הקדמה

יותם בן עוזיהו היה ממלכי יהודה הטובים, אך על פי הפשט הוא לא היה הטוב ביותר שבהם.

לעומת זאת בדברי חז"ל מצאנו עליו דברים מפליגים, ויש לברר את היחס בין הדברים.

1. הפסוקים בספר מלכים

כך נאמר בספר מלכים ב פרק טו:

לב. "בשנת שתים לפקח בן רמליהו מֶלֶך ישראל, מָלַך יותם בן עזיהו מֶלֶך יהודה.

לג. בן עשרים וחמש שנה היה במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלם, ושם אמו ירושא בת צדוק.

לד. ויעש הישר בעיני ד', ככל אשר עשה עזיהו אביו עשה.

לה. רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות. הוא בנה את שער בית ד' העליון.

לו. ויתר דברי יותם אשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה.

לז. בימים ההם החל ד' להשליח ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו.

לח. וישכב יותם עם אבֹתיו ויקבר עם אבֹתיו בעיר דוד אביו, וימלֹך אחז בנו תחתיו".

בפסוקים אלו כתוב שיותם "עשה הישר בעיני ד'", אבל גם כתוב: "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות". וגם כתוב "בימים ההם החל ד' להשליח ביהודה רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו". משמע שהיה מגיע לבני ישראל להיענש על מעשיהם.

2. הפסוקים בספר דברי הימים

בספר דברי הימים (ב פרק כז) ישנו גם כן תיאור קצר של מעשי יותם:

א. "בן עשרים וחמש שנה יותם במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלם, ושם אמו ירושה בת צדוק.

ב. ויעש הישר בעיני ד' ככל אשר עשה עזיהו אביו, רק לא בא אל היכל ד', ועוד העם משחיתים.

ג. הוא בנה את שער בית ד' העליון, ובחומת העֹפל בנה לרֹב.

ד. וערים בנה בהר יהודה, ובחרשים בנה בירניות ומגדלים.

ה. והוא נלחם עם מלך בני עמון ויחזק עליהם, ויתנו לו בני עמון בשנה ההיא מאה ככר כסף ועשרת אלפים כרים חטים, ושעורים עשרת אלפים. זאת השיבו לו בני עמון. ובשנה השנית והשלשית.

ו. ויתחזק יותם, כי הכין דרכיו לפני ד' אלקיו.

ז. ויתר דברי יותם וכל מלחמֹתיו ודרכיו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה.

ח. בן עשרים וחמש שנה היה במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלם.

ט. וישכב יותם עם אבֹתיו, ויקברו אתו בעיר דויד וימלֹך אחז בנו תחתיו".

גם בפסוקים אלו כתוב שיותם "עשה הישר בעיני ד'", אבל גם כתוב: "עוד העם משחיתים"!

עוד כתוב בפסוקים אלו שהוא ניצח את בני עמון, והם העלו לו מנחה.

עוד כתוב בפסוקים אלו: "כי הכין דרכיו לפני ד' אלקיו".

3. הגמרא במסכת סוכה

בגמרא במסכת סוכה (מה ע"ב) נאמר: "אמר חזקיה אמר ר' ירמיה משום רשב"י:

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה.

ואלמלי אלעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו.

ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם ועד סופו".

יש לשאול על דברי רשב"י שאלות רבות וקשות (שעסקנו בהן במאמר על ל"ג בעומר), אבל במאמר זה נעסוק רק בשאלה אחת הנוגעת ליותם המלך:

מדוע אמר רשב"י: "ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם ועד סופו"? וכי יותם היה הצדיק הגדול ביותר בכל הדורות?! יותר מאברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן דוד ושלמה?!

אמנם כתוב עליו שעשה הישר בעיני ד' (מל"ב טו, לד), אבל כעין זה כתוב על מלכים רבים: אסא (מל"א טו, יא), יהושפט (שם כב, מג), יואש (מל"ב יב, ג) אמציה (שם יד, ג) ועוזיהו (שם טו, ג). ועוד שגם כתובה עליו ביקורת, שבימיו העם זבח וקיטר בבמות (שם, לה)!

