מהו תפקידו של סיפור נחלתה של עכסה? איזה אפיק של מנהיגות היא מחדשת בדור השופטים, וכיצד מנהיגותה משתלבת...
הנביאה הדגולה, המנהיגה ומרוממת את רוח האומה בעת שפל לאומי, ומלמדת כיצד רוחניות גדולה מפעילה כוחות מדינה...
בשיעור זה נעקוב אחרי מלחמת דבורה וברק מול סיסרא במאבק שבין הישראליות והכנעניות
יש להבין כל שופט על רקע השבט שממנו הוא בא. בשיעור זה נעסוק במהותו של שבט מנשה בכלל, ונבין את גדעון על רקע...
יפתח הגלעדי בעל ייחוס לא מכבד. מתלקטים סביבו עבריינים ופחותי החברה. נודר נדר מוטעה והזוי. בעקבות פקודתו...
מנזירות קצובה הנאמרת בתורה לנזירות עולם המתגלה בשמשון. וכן - הלימוד של חז"ל משמשון שגם שמואל היה נזיר עולם.
שמשון מהווה חידה גדולה - בתוך פרקי שיפוטו את ישראל מופיעות דרכי התנהגות בלתי שגרתיות.
בשיעור נלמד על דמותו של שופט מופלא, שמשון, שבדרכו המיוחדת מוביל את עם ישראל למלחמה בפלישתים, ומנחיל לדורות את...
על פי הפשט מצטייר כהרפתקן מחפש צרות ואקשן ללא אחריות. פועל לבד. נכנס למקומות מפוקפקים ומתרועע עם גויות- כל זה...
מהי פילגש? מהי היה העונש המגיע לבני הבליעל? מה הייתה הסמכות של השבטים להילחם בבנימין? מדוע האורים ותומים...
זווית מבט חדשה ומפתיעה על מעשה פילגש בגבעה - כיצד שבט בנימין עבר מהפך לטובה בפרשה זו? ומהו סוד איטרות היד של...
אחרי הסתלקותו של משה רבנו יהושע מתבקש להנחיל את הארץ. אתגר חדש לדור חדש. מהר מאוד המציאות הולכת ומסתבכת...
בימים ההם אין מלך בישראל הוא המוטו החוזר בסוף ספר שופטים כהכנה לקראת ספר שמואל. מהו הרקע למוטו זה ומה...
בשיעור נלמד על תקופת השופטים, תקופת מעבר בין יהושע למלכים, הקשיים וההתמודדויות, ובניית עם ישראל מתוכם, תוך...
דמותו של יפתח והסיפור המורכב של הריגת ביתו מבררת באופן כללי את מושג התשובה בספר שופטים
סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
---|---|---|---|---|---|
סדרה |
שיעורים בספר שופטים |
הרב חננאל אתרוג | 44 שיעורים |
|
|
סדרה |
שיעורים בספר שופטים על פי ה'לב אהרון' |
הרב אריק אוריאל | 72 שיעורים |
|
|
סדרה |
ספר שופטים |
הרב טוביה לפשיץ | 11 שיעורים |
|
|
סדרה |
שיעורים על התנ"ך - שופטים |
הרב יצחק בן שחר | 16 שיעורים |
|
|
סדרה |
שיעורים על ספר שופטים |
הרב אליעזר קשתיאל | 15 שיעורים |
|
|
סדרה |
בימי שפוט השופטים |
הרב דני סטיסקין | 18 שיעורים |
|
|
סדרה |
ספר שופטים כלל ופרט |
הרב יואב אוריאל | 36 שיעורים |
|
|
סדרה |
שיעורים קצרים - קריאה וביאור ספר שופטים |
הרב חנניה מלכה | 38 שיעורים |
|
|
סדרה |
קריאה וביאור בקצרה של ספר שופטים |
הרב יונדב זר | 23 שיעורים |
|
|
סדרה |
שופטים - מוקלט | אשכנזי |
מערכת בני ציון | 21 שיעורים |
|
|
סדרה |
שופטים - מוקלט | ללא טעמים |
הרב דן בארי | 21 שיעורים |
|
|
שיעור |
עתניאל ועכסה - מנהיגות משלימהמהו תפקידו של סיפור נחלתה של עכסה? איזה אפיק של... |
הרב אלישב אביחיל | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
דבורה הנביאה - הנהגה אידאליתהנביאה הדגולה, המנהיגה ומרוממת את רוח האומה בעת... |
הרב אלישב אביחיל | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
נצחון ישראל על הכנעניותבשיעור זה נעקוב אחרי מלחמת דבורה וברק מול סיסרא... |
הרב חגי לונדין | כ-70 דק' | ||
שיעור |
דמותו של גדעוןיש להבין כל שופט על רקע השבט שממנו הוא בא. בשיעור... |
הרב אליעזר קשתיאל | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
ה' עמך גיבור החיל |
הרב אלישע וישליצקי | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
יפתח הגלעדייפתח הגלעדי בעל ייחוס לא מכבד. מתלקטים סביבו... |
הרב אילן אלפונטה | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
בת יפתח והמלוכה בישראלהאם המלכות בישראל היא פתרון תוכני או טכני? | |
הרב חננאל אתרוג | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
תולע בן פואהמיהו ומהו תפקידו ושליחותו של השופט תולע בן פואה? |... |
הרב חננאל אתרוג | כ-70 דק' | ||
שיעור |
מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזיריםמנזירות קצובה הנאמרת בתורה לנזירות עולם המתגלה... |
הרב יוסף אטון | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
לדמותו של שמשוןשמשון מהווה חידה גדולה - בתוך פרקי שיפוטו את ישראל... |
הרב קלמן בר | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
שמשון משיח ה'מעקב אחר גדולתו של שמשון במעשים שונים שלו, ובדברי... |
הרב חגי לונדין | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
דמותו המופלאה של שמשוןבשיעור נלמד על דמותו של שופט מופלא, שמשון, שבדרכו... |
הרב חגי לונדין | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
דמותו הפלאית של שמשוןעל פי הפשט מצטייר כהרפתקן מחפש צרות ואקשן ללא... |
הרב אילן אלפונטה | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
היעוד הנשגב של שמשוןמה היה קורה לו היה מתממש היעוד של שמשון ומה קרה... |
הרב יואב אוריאל | כ-70 דק' | ||
שיעור |
פילגש בגבעהמהי פילגש? מהי היה העונש המגיע לבני הבליעל? מה... |
הרב יעקב אריאל | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
פילגש בגבעה - לידה חדשהזווית מבט חדשה ומפתיעה על מעשה פילגש בגבעה - כיצד... |
הרב יואב אוריאל | כ-70 דק' | ||
שיעור |
מבט מעמיק על ספר שופטיםאחרי הסתלקותו של משה רבנו יהושע מתבקש להנחיל את... |
הרב מיכאל טוביאנו | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
"ויהי בימי שפוט השופטים"מה בין ספר שופטים למגילת רות? | השיעור מיועד... |
הרבנית דנה סליי (לנשים) | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
"בימים ההם אין מלך בישראל"בימים ההם אין מלך בישראל הוא המוטו החוזר בסוף ספר... |
הרב יעקב אריאל | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
שלבי המעבר בספר שופטיםבשיעור נלמד על תקופת השופטים, תקופת מעבר בין יהושע... |
הרב יחזקאל כהן | כ - 70 דק' | ||
שיעור |
התשובה בספר שופטיםדמותו של יפתח והסיפור המורכב של הריגת ביתו מבררת... |
הרב דני סטיסקין | כ-70 דק' |
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
"אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט" (סוכה כז, ע"ב). מימרא זו של התנא רבי אליעזר תעמוד במוקד פרק זה. נבדוק מאיזה שבט יצא כל שופט? האם ישנן דעות שנקטו שמשבט מסוים לא יצא שופט? ואם כן – מדוע 'קופח' שבט זה?
נעמוד תחילה (בסעיפים א-ד) על שיטת רש"י, ועל שיטת המדרש תדשא המובאת בילק"ש. נבחן (בסעיף ה) האם ניתן להתאים בין שיטת הילק"ש ובין דברי ר' אליעזר. לאחר מכן (בסעיפים ו-יא) נעלה הצעה מחודשת לביאור הענין, נדון (בסעיף יא) בהצעתו המחודשת של הרב שנדורפי, נסביר (בסעיף יב) את ההשלכות שיש לפרק זה על הבנת ספר שופטים כולו, ונבאר (בסעיף יג) מדוע שבטים מסויימים "הופלו לרעה". בסיום הפרק (בסעיף יד) נעבור על כל אחד מהשופטים ונסכם מאיזה שבט הוא יצא, לפי דברי הראשונים והאחרונים, ולפי השיטות השונות שהובאו בפרק זה.
למתקשים לקרוא את הפרק בשלימותו, מפאת אריכותו הרבה, מומלץ מאוד לעיין לכל הפחות בסעיף ו' ובסעיף יד, בהם מצויים עיקרי הדברים.
בתוספתא (סוכה פ"א, ה"ט) הנזכרת בגמ' במסכת סוכה (כז, ע"ב), מובאת מימרא של התנא רבי אליעזר:
"אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט".
רש"י במקום כתב:
"שלא העמיד שופט – מושיע את ישראל, אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך. יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה - הרי מבני רחל. שמשון מדן, ברק מקדש נפתלי - הרי מבני בלהה. אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולוני מזבולון. אלו מפורשים, אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש".
חלק גדול מהרשימה שמביא רש"י הם שופטים ששם שבטם מפורש במקרא: יהושע בן נון שהיה מאפרים (במדבר יג, ח), אהוד שהיה מבנימין (שופטים ג, טו), גדעון שהיה ממנשה (שופטים ו, טו), תולע שהיה מיששכר (שופטים י, א), אלון שהיה מזבולון (שופטים יב, יא), שמשון שהיה מדן (שופטים יג, ב), עלי שהיה מלוי (שמואל א, א, ג)[2].
רש"י מוסיף שני זיהויים שאינם מפורשים במקרא: ברק שהיה מנפתלי, שהרי התגורר "בקדש נפתלי"[3] (שופטים ד, ה), ואבצן שהיה מיהודה, שהרי 'אבצן זה בועז'[4].
רש"י מסיים וכותב: "אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש". מסתבר שכוונת רש"י היא שמשבטים אלו - ראובן, שמעון, גד, ואשר - יצאו לפחות ארבעה מבין חמשת השופטים שלא ידוע מאיזה שבט הם (עתניאל, שמגר, יאיר, יפתח, עבדון).
בילק"ש (שופטים, רמז מב) מובאים דברי ה'מדרש תדשא':
"מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות. עתניאל בן קנז משבט יהודה, אהוד משבט בנימין, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר, יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד, אבצן מבית לחם יהודה, אלון משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים, ומיהודה מלכים, ומאפרים ירבעם, וממנשה יהוא בן נמשי, אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות".
בנוסף לשופטים שמפורש במקרא מה היה שבטם, אותם הזכרנו לעיל, מוסיף המדרש תדשא את הזיהויים הבאים: עתניאל מיהודה, ברק ודבורה "מאפרים ומקדש נפתלי", יאיר ממנשה, יפתח ממנשה, אבצן מיהודה, עבדון מאפרים[5]. בסעיף י"ד נביא כמה מפרשים שהביאו את דברי המדרש, או פסעו באותה הדרך[6].
ברור שזיהויים אלו שהובאו בילק"ש מתבססים בעיקר על מקום מגוריו של כל שופט: דבורה ישבה "בהר אפרים" (שופטים ד, ה), ברק היה "מקדש נפתלי" (שופטים ד, ו), יאיר כונה "יאיר הגלעדי" והיו לו חוות "בארץ הגלעד" (שופטים י, ג-ד), שהיא בנחלת מנשה (במדבר לב, מ). יפתח כונה אף הוא "יפתח הגלעדי" (שופטים יא, א), והגלעד היה כאמור בנחלת מנשה. עבדון כונה "עבדון הפרעתוני" ונקבר "בפרעתון בארץ אפרים" (שופטים יב, טו). מסתבר שזיהוי שבטו של עתניאל מתבסס על כך שעתניאל היה אחיו הצעיר של כלב בן יפונה (שופטים א, יג) שהיה משבט יהודה (במדבר יג, ו), ומסתבר שהם היו אחים מאותו האב. כמו כן עתניאל השתתף בכיבוש נחלת שבט יהודה (שופטים א, יג), ומסתבר לפיכך שהיה שייך לשבט זה[7].
לפי דברי הילק"ש יוצא שהשופטים שנזכרו בספר שופטים אינם מראובן, שמעון, גד, אשר, ולוי[8]. יש להבין מדוע לא יצאו שופטים מהשבטים הללו? [כעין זה יש להבין מדוע, לפי כל השיטות, אצל השופטים שיצאו מהשבטים הללו 'נעלם' שם השבט שלהם, ולא נזכר בכתובים?]. בהמשך הפרק (סעיף יג) נעסוק בכך.
רש"י כותב שברק הוא מנפתלי. זיהוי זה מוכח רק לפי מקום מגוריו של ברק, ולפיכך יש להבין מדוע רש"י לא הוכיח באותו האופן שיאיר ויפתח הם ממנשה, ועבדון הוא מאפרים, כפי שעשה הילק"ש?![9]
נראה לומר שרש"י נמנע מלפסוע בדרך זו, משום שאם נניח שיאיר ויפתח הם ממנשה, ועבדון מאפרים, לא יוותרו שופטים עבור שבטי ראובן גד ואשר, וזאת בניגוד לדברי רבי אליעזר שאמר ש"אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט". שו"ר שהגאון ר' יצחק (בן הגר"ח) פלאג'י, בעל ה'יפה ללב', הביא קושיא זאת, ונשאר בצ"ע על שיטת הילק"ש[10]. מכח קושיא זו דחה הגאון ר' דוד פארדו, בעל ה'חסדי דוד' (על התוספתא סוכה), את דברי המהרש"א[11] שנקט שיפתח ויאיר היו משבט מנשה (דברי הילק"ש לא היו מוכרים ל'חסדי דוד').
החסדי דוד הוסיף שלא ניתן לזהות את שבטו של השופט לפי מקום מגוריו, שהרי מצאנו בפסוק על השופט תולע: "איש יששכר, והוא יושב בשמיר בהר אפרים" (שופטים י, א). מכך עולה שלעיתים שופט התגורר מחוץ לנחלת השבט שלו, ואם כן, מקומו של שופט אינו מוכיח מה היה שבטו[12]. נראה ש'היפה ללב' לא הביא זאת משום שיש מקום לדון בכך (כמובא בהערה[13]).
אלא שכעת יש להבין מדוע לגבי ברק כתב רש"י שהוא מנפתלי, כפי שמוכח ממקום מגוריו, אך לגבי יאיר יפתח ועבדון לא למד רש"י ממקום מגוריהם על זיהוי שבטם?! [יש להוסיף שמקום מגוריהם של יפתח ועבדון מצביע על זיהוים השבטי באופן חזק יותר, שהרי הם גם נקברו באותו המקום, ובדר"כ אדם נקבר בנחלתו. לעומת זאת לא נזכר שברק נקבר בקדש נפתלי].
ייתכן ליישב את שיטת רש"י באופן הבא: יש חילוק בין ברק ובין יאיר יפתח ועבדון. אין שופט עליו נאמר במקרא שהוא משבט נפתלי, ולכן אין סיבה להימנע מלומר שברק הוא מנפתלי. לעומת זאת, משבטי מנשה ואפרים יש שופטים (גדעון ממנשה, ויהושע ודבורה מאפרים), ולכן לא ייתכן לומר שיאיר יפתח ועבדון הם ממנשה ואפרים, בהתאם למקום מגוריהם, שהרי אז יוותרו שבטים שאין שופט שיצא מהם.
הסבר זה אינו מספק: הרי סוף סוף אם מקום מגוריו של שופט אינו מלמד על שבטו, כפי שמצאנו אצל יאיר יפתח ועבדון, אם כן כיצד ניתן להוכיח ממקום מגוריו של ברק שהוא משבט נפתלי?! בהמשך נבאר זאת (ראה להלן סעיף ז', ובהערה שם).
הבאנו לעיל שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' תמהו על השיטה המזהה את השופטים לפי מקום מגוריהם, משום שהיא מנוגדת לדברי ר' אליעזר, שאמר שמכל שבט יצא שופט. יש לציין שלכאורה סתירה זו קיימת אף בתוך דברי הילק"ש עצמו, שהרי הוא פותח בכך ש"מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם", אך אח"כ הוא מזהה את כל השופטים, ולפי זיהויו אין שופט שיצא מראובן גד ואשר[14].
בסעיף זה נציע כמה הסברים כיצד דברי הילק"ש יתאימו עם דברי ר' אליעזר. לאחר כל הסבר נבאר מה הדוחק שיש בו, שכנראה בגללו ה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' מיאנו לקבלו.
