בחירת ממשיך למלכות אחאב
וּלְאַחְאָ֛ב שִׁבְעִ֥ים בָּנִ֖ים בְּשֹֽׁמְר֑וֹן וַיִּכְתֹּב֩ יֵה֨וּא סְפָרִ֜ים וַיִּשְׁלַ֣ח שֹֽׁמְר֗וֹן אֶל־שָׂרֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ הַזְּקֵנִ֔ים... וּרְאִיתֶ֞ם הַטּ֤וֹב וְהַיָּשָׁר֙ מִבְּנֵ֣י אֲדֹֽנֵיכֶ֔ם וְשַׂמְתֶּ֖ם עַל־כִּסֵּ֣א אָבִ֑יו...
(מלכים ב י א,ג)
כאן רואים שכאשר יש הרבה בנים למלך, אפשר לבחור מביניהם, והבוחרים הם הזקנים. והוא כעין מה שנאמר בגמרא שמלך מתמנה על פי סנהדרין.
והרמב"ם כתב:
אין מעמידין מלך תחילה, אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא--כיהושוע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודויד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו.
(משנה תורה הלכות מלכים פ"א ה"ד(ג))
ובמקום אחר כתב:
אין מעמידין מלך, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
(משנה תורה הלכות סנהדרין פ"ה ה"א)
ויש לשים לב שבהלכות סנהדרין לא כתב הרמב"ם שצריך נביא. וכתבו לתרץ שיש הבדל בין מלך-תחילה והיינו שאינו בן מלך לבין מלך סתם, שהכוונה למלך בן מלך.
ובפרק שלנו הבחירה הייתה במלך בן מלך, לכן לא הייתה צורך בהתערבות נבואית. ומה שכתב הרמב"ם שצריך דווקא בית דין של שבעים ואחד, היינו במלכות של כלל ישראל. אבל כאן בפרקנו מדובר על הכתרת מלך ישראל, ולענין זה מספיק זקנים, שהם כבית דין.
יהוא יעבדנו הרבה
וַיִּקְבֹּ֤ץ יֵהוּא֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַחְאָ֕ב עָבַ֥ד אֶת־הַבַּ֖עַל מְעָ֑ט יֵה֖וּא יַֽעַבְדֶ֥נּוּ הַרְבֵּֽה׃
(מלכים ב י יח)
יהוא נדרש לתת הסבר איך עולה על דעתו לעבוד את הבעל, שכן יהוא השקיע רבות בחיסול בית אחאב, והרי הם עבדו את הבעל, ואם היה בבעל ממש היה צריך לעזור להם!
אלא שאדרבה, אומר יהוא, הצרות הרעות והרבות שפקדו את אחאב הן משום שעבד את הבעל רק מעט, אבל הוא, יהוא, יעבוד את הבעל הרבה והבעל יאות לסייע לו.
נגע הבעל לא פשה
וְעַתָּ֣ה כָל־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֡עַל כָּל־עֹֽבְדָ֣יו וְכָל־כֹּֽהֲנָיו֩ קִרְא֨וּ אֵלַ֜י אִ֣ישׁ אַל־יִפָּקֵ֗ד כִּי֩ זֶ֨בַח גָּד֥וֹל לִי֙ לַבַּ֔עַל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יִפָּקֵ֖ד לֹ֣א יִֽחְיֶ֑ה וְיֵהוּא֙ עָשָׂ֣ה בְעָקְבָּ֔ה לְמַ֥עַן הַֽאֲבִ֖יד אֶת־עֹֽבְדֵ֥י הַבָּֽעַל׃
וַיֹּ֣אמֶר יֵה֗וּא קַדְּשׁ֧וּ עֲצָרָ֛ה לַבַּ֖עַל וַיִּקְרָֽאוּ׃
וַיִּשְׁלַ֤ח יֵהוּא֙ בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל־עֹֽבְדֵ֣י הַבַּ֔עַל וְלֹֽא־נִשְׁאַ֥ר אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בָ֑א וַיָּבֹ֨אוּ֙ בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיִּמָּלֵ֥א בֵית־הַבַּ֖עַל פֶּ֥ה לָפֶֽה׃
(מלכים ב י יט-כא)
מכאן רואים שאף בזמן השיא של נגע פולחן הבעל בישראל, הוא לא התפשט מאוד. שכן כמות העובדים לבעל הייתה מועטת עד כדי כך שהיה ניתן להכניס את כל עובדי הבעל לתוך בית אחד(פרופ' י. קויפמן).
