מלך, אלא יאשיהו מלך עליהם, ועשו כולם פסח יחד, לשם שמים, בירושלים, וזהו: 'לא נעשה כפסח הזה לד' בירושלים'".

המפרש כאן כתב ששבטי ממלכת ישראל עשו פסח לשם עבודת אלילים בבית אל ובדן!

אבל המשיך המפרש המיוחס לרש"י שם וכתב: "ופתרון זה מטעה אותי מאד, ולא נראה לי! נהי נמי דהחזירן ירמיה לעשרת שבטים, ויאשיהו מלך עליהם בירושלים, היאך יכול להיות שלא עשו כפסח הזה... ובימי דוד ושלמה שהיו ישראל שרויים על אדמתם, שלוים ושקטים, ולא היה להם אלא מלך אחד, והיה לבם לשמים".

כלומר: מדוע בימי דוד ושלמה לא עשו כולם את הפסח?

ג. הסבר המפרש המיוחס לרש"י

הוסיף המיוחס לרש"י שם: "אך כך פתרונו, וכך פתר לי רבי אליעזר ב"ר משלם זצ"ל: ולא נעשה פסח כמוהו מעולם, שיתן המלך והשרים בהמות לפסחים די סיפוקם, ובקר לשלמי חגיגה, וציוה ללויים להכין להם ולשלוח לכל איש ואיש לפי אכלו".

לפי פירושו ההדגשה היא שהמלך יאשיהו נתן לעם בהמות רבות, גם בשביל קרבן הפסח, וגם בשביל שלמי חגיגה, בניגוד לכל הפסחים, שבהם כל אחד היה מביא לעצמו פסח וחגיגה.

ד. הסבר הרד"ק, הרלב"ג האברבנאל והמלבי"ם

1. הסבר הרד"ק

הסבר אחר כתב הרד"ק: "מה שאמר: 'כי לא נעשה כפסח הזה' - שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ד'. וכן אמר בשמואל (א ז, ב): 'וינהו כל בית ישראל אחרי ד'', ואמר: 'ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות, ויעבדו את ד' לבדו' (שם, ד). וגם פסח שעשה חזקיהו - רבים מישראל שלא היו שם, ולא עוד אלא שהיו מלעיבים ברצים שהיה שולח חזקיהו (דהי"ב ל, י), ואף אותם שהיו בירושלים רבים היו טמאים, ואכלו את הפסח בטומאה (שם, יח)".

לפי הרד"ק כוונת הפסוק היא לתאר את המצב הרוחני של העם, שמזמן שמואל הנביא, שהחזיר את עם ישראל בתשובה, לא היה פסח כזה, שכולם היו בלב אחד לעבוד את ד'.

2. שאלה על דברי הרד"ק

יש לשאול על פירוש זה: מדוע בימי דוד ושלמה לא היה המצב הרוחני טוב כל כך?

ואמנם על ימי שלמה ניתן להבין שהמצב לא היה כל כך טוב, כמו שכתוב בספר מלכים (א יא, ד-ח):

"ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבבו שלם עם ד' אלקיו כלבב דויד אביו. וילך שלמה אחרי עשתֹרת אלהי צִדֹנים, ואחרי מִלְכֹּם שִקֻץ עמֹנים. ויעש שלמה הרע בעיני ד', ולא מִלא אחרי ד' כדוד אביו. אז יבנה שלמה במה לכמוש שִקֻץ מואב, בהר אשר על פני ירושלם, ולמֹלך שִקֻץ בני עמון. וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן".

אבל בימי דוד המצב הרוחני היה טוב!

כך אומרת הגמרא במסכת יבמות (עח ע"ב) על הפסוק: "ויהי רעב בימי דוד, שלש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד את פני ד'. ויאמר ד': אל  שאול ואל בית הדמים, על אשר המית את הגבענים" (שמ"ב כא, א):

"שנה ראשונה - אמר להם: שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם? דכתיב: 'ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם... ועצר את השמים ולא יהיה מטר' (דברים יא, טז). בדקו, ולא מצאו.

שניה - אמר להם: שמא עוברי עבירה יש בכם? דכתיב: 'וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך' (ירמיהו ג, ג). בדקו, ולא מצאו.

שלישית - אמר להם: שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין? דכתיב: 'נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר' (משלי כה, יד). בדקו, ולא מצאו.

אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, מיד: 'ויבקש דוד את פני ד' (שמ"ב כא, א)".

אם כן רואים שהמצב הרוחני בימי דוד היה טוב מאד, ומדוע אמר הרד"ק שמימי שמואל לא היה המצב הרוחני טוב?

3. הוספת הרלב"ג

תשובה לדבר כתב הרלב"ג: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים - רצונו לומר: מימי סוף השופטים, שהוא שמואל, כי בחייו שבו גם כן כל ישראל אל ד'.