תירוץ ראשון – הר"י אברבנאל (בהקדמתו לשופטים, עמ' צו) תירץ שכיוון שמבואר בגמ' שר' אליעזר אמר מימרא זו כדי להשתמט מלהשיב בענין אחר, לכן ייתכן לומר ש"לא היה מאמרו על הדיוק... והיתה גזירתו על הרוב". כלומר – באמת יש שבטים בודדים מהם לא יצא שופט, ודברי ר' אליעזר נאמרו באופן כללי בלבד.
הדוחק בתירוץ הראשון: מסתבר שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' מיאנו בהסבר זה, משום הדוחק שיש בו, שהרי הוא מנוגד ללשונו של ר"א "אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט"[15].
נראה שהאברבנאל הרגיש בדוחק שיש בתירוץ זה ולכן מיד בהמשך דבריו מציע האברבנאל ש"היה מקובל אצל רבי אליעזר שהיו שמגר ויפתח ועבדון מהשבטים ההם שלא מצאנו מהם שופטים... עם היותם דרים בארצות לא להם". כלומר: לפי הפשט מקום מגוריו של השופט מצביע על שבטו, אולם לחז"ל היתה 'קבלה' ומסורת אחרת, ולפיה שופטים אלו לא התגוררו בנחלת השבט שלהם. לפי"ז יוצא שאכן איננו יודעים מאיזה שבטים יצאו יפתח ועבדון וכו', ודלא כשיטת הילק"ש.
תירוץ שני – לאחר דבריו המובאים לעיל, מציין האברבנאל ש"כפי פשוטו" מקום מגורי השופט מלמד מה היה שבטו, והתירוץ "הקרוב אלי" הוא שכאשר ר' אליעזר אמר שמכל שבט היה 'שופט' אין כוונתו לשופטים הנזכרים בספר שופטים אלא ל"שופטים אשר היו בלשכת הגזית עם הסנהדרין" וכו'.
הדוחק בתירוץ השני: מסתבר שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' מיאנו בהסבר זה, משום שפשט דברי ר' אליעזר, ע"פ לשונו וע"פ הקשר דבריו, מכוונים ל'שופטים' שבספר שופטים. [בנוסף – אין ראיה שהיו שופטים בלשכת הגזית משבטי ראובן גד ואשר. ניתן אמנם להשיב על כך ולטעון שלר' אליעזר היתה קבלה ומסורת שהיה שופט מכל שבט, ומכך מוכרח שהיו שופטים בלשכת הגזית משבטים אלו. מ"מ ייתכן שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' סברו שעדיף להימנע מלהניח שדברי ר"א מבוססים על מסורת. העירו לי שר' אליעזר היה חי בזמן המקדש, וייתכן לפיכך שהוא ראה בעיניו שופטים בלשכת הגזית משבטים אלו].
תירוץ שלישי - הנצי"ב (מרומי שדה, סוכה) הביא תירוץ אחר, ולפיו היו שופטים נוספים ששפטו במהלך תקופת השופטים שלא נתפרשו בספר, ומהם היו השופטים שיצאו משבטי ראובן שמעון גד ואשר.
הדוחק בתירוץ השלישי: מסתבר שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' מיאנו בהסבר זה, משום שפשט דברי ר' אליעזר, ע"פ לשונו וע"פ הקשר דבריו, מכוונים ל'שופטים' שנזכרים בספר שופטים. [בנוסף – לפי הנצי"ב, אין ראיה שהיו בין השופטים הנוספים שופטים משבטי ראובן גד ואשר, וראה לעיל מה שהערנו על זה]. בנוסף - אם אכן היו שופטים נוספים, מדוע אין לכך רמז במקרא ובדברי חז"ל?! אם שמגר נזכר בספר למרות ששפט בתוך ימיו של שופט אחר ושפט במשך פחות משנה (ראה עליו להלן בסעיף ח'), מדוע לא יזכרו בו גם השופטים הנוספים?! הנצי"ב יסביר אולי ששופטים אלו לא הוזכרו משום שאין לכך נפק"מ לדורות, אך ה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' הבינו אולי לעומתו שהיה ראוי להזכירם.
תירוץ רביעי: ניתן להציע תירוץ נוסף ע"פ דברי היעב"ץ שכתב בהגהותיו לסוכה שמה שאמר ר' אליעזר 'אין לך כל שבט ושבט שלא יצא ממנו שופט', כלול בזה אף השבט ממנו יצאה אמו של השופט.
הדוחק בתירוץ הרביעי: מסתבר שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' מיאנו בהסבר זה, משום שדברי היעב"ץ מחודשים, וראה במקורות שהביא. [בנוסף - אין ראיה שהיה בין השופטים מי שאמו היתה משבטי ראובן גד ואשר, וראה מה שהערנו בזה לעיל].
תירוץ חמישי – לענ"ד היה מקום להעלות אפשרות נוספת לביאור שיטת הילק"ש, וזאת ע"פ דברי הפסיקתא דרב כהנא[16]: "אחד עשר שבטים בירך משה.. לא ברך שבטו של שמעון... ובשביל שלא בירכו לא העמיד שופט. והכתיב 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'?! אמר רבי יודן: לית מלכות של שבעה ימים כלום". הפסיקתא מבין שהמלך זמרי היה משבט שמעון (בהמשך נבאר מה המקור לכך), ולכן תמה המדרש מדוע אמרו שמשמעון לא יצא שופט. הוא מתרץ שזמרי מלך למשך מספר ימים מזערי, ולכן אינו נחשב מלך ושופט. מדברי הפסיקתא עולה שגם מלכי ישראל כלולים בין ה'שופטים' שעמדו מכל שבט, וכך הבין היפה עיניים למסכת סוכה מדברי הפסיקתא[17]. לפי זה ייתכן לומר שכמה ממלכי ישראל היו משבטי ראובן גד ואשר.
שוב מצאתי דברים שכתב הרשב"א[18], מהם ניתן אולי להסיק שגם הוא הבין כך: "דע שכל שבטי ישראל לא נעדר אחד מהם שלא עמד ממנו מושל בישראל, שופט או מלך, לאחר שנכנסו לארץ..."[19]. שו"ר שכעין זה תירץ אחד מגדולי הראשונים, ר"י בן קלונימוס, שדבריו יובאו בתירוץ השישי.
הדוחק בתירוץ החמישי: מסתבר שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' מיאנו בהסבר זה, משום שלהבנתם המושג 'שופט' אינו זהה למושג 'מלך', ולכן דחוק לומר שמלכי ישראל כלולים בדברי רבי אליעזר. אף מלשון ר' אליעזר עצמו נראה שיש חלוקה בין שני המושגים, שהרי כך היא לשונו בהמשך דבריו: "אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים. שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים". כך גם עולה מלשון הילק"ש: "מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך... שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך", וכו'. הגב' רבקה דוידוביץ העירה[20] שגם מההקשר של דברי ר"א לא משמע ש'שופט' הוא מלך. [בנוסף, אם הכוונה היא למלכים ממש, כפי שמשמע מהרשב"א, הרי שיש בכך קושי נוסף, משום שאין ראיה לכך שהיו מלכים בישראל משבטי ראובן ואשר, וראה מה שהערנו לעיל על כך[21]].
אף שלעיל הבאנו ראיה לתירוץ זה מדברי הפסיקתא, יתכן שלדעת ה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' אין מדברי הפסיקתא ראיה לתירוץ שהבאנו, משום שניתן לבארם באופן אחר שיבואר כעת. בפסיקתא מובא: "אחד עשר שבטים בירך משה... לא ברך שבטו של שמעון... ובשביל שלא בירכו לא העמיד שופט. והכתיב 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'?! אמר רבי יודן: לית מלכות של שבעה ימים כלום". גרסא שונה במקצת מובאת במדרש תהילים (שוחר טוב, מזמור צ, ג): "אחד עשר שבטים בירך... לא בירך לשבט שמעון... אמר ר' יודן: לא הועמד שופט משמעון. כיוצא בדבר אתה אומר 'ואחריו היה שמגר בן ענת'. לא הועמד מלך, כיוצא בדבר אתה אומר 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'...". מהפסיקתא עולה לכאורה שהמלך 'זמרי' היה משמעון, וצריך לומר שהיתה מסורת שזמרי המלך היה מבני בניו של 'זמרי בן סלוא' נשיא שמעון, או שהמדרש למד זאת באופן אחר[22]. אולם, יש מקום לומר שה'חסדי דוד 'וה'יפה ללב' ביארו את דברי הפסיקתא באופן הבא: בפסיקתא מובא שמשמעון לא היה שופט, וכוונת הדברים היא שהשופט שמגר יצא משמעון אך הוא אינו נחשב 'שופט' כיון ששפט זמן קצר ביותר[23] (נרחיב בכך להלן בסעיף ח'). זו גם כוונת השוחר טוב שהאריך מעט יותר והוסיף להזכיר את שמגר. אחר כך מוזכר זמרי, כדי ללמד שכשם שזמרי אינו נחשב מלך משום שלא מלך יותר מ-7 ימים, כך גם שמגר אינו נחשב 'שופט', אע"פ ששפט בפועל, מכיוון שלא היה לו זמן בו הוא שפט לבדו. לפי ביאור זה בפסיקתא יוצא ששמגר היה משמעון, זמרי המלך לא היה משמעון, ומלכי ישראל אינם נכללים בחשבון ה'שופטים' שיצאו מכל שבט[24].
תירוץ שישי: שוב זיכני השי"ת למצוא פנינה נפלאה, מדברי הראשונים כמלאכים, בדברי ר"י בן קלונימוס, רבו של הרוקח[25], שהביא את דברי הילק"ש, והקשה שלפי המדרש "יש לתמוה, והלא אשר גד וראובן לא העמידו שופטים?! ונראה לי ודאי לא מצינו שהעמידו שופטים... מכל מקום מצינו בדברי הימים כי בארי, אבי הושע בן בארי, ראש לראובני[26], וכן בני גד אשר באו לדוד, הגדול לאלף והקטן למאה ויהיו שרים בצבא[27], ואבנר[28] אשר הוא אבי ברזית[29] בת איתי[30], ומונה בדברי הימים ראשים לשרים גדולים. אבל שבט שמעון אינו מונה כלל לשררה[31]. אבל מלכים איני יכול למצוא ע"פ המקראות כי אם ירבעם לאפרים, ואחיה בן בעשא ליששכר, מנחם בן גדי לגד, יהוא ובניו למנשה". לפי דברי ר"י בן קלונימוס ה'שופט' שיצא מכל שבט פירושו "בעל שררה", ומסיום דבריו נראה שבכלל זה גם מלך.
הדוחק בתירוץ השישי: ייתכן שה'חסדי דוד' וה'יפה ללב' לא ביארו כך, משום שלדעתם פשט דברי ר' אליעזר, הן מצד הלשון והן מצד ההקשר, מכוון ל'שופט' שנזכר בספר שופטים בתור אדם שהנהיג והושיע את עם ישראל.
עד כה עסקנו בביאור שיטת רש"י, ובביאור שיטת הילק"ש. בחמשת הסעיפים הבאים נעלה אפשרות נוספת לביאור דברי ר' אליעזר. לעת עתה לא מצאתי מקור קדום לביאור זה, ולכן הדברים מוצגים כאן כהצעה בלבד, מתוך תקווה שתלמידי חכמים ידונו בהם, ובעז"ה ימצא להם בית אב בדברי הקדמונים.
בביאור שנציע יש שילוב של שני יתרונות: נזהה את השבט של כל שופט ושופט, ללא יוצא מן הכלל, ובנוסף נמצא שלדברי ר' אליעזר יש ראיה מן הפסוקים.
בטרם נעלה את הצעתנו, נצטרך להקדים כמה הקדמות:
רש"י והילק"ש מנו את השופטים, וחיפשו מאיזה שבט יצא כל שופט. בתוך רשימתם נמנו עלי, ושמואל[32], ורש"י מנה גם את יהושע. אולם, יש מקום לטעון שדמויות אלו אינן כלולות בין ה'שופטים', ומשום כך הם אינן מוזכרות בספר שופטים: ליהושע נתייחד ספר יהושע, ויש שהחשיבוהו כמלך [ולא כשופט][33], ובמקורות רבים מובא שהוא היה נביא[34]. עלי ושמואל נזכרים בספר שמואל, ולדעת רבים הם כלולים בתקופת הנביאים שקיבלו את התורה מן השופטים[35].
מדוע דמויות אלו אינן כלולות בין השופטים? ישנו הבדל מהותי בין יהושע שמואל ועלי לבין השופטים הנזכרים בספר שופטים: בתקופת השופטים עם ישראל מפוצל, וכל שבט עומד בפני עצמו. כשמתרחש שעבוד מתאחדים ישראל, באופן זמני, ויוצאים למלחמה על אויביהם, כשהשופט בראשם. גם בזמני מלחמה בדרך כלל לא התייצבו כל השבטים למלחמה. בכתובים לא נזכרים פעולות של השופט לאחר שהסכנה חולפת[36]. גם בפן הרוחני אחדות ישראל חלשה: המשכן, מקום עבודת ה' כעם, אינו נזכר בספר. סגנון הנהגה שונה קיים אצל יהושע, סגנון שיש בו גוון מסוים של מלוכה: בימי יהושע פועלים ישראל יחד, כעם, כשיהושע בראשם. כל השבטים נלחמים יחד, ופעולותיו של יהושע נזכרות לאורך כל שנות הנהגתו. אצל שמואל, חוזרת אט אט האחדות לעם ישראל, כשלב בעליה לקראת חידוש המלוכה והאחדות. שמואל מנהיג את ישראל לאורך כל ימי חייו, ולא רק בזמני מלחמה. אחדות ישראל המתחדשת בימי שמואל באה לידי ביטוי גם בכך שעבודת ה' המאוחדת סביב המשכן חוזרת בימי שמואל ומתפשטת. שמואל גדל אצל עלי הכהן, הנמצא במשכן. אצל עלי ואצל שמואל יש נסיון לכך שבניהם ימשיכו אותם, כפי שהמלך מוריש את תפקידו לבנו. בפרקים הבאים נאריך יותר בענין זה, אולם לענייננו די בזה[37].
ספר שופטים עוסק דווקא בשופטים שאין בהם 'מלכות' ואחדות, וכולו ספר של פירוד. זהו עניינו של הספר: מדרגת משה רבנו 'איש האלהים' היתה מעבר לטבע, מדרגה ניסית ממנה זכו לינוק דור המדבר 'אוכלי המן'. ספר יהושע עוסק בכיבוש ארץ ישראל, במעבר ממדרגת משה רבנו למדרגת ארץ ישראל, שם המן מפסיק, וההנהגה הטבעית מתחדשת. ספר שמואל עוסק בשלבי הקמת המלוכה והמקדש. ספר שופטים המוצב ביניהם עוסק במצב של פירוד, מצב בו כל שבט מתנהל לבדו. יש בכך צורך והכרח: עם ישראל הוא 'גוי אחד', אולם אחדות זו מורכבת מ-י"ג גוונים שונים ('אחד' בגימטריה 13). לכל שבט יש מהות רוחנית מיוחדת, אותה צריכים ישראל לבטא לפני שיקימו ממלכה מאוחדת[38]. ספר שופטים קודם בהכרח לספר שמואל, שכן לפני בניית המלוכה המאחדת בין השבטים יש צורך שכל שבט יגלה את כוחו המיוחד, ושעם ישראל כולו יזכה לינוק מאותו השפע הייחודי.
אחר הקדמות אלו נוכל להציע מקור לדברי ר' אליעזר: לכשנבחן את השופטים הנזכרים בספר שופטים בלבד, נמצא שמנין השופטים הוא שלש-עשרה, כמנין שבטי ישראל[39]: עתניאל, אהוד, שמגר, דבורה, ברק, גדעון[40], תולע, יאיר, יפתח, אבצן, אילון, עבדון, שמשון. מסתבר לענ"ד שזהו המקור לדברי ר' אליעזר: י"ג השופטים מביאים לידי ביטוי את מהותם של י"ג השבטים. כל שופט הוא משבט אחר, ובשנים בהן הוא מנהיג את ישראל קולט העם את כוחו המיוחד של אותו השבט. רק לאחר שכל השבטים זכו להנהיג את ישראל, ניתן לעבור לשלב הבא – לספר שמואל בו תיבנה מלכות ישראל המצרפת את כל השבטים לעם אחד.
