בראשית פרק ג מתאר הנביא חטאים חמורים וחברה מושחתת מאד. אך מברר הנביא שתמונה זו אינה מהותית לעם, אלא רק מעטפת שקר של מנהיגים גאוותנים. אולם בפרק א תיאר הנביא שכל החברה מחוברת ומושפעת מהרשעים וכולה חייבת כיליון? נראה שהשנוי נעוץ במעשיו הגדולים של יאשיהו. פרק א נאמר בתקופה הראשונה של מלכותו, לפני שהתחיל לבער את מוקדי העבודה זרה. אז החוטאים יצרו מצב שחייב עונש חמור ונחרץ כדי לעקור את החטא - בדיוק כמצב הגויים. לאחר שיאשיהו עקר והשמיד את מוקדי החטא, מצטמצם העונש החמור של יום השם לגויים בלבד כמתואר בפרק ב. גם אם נשארו חוטאים וחטאים לאחר כל השתדלותו של יאשיהו המלך להחזיר את כל העם בחשובה, גם אם חוטאים אלו הופכים להיות המנהיגים כמו שקרה לאחר מות יאשיהו, והם מחייבים את גזירת החורבן, אין בכוחם לטמא את הכול. הם אינם יכולים להביא את ישראל למצב המתואר בפרק א. מצד אחד, מנהיגים אלו מחייבים במעשיהם את חורבן הממלכה. אך מצד שני, מברר הנביא, הם אינם אלא מעטפת של גאווה החונקת את הטוב בעם. יבוא החורבן ויסיר את המעטפת המכוערת ותתגלה צדקתם וישרותם של עם ישראל הטבעי והבריא.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.