יהורם בן אחאב מלך ישראל(ד)

בפרקים הקודמים ראינו את צדקתו של יהורם מלך ישראל. גם הפרק נמשכת מגמה זו.

המלך יהורם והשונמית

כאשר מתלוננת השונמית אל המלך הוא מקשיב אל טענותיה - "וַיִּשְׁאַ֥ל הַמֶּ֛לֶךְ"(מלכים ב ח ו) - ומבררם עם גיחזי נערו של אלישע. וכשרואה לנכון לסייע בידה, מיד פונה לביצוע פסק הדין: "וַיִּתֶּן־לָ֣הּ הַמֶּלֶךְ֩ ...אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙"(מלכים ב ח ו).

ממעשה זה מוכיחה הגמרא(בבא בתרא לח:) את ההלכה שאין מחזיקים בנכסי בורח. גם מכאן רואים שיהורם מלך ישראל מתנהג בצורה ראויה.

המלך יהורם בהשוואה למלכי יהודה בדורו

בפרקנו מתוארת מלכותם של שני מלכי יהודה ממשפחת אחאב אשר מרשיעים כמו שאר בית אחאב:

על יהורם בן יהושפט מלך יהודה כתוב:

וּבִשְׁנַ֣ת חָמֵ֗שׁ לְיוֹרָ֤ם בֶּן־אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וִיהֽוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָלַ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בֶּן־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־אַחְאָ֔ב הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
(מלכים ב ח טז,יח)

ועל אחזיהו בן יהורם מלך יהודה כתוב:

בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְיוֹרָ֥ם בֶּן־אַחְאָ֖ב מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בֶן־יְהוֹרָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֨רֶךְ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב וַיַּ֧עַשׂ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה כְּבֵ֣ית אַחְאָ֑ב כִּ֛י חֲתַ֥ן בֵּית־אַחְאָ֖ב הֽוּא׃
(מלכים ב ח כה,כז)

אם כן, רואים שדוקא ביהודה מולכים שני מלכים עובדי הבעל, ואילו בישראל מולך יהורם, אשר מנתץ את מצבת הבעל, והוא צדיק מהם. ואולי בגלל זה זכה להקרא בשם 'מלך' ובתוספת שמו, כך "המלך יהורם", שכן הוא המלך הראוי למלוך באמת, בניגוד לשני מלכי יהודה הרשעים, בני דורו.

נבואת הנביאים חוץ ממשה אינה נודעת לכל

וְהַמֶּ֗לֶךְ מְדַבֵּר֙ אֶל־גֵּ֣חֲזִ֔י נַ֥עַר אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר סַפְּרָה־נָּ֣א לִ֔י אֵ֥ת כָּל־הַגְּדֹל֖וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֱלִישָֽׁע׃
(מלכים ב ח ד)

אחרי שהמלך שמע את נבואת אלישע הנביא על הפסקת הרעב, אשר התקיימה במפלת צבא ארם, וראה את הניסים שעשה במלחמת אדום(פרק ג'), הוא מבקש לשמוע את הניסים האחרים שעשה אלישע, מפי גיחזי.

ומכאן הוכיח רבינו בחיי(דברים לד יא) ששאר הנביאים חוץ ממשה, לא הייתה נודעת נבואתם לכל והייתה צריכה עדים.

אלישע ממשיך לדאוג לשונמית ולבנה

וֶֽאֱלִישָׁ֡ע דִּבֶּ֣ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־הֶֽחֱיָ֨ה אֶת־בְּנָ֜הּ לֵאמֹ֗ר ק֤וּמִי וּלְכִי֙ אתי (אַ֣תְּ) וּבֵיתֵ֔ךְ וְג֖וּרִי בַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּג֑וּרִי כִּֽי־קָרָ֤א יְהוָה֙ לָֽרָעָ֔ב וְגַם־בָּ֥א אֶל־הָאָ֖רֶץ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
(מלכים ב ח א)

כיון שהחיה אלישע הנביא את בן השונמית כפי שראינו בפרק ד', דאג גם לקיומו והמשך חייהם שלו ושל אמו, ועל כן מזהיר אותה אלישע כעת מפני הרעב, כדי שינצלו(קהילת יעקב).