לפי ביאורנו זה יש מקור [סמוי] בכתובים עצמם לדברי ר' אליעזר (ולפי זה אין הכרח לומר שדבריו מבוססים על מסורת, כפי שהניח האברבנאל). בהמשך הפרק (סעיפים ז-י) נוסיף ונבאר כיצד ניתן לזהות מתוך הכתובים מהו שבטו של כל שופט ושופט. ייתכן שלזה כוונת הרשב"א (שהובא לעיל) שכתב: "שכל שבטי ישראל לא נעדר אחד מהם שלא עמד ממנו מושל בישראל, שופט או מלך, לאחר שנכנסו לארץ, כמו שתראה אם תדקדק אחר השופטים שעמדו לישראל"[41].
בסעיפים הבאים נפנה לברר מאיזה שבט יצא כל שופט: מתוך 13 השופטים יש 5 שופטים ששבטם מפורש בפסוקים. אליהם הוסיף רש"י את ברק מ'קדש נפתלי' שיצא מנפתלי, ואת 'אבצן זה בועז' שיצא מיהודה. נותרו לפיכך ששה שופטים שאין בפסוקים מידע מפורש לגביהם – עתניאל, שמגר, דבורה, יפתח, יאיר, ועבדון. יש להתאימם עם ששת השבטים מהם לא מצאנו שופט (בספר שופטים): ראובן, שמעון, לוי, גד, אשר, ואפרים.
לעיל (בסיום סעיף ד') הקשנו על שיטת רש"י: רש"י כתב שאינו יודע מאיזה שבט יצאו יאיר יפתח ועבדון. מכאן שלשיטתו מקום מגוריו של שופט אינו מלמד על שבטו. אם כן, כיצד הוכיח רש"י ממקום מגוריו של ברק שהוא בן שבט נפתלי?!
אולם, המעיין היטב בפסוקים יראה שישנו הבדל גדול בין מקום מגוריו של ברק למקום מגוריהם של יאיר יפתח ועבדון: ברק התגורר ב"קדש נפתלי", כלומר בעיר מסויימת הנקראת 'קדש' שהיתה בנחלת שבט נפתלי[42]. לעומת זאת 'הגלעד', בו התגוררו יאיר ויפתח, כולל שטח נרחב, ואין ראיה ברורה לאיזה שבט הוא שייך: יש אמנם פסוק לפיו הגלעד שייך למנשה (במדבר לב, מ, ודברים ג, טו), ולפי"ז יאיר ויפתח שייכים לשבט זה (וכך אכן סברו כמה חכמים שהובאו בראשית פרק זה), אולם יש פסוקים מהם עולה שחלק מהגלעד ניתן לשבט גד (יהושע יג, כה, וראה שם לא), ופסוק ממנו עולה שחצי מהגלעד ניתן "לראובני ולגדי" (דברים ג, יב, וראה גם יהושע כב, ט, ושם טו), ולפיכך יש מי שסבר שהגלעד התחלק בין שבטי ראובן גד וחצי המנשה, ששכנו בעבר הירדן[43]. מכיון שכך, לא היתה לרש"י ראיה שיאיר ויפתח הם משבט מנשה, שהרי ייתכן שהם התגוררו בנחלת ראובן או גד.
כעין זה יש לומר לגבי השופט עבדון: עבדון התגורר ונקבר בעיר פרעתון שהיתה ב"ארץ אפרים", אולם ייתכן שמקום זה אינו בנחלת שבט אפרים. מדוע? מכמה פסוקים בתנ"ך נראה ששטח "הר אפרים" משתרע על פני נחלתם של כמה שבטים – בנימין, אפרים, ואולי גם יששכר (כנזכר בהערה כאן[44]). ייתכן לומר שכך גם "ארץ אפרים", כוללת את נחלתם של כמה שבטים [אף שמסתבר לחלק בין 'הר אפרים' ל'ארץ אפרים'[45]]. זאת ועוד: בספר יהושע (פרק יז) מתואר כיצד התקשו בני אפרים ומנשה לרשת את נחלתם: בעמקים שבנחלתם ישבו הכנענים, להם היה רכב ברזל, ובהר שבנחלתם קשה היה להם לשבת, משום שהיה מיוער, וקשה להתיישבות: "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד, וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ: אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים, כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם. וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף: לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר, וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד. כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ, כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא". מסתבר ששבט אפרים, שהתקשו להתיישב בנחלתם, התגוררו בנחלותיהם של שבטים אחרים (ראה הערה[46]). בתוך כך התיישבו אנשים משבטים אחרים בהר אפרים, הפנוי מיישוב (ייתכן שמשום כך בני יששכר ישבו בהר אפרים[47]). לכן אין ראיה ברורה לאיזה שבט שייך השופט עבדון[48].
הדרך בה יישבנו את דברי רש"י, תוכל לסייע בידינו להציע זיהוי לשבט ממנו יצאו יאיר יפתח: יאיר ויפתח התגוררו בגלעד, ומכאן שהם שייכים לאחד משבטי עבר הירדן. מכיון ששבט מנשה כבר הוציא מתוכו את גדעון השופט, הרי שיאיר ויפתח הם מראובן או גד. תכונותיו של יפתח, שהיה "גיבור חיל" ויודע מלחמה (שופטים יא, א-ו), כמו גם תכונות נוספות שלו, מצביעות על שייכותו לשבט גד[49], שהי גיבורי חיל מיוחדים[50]. כך אכן משמע מהרמב"ן (בראשית מט, יט):
"גד גדוד יגודנו - ... יאמר כי גדוד יגודנו תמיד, שיהיו לו מלחמות רבות ופשט גדוד עליו בארצו, והוא יגוד אותו על עקיבו, שיתגבר עליו וירדוף אותו והם ישובו על עקב בשתם. שבח אותם בגבורה וניצוח כל הבאים עליהם למלחמה. וזה כענין ברכת משה רבינו בהם 'ברוך מרחיב גד כלביא שכן' (דברים לג, כ), בעבור שירש ארץ רחבת ידים וגדולה מאד והיא בעבר הירדן, היו באים עליהם תמיד גדודי עמון ומואב שכניו הרעים התובעים בנחלה ופושטים עליהם, והוא 'כלביא שכן' על טרפו, מקולם לא יירא ומהמונם לא ייחת. וזה פירוש נאה למדתיו מן הירושלמי שאמרו במסכת סוטה (פ"ח ה"י) 'גד גדוד יגודנו, גייסא אתי מגיסתא והוא מגייס לה', לומר כי הגייס יבא לאסוף חיל ולגייס עליו והוא יגוד עליהם ויביא גדודיו בארצם. ואולי ירמוז הנביא על מלחמת יפתח הגלעדי עם בני עמון, כי בני גד ירשו כל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון, והיו בני עמון תמיד נלחמים באנשי גלעד, והוא כמעט עבר עליהם והכה אותן ואת עריהן מכה גדולה מאד (שופטים יא, לג), והיה הענין ההוא נס גדול..."[51].
מכיון שיפתח הוא מגד, הרי שיאיר הוא בהכרח משבט ראובן – השבט היחיד בגלעד שממנו לא יצא שופט[52].
המקרא אינו מביא מאומה על זהות שבטו של שמגר, וגם מקומו אינו נזכר בכתובים. לכן, אין לנו רמז מאיזה שבט יצא שמגר. אולם, בדברי חז"ל ישנו רמז לכך.
בפסיקתא דרב כהנא[53] מובא:
"אחד עשר שבטים בירך משה.. לא ברך שבטו של שמעון... ובשביל שלא בירכו לא העמיד שופט. והכתיב 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'?! אמר רבי יודן: לית מלכות של שבעה ימים כלום".
גירסה שונה במקצת מובאת במדרש תהילים[54]:
"אחד עשר שבטים בירך (משה)... ולמה לא בירך לשבט שמעון? לפי שהיה לבו עליו, וזכר מה שנעשה בשיטים... אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אף על פי כן טפלו עם שבט יהודה, שנאמר 'מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון [...כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם]' (יהושע יט, א, ושם ט)... אמר ר' יודן: לא הועמד שופט משמעון, כיוצא בדבר אתה אומר 'ואחריו היה שמגר בן ענת'. לא הועמד מלך, כיוצא בדבר אתה אומר 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'...".
מדברי המדרש משמע ששמגר היה משבט שמעון (וכן הבין הרד"ל על רות רבה א, א[55]). הרד"ל כתב שהמדרש פותח בזה שאין שופט משמעון ומסיים ששמגר היה משמעון ואין בזה סתירה, כיון ששמגר בלוע בתוך שנות השפיטה של אהוד[56].
לענ"ד ייתכן שגם במדרש תדשא המובא בילק"ש (שופטים, רמז מב)[57] יש רמז לכך ששמגר הוא משבט שמעון:
"מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך, בשביל החטא שעשה זמרי בשיטים, ללמדך כמה חמורה הזנות. עתניאל בן קנז משבט יהודה, אהוד משבט בנימן, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר, יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד, אבצן מבית לחם יהודה, אלון משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים, ומיהודה מלכים, ומאפרים ירבעם, וממנשה יהוא בן נמשי, אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות"
המעיין ברשימת השופטים המצויינים במדרש יראה שיש שופט אחד עליו המדרש מדלג – שמגר בן ענת. ייתכן שהמדרש קופץ עליו משום שהוא השופט היחיד שלא ניתן לדעת מאיזה שבט הוא, משום שמקום מגוריו אינו ידוע. אולם הדבר צ"ע: אם שבטו של שמגר אינו ידוע, ממילא אין ראיה לכך שלא יצא שופט משמעון, שהרי ייתכן ששמגר הוא משמעון[58]. משום כך נראה שהמדרש מבין ששמגר היה "חצי שופט" והוא השופט שיצא משמעון.
לענ"ד ניתן למצוא בפשוטי המקראות רמז לדברי המדרשים, לפיהם שמגר יצא משמעון: לשמגר בן ענת מוקדש בספר שופטים התיאור הקצר ביותר: "וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר, וַיֹּשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל" (שופטים ג, לא). תיאור זה מצביע על כך ששמגר היה 'שופט', שהושיע את ישראל[59], אולם התיאור אודותיו שונה מתיאורם של כל שאר השופטים, בכמה פרטים חשובים: הראשון - אצל כל השופטים נזכר שם השבט אליו הם משתייכים, או לפחות מקום מגוריהם המצביע על כך, אולם אצל שמגר אין שום רמז לשבטו ולמקומו. השני - אצל כל השופטים [למעט ברק ודבורה] מזכיר הכתוב את מיתתם, אולם אצל שמגר לא נזכר 'וימת'. השלישי - בפסוק הבא נאמר "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וְאֵהוּד מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן...". מכך משמע ששמגר פעל בימי חייו של אהוד, ששפט לפניו. ניתן לפרש את הפסוק באופן נוסף: שמגר פעל לאחר מות אהוד, אך ישראל עשו בימי שמגר את הרע בעיני ה'[60]. לא מצאתי תופעה דומה אצל שופט נוסף. הרביעי - אצל כל השופטים נזכר כמה שנים הם שפטו, או כמה שנות שקט באו בעקבות מעשיהם, אולם אצל שמגר לא נזכר על כך מאומה. מפשט הפסוק ניתן להבין ששמגר שימש כ'שופט' למשך שעות בודדות בלבד, בהם הוא הכה את הפלישתים[61]. נקודה זו מעלה שאלות נוספות: בפסוק לא נזכר שפלישתים הציקו לישראל, ושישראל זעקו אל ה' שהעמיד להם מושיע, כפי שנזכר אצל כל השופטים האחרים בספר שנלחמו בגויים[62]. מכך משמע שפלישתים לא הציקו לישראל באותה התקופה, ולפיכך לא מובן מדוע הכה בהם שמגר?! כמו כן לא ברור מדוע שמגר לא המשיך את פעולותיו כנגד פלישתים, עד לנצחון שיביא להרתעתם למשך כמה שנים?! בשירת דבורה אנו אכן מוצאים ששמגר לא הביא שקט לישראל בימיו, שהרי "בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת, וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה, ו).
בפרק העוסק בשמגר נרחיב על דמותו ונשיב לשאלות אלו, אולם לענייננו הנקודה העולה מכאן היא ששמגר הוא 'שופט' שאינו פועל כשופט מלא: הוא פועל למשך זמן קצר ביותר, במקביל לשופט נוסף, וזהותו השבטית ומקומו מוסתרים. תכונות אלו מתאימות לשבט שמעון, ש"נעלם" בין השבטים[63]: נחלתו בלועה בתוך נחלת יהודה[64], ומשה רבנו מבליע את ברכתו ברמז בתוך ברכת שבט יהודה ("שמע ה' קול יהודה"). בכך התקיימה בו ברכת יעקב אבינו "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט, ז)[65].
אחר שזיהינו את יפתח עם שבט גד, את יאיר עם ראובן, ואת שמגר עם שמעון, נותר לנו לזהות את עתניאל, דבורה, ועבדון, ולהתאימם ללוי, אשר, ואפרים.
בכדי לעמוד על שבטו של עתניאל, נביא כאן בקצרה את תמצית עיוננו בהמשך ספרנו זה (בפרק העוסק בשופט עתניאל).
"וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי: ...הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה. עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה, כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא. וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת, אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה. עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא" (יהושע יד, ו-טו). "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק" (שופטים א, כ). "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר, וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר. וַיֹּאמֶר כָּלֵב: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה. וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ, וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה. וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר, וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב: מַה לָּךְ. וַתֹּאמֶר לוֹ: הָבָה לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם, וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית. וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם. וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת..." (שופטים א, י-יז).
תמיהות רבות עולות למקרא הפסוקים הללו: א – כיצד ייתכן שכלב, שהצליח לכבוש את 'קרית ארבע' העיר הבצורה, בה ישבו ענקים, נזקק מיד אחר כך לעזרה בכיבושה של קרית ספר?! כיצד ייתכן שעתניאל, שהפסוק מדגיש שהיה 'קטן ממנו', הצליח במקום שאחיו הגדול לא הצליח?! (חכם אחד ביאר לי, ע"ד פשט, שמכיון שכלב היה זקן מאוד, לכן ביאר הפסוק שעתניאל היה גיבור לעומתו, משום שהיה קטן וצעיר מכלב). ב – מדוע הבטיח כלב לכובש העיר את בתו? מדוע לא חשש שמא יהיה הכובש אדם חזק שמידותיו אינן מתוקנות?![66] ג - מה הטעם להזכיר בפירוט את השיחה שבין עכסה לבעלה ולאביה? מדוע יש כאן "נבואה שנצרכה לדורות"?! ד - מדוע אין לעתניאל נחלה, עד שעכסה צריכה שיבקש שדה מאביה? מדוע עתניאל לא מבקש בעצמו את השדה? האם אין זו אחריותו?! מדוע אשתו צריכה לטפל בכך, ומדוע הוא אף מתנגד לכך, עד שעכסה צריכה 'להסית' אותו כנגד רצונו[67]? מדוע לא נזכרת תשובתו לאשתו? אם עתניאל כלל לא השיב לה- כיצד הדבר ייתכן?! חז"ל מביאים שעתניאל לא דאג לפרנסת ביתו: "ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני - בית שמנוגב מכל טובה" (תמורה טז, ע"א). מימרא זו מעוררת תמיהה: כיצד ייתכן שעתניאל אינו דואג לפרנסת הבית, כפי שמחויב כל גבר בישראל?! ה – כיבוש חברון וקרית ספר נעשו בידי בני יהודה, בסיוע בני שמעון. אחר כך נזכרים כיבושי שבט שמעון, שנעשו בסיוע שבט יהודה. מדוע ביניהם מופיע פסוק העוסק במעברם של בני הקיני מעיר התמרים אל מדבר יהודה?![68]
ניתן לענ"ד לבאר את כל התמיהות לאור דברי חכמינו, שביארו שעתניאל היה תלמיד חכם עצום:
"במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו[69]... ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני - בית שמנוגב מכל טובה. ונתתה לי גולות מים - אדם שאין בו אלא תורה בלבד" (תמורה טז, ע"א).
נראה שכמו ש'קרית ארבע' קרויה על שם 'ארבע' הגדול בענקים, שהקנה לעיר את חוסנה, כך 'קרית ספר' קרויה על שם ה'ספר' שהעניק לעיר את עוצמתה. מול עוצמה זו רק עתניאל יכול לעמוד, שכן הוא 'איש ספר' המקדיש את כל חייו לתורה[70]. הוא אמנם 'אחי כלב הקטן ממנו' מצד גבורתו, אולם מצד תורתו הוא גדול מאחיו. כלב ידע שמי שיצליח לכבוש את העיר יהיה איש שכל חייו מסורים למען התורה, ומשום כך רצה לתת את בתו לאשה לכובש העיר.
מעתה נוכל להבין את יחסו של עתניאל לפרנסת בני ביתו:
"רב אדא בר מתנא הוא (גלגול של) עתניאל, ואשתו (של רב אדא היא גלגול של) עכסה" (רמ"ע מפאנו, גלגולי נשמות, אות א').