ניתוץ הבעל
מתיאור הכתוב בפרקנו, ניתן לראות איך קיימו ישראל את הלכות איבוד עבודה זרה:
וַיֹּצִ֛אוּ אֶת־מַצְּב֥וֹת בֵּית־הַבַּ֖עַל וַֽיִּשְׂרְפֽוּהָ׃
וַֽיִּתְּצ֔וּ אֵ֖ת מַצְּבַ֣ת הַבָּ֑עַל וַֽיִּתְּצוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל וַיְשִׂמֻ֥הוּ למחראות (לְמֽוֹצָא֖וֹת) עַד־הַיּֽוֹם׃
(מלכים ב י כו-כז)
מה שעשוי מעץ ויש אפשרות להצית - שרפו, ואת הבעל עצמו שהיה מצבת אבן - נתצו.
יהוא ממשיך את חטאי ירבעם
רַ֠ק חֲטָאֵ֞י יָֽרָבְעָ֤ם בֶּן־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶֽחֱטִ֣יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־סָ֥ר יֵה֖וּא מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם עֶגְלֵי֙ הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־אֵ֖ל וַֽאֲשֶׁ֥ר בְּדָֽן׃
וְיֵה֗וּא לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת־יְ-הוָ֥ה אֱ-לֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־לְבָב֑וֹ לֹ֣א סָ֗ר מֵעַל֙ חַטֹּ֣אות יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב י כט,לא)
הכפילות בין שני הפסוקים ניכרת מאוד, ויש לבאר מדוע צוין פעמיים חטא יהוא.
ויש לומר שבאמת חטא ירבעם היה כפול:
א. מניעת עם ישראל מהעלייה לרגל לירושלים(והוא ביטול עשה).
ב. הקרבה מחוץ לבית המקדש(והוא לא תעשה).
בפסוק כ"ט מתואר שיהוא המשיך את החטא הראשון של ירבעם, ולכן מודגש שעגלי הזהב בבית אל ובדן, כי באמצעות תחליף זה מנע ירבעם מעם ישראל לעלות לרגל(קהילת יעקב). יהוא המשיך את חטאת ירבעם הזו משום שחשש שהמלכות תשוב לבית יהודה, וכפי שחשש ירבעם בעצמו(רש"י מלכים ב י כט). לכן כאשר מוזכרות חטאות יהורם בן אחאב(מלכים ג ג) אינה מצויינת נקודה זו, מפני שאצל יהורם לא קינן החשש הנ"ל.
בפסוק ל"א מתואר שיהוא המשיך את החטא השני של ירבעם, ההקרבה בבמות. ולגבי חטא זה של הקרבה בבמות כתב הרב קמינצקי שה'לא תעשה' שיש כאן הוא אביזרייהו(נספח) של עבודה זרה. לכן מצויין שיהוא "לֹ֥א שָׁמַ֛ר לָלֶ֛כֶת בְּתֽוֹרַת־יְ-הוָ֥ה אֱ-לֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל", והיינו חטא שקרוב לעבודה זרה. אם כן, גם בחטא זה היה נגוע יהוא(למרות שאת הבעל לא עבד).
יהוא מקיים נבואות ששמע
וַיֹּ֨אמֶר יְ-הוָ֜ה אֶל־יֵה֗וּא יַ֤עַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹ֨תָ֙ לַֽעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י עָשִׂ֖יתָ לְבֵ֣ית אַחְאָ֑ב בְּנֵ֣י רְבִעִ֔ים יֵֽשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב י ל)
יהוא זוכה לתגמול על שקיים דברי ה' מאת נביאיו. וקשה מדוע קיום הדברים נזקף ליהוא כזכות. הרי אדם שנצטווה על ידי נביא חייב לבצע את דבריו, ואם לא, נחשב כמוותר או עובר על דברי הנביא ועוונו גדול. והרי יהוא נצטווה בפירוש על ידי נערו של אלישע: "וַיֵּ֧לֶךְ הַנַּ֛עַר... הַנָּבִ֖יא... וַיֹּ֕אמֶר... כֹּֽה־אָמַ֤ר יְ-הוָה֙ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל... וְהִ֨כִּיתָ֔ה אֶת־בֵּ֥ית אַחְאָ֖ב אֲדֹנֶ֑יךָ"(מלכים ב ט ד-ז), אם כן מה השבח הגדול ליהוא?
והיה אפשר לומר כדברי הרמב"ן:
...כאשר תצא הגזירה על פי נביא, ...אם שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו כנגזר... יש לו זכות בו, כאשר אמר ביהוא: "יַ֤עַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹ֨תָ֙ לַֽעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י עָשִׂ֖יתָ לְבֵ֣ית אַחְאָ֑ב בְּנֵ֣י רְבִעִ֔ים יֵֽשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃"(מלכים ב י ל).