ובימי שאול ודוד היו בישראל במות, בהיפך כוונת התורה, אף על פי שהיו מותרות.

ובימי שלמה נשארו גם כן הבמות, ונעשו במות לעבודת גילולים.

ובימי חזקיהו לא שבו גם כן כל ישראל אל ד', אך קצת ישראל היו מלעיגים לדברי חזקיהו.

אך בימי יאשיהו, בזאת השנה, שבו כל ישראל אל ד'.

והנה זכר הפסח הנעשה אז, לפי שמתנאי הפסח שלא יאכל ממנו ישראל מומר".

אם כן לפי הרלב"ג, אף על פי שבימי דוד המצב הרוחני בעם ישראל היה טוב, והם קיימו את המצוות, מכל מקום, היו בישראל במות. ואמנם בבמות הקריבו לד', והן היו מותרות באותה תקופה, עד שנבנה המקדש (זבחים פי"ד מ"ז), אבל אף על פי כן, הן היו היפך כוונת התורה.

נראה שזו גם כוונת הרד"ק, שכן על הפסוק "ויאהב שלמה את ד' ללכת בחֻקות דוד אביו, רק בבמות הוא מזבח ומקטיר" (מלכים א ג, ג), כתב הרד"ק: "רק בבמות הוא מזבח ומקטיר - קודם שנבנה הבית. כי אחר שנבנה הבית לא ראינו שזבח בבמות. ואם כן למה אמר: 'רק'? והלא מותרות היו הבמות עד שבנה הבית"!

ענה הרד"ק: "לפי שאמר: 'בחקות דוד אביו', ודוד לא זבח אלא במזבח אשר לפני הארון בירושלים, או בבמה אשר בגבעון, ולא ראינו לו שזבח וקטר בבמות אחרות. כי הרבות הבמות מביא האדם לעבודה זרה, כי הוא משפט הגויים, שבונים במה בכל הר וגבעה ותחת כל עץ רענן".

רואים אם כן שהרד"ק סובר כמו הרלב"ג, שגם כאשר הבמות היו מותרות, הן לא היו רצויות, והנביא מבקר את שלמה על שזבח בהן, אף על פי שהן היו מותרות. אם כן כך ניתן להסביר גם את הבקורת הסמויה על ימי דוד, שאף על פי שלא היו בישראל עוברי עבירה, אבל הם היו מקריבים בבמות, ודבר זה לא היה רצוי בעיני ד'. 

4. הוספת האברבנאל

כעין דברי הרלב"ג כתב גם האברבנאל, בהרחבה: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים - אין הכוונה בזה שלא נעשה פסח מימי השופטים עד ימי יאשיהו, כי בזמן שאר המלכים עשו פסח, אבל יאמר שלא נעשה פסח בטהרה ובביעור העבודה זרה, והסרת הבמות כולם, מימי השופטים עד עתה. לפי שבימי שאול ודוד היו במות בישראל, ובימי שלמה נשארו הבמות, ובימי חזקיהו לא שבו כל ישראל אל ד', כי קצתם היו מלעיגים מספריו אשר שלח שיבואו לחוג את חג הפסח, כמו שנזכר בספר דברי הימים (ב ל, י), וגם מאותם שהיו בירושלם היו טמאים ואכלו הפסח בטומאה (שם, יח). אך בימי יאשיהו, בשנה הזאת, שבו כל ישראל אל ד', ונעשה הפסח בכל תנאיו, ובטהרה רבה".

האברבנאל לא כתב את מה שכתב הרלב"ג, שהבמות הן היפך כוונת התורה, אבל נראה שזו כוונתו. לעומת זאת הוא הדגיש שיאשיהו הסיר את כל העבודה זרה, וגם את כל הבמות. וכן כתב המלבי"ם.

בפירושו לדברי הימים הוסיף המלבי"ם: "ולא נעשה - פירש מהרי"א שתמיד היו מקריבים בבמות, ולא נעשה כמו בעת ההיא שבערו כל ע"ז ובטלו הבמות קודם, וגם שהתאספו אליו כל ישראל הנמצאים אז בארץ ישראל". כלומר: לא היה פסח כזה מבחינה רוחנית שבטלו את העבודה ואת הבמות, ומבחינה גשמית שהתאספו כל ישראל.

סיכום

הפסח שעשה יאשיהו היה מיוחד בשלושה דברים:

1. עם רב מאד.
2. המלך נתן לכולם צאן ובקר לפסח ולחגיגה.
3. העם היה שלם בלבו עם ד'.

יהי רצון שנזכה, כל עם ישראל, להקריב במהרה את קרבן הפסח, בלב שלם, בבית המקדש השלישי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.