"קווצותיו תלתלים - אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. שחורות כעורב - במי אתה מוצאן? במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב. רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב (הלך מביתו ללמוד כמה שנים בבית המדרש), אמרה ליה דביתהו: ינוקי דידך מאי אעביד להו (אמר לו אשתו: ילדיך מה אעשה להם לפרנסתם)? אמר לה: מי שלימו קורמי באגמא (אמר לה לאשתו: האם אין ירקות בר שתוכלי לאסוף כדי להאכילם)?!" (עירובין כב, ע"א)
האם רב אדא לא היה מחוייב לדאוג לפרנסת בני ביתו?! כמה ביאורים הובאו לכך באחרונים[71], ולענ"ד יש מקום להציע ביאור נוסף, על פי דברי הגמ' עצמה: תלמיד חכם רגיל אכן חייב לדאוג לפרנסת בני ביתו, אולם ישנם חכמים מיוחדים שמדרגתם גבוהה ביותר, בני עליה הדורשים על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. חכמים אלו משקיעים את כל מחשבותיהם בתורה, וטובלים במי הדעת ללא שיור: משכימים ומעריבים לבית המדרש, ומשחירים פניהם על התורה. חכמים אלו אינם יכולים להסיח דעתם ממנה, ולעסוק בענייני פרנסה. מדרגתם כמדרגת רבי שמעון בר יוחאי המתכנס במערה, מתנתק מכל ענייני העולם, ומתפרנס בדוחק מהמאכלים המזומנים לו משמים: "חזו (ראו רשב"י ובנו) אינשי דקא כרבי וזרעי (אנשים שחורשים וזורעים). אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף" (שבת לג, ע"ב). "רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח - תורה מה תהא עליה?! אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים" (ברכות לה, ע"ב). שו"ר שזכיתי לכוון לתירוצו של הגאון המופלא ר' דוד מקרלין[72].
עתניאל אף הוא היה "אדם שאין בו אלא תורה" (גמ' תמורה שם[73]). אין לו נחלה משלו, והוא נמנע מלבקש נחלה מאחיו כלב.
"הרוצה להחכים ידרים, ושיעשיר יצפין" (בבא בתרא כה, ע"ב). עתניאל אינו מעונין בעושר ובנכסים המצויים בצפון. אדרבא, מעדיף הוא להימנע מהדאגה הכרוכה עם ריבוי הנכסים, ומהנאות העולם בהם עלול האדם לשקוע. פונה הוא אל הדרום[74], אל המדבר ואל הנגב היבש, המרוחק מכל הנאה, ומקיים בעצמו: 'כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל' (אבות ו, ד).
עתניאל הוא השופט הראשון, מיד אחר פטירת יהושע בן נון. אחרי ימי הכיבוש והחלוקה, ימי יהושע, מגיעים ישראל לתקופה חדשה, תקופת השופטים: כל שבט חי לבדו, ומבטא את ייחודיותו, וכל אדם ואדם פונה לנחלתו שלו, בונה זורע ונוטע, ומיישב את אדמת ארץ הקודש. בתקופה זו רואה עתניאל לנכון לפנות אל המדבר[75], ובכך להזכיר לישראל את ארבעים שנות המדבר, בהם עיסוקם היה בתורה, ללא טרדות הנחלה והפרנסה:
"ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא - ...לא הביאן הקדוש ברוך הוא דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה: אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ, מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה. אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן. מכאן היה היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ("שעמל תורה בעומק העיון[76] אי אפשר אלא בדעתא דצלותא מופשטת מכל טרדת פרנסה"), ושוין להם אוכלי תרומה" (מכילתא דר' ישמעאל, בשלח, מס' דויהי (פתיחתא) עמ' 76, וכן שם, מס' דויסע, פ"ב, סוף עמ' 161, ובברכת הנצי"ב שם).
עתניאל מציל את ישראל מהשתקעות יתירה בנחלה, שעלולה להשכיח מהם את התורה.
שם שבטו של עתניאל לא נזכר במפורש, משום שעתניאל אינו שייך לשבט זה מלידתו, אלא במעשיו הצטרף עתניאל לשבט זה: עתניאל 'פרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים' של העולם הזה, נטש את נחלתו, והצטרף לשבט לוי, 'אוכלי התרומה', להם אין נחלה בארץ בכדי שיוכלו לעסוק בתורה[77]:
"כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים... ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם, שנאמר 'ברך ה' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי, והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים ללוים" (רמב"ם, שמיטה ויובל, פרק יג[78])
מעתה נוכל להבין מדוע מיד לאחר תיאורו של עתניאל מופיע הפסוק העוסק בבני הקיני:
"...וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית. וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם".
עתניאל יושב במדבר כדי לעסוק בתורה, ואליו מצטרפים 'בני קיני' הגרים. כשם שלשבט לוי אין נחלה, כך גם לגרים אין נחלה. נוטשים הם את 'עיר התמרים' המלאה מתיקות וכל טוב[79], ועוברים אל המדבר המנוגב מטובה ומהנאות, שם יוכלו לשקוע בתורה ללא הפרעות:
"בא (יתרו) לארץ, נתנו לו דושנה של יריחו. אמר: כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה, עכשיו אני זורע וקוצר – אימתי אני לומד תורה?! אמרו לו: יש אדם (הוא עתניאל הוא יעבץ) לומד תורה בעיר וזה המקום ציה הוא, מדבר הוא... 'ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים'... הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש... ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים... זכו בני בניו (של יתרו) לישב בלשכת הגזית" (תנחומא, יתרו, ז).
בני רֵכָב, שיצאו מ'בני קיני'[80], הם שילמדו לימים את ישראל על הזהירות שיש לנקוט בכדי להימנע מהנזקים הרוחניים שעלולים להגיע בעקבות ההתנחלות באדמה. הישיבה בארץ עלולה להביא להשתקעות בגשמיותה, ולבטחון עצמי כוזב המביא ל"וישמן ישורון ויבעט". מצות השמיטה מרחיקה מחסרונות אלו, אולם ישראל לא שמרו שמיטה בימי בית ראשון, ושקיעתם העמיקה עד שהגיעה לשיאה בימי ירמיהו, אז גלו ישראל מארצם, התנתקו מנחלתם, והחלו להיטהר מנפילתם: "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ... ועשיתם הרע בעיני ה'... אבד תאבדון מהר מעל הארץ" "והשימותי אני את הארץ... ואתכם אזרה בגויים... כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה" (דברים ד, כה; ויקרא כו, לב-לה, וראה ברש"י שם). ירמיהו, המזהיר שוב ושוב את ישראל מפני הגלות המתקרבת, מבליט בפני עם ישראל את התנהגותם של בני רכב, הנמנעים מהנאות היין, מעיסוק בזריעה ונטיעה, ומישיבה בבית ובנחלה, ויודעים שכך יוכלו לשבת בארץ ימים רבים, מבלי לגלות ממנה:
"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר. הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים, וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית ה' אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן... וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת, וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: שְׁתוּ יָיִן. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן, כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר: לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. וּבַיִת לֹא תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם, כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם... וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם, וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (ירמיהו, פרק לה).
הבאנו עד כה את קיצור הפרק העוסק בעתניאל, בכדי ללמוד ממנו על זיהוי שבטו של עתניאל: עתניאל משתייך לשבט לוי. ייתכן שמבחינה ביולוגית נולד עתניאל לשבט יהודה, אך בפועל השתייך לשבט לוי, לאחר שהצטרף אליו.
[ניתן להציע כיוון אחר: עתניאל שהוא יעבץ (תמורה טז, ע"א) כבש את "קרית ספר", והיה קשור ל"משפחות סופרים יושבי יעבץ" (דברי הימים א, ב, נה), הנקראים ע"ש עיסוקם בספר. בכך יש רמז לכך שעתניאל שייך לשבט שמעון, שהרי "אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון" (רש"י בראשית מט, ז, ע"פ המדרש[81]). שבט שמעון בלוע תמיד בתוך יהודה, בנחלה ובברכת משה, וכך גם כאן השופט עתניאל משבט שמעון 'בלוע' בתוך יהודה, שהרי הוא עסוק בכיבוש נחלת יהודה, והוא אחיו (מהאם) של כלב[82]. לפי הצעה זו עתניאל הוא משבט שמעון ולא מלוי, ואם כן בהכרח שהשופט שמגר (שלעיל טענו שהוא זה שיצא משמעון) הוא השופט שיצא משבט לוי. שמגר הוא השופט היחיד שלא נזכר בפסוקים שבטו ומקומו, וניתן לומר שבכך יש רמז לכך שהוא משבט לוי שאין לו נחלה. הצעתנו כאן מנוגדת לדברי המדרש תהילים (שהובא לעיל בסעיף ח') שזיהה את שמגר עם שבט שמעון].
זיהינו עד כה את יפתח, יאיר, שמגר, ועתניאל, ונותר לנו לזהות את דבורה ועבדון, ולהתאימם לשבטי אשר ואפרים.
על דבורה נאמר "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם" (שופטים ד, ה). מכאן עולה שדבורה היא השופטת שיצאה משבט אפרים[83].
נותר בידינו כעת רק שבט אחד ממנו לא מצאנו שופט – שבט אשר, ובהכרח שממנו יצא השופט האחרון שלא זיהינו – עבדון בן הלל. יש קושי בזיהוי זה, שהרי 'עבדון הפרעתוני' נקבר "בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם בְּהַר הָעֲמָלֵקִי" (שופטים יב, טו), ומשמע לפיכך שהוא בן שבט אפרים?! בהכרח לדחוק ולתרץ שר' אליעזר הבין שכמו שב'הר אפרים' ישבו בני שבטים אחרים, כך גם ב'ארץ אפרים' ישבו שבטים אחרים (וראה לעיל סעיף ז מה שכתבנו בענין זה).
לקראת סיום כתיבת פרק זה הגיע לידי הספר 'הדר הנביאים' לרב איתן שנדורפי שליט"א, שם הציע (בעמ' 156-158) הסבר נוסף לדברי ר' אליעזר, אותו נפרוס כעת.
הרב שנדורפי פסע בעקבות רש"י, שמנה בין השופטים את יהושע עלי ושמואל, וסבר שהיו שבטים מהם יצאו יותר משופט אחד. יהושע הוא מאפרים, ועלי ושמואל משבט לוי. אהוד הוא מבנימין, גדעון ממנשה, תולע מיששכר, אלון מזבולון, ושמשון מדן. רש"י הוסיף שברק הוא מנפתלי, שהרי היה 'מקדש נפתלי', ואבצן זה בועז מיהודה. הילק"ש הוסיף שעבדון הוא מאפרים (שהרי ישב ונקבר בנחלת אפרים), ועתניאל הוא מיהודה (שהרי היה אחיו של כלב). על כך מוסיף הרב שנדורפי את הזיהויים הבאים: שמגר הוא משמעון, כדברי המדרש תהילים (וכפי שהבאנו לעיל בסעיף ח'). הגלעד, בו התגוררו יפתח ויאיר, שייך היה גם לשבטי ראובן וגד, ולכן ייתכן ששני השופטים הללו יצאו מראובן וגד (בסעיף ז' הבאנו הצעה דומה, אותה פיתחנו, וחיזקנו אותה ע"פ דברי הרמב"ן מהם עולה שיפתח היה משבט גד, עי"ש). נותר לנו רק שבט אשר, שעדיין לא מצאנו מיהו השופט שיצא ממנו.
כאן מציע הרב שנדורפי חידוש: השופט שיצא משבט אשר הוא אבצן. כיצד הדבר ייתכן?! הרי אבצן התגורר ונקבר ב"בית לחם" (שופטים יב, ח-י), הנמצאת בנחלת יהודה, וחז"ל זיהו אותו עם בועז (ב"ב צא, ע"ב), שהיה בן שבט יהודה! הרב שנדורפי מציין שיש מקורות בחז"ל מהם עולה שאבצן איננו בועז[84], וייתכן שכך סבר ר' אליעזר, שבשיטתו אנו דנים. אבצן היה אמנם מ'בית לחם', אולם בספר יהושע (יט, טו) נזכרת עיר בשם 'בית לחם', בנוסף לעיר 'בית לחם' הידועה הנמצאת בנחלת יהודה, ולכן ניתן לומר ש"אבצן מבית לחם" (שופטים יב, ח) לא התגורר ב"בית לחם יהודה", אלא בעיר האחרת, הנמצאת בגליל בסמוך לנחלת אשר. הרב שנדורפי הוסיף וכתב ש"אולי ניתן להביא קצת ראיה לכך, שכן מצאנו פעמים רבות בספר שופטים ובספרים נוספים, שהנביא או הכתוב מדגישים "בית לחם יהודה" (שופטים יז, ז-ח-ט; יט, א-ב-יח; שמואל א, יז, יב; רות א, א-ב), ואילו אצל אבצן נאמר "בית לחם" סתם, ואם כן אפשר שהוא בית לחם הגלילית" (בהערה כאן עסקנו בראיה זו, וחיזקנו אותה)[85].
ניתן לענ"ד לחזק את ההצעה לפיה אבצן היה משבט אשר, אם נפסע בדרך שונה, ונסביר את דברי ר' אליעזר באופן הבא: ר' אליעזר הניח שיהושע עלי ושמואל אינם מנויים בין השופטים (וכדברינו לעיל סעיף ו). בנוסף סבר ר' אליעזר שדבורה איננה נחשבת בין השופטים [ניתן להציע כמה טעמים לכך[86]]. מכיון שכך, נותרו בידינו 12 שופטים, המכוונים כנגד 12 השבטים: מנשה ואפרים נחשבים כשני שבטים, שהרי כל אחד מהם קיבל נחלה בפני עצמו, ושבט לוי אינו כלול בין השבטים, משום שאין לו נחלה. אם כן, מכל שבט יצא שופט אחד בלבד. לכשנבדוק כיצד יצא שופט מכל שבט, תעלה בידינו הרשימה הבאה: עתניאל – מיהודה (כדעת הילק"ש, שהרי הוא אחיו של כלב, וכבש את נחלת יהודה). אהוד – מבנימין. שמגר – משמעון (ע"פ המדרש תהילים). ברק – מנפתלי (דבורה אינה מנויה בין השופטים). גדעון – ממנשה. תולע – מיששכר. יאיר ויפתח – מראובן וגד. אבצן – לא ברור. אילון - מזבולון, עבדון - מאפרים (שהרי נקבר ב"ארץ אפרים"). שמשון - מדן. מכאן עולה שאבצן הוא בהכרח משבט אשר, שהרי השופט היחיד ששבטו אינו ידוע בבירור הוא אבצן, ועלינו להתאימו לשבט היחיד ממנו לא יצא שופט אחר – שבט אשר.
הרב שנדורפי מעיר בסיום דבריו על קושי שיש בהצעתו: "יש להעיר שבית לחם הנזכרת ביהושע שם היא בנחלת שבט זבולון, ולא בנחלת שבט אשר. אבל מכל מקום נראה לומר בדעת ר' אליעזר שאבצן היה משבט אשר, עקב הקירבה בין אשר לזבולון". כלומר - אין זה מצוי שאדם משבט מסוים יתגורר בנחלת שבט אחר. אם אבצן היה מבני אשר על אף שהוא התגורר בנחלת זבולון, מסתבר שהכתוב היה מפרש זאת, כפי שנכתב על השופט תולע בן פואה: "אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם" (שופטים י, א). לענ"ד יש להעיר בנוסף, שאם כוונת הכתובים היא ל'בית לחם' שבנחלת זבולון, מסתבר שהכתוב היה מפרש זאת, וכותב "בית לחם זבולון" וכדו', כדי למנוע בלבול עם בית לחם שביהודה. מסתבר יותר שאזכור סתמי של 'בית לחם' מכוון ל'בית לחם יהודה', הנזכרת פעמים רבות בתנ"ך, ולא לבית לחם שבזבולון הנזכרת רק פעם אחת בכל התנ"ך[87].
בפרק זה ביררנו מאיזה שבט יצא כל שופט. בסעיף י"ד נסכם את מסקנות המאמר, ואת הדעות השונות בענין זה, אולם לפני כן נצביע בסעיף זה על החשיבות שיש לבירורנו לשם הבנת ספר שופטים כולו.