(רמב"ן בראשית טו יד)
אבל קשה, שכן הרמב"ן כותב שהזכות היא על מצב שבו אדם "שמע אותה ורצה לעשות רצון בוראו", והרי יהוא צווה ישירות, ומה שייך לומר שיש לו זכות במה שעשה את המחוייב עליו מפי הנביא?
אך כשנעמיק להתבונן נראה שהרמב"ן לא בכדי הוכיח מיהוא, שכן יהוא ביצע גם נבואות ששמע עליהן ולא צווה מפורשות:
א. כאשר יהוא הורג את יהורם: "וַיֹּ֗אמֶר אֶל־בִּדְקַר֙ שָֽׁלִשֹׁ֔ה שָׂ֚א הַשְׁלִכֵ֔הוּ בְּחֶלְקַ֕ת שְׂדֵ֖ה נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֑י כִּֽי־זְכֹ֞ר אֲנִ֣י וָאַ֗תָּה אֵ֣ת רֹֽכְבִ֤ים צְמָדִים֙ אַֽחֲרֵי֙ אַחְאָ֣ב אָבִ֔יו וַֽי-הוָה֙ נָשָׂ֣א עָלָ֔יו אֶת־הַמַּשָּׂ֖א הַזֶּֽה׃ אִם־לֹ֡א אֶת־דְּמֵ֣י נָבוֹת֩ וְאֶת־דְּמֵ֨י בָנָ֜יו רָאִ֤יתִי אֶ֨מֶשׁ֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה וְשִׁלַּמְתִּ֥י לְךָ֛ בַּחֶלְקָ֥ה הַזֹּ֖את נְאֻם־יְ-הוָ֑ה וְעַתָּ֗ה שָׂ֧א הַשְׁלִכֵ֛הוּ בַּחֶלְקָ֖ה כִּדְבַ֥ר יְ-הוָֽה׃"(מלכים ב ט כה-כו). ויש לומר ש"דבר ה'" שיהוא מתכוון אליו הוא נבואת אליהו: "וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְ-הוָ֔ה אֶל־אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃ ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב... וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ... בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָֽקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת־דָּֽמְךָ֖ גַּם־אָֽתָּה׃"(מלכים א כא כה-כו). והרי נבואה זו לא הייתה ציווי על יהוא, אלא ששמע אודותיה ורצה לעשות רצון בוראו.
ב. כאשר יהוא הורג את בית אחאב: "וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־כָּל־הָעָ֔ם... דְּע֣וּ אֵפ֗וֹא כִּי֩ לֹ֨א יִפֹּ֜ל מִדְּבַ֤ר יְ-הוָה֙ אַ֔רְצָה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְ-הוָ֖ה עַל־בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וַֽי-הוָ֣ה עָשָׂ֔ה אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עַבְדּ֥וֹ אֵֽלִיָּֽהוּ׃"(מלכים ב י ט-י). גם כאן אין מדובר בציווי הנבואי מפי נער אלישע, אלא בנבואה ששמע יהוא מאליהו הנביא.
ג. כאשר יהוא הורג את איזבל: "וַיֹּ֨אמֶר֙ דְּבַר־יְ-הוָ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹֽאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת־בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל׃"(מלכים ב ט לו). גם כאן אין מדובר בציווי הנבואי מפי נער אלישע, אלא בנבואה ששמע יהוא מאליהו הנביא. ואמנם גם נער אלישע הנביא הזכיר זאת: "וְאֶת־אִיזֶ֜בֶל יֹֽאכְל֧וּ הַכְּלָבִ֛ים בְּחֵ֥לֶק יִזְרְעֶ֖אל וְאֵ֣ין קֹבֵ֑ר", אך יש לומר שאמר זאת בלשון נסתר, "יֹֽאכְל֧וּ", ולא ציוה במפורש את יהוא לעשות כן.
ד. הוקרת ה' ליהוא מבוטאת: "וַיֹּ֨אמֶר יְ-הוָ֜ה אֶל־יֵה֗וּא יַ֤עַן אֲשֶׁר־הֱטִיבֹ֨תָ֙ לַֽעֲשׂ֤וֹת הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינַ֔י כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבִ֔י", והיינו שיהוא עשה את רצון ה' הכללי שהבין מנבואות אליהו, והשבח הוא לא על מה שהוטל עליו לעשות בשליחות נערו של אלישע הנביא, שאם כן היה צריך להיות כתוב משהו בסגנון של 'ויאמר ה'... יען אשר עשית אשר ציויתיך', ולא נכתב כן אלא שעשה הישר בעיני ה' ובלבבו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