לעומתו מצאנו שני מלכים ביהודה שהכתוב הפליג בשבחם הרבה יותר: חזקיהו ויאשיהו.

על חזקיהו נאמר שהסיר את הבמות (מל"ב יח, ד), וכתוב עליו: "בד' אלקי ישראל בטח, ואחריו לא היה כמֹהו בכל מלכי יהודה, ואשר היו לפניו. וידבק בד', לא סר מאחריו, וישמֹר מצוֹתיו אשר צוה ד' את משה" (מל"ב יח, ה-ו).

על יאשיהו מסופר שהחזיר את העם בתשובה (מל"ב כג), ונאמר עליו: "וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאֹדו, ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמֹהו" (שם, כה)!

אם כן מדוע אמר רבי שמעון בר יוחאי דווקא את יותם?

א. הסבר רש"י במסכת סוכה

כתב רש"י שם (סוכה דף מה ע"ב): "יותם בן עוזיהו - צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים, וזכה בכיבוד אביו, ועליו נאמר: 'בן יכבד אב' (מלאכי א, ו). שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ, כדכתיב: 'ויותם בן המלך על הבית, שֹפט את עם הארץ' (מלכים ב טו, ה), לא נטל עליו כתר מלכות בחייו, וכל דינין שהיה דן אומרן בשם אביו".

אם כן לפי רש"י מעלתו של יותם היתה ענוה וכיבוד אב ואם בצורה מופלאה.

אולי ניתן להביא ראיה מסוימת להסברו של רש"י ממה שרשב"י קרא לו בשם: "יותם בן עוזיהו". מדוע לא קרא לו רשב"י: "יותם בן עוזיהו מלך יהודה"? והרי כך מכובד יותר, כמו שאמרו במסכת יומא (כב ע"ב): "שאול בן קיש, מלך ישראל"! אלא שרצה רשב"י לרמוז לכך שיותם לא החשיב את עצמו כמלך, אלא רק כבנו של המלך עוזיהו.

ב. הסבר רבנו חננאל

הסבר אחר כתב רבנו חננאל: "ולמה יותם? לפי שנתברר לו כי לא קיבל מזכויותיו בעולם הזה כלום. שכל הצדיקים קיבלו בעולם הזה מעין השמור להם לעולם הבא, ור' שמעון ובנו ויותם לא קיבלו בעולם הזה, לפיכך היתה להם זכות גדולה משאר הצדיקים".

ג. הסבר "רש"י" בדברי הימים

הסבר אחר כתב [המיוחס ל]רש"י בדברי הימים. נאמר שם (דברי הימים ב כז, א-ב): "בן עשרים וחמש שנה יותם במלכו, ושש עשרה שנה מלך בירושלים ושם אמו ירושה בת צדוק. ויעש הישר בעיני ד' ככל אשר עשה עזיהו אביו, רק לא בא אל היכל ד' להקטיר, ועוד העם משחיתים".

כתב על כך רש"י: "ככל אשר עשה עזיהו אביו - הטובות שעשה אביו. וזהו שאמר רבי שמעון בן יוחאי במסכת סוכה:

'אלמלא יהיה אברהם אבינו מקבל עליו כל עוונות הדורות עד לו - אני הייתי מקבל עלי חטאי הדורות מאברהם עד לי.

ואם היה יותם בן עזיהו עמי - היינו מקבלין עלינו מאברהם ועד סוף הדורות'.

שבכל המלכים שלפניו ולאחריו מצינו בהם חטא, חוץ מיותם:

דוד - 'רק בדבר אוריה החתי' (מלכים א טו, ה),

שלמה - 'נשיו הטו לבבו' (מלכים א יא, ד),

רחבעם - 'עזב את תורת ד'' (דהי"ב יב, א),

אביה - 'וילך בכל חטאת אביו' (מלכים א טו, ג),

אסא הוציא כסף וזהב מאוצרות בית ד' (מל"א טו, יח), ונתן את הנביא בית המהפכת (דהי"ב טז, י). יהושפט נתחבר לרשע (דהי"ב יט, א; כ, לה),