כבר ציינו (בסעיף ו) שמטרתו של ספר שופטים היא להביא לידי ביטוי את כל הנקודות הרוחניות הייחודיות שיש לכל שבט ושבט. עם ישראל קלט בימיו של כל שופט את הנקודה השייכת לשבט ממנו יצא אותו השופט. לפיכך, מוטל עלינו להעמיק ולעיין היטב בפסוקים, ולמצוא את הקשרים שבין השופט לבין שבטו, ולנתח לפי זה את פעולות השופט. דוגמא חלקית לכך ניתן למצוא בסעיף ט', שם הראנו בקצרה ובאופן חלקי, כיצד אישיותו של עתניאל ומעשיו הינם תואמים לתכונה המיוחדת של שבטו.
נראה שיש להסביר לאור ענין זה גם את המלחמות הנזכרות בספר שופטים: שבעים אומות העולם מבטאות שבעים תכונות וזוויות מהותיות שקיימות בעולם[88]. מכיון שכך, לכל עם זר ששעבד את ישראל ישנה תכונה ייחודית, הקשורה כפי הנראה לחטא המיוחד בו חטאו ישראל לפני שאותו עם זר שיעבד אותם. לשופט שהושיע את ישראל יש את העוצמה הרוחנית המיוחדת של אחד משבטי ישראל, עוצמה שבכוחה לגבור על כוחו הרוחני של אותו העם הזר. כך, לדוגמא, עלינו להבין מה היה כוחם הרוחני של ארם, ושל כושן רשעתיים שעמד בראשם, ולהבין כיצד כוחם הרוחני של עתניאל ושל שבט לוי [ממנו יצא עתניאל, לפי מהלכינו] הצליח להכניע את הכוח הרוחני הארמי.
מסתבר שגם סדר הופעתם של השופטים תלוי בשבטיהם. לדוגמא: מסתבר שעתניאל היה השופט הראשון משום שהשפעתו של שבט לוי צריכה לקדום להשפעת השבטים האחרים. כשם שמשה רבנו, בן שבט לוי, היה המנהיג הראשון, וכשם שבספר שמואל המנהיגים הראשונים – עלי ושמואל – היו משבט לוי, כך גם השופט הראשון היה משבט לוי [וראה כאן בהערה[89]].
ייתכן שגם מספר השנים של כל שופט יוסבר בהתאם לשבטו: השפעתו של כל שבט על עם ישראל ראויה היתה לפעול לאורך מספר שנים משתנה, בהתאם לכוחו הרוחני המיוחד של כל שבט.
ייתכן להסביר ענין נוסף לאור דברינו. המתבונן בסיכום פרק זה, בסעיף יד, יראה שישנם הבדלים בין השופטים, שהטעם להם זוקק הסבר: אצל כמה מהשופטים נזכר במפורש שם השבט שלהם [ועל אחד מהם נזכר כי הוא התגורר ונקבר בנחלת שבט אחר]. אצל שופטים אחרים שם השבט אינו נזכר, אולם נזכר מקום מגוריהם [יש שופטים שהוזכר גם מקום קבורתם]. המיקום בו התגורר השופט שייך לעיתים באופן ברור לנחלת שבט מסויים, ולעתים – באופן מעורפל. הטעם להבדלים אלו, כמו גם להבדלים נוספים שמזדקרים לעין המתבונן בסעיף יד, אינו ברור. ייתכן לומר שהבדלים אלו באים ללמדנו על חוזק הקשר שבין השופט לבין שבטו: ככל שהקשר בין השופט ומעשיו לבין שבטו היה חזק יותר כך ביארו הכתובים באופן מובהק יותר את זהות השבט אליו השתייך אותו השופט.
השיטות שהבאנו לעיל נחלקו ביניהן מאיזה שבט יצא כל שופט, אולם כולן מסכימות שיש שבטים ש"קופחו" – ראובן, שמעון, גד, אשר, ולוי: הכתובים 'העלימו' מי השופט שיצא משבטים אלו, ורק לאחר עיון ניתן לדעת מי השופט שיצא מהם [ואף זה אינו מוסכם בין השיטות]. לפי שיטת הילק"ש ספר שופטים כלל אינו מזכיר את השופטים שיצאו משבטים אלו.
מה הטעם ל"קיפוח" זה? הגב' רבקה דוידוביץ הציעה הסבר מעניין לכך (שמעתין, גליון 106), אותו נזכיר כאן בקצרה: שמות השופטים משבטי ראובן שמעון ולוי לא נזכרו, משום שיעקב העביר עליהם ביקורת: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה... פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי..." (בראשית מט, ו). בתקופת השופטים נדרשו שבטים אלו לתקן את מעשיהם, כפי שהורה להם יעקב בברכתו, ולכן אין זה הולם שינהיגו את העם בתקופה זו. שבט גד מצטרף אליהם: בסדר הדגלים במדבר הוא נמצא יחד עם ראובן ושמעון[90], וגם נחלתו נמצאת בסמוך לראובן, בארץ הגלעד. שבט גד אינו נזכר בספר שופטים, אלא רק ברמז, בתוך דברי הביקורת של דבורה על השבטים שלא סייעו למלחמת התשועה: "גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן" (שופטים ה, יז, ובדעת מקרא שם). גם סוכות ופניאל - המקומות שלא סייעו לגדעון ונענשו על ידו בחומרה רבה (שופטים פרק ח) - הם מנחלת גד (ע"פ דעת מקרא). לפיכך, שבט גד אינו ראוי להנהיג את ישראל בתקופת השופטים. השופט שיצא משבט אשר הוסתר, משום ששבט 'אשר' התרשל יותר משאר השבטים בכיבוש נחלתו (בשופטים א, לב, מובא שהוא 'יושב בקרב הכנעני', בניגוד לשאר השבטים שהכנעני 'יושב בקרבם'). דבורה גם מבקרת במפורש את שבט אשר, על כך שלא סייע במלחמת התשועה (שופטים ה, יז). יעקב אבינו אכן רומז כי רק בימי המלוכה יבוא שבט זה לידי ביטוי: "והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט, כ). עד כאן דברי הגב' דוידוביץ, שהרחיבה במאמרה את ההסבר, והציגה את הענין מזוית נוספת.
בסעיף זה נסכם את שראינו בפרק זה עם הוספות חשובות. בחלקו הראשון של סעיף זה נסכם את עיקרי הפרק. בחלקו השני נבאר מאיזה שבט יצא כל שופט, לפי השיטות השונות שהובאו בפרק, ולפי דברי הראשונים והאחרונים.
בפרק זה הבאנו שלש שיטות בביאור דבריו של ר' אליעזר "אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט" – שיטת רש"י, שיטת הילק"ש, והצעה מחודשת שהעלנו.
א. שיטת רש"י וסיעתו[91]: 1- מדברי רש"י נראה שהבין, כפשט דברי ר' אליעזר, שלא ייתכן שיהיה שבט שממנו אין שופט[92]. 2- רש"י כלל את יהושע ואת עלי בין ה'שופטים' אליהם התייחס ר' אליעזר, ונראה מדבריו שגם שמואל כלול ביניהם. 3- נראה שלדעת רש"י יש שבטים שמהם יצא יותר משופט אחד. 4- רש"י כתב: "אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן", וזאת למרות שמקום המגורים של כמה מהם נזכר בכתובים, ולמרות שאת ברק זיהה רש"י לפי מקומו. במאמר חיפשנו תירוץ לכך [כמו כן, הבאנו את דברי הרב שנדורפי, שפסע בעקבות רש"י, והציע כיצד ניתן לזהות מאלו שבטים יצאו השופטים הללו]. עוד חכמים סברו, בדומה לרש"י, שמקום מגוריו וקבורתו של השופט אינם ראיה לזיהוי שבטו[93].
ב. שיטת הילק"ש ע"פ המדרש תדשא (המובא בכמה מקורות, ולכן נכנה אותם להלן "הילק"ש וסיעתו")[94]: 1 - לדעת הילק"ש יש שבטים שמהם לא יצא שופט. הבאנו ששה הסברים כיצד דבריו יתאימו עם דברי ר' אליעזר. הילק"ש מציין שמשבט שמעון לא עמד שופט[95], אולם ביארנו שכוונתו לומר, כפי הנראה, ששמגר הוא השופט שעמד משמעון[96]. 2- הילק"ש כלל את עלי ושמואל בין השופטים, אך לא את יהושע. 3- לשיטתו יש כמה שבטים שמהם יצאו יותר משופט אחד. 4- הילק"ש מזהה את כל השופטים, וברור למדי שעשה כך לפי מקום מגוריהם.
ג. לפי הצעתנו המחודשת: 1- ר' אליעזר סבר שלא ייתכן שיהיה שבט שממנו אין שופט. גם משבט שמעון יש שופט, אלא שהוא שמגר ששייכותו לשמעון מוסתרת בפסוקים. הארכנו מעט בסעיף ח' לבאר כיצד תיאורו של שמגר בפסוקים מצביע על שייכותו לשבט שמעון. 2- נראה שר' אליעזר לא כלל את יהושע עלי ושמואל בין השופטים. הארכנו מעט בסעיף ו' וביארנו מדוע יש הבדל מהותי בינם לבין השופטים. 3- אין שבט שממנו יצא יותר משופט אחד. לפי"ז ביארנו בסעיף ו' את עניינו של ספר שופטים. 4- הצענו כיצד ניתן לזהות את כל השופטים, לפי מקום מגוריהם ולפי פעולותיהם [בסעיף ט' הארכנו לבאר את מעשיו של עתניאל, מהם עולה שהוא הצטרף לשבט לוי, ולכן נחשב כשופט שיצא מלוי].
נעבור כעת על כל השופטים, לפי סדר הופעתם בכתובים, ונבאר מהו שבטם לפי כל אחת מהשיטות שנזכרו בפרק, ולפי דעת הראשונים והאחרונים. נוסיף את הפרטים השייכים לענין (עליהם הצבענו בסעיף יב): עד כמה שבטם מפורש בפסוקים, עד כמה מקום מגורם מוכיח על שבטם, האם נזכר מקום קבורתם, כמה שנים הם שפטו, וכנגד איזה עם הם לחמו.
[1] אשמח מאוד לקבל תיקונים והערות, לכתובת SHMUEL6520@GMAIL.COM. פרק זה פורסם לראשונה בירחון 'האוצר' ובאתר 'בני ציון', וכעת (אב תשע"ט) הוא מתפרסם שוב באתר 'בני ציון' עם תיקונים. בעז"ה פרק זה מיועד להיות הפרק הראשון בספרנו 'אשי ישראל לספר שופטים', ולכן יש בו הפניות לפרקים הבאים בספר, שעדיין לא פורסמו.
[2] רש"י אינו מזכיר בין השופטים את שמואל. בהערה לסעיף ג' הסברנו מה היה טעמו (והבאנו שייתכן שמאותו הטעם לא הזכיר רש"י את דבורה).
[3] זיהוי זה של רש"י מבוסס על מקום מגוריו של ברק, ולכן רש"י לא כתב "אהוד מבנימין, גדעון ממנשה... שמשון מדן, ברק מנפתלי" אלא רש"י הוסיף: "...שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי".
[4] אבצן התגורר ונקבר בבית לחם (שופטים יב, ח-ט), ובית לחם היא בנחלת יהודה (שופטים יז, ז). רש"י אינו מבסס את דבריו על מקום מגוריו של אבצן, אלא על דברי האמורא רב (בבא בתרא צא, ע"א) 'אבצן זה בועז' [בועז היה משבט יהודה, כנזכר במגילת רות (ד, כא). בועז התגורר בבית לחם (רות ב, ד), בדומה לאבצן, וחי 'בימי שפט השופטים' (רות א, א). הרלב"ג לשופטים יב, ח, ביאר שהזיהוי בין אבצן לבועז מבוסס על כך שהשופט היחיד בספר שופטים שגר בבית לחם הוא אבצן]. יתכן שרש"י העדיף לבסס את הזיהוי על דברי חז"ל, ולא על מקום מגוריו של אבצן, משום שיש עיר נוספת בשם 'בית לחם' הנמצאת בנחלת זבולון (יהושע יט, טו), או משום שהקשר בין בועז לבין שבט יהודה מפורש במקרא. בהערה לסעיף יא נביא ראיות לכך שהזיהוי 'אבצן זה בועז' מוטל במחלוקת בדברי חז"ל.
[5] מלשון רש"י נראה שלדעתו שמואל נחשב 'שופט'. למרות זאת רש"י אינו מציינו במפורש, ומסתבר שהטעם לכך הוא משום שרש"י הזכיר כבר את עלי שיצא משבט לוי, ולכן לא היה צורך להזכיר את שמואל שהוא גם כן משבט לוי (כנזכר בדברי הימים א, ו, יח). נראה שמאותה סיבה השמיט רש"י את דבורה, שהרי היא מאפרים, ורש"י כבר הזכיר את יהושע שיצא מאפרים (ניתן להציע שרש"י השמיט את דבורה משום שסבר שהיא איננה נחשבת שופטת, וברק שהיה בזמנה נחשב לבדו השופט שבאותו הדור, ויש לפלפל בהצעה זו. להלן בהערה לסעיף יא נביא כמה הסברים מדוע ייתכן לומר שדבורה אינה נחשבת שופטת). לעומת רש"י הרי שהילק"ש מציין את השבט ממנו יצא כל שופט ושופט, גם אם כבר מצאנו שופט שיצא מאותו השבט. לכן מזכיר הילק"ש את דבורה ואת שמואל. הילק"ש אינו מזכיר את יהושע, כנראה משום שלפי המדרש הוא אינו נחשב 'שופט' (מהמשך דברי הילק"ש נראה שלפי המדרש יהושע גם אינו מוגדר כ'מלך'. בענין השאלה האם יהושע נחשב היה 'שופט' והאם היה נחשב 'מלך' ראה במקורות שהבאנו בסעיף יד, כאשר עסקנו ביהושע).
[6] נציין שם גם מקורות נוספים שכתבו שמשבט שמעון לא יצא שופט.
[7] בסעיף יד נדון ביתר אריכות בראיות לזיהוי שבטו של עתניאל, ובראיות שהובאו כאן לגבי שאר השופטים.
[8] לגבי השופט משבט לוי יש להעיר ששבט לוי לא עסק בכיבוש הארץ, ולכן יש מקום לומר שממנו לא עמד שופט. עוד יש להעיר שהאברבנאל, שזיהה את השופטים, מדעתו, באופן זהה לזיהוי שבילק"ש, סבר ששמגר היה משבט לוי.
[9] וכן הקשה הר"י אברבנאל (בהקדמתו לשופטים, עמ' צו) על רש"י.
[10] אבות הראש, ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, טור ד - נג, טור ג (וקושיא זו הובאה בדף נג, טור ג).
[11] סוכה כז, ע"ב, ודבריו יובאו בהמשך הפרק, בסעיף יד.
[12] מצאנו במקרא אנשים נוספים שישבו מחוץ לנחלת השבט שלהם (ראה לדוגמא רש"י שופטים יז, ז). הערוך לנר (סוכה כז, ע"ב) הביא לכך ראיה נוספת, מדברי חז"ל: אליהו הנביא היה "מתושבי גלעד" (מלכים א, יז, א), אך חז"ל נחלקו האם היה משבט גד או בנימין (בראשית רבה עא, ט), ולכו"ע לא היה ממנשה שהגלעד נמצא בנחלתו, עכ"ד. יש מקום להעיר על ראייתו: הביטוי 'מתושבי גלעד' הוא יחידי בתנ"ך, והרגילות היא לומר 'הגלעדי' (שופטים י, ג; שופטים יא, א; שמואל ב, יז, כז). מכיון שכך, ייתכן ששינוי זה הוא שגרם לחז"ל לומר שאליהו אינו משבט מנשה אלא משבט אחר (בנוסף יש להעיר שהסוברים כי אליהו הוא משבט גד הסתמכו על מקום מגוריו, שהרי גם שבט גד קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי, כפי שהבאנו להלן סעיף ז'). ראיה נוספת: להלן (בסעיף יד, כאשר נעסוק בדמותו של יאיר הגלעדי) נראה שהרמב"ן בסוף פרשת מטות, וראשונים נוספים, סברו ש'יאיר בן מנשה', שהיה בעל 'חוות יאיר' בבשן שבנחלת מנשה, הוא 'יאיר בן שגוב' הנזכר בדברי הימים, שאמו היתה ממנשה, ואביו מיהודה. הבאנו שם גם חכמים אחרים שסברו שהשופט 'יאיר הגלעדי', שהיו לו חוות בגלעד, הוא 'יאיר בן שגוב' שאביו מיהודה. יש בזה חיזוק לדעת הסוברים שמקום מגוריו של שופט אינו מוכיח על שבטו, שהרי אנו מוצאים כאן שלעיתים מקום המגורים הושפע מהקירבה למשפחת האם. (וראה כעי"ז בשפת אמת סוכה כז, ע"ב, ודבריו התבארו להלן בסעיף יד, שם).