חזקת הבורח

וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֮ אֵ֣ת אֲשֶׁר־הֶֽחֱיָ֣ה אֶת־הַמֵּת֒ וְהִנֵּ֨ה הָֽאִשָּׁ֜ה אֲשֶׁר־הֶֽחֱיָ֤ה אֶת־בְּנָהּ֙ צֹעֶ֣קֶת אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ עַל־בֵּיתָ֖הּ וְעַל־שָׂדָ֑הּ וַיֹּ֤אמֶר גֵּֽחֲזִי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֚את הָֽאִשָּׁ֔ה וְזֶה־בְּנָ֖הּ אֲשֶׁר־הֶֽחֱיָ֥ה אֱלִישָֽׁע׃
(מלכים ב ח ה)

כתב רד"ק שיש שלמדו מכאן שיש חזקה לבורח. כלומר, אם מישהו החזיק בשדה של אדם שברח מן הארץ, יש לו חזקה והבית שייך לו. לכן פנתה השונמית אל המלך שיעזור לה להחזיר את ביתה ושדה אל רשותה.

וכתב המבי"ט(שו"ת המבי"ט ח"ב כז קיא⋮) שהמלך החזיר לה מדין המלכות, ולא שכך ההלכה. ולא כהרשב"א(סימן א'קנ"ה) שהוכיח מכאן שאין חזקה לבורח. ועיין חת"ס(שטרן) הפטרת וירא.

מנחת חזאל שונה ממנחת נעמן

וַיֵּ֣לֶךְ חֲזָאֵל֮ לִקְרָאתוֹ֒ וַיִּקַּ֨ח מִנְחָ֤ה בְיָדוֹ֙ וְכָל־ט֣וּב דַּמֶּ֔שֶׂק מַשָּׂ֖א אַרְבָּעִ֣ים גָּמָ֑ל וַיָּבֹא֙ וַיַּֽעֲמֹ֣ד לְפָנָ֔יו וַיֹּ֗אמֶר בִּנְךָ֨ בֶן־הֲדַ֤ד מֶֽלֶךְ־אֲרָם֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר הַאֶֽחְיֶ֖ה מֵֽחֳלִ֥י זֶֽה׃
(מלכים ב ח ט)
וַיֹּ֕אמֶר חַי־יְהוָ֛ה אֲשֶׁר־עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו אִם־אֶקָּ֑ח וַיִּפְצַר־בּ֥וֹ לָקַ֖חַת וַיְמָאֵֽן׃
(מלכים ב ה טז)

הקשה אברבנאל למה פה אלישע הנביא מוכן לקחת מנחה מחזאל, ולעיל מסרב לקחת מאומה מנעמן. וכתב קהילת יעקב שההבדל הוא שנעמן ביקש לתת מנחה לאלישע הנביא לאחר שזה ריפא אותו, ואלישע סירב לקבל שכר רפואה, משום שזו לא הייתה רפואה טבעית, וכפי שהסברנו שם בפרק ה'. מה שאין כן כאן, שחזאל שולח מנחה לפני שקיבל ישועה מהנביא, וזהו דבר מקובל לחלות פני נביא עם מנחה; כן מצאנו כאשר שאול בא אל שמואל הוא מביא לו מתנה. וכן הסביר הר"ן(בדרשות) את הסיבה שיצחק ביקש מעשו שיביא לו ציד כדי שיברך אותו. ולכן הסכים אלישע הנביא לקחת מחזאל מנחה זו.

יהורם מלך יהודה - הראשון במלכי יהודה שעבד ע"ז

וּבִשְׁנַ֣ת חָמֵ֗שׁ לְיוֹרָ֤ם בֶּן־אַחְאָב֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל... מָלַ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בֶּן־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
וַיֵּ֜לֶךְ בְּדֶ֣רֶךְ ׀ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בֵּ֣ית אַחְאָ֔ב כִּ֚י בַּת־אַחְאָ֔ב הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃
(מלכים ב ח טז,יח)

המלך הראשון בממלכת יהודה שעובד ממש עבודה זרה, ולא כשאר המלכים שעליהם נאמרו גינויים בסגנון "רק הבמות לא סרו", והיינו שאפשרו הקרבה לה' מחוץ לבית המקדש, וזו אינה עבודה זרה כלל אלא עבירה נפרדת. אבל כאן עובד יהורם מלך יהודה עבודה זרה גמורה, כחטאי בית אחאב.