יהורם הרג אחיו (דהי"ב כא, ד),

אחזיהו אמו יועצתו להרשיע (דהי"ב כב, ג),

יואש הרג זכריה ונעשה קדש (דהי"ב כד, כ-כב),

אמציה השתחוה לפסילי שעיר (דהי"ב כה, יד),

עוזיהו נכנס להיכל להקטיר (דהי"ב כו, טז),

אחז הלך בדרכי מלך ישראל, וגם עשה מצבות לבעלים (דהי"ב כח, ב),

חזקיה גבה לבו ויהי עליו קצף (דהי"ב לב, כה), ועל שלשה לא הודו לו (פסחים פ"ד מ"ט),

מנשה עשה הרע בעיני ד' (דהי"ב לג, ב),

[אמון עשה הרע בעיני ד' (דהי"ב לג, כב)],

יאשיהו לא שמע דברי נבואה מפי אלקים (דהי"ב לה, כב),

[יהואחז עשה הרע בעיני ד' (מל"ב כג, לב)],

[יהויקים עשה הרע בעיני ד' (מל"ב כג, לז)],

[יהויכין עשה הרע בעיני ד' (מל"ב כד, ט)],

צדקיה עשה הרע בעיני ד' ולא נכנע מפני ירמיה (דהי"ב לו, יב),

אבל יותם לא נמצא בו שום דופי".

לפי "רש"י" יותם היה מיוחד מכלם בכך שהוא לא חטא! ולכן הזכיר רשב"י דווקא אותו.

דיון בדברי רש"י בדברי הימים

יש להקשות שהגמרא במסכת שבת (נה ע"ב) אומרת: "ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב: 'ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, אחות צרויה, אם יואב' (שמ"ב יז, כה). וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי! דכתיב: 'ואחיותיהן צרויה ואביגיל' (דבהי"א ב, טז)! אלא: בת מי שמת בעטיו של נחש", ופירש רש"י שם: "בעטיו של נחש - בעצתו של נחש שהשיא לחוה, ולא בחטא אחר, שלא חטאו". ויותם לא נמנה שם!

נראה לומר שהארבעה שמתו בעטיו של נחש לא היה בהם שום חטא שהיו ראויים למות בגללו, ואילו ליותם כן היו עבירות, אלא שהן היו עבירות קלות ולכן לא נכתבו בתנ"ך.

אלא שלפי זה יש לשאול: מדוע אמר רשב"י: "אלמלא יותם בן עזיהו עמנו", ולא אמר: "אלמלא ישי אבי דוד עמנו", או: "אלמלא בנימין בן יעקב עמנו"?

נראה לומר שאף על פי שליותם היו עברות, ולעומת זאת לארבעה שמתו בעטיו של נחש לא היו עבירות, יש צד שבו היתה לו מעלה על פניהם, כיון שהוא היה מלך, ומתוך כך הנסיונות שלו היו גדולים פי כמה משאר בני אדם. כמו שראינו שכל המלכים, ואפילו גדולי הצדיקים, כדוד חזקיה ויאשיהו, נכשלו בחטא! כך הסבירו המפרשים את לשון התורה "אשר נשיא יחטא" (ויקרא ד, כב) שודאי יחטא לרוב גדולתו (עיין ברבנו בחיי ובספורנו). וכיון שיותם, שהיה מלך, לא כתוב עליו שחטא, היתה בו מעלה שעולה על הארבעה שמתו בעטיו של נחש!

[הערה: מה שכתב [המיוחס ל]רש"י "וזהו שאמר רבי שמעון בן יוחאי במסכת סוכה: 'אלמלא יהיה אברהם אבינו מקבל עליו כל עוונות הדורות עד לו, אני הייתי מקבל עלי חטאי הדורות מאברהם עד לי, ואם היה יותם בן עזיהו עמי היינו מקבלין עלינו מאברהם ועד סוף הדורות'. ולפנינו לא כתוב כן, נראה שמקורו במדרש רבה בראשית פרשה לה, ב: ר' חזקיה בשם רבי ירמיה אמר: כך אמר ר"ש בן יוחאי: אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי - יצטרף אחיה השילוני עמי, ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא  משיחא.]

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.