[13] שהרי ניתן לומר לכאורה שבעקרון מקום המגורים מצביע על הזהות השבטית של השופט, ולכן אצל השופט תולע טרח הכתוב להזכיר שהוא 'איש יששכר', כדי שלא נסיק בטעות ממקום מגוריו שהוא בן שבט אפרים. בנוסף, ניתן לומר ש"הר אפרים" כולל גם חלק מנחלת יששכר, וכפי שהבאנו בהמשך (בהערה לסעיף ז').
[14] אבות הראש (ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, ע"ד - נג, ע"ג) העיר לסתירה הפנימית שבדברי הילק"ש. מהמשך דבריו נראה שאבות הראש מציע לכך תירוץ, שכשם שמשמעון לא יצא שופט בגלל חטא פעור, כך גם מראובן, שבלבל יצועי אביו והפסיד בשל כך את המלוכה (במדבר רבה ו, ב), וראובן וגד היו סמוכים לשמעון בסדר החניה במדבר, ושלשתם היו סמוכים לקורח ולכן היו בעלי מחלוקת (במדבר רבה ג, יב), עי"ש. להבנתי, לבד מהדוחק שיש בתירוץ זה, גם לא ברור לי כיצד יש בו הסבר לחסרון השופט משבט אשר. ייתכן שהחסדי דוד והיפה ללב סברו שהסתירה הפנימית בילק"ש היא משום שתחילת דברי הילק"ש היא ע"פ דברי ר' אליעזר בגמ', והמשך דבריו הם תוספת מאוחרת [פתיחת הילק"ש מובאת גם בילקוט ראובני, וזאת הברכה, ד"ה 'וזאת ליהודה', מהד' ווארשא תרמ"ד עמ' 139, והמשך דברי הילק"ש אינם מובאים שם].
[15] ויש להעיר: א- בבראשית מט, טז, נאמר: "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". כמה מפרשים ביארו שכוונת הדברים היא שמשבט דן יצא שופט כפי שיצא משאר השבטים (ר' שמואל בן חפני גאון, רס"ג, רד"ק, ר' מיוחס, אור החיים). מדבריהם משמע שלא היה שבט ממנו לא יצא שופט, ודלא כתירוץ האברבנאל. ב - בהמשך סעיף זה (בתירוץ החמישי לשיטת הילק"ש) יובאו דברי הילק"ש "מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים", ושם הערנו שלא מכל שבט יצא מלך, וככל הנראה כוונת הילק"ש היא רק לשבטים הראויים למלוכה, ולפי"ז יש מקום לומר שהוא הדין גם לגבי השופטים, וכדברי האברבנאל. ג - בגמ' סוכה כז, ע"ב, אמר ר' אליעזר: "אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד ממנו שופט... אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאים", ויש לבדוק האם מצאנו נביאים מכל שבט, ואם נמצא שאין ממילא יהיה בכך חיזוק לתירוצו של האברבנאל. בספר 'בשער המלך' (ד"ה 'תשלום מאה עשרים זקנים', בתוך ספר שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לה, טור ג') פירט הגר"ח קנייבסקי את רשימת הנביאים שידוע לנו מאיזה שבט הם יצאו [מדבריו עולה שמכל השבטים יצא נביא, חוץ משלשה שבטים: שבט מנשה (והציע שאולי השופט גדעון נחשב נביא כי דיבר עם מלאך), שבט דן (והעיר שבבמדבר רבה י, ה, משמע קצת שמנוח אבי שמשון היה נביא. גם עירא היאירי היה לפי הזוהר משבט דן, אך אין ראיה שהיה נביא), ושבט שמעון (שממנו גם אין שופט ומלך, ולכן ייתכן שגם אין ממנו נביא. והוסיף שיש מקור ששמואל הנביא היה משמעון, ושאולי הכוונה דרך אמו). יש להעיר, שהזיהויים שהביא הגר"ח מבוססים ברובם על מדרשים שונים, שייתכן שאין להם ראיה מפשט הפסוקים].
[16] פסיקתא דרב כהנא, פרק ל"א, וזאת הברכה (מהד' בובר דף קצז, ב, מהד' מנדלבוים תשמ"ז עמ' 442), הובא בילק"ש וזאת הברכה (רמז תתק"נ), ובלשון דומה במדרש תהילים (שוחר טוב צ, ג), ובילקוט ראובני (וזאת הברכה, ד"ה 'וזאת ליהודה', מהד' ווארשא תרמ"ד עמ' 139).
[17] נראה שכך יש להבין גם לפי גירסת המדרש תהילים (שוחר טוב) מזמור צ, ג, וכפי שהסביר את הגירסא הזו ברד"ל על רות רבה א, א, וראה בתוספתא כפשוטה סוכה עמ' 843.
[18] שו"ת הרשב"א, מהד' מכון ירושלים, חלק ח', סו"ס שסח (=תשובות הרשב"א, מהד' מה"ק, ח"א, סו"ס לז).
[19] הרשב"א אינו עוסק בנידון שלנו, אלא מזכיר את הדברים בדרך אגב, תוך כדי עיסוקו בנושא אחר, אולם לענ"ד ברור שדבריו מבוססים על דברי ר' אליעזר. נראה שדבריו אינם מבוססים על הילק"ש, שהרי הילק"ש הביא ש"מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך", אולם הרשב"א כתב "שופט או מלך" ואם כן לפי הרשב"א די שיצא מכל שבט או שופט או מלך. השווה גם 'פירוש נביאים ראשונים לר' אברהם בן שלמה' (יהושע, עמ' קל, חיבור זה נסתיימה כתיבתו בשנת ה'קפ"ב): "שכל שבטים יוצא מהן מלך אחד ונביא אחד, והוא (=יוסף) יוצאין ממנו שני מלכים ושני נביאים: יהושע בן נון, וגדעון בן יואש, וירבעם בן נבט, ויהוא בן נמשי...", ונראה שיש לתקן בלשונו "שני מלכים ושני מושלים/שופטים" [דומה לזה לשון השכל טוב (בראשית לז, ח, הספר נכתב לפני כ-880 שנה ע"י ר' מנחם בן שלמה) שם נדרש על "המלוך תמלוך עלינו, אם משל תמשול בנו" שמיוסף "עמדו ממנו שני זוגי מושלים: יהושע וגדעון מושלים, ירבעם ויהוא מלכים", וכעי"ז במדרש הגדול שם: "שעתיד להעמיד שני מלכים - ירבעם ויהוא, ושני שופטים - יהושע וגדעון" (מסורת קדומה בתימן מייחסת את מדרש הגדול לר' דוד עדני, שחי כנראה לפני כ-720 שנה. כך גם מקובל כיום, אצל ת"ח וחוקרים, שלא כדעת המהרי"ץ שכתב שמחבר המדרש הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, שחי לפני 800 שנה), והנוסח במדרש הביאור שם (לר' סעדיה בן דוד אלדמארי, חובר בשנת ה'ר"א, ורוב דבריו הם ממדרש הגדול) הוא: "שיצא ממנו שני מלכים - ירבעם ויהוא... שני שופטים - יהושע וגדעון", וכן בתוספות השלם שם אות ד בשם ר' שמשון (אינני יודע האם הכוונה לר"ש מקוצי או לחכם אחר): "רמז על מלכים שיצאו מיוסף, כגון ירבעם ואחאב... רמז על שופטים שיצאו ממנו, כמו יהושע וגדעון וכיוצא בהן", ולשון זו של ר' שמשון מובאת גם בספר הרמזים לרבינו יואל על התורה (בני ברק, תשס"א, ספר זה חובר לפני 600 שנה ויותר, שהרי יש ציטוטים מדבריו בפירוש ר' אברהם בן שלמה לשופטים עמ' רי"ד, ועוד)]. נראה לפי"ז שמה שהובא בר' אברהם ב"ר שלמה שמשאר השבטים עמד "מלך אחד" כוונתו היא למלך או שופט, בדומה לדברי הרשב"א (אולם, ייתכן שיש לתקן גם את ריש דבריו ולגרוס "מלך אחד ומושל/ושופט אחד", ולפי"ז מכל שבט עמד גם שופט וגם מלך, וכדברי הילק"ש. הגהה זו בריש דבריו אינה מוכרחת, שהרי ייתכן שהם ע"פ דברי ר' אליעזר בסוכה כז, ע"ב "אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט... שלא יצאו ממנו נביאים...").
[20] בחוברת שמעתין, גליון 106.
[21] לא מצאנו מלכים מכל השבטים, ונראה שעל כך העיר ר"י בן קלונימוס בסוף דבריו. שמא יש לתרץ שכוונת הילק"ש היא שמשבטי המלוכה – יהודה יוסף ובנימין – יצאו מלכים, אך שמעון, שנולד שני והיה ראוי להחליף את ראובן שהפסיד את בכורתו, נדחה מהמלוכה בגלל עוון הזנות. השווה ללשון ר' חיים פלטיאל במדבר כה, יד.
[22] ר"ש בובר (בהערותיו לפסיקתא דרב כהנא שבהוצאתו) תמה מנין למדרש שהמלך זמרי הוא משמעון, ומחמת הדוחק הציע "ואולי קבלה היתה בידם", וראה מה שביאר ב'ביאור הרא"מ' לר' אהרן משה פאדווא מקארלין, וראה בהערות מנדלבוים לפסיקתא דרב כהנא שבהוצאתו.
[23] או משום שלא שפט בפני עצמו.
[24] שמא ניתן להציע ביאור נוסף: במדרש תהילים (שוחר טוב, מזמור צ, ג) הנוסח הוא: "לא הועמד שופט משמעון. כיוצא בדבר אתה אומר 'ואחריו היה שמגר בן ענת'. לא הועמד מלך, כיוצא בדבר אתה אומר 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'...". בפסיקתא הנוסח: "לא העמיד שופט. והכתיב 'מלך זמרי שבעה ימים בתרצה'?! אמר רבי יודן: לית מלכות של שבעה ימים כלום". בילק"ש מובא: "משבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא...". על פי זה ניתן אולי להציע שהנוסח המקורי היה קרוב לדברי המדרש תהילים, ולפיו מכל שבט עמד גם שופט וגם מלך, חוץ משמעון שממנו לא עמד שופט ולא מלך, ועל זה העירו ששמגר וזמרי אמנם עמדו משמעון, אך הנהגתם היתה קצרה ביותר.
[25] ערכי תנאים ואמוראים, ערך ר' יוחנן בן עילאי (מהד' ברוקלין תשנ"ד, ח"א, עמ' ע"ר).
[26] ראה דברי הימים א, ה, ג-ו: "בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל... בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי". הרי ש'בארה' מבני ראובן היה 'נשיא לראובני' באמצע ימי הבית הראשון.
[27] ראה דברי הימים א, יב, ט-טו: "וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר: עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי... מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר: אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף".
[28] לא זכיתי להבין מה ביאור המילה 'אבנר' הנזכרת כאן, ומסתבר שיש כאן שיבוש בפענוח כתב היד.
[29] ראה דברי הימים א, ז, ל-לא: "בְּנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחוֹתָם: וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי [כתיב: ברזות] בִרְזָיִת". בסוף הרשימה שם נאמר (פס' מ): "כָּל אֵלֶּה בְנֵי אָשֵׁר רָאשֵׁי בֵית הָאָבוֹת בְּרוּרִים גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים רָאשֵׁי הַנְּשִׂיאִים וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה מִסְפָּרָם אֲנָשִׁים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אָלֶף". בפירוש המיוחס לרש"י ביאר: "הוא אבי ברזית - שר אותה העיר" (ואח"כ הביא רש"י ביאורים נוספים).
[30] תיבות 'בת איתי' לא ידעתי מה כוונתם, ומסתבר שיש כאן שיבוש בפענוח כתב היד.
[31] צ"ע כיצד יסביר את המובא בדברהי"א ד, לח, שם נזכר על בני שמעון שהיו "נשיאים במשפחותם".
[32] בהערה לסעיף ג' ביארנו שרש"י מונה את שמואל בין השופטים, על אף שאינו מזכירו במפורש.
[33] בענין השאלה האם יהושע נחשב היה 'שופט', והאם היה נחשב 'מלך', ראה במקורות שהובאו בתורה שלמה כרך טו, מילואים, עמ' קכז, ובספר משבצות זהב לרב שבתי וייס יהושע א, יח, וראה בהעמק שאלה סי' קמב, אות ט, ובחת"ס בתורת משה סו"פ וישב, ובשו"ת משפט כהן סי' קמד, עמ' שלז. מקורות נוספים לכך שיהושע אינו כלול בין ה'שופטים' יובאו בסעיף יד, כאשר נעסוק ביהושע, עי"ש.
[34] כך בחלק מהגרסאות בסדר עולם פרק כ', וכך בבה"ג (הלכות משמרות, מהד' ירושלים תשמ"ז, ח"ג עמ' 374-5), וכן בר"ח מגילה יד, ע"א, וברש"י שם בשם הבה"ג.
[35] באבות א, א, נאמר שיהושע מסר את התורה ל'זקנים' והם מסרוה ל'נביאים', ורבים מהראשונים מנו את עלי כראשון ל'נביאים' שקיבלו מה'זקנים' (מיוחס לרש"י, ר' בחיי, ר' יעקב ב"ר שמשון (=מחזור ויטרי עמ' 481), רשב"ץ, ורע"ב, בפירושיהם לאבות א, א). רש"י מגילה יד, ע"ב, הביא בשם בה"ג את רשימת 48 הנביאים, ומנה את עלי ביניהם (אמנם בבה"ג שלפנינו עלי אינו מנוי ביניהם, וכך גם בסדר עולם פרק כ'). המאירי כתב (סדר הקבלה, בתוך מסכת אבות מהדורת משנת ראובן, עמ' מ' ועמ' מז) שעלי הכהן הוא "אחרון שבהם (=בשופטים שכלולים בתקופת ה'זקנים' שקיבלו מיהושע), ממוצע בין זמן הזקנים לזמן הנביאים" (כוונתו לומר שהיה אחרון הזקנים וראשון הנביאים, כמו שכתב בעמ' מט לגבי שמעון הצדיק). הרמב"ן (בראשית מט, יח) כתב על שמשון "והוא היה האחרון לשופטים" (והוסיף מיד "כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם, ובימיו מלכו המלכים", ואף שלא התייחס לעלי, מ"מ ראה מה שכתב על זה בקונטרס אחרון של פירוש 'כור לזהב' על הרמב"ן). ראה גם אבות הראש, ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', ד"ה 'נביאים קיבלו משופטים' (דף נד, ע"א). לפי כל זה נראה שעלי אינו כלול בתקופת השופטים, וק"ו שהדבר נכון לגבי שמואל שחי אחרי עלי. אמנם, יש להעיר שמדברי רש"י שמואל א, א, א, עולה שעלי היה אחרון השופטים, ושמואל הוא ראשון הנביאים. דברי רש"י אלו סותרים לכאורה את פירושו לדברי ר' אליעזר (סוכה כז, ע"ב) בהם אנו עוסקים, שהרי בסוכה כלל רש"י ברשימת השופטים את שמואל. שמא ניתן לבאר שלדעת רש"י שמואל אינו כלול בין השופטים, ומ"מ יש מקום להחשיבו לעיתים ביניהם, ולכן רש"י בפירושו לסוכה מעלה זאת כאפשרות, כאשר הוא מחפש ביאור לדברי ר' אליעזר, אולם רש"י מסכים שעדיף למצוא הסבר אחר לדברי ר' אליעזר, שלפיו שמואל אינו כלול בין השופטים. בהמשך פרק זה (בסעיף יד, כאשר נעסוק בשאלה האם אבימלך נחשב בין השופטים), נביא שמדברי האדרת אליהו לגר"א נראה כי עלי, שמואל, ובני שמואל, כלולים בתקופת השופטים, ואילו יהושע אינו כלול ביניהם (ולדעת האדרת אליהו כך גם דעת הקליר, והערנו שם שלכאורה יש לפרש אחרת את דברי הקליר).