קיום נבואת יצחק

בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד־יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥כוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
(מלכים ב ח כ)

וכתב רד"ק:

ומפני עונות יהורם פשעו מתחת ידו:
(רד"ק מלכים ב ח כ)

והיינו ש"בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם" הינה תיאור סיבה. ובאמת בזה מתקיימת נבואת יצחק שאמר לעשו:

וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃
(בראשית כז מ)

כלומר, כאשר יעקב(=עם ישראל) יחטאו - יעלה עשו(=הגויים בכלל, ובפרט אדום) לגדולה. והחטא כאן הוא עבודה זרה כמורה, ולכן עשו יכולים לטעון שאינם גרועים מיעקב - ולכן יפרקו עול ישראל מעליהם.

החורבן התחיל כאן

וכאן למעשה התחילה נפילתם של עם ישראל, שהרי נאמר לרבקה:

וַיֹּ֨אמֶר יְ-הוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גֹיִים֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃
(בראשית כה כג)

והיינו שכאשר זה יורד זה עולה. ועכשיו, כאשר עם ישראל עובד עבודה זרה, מגע הזמן שעשו יעלה. וכאן בעצם התחיל שורש החרבן של בית שני על ידי הרומאים, מזרע עשו.

המלוכה לא נלקחת מבית דוד למרות שסרו מן הדרך

וְלֹֽא־אָבָ֤ה יְהוָה֙ לְהַשְׁחִ֣ית אֶת־יְהוּדָ֔ה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד עַבְדּ֑וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֗וֹ לָתֵ֨ת ל֥וֹ נִ֛יר לְבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים׃
(מלכים ב ח יט)

הכתוב בא להסביר מדוע לא נלקחה מיהורם בן יהושפט המלוכה, וכמו שנאמר בתורה על המלך: "ולא יסור מן המצוה ימין ושמאל" - שאם יחטא יסולק מן המלכות, ואין לך חטא גמור יותר מעבודה זרה. אלא, אומר הכתוב, שבגלל ההבטחה לדוד בחזון נתן:

"כִּ֣י ׀ יִמְלְא֣וּ יָמֶ֗יךָ וְשָֽׁכַבְתָּ֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִֽימֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַֽחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יֵצֵ֖א מִמֵּעֶ֑יךָ וַהֲכִֽינֹתִ֖י אֶת־מַמְלַכְתּֽוֹ׃
ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י וְכֹֽנַנְתִּ֛י אֶת־כִּסֵּ֥א מַמְלַכְתּ֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣עֲו‍ֹת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם׃
וְחַסְדִּ֖י לֹֽא־יָס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ כַּֽאֲשֶׁ֤ר הֲסִרֹ֨תִי֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי מִלְּפָנֶֽיךָ׃
וְנֶאְמַ֨ן בֵּֽיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽסְאֲךָ֔ יִֽהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃
כְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הַֽחִזָּי֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽד׃
(שמואל ב ז יב-יז)

אם יחטאו ממשיכי בית דוד הם יענשו עונשים בידי אדם("וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים") או בידי שמים("וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם"), אך בכל אופן לא תילקח מהם המלוכה בגלל ההבטחה לדוד.

העונש ליהורם מלך יהודה - פשיעת אדום

בְּיָמָיו֙ פָּשַׁ֣ע אֱד֔וֹם מִתַּ֖חַת יַד־יְהוּדָ֑ה וַיַּמְלִ֥כוּ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
(מלכים ב ח כ)

את ההסבר לפסוק כ' ראינו מקודם, שאדום פרקו את עול ישראל מעליהם בגלל מעשיו הרעים של מלך יהודה, יהורם.

וזהו בעצם העונש שקיבל יהורם, שהרי לא מצאנו שנענש בידי שמים או בידי אדם חוץ מעניין זה.

המצב נמשך עד היום הזה

וַיִּפְשַׁ֣ע אֱד֗וֹם מִתַּ֨חַת֙ יַד־יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה אָ֛ז תִּפְשַׁ֥ע לִבְנָ֖ה בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
(מלכים ב ח כ)

החידוש הגדול בפסוק כ"ב הוא שעד היום נמשך המצב שהחל אז, שֶׁעֵשָׂו פרקו את עול יהודה מעליהם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.