[36] הדגשנו כאן את פעילות השופטים בתחום הצבאי (ראה שמואל א, ח, כ, ובתרגום ורד"ק שם, וכעי"ז בשופטים ב, טז-יח, ובתרגום שם, והשווה שופטים ג, י, ובמפרשים, וראה רמב"ן בראשית מט, יח, שכתב ששמואל אינו כלול בתוך ה'שופטים' כיון ש"לא נלחם"). רבים הביאו שהשופט שימש גם כשופט במשפטים שבין אדם לחבירו, וכמנהיג תורני ורוחני (גם לפי שיטה זו יש לענ"ד משמעות לכך שהנהגתו התורנית אינה מפורשת בכתובים, ואכמ"ל בענין דבורה). ככל הנראה דבר זה נתון במחלוקת, ונציין כמה מקורות העוסקים בנושא: א- כאשר מנה הרמב"ם את סדר העברת התורה כתב שיהושע קיבל ממשה רבנו, ופנחס וכן הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע קיבלו מיהושע, ולא כתב שמהזקנים הללו קיבלו זקנים אחרים, וכתב שעלי קיבל מפנחס (הקדמה למשנה תורה, הלכה ד). מדבריו נראה שכאשר נפטרו הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע לא עברה התורה מהם אל השופטים, ולכן היא עברה דרך פנחס. כך נראה שהבין בדבריו הר"י אברבנאל (הקדמה לנחלת אבות, אשקלון תשע"ג, עמ' 4. בסוף הערה זו נדון בשיטת הרמב"ם). ניתן להסיק מכך שלדעת הרמב"ם השופטים לא היו מנהיגי הדור בתורה. ב- כך יש להסיק גם מההצעה שהעלה המאירי (סדר הקבלה, עמ' מז), לפיה יהושע מסר לזקנים, שמסרו לזקנים אחרים, וכך עד לעלי, אולם זקנים אלו לא היו השופטים אלא הנהיגו במקביל להנהגתם של השופטים. בלשונו: "או שמא אף בדורות השופטים היו עמם זקנים" (המאירי מעלה שם אפשרות נוספת, ולפיה השופטים כן היו ממעבירי התורה). ג- לעומתם, רבים מהראשונים מנו את עתניאל, אהוד, ושאר השופטים, בתוך ה'זקנים' שקיבלו מיהושע ומסרו לנביאים (אבות דרבי נתן, פ"א, ה"ג, וכן במיוחס לרש"י ור' יונה ור' בחיי ור' יעקב ב"ר שמשון ומאירי ורשב"ץ ואברבנאל על אבות א, א, וכן במחזור ויטרי עמ' 463, [ושו"מ שמקור דבריהם בספר 'סדר תנאים ואמוראים' שנכתב בתקופת הגאונים, מהד' הרב איתמר מצגר ה'תשס"א, עמ' כט], וברש"י סנהדרין לו, ע"א, וברש"י שמואל א, א, א, ובעוד מקורות, וראה בספר 'דרך בינה' לרב אברהם שושנה, על ספר שופטים, הקדמה, עמ' 26-31, וראה בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין שנדפסו בסיני, גליון כא, עמ' ד). ד- הר"י אברבנאל כתב (בתחילת הקדמתו לספר שופטים) שהשופטים הנזכרים בספר שופטים היו ממונים על ידי בית דין, והיו ממונים על המלחמות, ובנוסף היו ממונים "על דבר המשפט", והם התמנו מיד במות השופט הקודם: "וכמו שלא היה זמן שמלך אין בישראל מעת שהתחילו המלכים, ככה לדעתי כל ימי השופטים לא היה ישראל זמן מה בלא שופט". על דבריו השיג בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שיב, אות נב, בהגהה): "...אך המעיין בכתוב (יראה) שלא היה המינוי השופטים חיוב אצלם שלא יהיה בלא שופט, כעין מינוי המלך, רק כשהיה ישראל בעת צרה ואויביהם משלו בהם - העמיד להם ה' שופט, ואח"כ כשמת השופט היה כמה שנים בלא שופט, לפעמים י"ח שנה, ואח"כ כשחזרו לחטוא וחזרו ומשלו בהם שונאיהם - הזמין להם הקב"ה שופט שיושיעם מאויביהם... בתחילת ספר שופטים (ב, טז) 'ויקם ד' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם' פירש"י 'תמיד מדור אל דור', עיי"ש פס' י"ד, מפורש דהעמדת שופטים היה עיקר למלחמה (=היתה בעיקרה לצורך המלחמה באויבים)...". נראה שהאבני נזר פסע בזה בעקבות שיטת המאירי שהבאנו לעיל. ה- עוד ראיתי שמובא ברות רבה א, א (הובא ברש"י שופטים ה, ו): "שפט השופטים - ...רב הונא אמר: דבורה וברק ויעל", והיפה ענף שם תמה על איזכורה של יעל בין השופטים: "לא מצאתי טעם למנותה מהשופטים, כיון שלא מצינו בה נבואה ולא שררה", אולם הרד"ל הסביר שהחשיבוה בין השופטים מפני שסיסרא נמסר בידה. בפשטות יש מכאן ראיה לכך ששופט הוא גם מי שנלחם ומושיע את ישראל, אע"פ שאינו מוסר תורה ומנהיג רוחני. ו- ייתכן שראיה נוספת יש להביא מדברי כמה ראשונים שכתבו: "שהנשים פסולות לדין... ואם תאמר: הא כתיב (בדבורה) 'והיא שופטה את ישראל'?! יש לומר דלא שופטת ממש, אלא מנהגת, כשופטים ששפטו את ישראל. ואע"פ דאמרינן בספרי 'שום תשים עליך מלך – ולא מלכה', התם לא מינו אותה אלא היו נוהגים בה כדין מלכה והיו נוהגים על פיה" (לשון הרשב"א שבועות ל, ע"א, ד"ה 'ולא בנשים', ולפי"ז יש להסביר כך את דברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן והנימוק"י שם. כמדומה לי שדברי הרמב"ן הובנו בצורה שונה בתוס' נדה נ, ע"א ד"ה 'כל'). מדבריהם נראה שהשופטים, וכך גם דבורה, לא 'שפטו' את ישראל בפסיקת דין, אלא הנהיגו אותם בדומה למלכים. ז- ראה גם אבות הראש, ד"ה 'שנאמר ויהי בימי שפט השופטים' (דף נג, ע"ג). ח- ראה גם במלבי"ם (דברים א, ט) שכתב שבנוסף לזקנים ולבתי הדין של כל שבט, מינה משה רבנו שרי אלפים שרי מאות ושרי עשרות, שתפקידם הוא להנהיג את הצבא במלחמות כיבוש א"י, כפי שכתב האברבנאל, ועליהם גם לדון את העם בחוזק יד, בעת הצורך, כאשר העם יתפזרו בארץ ולא יהיו מכונסים לפי שבטיהם. ט- בתחילת הערה זו הבאנו את דברי הרמב"ם, ולענ"ד יש לדון מהי שיטתו: הר"י אברבנאל כתב בהקדמה לספרו 'נחלת אבות' שלפי הרמב"ם "הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע ובפרט פנחס קיבלו מיהושע, ועלי הכהן קיבל מפנחס". אולם בכל מהדורות הרמב"ם העומדות לפנינו כיום מובא: "וזקנים רבים קיבלו מיהושע, וקיבל עלי מן הזקנים ומפינחס". קשה להניח שהזקנים שחיו בימי יהושע האריכו ימים עד לימי עלי, ולכן צ"ל שכוונת הרמב"ם היא ל'זקנים' כשם תואר כללי. כלומר: הזקנים שקיבלו מיהושע מסרו לזקנים שאחריהם, וכולם נחשבים שקיבלו מיהושע (וכעי"ז ראיתי ביד פשוטה, וברב קאפח, ועוד. אמנם, לענ"ד לפי"ז צ"ע מדוע לא כתב הרמב"ם: "וזקנים רבים קיבלו מיהושע, ומהם קיבלו זקנים אחרים, וקיבל עלי..."?! ומזה יש חיזוק לגרסא שעמדה ככל הנראה לפני האברבנאל. מו"ח שליט"א ביאר שלדעת הרמב"ם כל הזקנים שהיו בתקופת השופטים נחשבים שקיבלו מיהושע, אע"פ שחלקם לא ראו אותו בעיניהם, כיון שכולם קיבלו את התורה בצורה בה היא נמסרה ע"י יהושע, ולא היה ביניהם ובינו איזה חכם גדול שהוסיף לתורה גוון חדש מ'תורה דיליה'). לפי"ז מסתבר שכוונת הרמב"ם היא לשופטים, ודלא כפי שהאברבנאל הבין את הרמב"ם. שו"ר שכיוונתי למה שכתב בעבודת המלך על הרמב"ם [על שיטת הרמב"ם יש להעיר גם מיהושע כד, א, ומנזיר נו, ע"א "ואילו יהושע וכלב". ראה גם בדברי הרב נוישטט, בקובץ 'ישורון' חלק ז עמ' תס"ד, שדן במחלוקת זו מצד מה שלכאורה חלק מה'שופטים' היו לדעת חז"ל עמי הארץ, ולכן לכאורה אין הם ראויים להיות משלשלת הזהב של מוסרי התורה, וראה בספר 'דרך בינה' לרב אברהם שושנה, על ספר שופטים, הקדמה, עמ' 26-31].
[37] ספר שופטים כולל תקופה ארוכה, שנמשכה על פניה כ-315 שנה. בכל זאת, אין עם זר שאיתו זקוקים היו ישראל להילחם יותר מפעם אחת במשך תקופה זו (שמגר אמנם פגע בפלישתים, בנוסף לשמשון, אולם שמגר פגע בהם מבלי שהפלישתים יציקו לעמ"י, ואכמ"ל, וראה להלן סעיף ח' ששמגר הוא שופט יוצא דופן בכל קנה מידה). נראה לומר שאחר שישראל התגברו על הנקודה הרוחנית המיוחדת לאותו עם, לא היה צורך להתמודד שוב עם אותה התרבות הזרה. בכך יש חיזוק לטענתנו, לפיה יהושע עלי ושמואל אינם נחשבים שופטים רגילים, שהרי אם נחשיב את יהושע כשופט הרי אז יצא שגם יהושע וגם דבורה נלחמו בעם הכנעני, ואם נחשיב את שמואל כשופט הרי אז יצא שגם שמשון וגם שמואל נלחמו בפלישתים.
[38] ראה עלה יונה לגר"י מרצבך (חלק מאמרי שעה, מאמר 'עם השבטים', עמ' שלז), וכן 'איש לשבטו', לרב אברהם רמר, עמ' 13-15, ועוד.
[39] בגמ' סוכה כז, ע"ב, אמר ר' אליעזר: "אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד ממנו שופט... אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים, שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאים", ולפי מהלכנו, לפיו יש 13 שופטים בדיוק, ממילא יש מקום לבדוק האם ייתכן שיש גם 13 נביאים בדיוק שניבאו לישראל בתקופת הנביאים. אם נניח ששמואל הנביא פותח את תקופת ה'נביאים', שקיבלו מה'זקנים' ומסרו ל'אנשי כנסת הגדולה', אם כן ימצאו לנו 13 נביאים: שמואל, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה [חגי זכריה ומלאכי היו מ'אנשי כנסת הגדולה', ולכן אינם כלולים בתקופת ה'נביאים']. היו נביאים נוספים בתקופה זו, כגון אחיה אליהו ואלישע, אולם אין ספר בתנ"ך שהוקדש להם. אולם, בין 13 הנביאים הנזכרים, יש כמה נביאים שהם מאותו השבט, לפי דברי חז"ל. לדוגמא: משבט לוי יצאו שמואל, יואל, ירמיהו ויחזקאל (ראה בדברי הגר"ח קנייבסקי, בספרו בשער המלך שבתוך ספרו שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לה, טור ג, שם בירר מאיזה שבט היה כל נביא לפי המדרשים).
[40] הנחנו ש'אבימלך' בן גדעון אינו מנוי בין השופטים, שהרי היה רשע. בסעיף יד נביא את הדעות השונות שיש בענין זה.
[41] אולם ייתכן לבאר שכוונת הרשב"א היא כדברי ה'ערכי תנאים' שהבאנו לעיל. עוד ניתן להציע שכוונתו היא שיש ראיה מהפסוקים לכך שמשבטי ראובן גד ואשר היה מלך בממלכת אפרים [אלא שהשערה זו דחוקה, משום שלא מצאתי ראיה לכך, ורק לגבי 'מנחם בן גדי' המלך נזכר שהוא היה משבט גד, כפי שנזכר גם ב'ערכי תנאים ואמוראים' שם, אך לא מצאנו ראיה למלך משבטי ראובן ואשר].
[42] יש כמה ערים ששמן 'קדש' (במדבר יג, כו; יהושע טו, כג; שופטים ד, ו; דברי הימים א, ו, נז; מכות י, ע"א), ולכן התיאור "קדש נפתלי" נועד בפשטות להדגיש באיזה עיר מביניהם התגורר ברק, ולא להצביע על זהות שבטו של ברק. לפיכך יש להבין מדוע כתב רש"י שברק הוא מנפתלי, אך לא ידע מאיזה שבט יצא "עבדון הפרעתוני" שנקבר "בפרעתון בארץ אפרים". בהמשך סעיף זה הערנו ש'ארץ אפרים' כוללת אולי שטחים של שבטים אחרים, ולפי"ז יש מקום לתרץ את קושייתנו.
[43] בספר 'מלאכת הקדש' (בראשית ל, יא, לר' משה טולידאנו, ה'תפ"ד-ה'תקל"ג, דיין במכנאס) ובספר 'מאיר נתיבים' (לר"מ מרגליות, פרשת שמיני) העירו שבבר"ר (עא, ט) מובאת דעה לפיה 'אליהו הגלעדי' היה מגד, ודעה זו הוטעמה במדרש בכך שערי הגלעד היו שייכים לגד, כנזכר ביהושע יג, כה. לפי"ז כתב במאיר נתיבים שכיון שיפתח היה גלעדי, וכך גם יאיר, ומכיון שארץ הגלעד משותפת לבני ראובן גד ומנשה, לכן ייתכן שיאיר ויפתח היו מראובן וגד, עי"ש בדבריו. אעיר כי מהר"צ חיות (בהוספות לספרו 'תורת הנביאים', בתוך 'כל כתבי מהר"צ חיות' ח"א, עמ' קעט, וכן בהגהותיו לגמ' תענית ג, ע"א) הקשה כיצד מובא מצד אחד בילק"ש שיאיר ויפתח שהתגוררו בגלעד הם משבט מנשה, ומצד שני מובא בבר"ר שאליהו שהתגורר בגלעד היה משבט גד? הוא מתרץ שבפסוקים יש סתירה איזה שבט קיבל את הגלעד, ולדעתו ביאור הדבר הוא שמנשה קיבל את "עיר הממלכה... ועיר בצורה", אך "עיירות קטנות" ניתנו לגד. לכן, מי שנאמר עליו שהוא 'מגלעד' הוא ממנשה, אך אליהו שהיה 'מערי הגלעד' הוא מגד. [מדוע לפי פירושו אליהו היה בהכרח מגד ולא מראובן?! כנראה שסבר שלראובן לא חלק בערי הגלעד. הכיצד? את הפסוק בדברים ג, יב, יסביר אולי המהרצ"ח באופן הבא: הראובני והגדי קיבלו יחד "מערוער... וחצי הר הגלעד", ושטח זה התחלק ביניהם באופן הבא: הגדי קיבל את חצי הגלעד, והראובני קיבל את החלק מערוער עד לתחילת הר הגלעד. את הפסוק ביהושע כב, ט, יסביר אולי המהרצ"ח באופן הבא: "הר הגלעד" התחלק בין גד למנשה, ואין בו חלק לראובן, אולם "ארץ הגלעד" הנזכרת ביהושע אינה כוללת רק את "הר הגלעד" אלא את כל עבר הירדן המזרחי, ולכן יש לראובן נחלה ב"ארץ הגלעד". שו"ר שכעין זה פירשו בדעת מקרא ליהושע].
[44] ברש"ש על בראשית רבה פב, ט, הביא שבשמואל ב, כ, א, מובא ששבע בן בכרי הוא 'איש ימיני' אך בפסוק כא מובא שהוא 'מהר אפרים'. הרי ש'הר אפרים' כולל גם חלק מנחלת בנימין. משופטים י, א, ניתן להסיק שגם חלק מנחלת יששכר כלול בהר אפרים (וראה בהערה בהמשך להסבר אחר), ועי"ש ברש"ש שהביא עוד ראיות לכך. הרש"ש הביא שמסרו לו שכ"כ גם בספר תבואות הארץ (ואכן כך מובא בתבואות הארץ, עמ' פו-פח, והביא שם את המקורות לכך. כך מובא גם בדעת מקרא שופטים ד, ה, וכן י, א). לענ"ד הנחה זו קשה קצת מהפסוק בשופטים ז, כד: "ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין ולכדו להם את המים... ויצעק כל איש אפרים...", ובהמשך נראה ש"איש אפרים" הם בני שבט אפרים בלבד (שופטים ח, א-ב). משמע מכך שבימי גדעון ישבו ב'הר אפרים' רק בני שבט אפרים.
[45] 'הר אפרים' כולל שבטים נוספים משום ששרשרת ההרים, שעיקרה באפרים, משתרעת בפועל עד לשטחם של שבטים נוספים. לכן, אין מכך ראיה לגבי הביטוי 'ארץ אפרים' (הביטוי 'ארץ אפרים' נזכר בתנ"ך רק עוד פעמיים: בדברים לד, ב, ובדהי"ב ל, י). אעיר שבסעיף יד, כאשר נעסוק בבירור שבטו של יאיר הגלעדי, נרחיב לדון בשיטת המהרש"א, ונביא שהגר"י פיק וכנראה גם השפ"א הבינו שהמהרש"א סבר שמקום השופט מוכיח על שבטו. למרות זאת המהרש"א אינו מזהה את עבדון לפי מקום מגוריו, ואולי יש לתרץ בדוחק שלדעת המהרש"א 'ארץ אפרים' כללה גם נחלת שבטים נוספים.
[46] בזה ניתן להסביר כיצד ייתכן שמלחמת אנשי דוד באבשלום וחייליו, שהיתה בעבר הירדן המזרחי (שמ"א יז, כו-כז; יט, טז-יט), התרחשה ב'יער אפרים' (שמ"א יח, ו). ככל הנראה התיישב חלק משבט אפרים בעבר הירדן (כעי"ז ראיתי במאמר של הרב מדן. רש"י ור"י קרא והרד"ק הביאו הסבר אחר, ולפיו בני אפרים רעו את בהמותיהם בצדו המזרחי של הירדן הסמוך לנחלתם. ב'דעת מקרא' הציע הסבר אחר, שהוא דחוק יותר בעיני, ולפיו מקום זה נקרא 'יער אפרים' משום שצפה על נחלת אפרים).
[47] באטלס דעת מקרא (עמ' 160) הועלתה הצעה לפיה השופט 'תולע', שהיה בן שבט יששכר, ישב בהר אפרים (שופטים י, א) משום שאפרים לא יישבו את ההר (כנזכר ביהושע יז), ולכן מקצת מבני יששכר נאחזו בו, לאחר שלא הצליחו להוריש לגמרי את הגויים שישבו בנחלת אשר (שופטים א, לב). כמו כן הועלתה שם הצעה לפיה כמה ממשפחות שבט אשר ישבו בימי השופטים בנחלת בני יוסף. אין ביסוס לכך, למעט רמז בכמה שמות של משפחות משבט אשר שדומים במידת מה לשמות מקומות בנחלת בני יוסף.
[48] הפסוק מוסיף בתיאור קבורת עבדון: "[ויקבר בפרעתון בארץ אפרים] בהר העמלקי". לא מצאתי ראיה ברורה היכן הוא 'הר העמלקי'. בדעת מקרא מובא שהוא מקום בנחלת אפרים, כנזכר בשופטים ה, יד 'מני אפרים שרשם בעמלק', והוא השטח שמשתרע מהר גריזים דרומה מערבה. אין זו ראיה ברורה. בכפתור ופרח פי"א (מהד' ביהמ"ד להתיישבות ח"ב עמ' נח) ראיתי שכתב שפרעתון הוא כשעתיים הליכה מדרום מערב להר גריזים. זיהויו הוא לפי השם שנשתמר אצל יושבי הארץ. באדמת קודש (דף כב, ע"ב) סבר שפרעתון הוא בדרום נחלת אפרים בסמוך לבית אל.
[49] אחר כתיבת הפרק הגיע לידי הספר 'הדר הנביאים' של הרב איתן שנדורפי שליט"א, שם הביא שהרש"ש (על בר"ר עא, ט) הסביר שלפי המדרש (בר"ר שם) אליהו הגלעדי הוא משבט גד, ולא מראובן או מנשה, משום שביהושע יג, כה, מובא ש"ערי הגלעד" ניתנו לגד, ומכאן שהחלק בגלעד שהיה מיושב בערים היה שייך לגד. הרב שנדורפי הוסיף: "לפי זה אולי ניתן להוכיח שיפתח היה מגד, שכן גם עליו כתוב 'ויקבר בערי (!) גלעד' (שופטים יב, ז).
[50] לעיל (סעיף ה', תירוץ חמישי) הבאנו בהערה את הפסוקים בדברי הימים א, יב, ט-טו, מהם ניכרת גבורתם של בני גד.
[51] שו"ר שכך הבינו בדברי הרמב"ן כמה תלמידי חכמים (ספר שיג ושיח בנביאים, שופטים, עמ' שלד, וכן בפירוש הדרי קודש על הרמב"ן, וראה מה שהעירו בחומש רמב"ן המבואר, הוצאת עוז והדר, הערה שלט).
[52] בסעיף י"ד הבאנו שכמה אחרונים העירו שיאיר הוא ממנשה או מיהודה, לפי שושלת אבותיו, אך עי"ש שהראיה משושלת אבותיו איננה מוסכמת ואיננה מוכרחת.
[53] פרק ל"א, וזאת הברכה, מהד' בובר דף קצז, ב, מהד' מנדלבוים תשמ"ז עמ' 442, הובא בילק"ש וזאת הברכה רמז תתק"נ.
[54] שוחר טוב מזמור צ, ג. בהערה בהמשך נביא שהדברים הובאו בדברי המעתיק של כת"י אסקוריאל (של פירוש רש"י למסכת סוכה).
[55] וכן מובא בתוספתא כפשוטה, סוכה, עמ' 843. בספר 'דברי טובה' כתב ששמגר הכה את הפלישתים כיון שנחלת שמעון סמוכה לפלישתים, ושמגר היה משמעון (על שאלת מיקומה של נחלת שמעון ראה במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, התורה והארץ חוברת ז, עמ' 53-84). שו"ר שהרב ישראל רוזן (ספר שופטים בגובה חז"ל, עמ' 101) העיר ש"שמעון" בכתיב חסר 'שמען' הוא ראשי תיבות של "שמגר (בן) ענת". העירו לי שיש כתבי יד של פירוש רש"י למסכת סוכה בהם מושמטת תיבת שמעון, ונאמר "אבל... ומראובן (ושמעון) גד ואשר לא מצאתי מפורש" (כתב יד ספריית מדינת בווריה, מינכן, גרמניה Cod.hebr. 216, וכן בכת"י ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית, Ms. 6648). בהנחה שאכן אלו הם דברי רש"י, שמא יש מקום לומר שאף הוא נקט ששמגר יצא משבט שמעון.
[56] כמובא בסדר עולם (פרק יב), וכמובא להלן שרק אחרי מות שמגר אז אהוד מת.
[57] מובא בבית המדרש (ילינק ח"ג עמ' 171), וכן בספר מקדמוניות היהודים (א' אפשטיין, ח"ב, עמ' קנב).
[58] כמו כן מסתבר שהמדרש היה מתייחס לשמגר ומזכיר שמוצאו איננו ידוע.
[59] על אהוד בן גרא, שקדם לשמגר, לא נאמר ש'שפט' את ישראל, אלא ש'הושיע' אותם: "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא" (שופטים ג, טו). כך גם נזכר אצל השופט שקדם לאהוד, עתניאל בן קנז (שופטים ג, ט. ראה גם שופטים ו, יד-טו, ושם לו-לז, ושם ח, כב). מכיון ששמגר 'הושיע גם הוא' את ישראל, כמו קודמו אהוד, לכן ברור שהוא כלול בין השופטים. חז"ל אכן מנו אותו ביניהם (בילק"ש, ובשוחר טוב), כפי שנראה בהמשך סעיף זה. גם בסדר עולם פרק יב משמע ששמגר כלול בין השופטים (ב'באור הרא"ם' על המדרש תהילים, לרב אהרן משה פאדווא, כתב ש"בביאורי הגר"א דווילנא על סדר השופטים לא חשב כלל שמגר בין השופטים", אך לענ"ד דבריו צ"ע, שהרי הגר"א לא מנה את השופטים אלא את סדר הזמנים, ולכן לא מנה את שמגר, שהרי שמגר שפט פחות משנה ולכן הוא איננו משמעותי בחשבון סדר השנים).
[60] ראה רד"ק, ועוד. אעיר, בדרך אגב, שראיתי בתנחומא אחרי מות יח מדרש תמוה: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בשר ודם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי ברק ודבורה, במדינים על ידי שמגר בן ענת, וכן על ידי השופטים, [ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים], אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ושוב אין אתם משתעבדין" (ובילק"ש זכריה רמז תקע"ז הגרסא "...ברק ודבורה, ובמדינים ע"י שופטים, ועל ידי שהיו בשר ודם..."), ולענ"ד דברי המדרש זוקקים עיון, שהרי שמגר לא הושיע את ישראל מיד מדין, וצ"ע. כמו"כ לא ברור מדוע המדרש אינו מזכיר את ישועתם של עתניאל, ושופטים נוספים, ועל זה נראה לענ"ד לתרץ שהמדרש הביא דווקא שופטים ששפטו במקביל לשופט נוסף, ולדעת המדרש שמגר שפט במקביל לאהוד.
[61] בשירת דבורה, בשופטים פרק ה (פס' ו), מוזכר שמגר בהקשר עקיף: "בימי שמגר... חדלו ארחות". מכך משמע ששמגר שפט במשך תקופה (ולפחות למשך כמה ימים), ולא במשך כמה שעות. אמנם יש מקום לדחות ראיה זאת, ולהסביר שכוונת הפסוק היא רק ללמד ששמגר לא הושיע את ישראל מאויביהם, בדומה ליעל. מכל מקום, גם לפי הפירוש הראשון, עצם העובדה שמהפסוק העוסק בדמותו של שמגר, בפרק ג, ניתן להבין שהוא שפט למשך כמה שעות בלבד, אומרת דרשני.
[62] שופטים ב, יא-יט, וכך מצאנו אצל עתניאל, אהוד, דבורה וברק, גדעון, יפתח, ושמשון (אלא שאצל שמשון חסר השלב של הזעקה אל ה'). אצל השופטים האחרים (תולע, יאיר, אבצן, אילון, ועבדון) לא נזכר שהם נלחמו בעם זר (אצל תולע נאמר "ויקם להושיע את ישראל", אך מהפסוקים שם נראה שאין הכרח שהכוונה היא לתשועה מעם זר, ומ"מ גם אם נניח שכן הרי שמלחמה זו אינה נזכרת במפורש).
[63] ראה גם 'תקנת השבים' לר' צדוק (אות ו', עמ' סד ועמ' סט, מהד' הר ברכה אות סד): "...ועל כן לא העמיד מלך ולא שופט, כי אין שייכות לו ממשלה בישראל בעולם הזה. שהממשלה מצד התגלות כח המיוחד והמעלה שיש בו, דבכל שבט יש מעלה מיוחדת שכאשר היא מתגלית באיזה נפש פרטית מאותו שבט הוא מתנשא בו על עם ה', ומעלת שבט שמעון אין מתגלית בפועל בעולם הזה... שורש שמעון הוא הקבלה לבד שאין מוכן להשפיע כלל, ועל כן גם כן לא העמיד מלך ושופט שיש בו מדת ההשפעה גם כן". ר' צדוק מאריך שם להסביר מדוע שמעון כלול דווקא בתוך יהודה, ואכמ"ל.
[64] רש"י, ראב"ע ומדרש שכל טוב, על בראשית מט, ז; רד"ק דברי הימים א, ד, כד; מיוחס לרש"י דברי הימים א, ד, כז; רלב"ג יהושע טו, כ; ועוד, וראה במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, התורה והארץ חוברת ז, עמ' 53-84.
[65] שו"ר מקור המחזק את השערתי, לפיה הקשר בין שמגר ובין שבט שמעון מבוסס על כך ששמגר שפט במקביל לשופט אחר: בכתב יד 'אסקוריאל' (בו נמצא פירושו האמיתי של רש"י למסכת מועד קטן, שנדפס בש"ס מהדורת 'שוטנשטיין' ובהוצאות נוספות), הועתק בין היתר פירושו של רש"י למסכת סוכה, ושם הוסיף המעתיק הערה (על דברי רש"י בסוכה כז, ע"ב, שם כתב רש"י שאינו יודע מאיזה שבט יצא שמגר): "ואני הכותב מצאתי שמגר משמעון, דבכל מקום היה שמעון טפל ליהודה: בברכה במשה, ובנחלות, ובשופטים. בברכה - לא רצה משה לברכן, מפני שהיה בלב על מעשה זמרי, ואעפ"כ טפלו ליהודה 'שמע ה' קול יהודה'. בנחלות – כתיב '(מחבל) בני יהודה נחלת בני שמעון'. ובשופטים – דכתוב 'ואחריו שמגר בן ענת', טפלו לאבצן שהיה מיהודה" (הובא אצל יעקב פוקס, 'פירוש רש"י למסכת מועד קטן – בירורים בזיהויו', עמ' 13). ייתכן ששמגר נטפל לאבצן, משום ש'אבצן זה בועז', משבט יהודה, ולכן כשם ששמעון נטפל ליהודה בנחלה ובברכות כך שמגר משמעון נטפל דוקא לאבצן מיהודה. אלא שהדבר תמוה למדי, שהרי שמגר שפט במקביל לשופט אהוד, שהיה מבנימין, או במקביל לברק ודבורה. לכן, מסתבר יותר בעיני לומר שכיון שסופר כתב יד זה לא היה בקי במלאכתו (כפי שמוכח ממקומות רבים בכתב היד, כפי שהראה פוקס בעמ' 7-11), לכן גם כאן טעה הסופר וכתב בטעות "טפלו לאבצן" במקום לכתוב "טפלו לאהוד".
[66] לענין זה התייחסו במדרש (ויקרא רבה לז, ד, ובראשית רבה ס, ג. לעומת זה בתענית ד, ע"א, השמיטו את ההתייחסות לכך, ובתוספות שם הסבירו את ההשמטה, וב"ה שזכיתי לכוון לדבריהם, וראה בר' חננאל ועיון יעקב שם, שהביאו הסבר אחר להשמטה).
[67] פירשנו 'ותסיתהו' כשידול כנגד רצון האדם, ע"פ דברים יג, ז, ואיוב ב, ג, ועוד, ושו"ר שכן ביארו כמה מפרשים (כך משמע ברד"ק ובאברבנאל, וכן בכלי יקר יהושע פרק טו, ובלב אהרן יהושע פרק טו, סי' מב, ובדרך בינה, ובדעת סופרים, וכמדומה לי שכך גם בר"י אבן בלעם, שדבריו כתובים בערבית, ולא ידעתי לתרגמם במדויק). אמנם, יש שביארו 'ותסיתהו' באופנים אחרים (ראה בפירוש ר' אברהם בן שלמה, יהושע, פרק טו, עמ' ע', ובכלי יקר, ובמלבי"ם ישעיהו לו, יד, חלק ביאור המילות).
[68] שו"ר שר"י קרא עמד על שאלה זו, והציע הסבר לדבר.
[69] ראה גם יומא פ, ע"א, שם הובאה דעה הסוברת שהשיעורים (כזית, כביצה, וכדו') הם הלכה למשה מסיני, ולאחר שנשתכחו חזרו ויסדום בית דינו של יעבץ (=עתניאל).
[70] שו"ר שכתב בערבי נחל (דרוש שני לפרשת שלח, ד"ה ועכשיו, מהד' אייכן ירושלים ה'תשס"ד עמ' תשלג): "שמעתי מחכם אחד לבאר... 'ושם דביר לפנים קרית ספר'... לפי שהתורה היא דפוס העולם ובתורה נברא העולם, וארץ ישראל הוא אדוק בתורה וכל חלק ממנה חיותה הוא מחלק תורה המתייחס אליה... שם של 'דביר' החיות והפנימיות שלו הוא 'קרית ספר', ואמרו רז"ל 'אלו שלש מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה', שזהו היה החיות של אותו מחוז, ממילא בהגיעם לשם תשש כוחם ולא יכלו לכבוש, בהיות לא היה בידם החיות של אותו מחוז. לכן אמר כלב 'אשר יכה את קרית ספר', דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו, וממילא 'ולכדה'... עכ"ד החכם ושפתים ישק", עי"ש. כך גם בספר אמרי פנחס (שער התורה, אות י, מהד' בני ברק ה'תשס"ג עמ' רנג): "אשר יכה קרית ספר... אמר בשם המגיד ממזריטש ז"ל דהנה בתורה נברא העולם, וכל מקום יש לו חלק ושייכות בתורה... והכא לא היו יכולים לכובשה, שזה היה שייך לאותן שלש מאות הלכות שנשתכחו... וזה 'קרית ספר', פירוש – עיר שצריך לכובשה ע"י ספר ולימוד".
[71] ראיתי מביאים שבספר קדושת התלמוד (לר' אריה לייב פרומקין) ביאר שמדובר היה בבניו הגדולים שאינו חייב בפרנסתם (ולע"ע לא מצאתי היכן הביא זאת), וכן ביאר בעין אליהו. בספר בית יחזקאל (לרב משה צוריאל, שער אהבה, אות 104, עמ' לח) דן בזה, והביא כמה יישובים (ושמא ניתן להוסיף, שאשתו של רב אדא מחלה לו מראש לפני החתונה על התחייבותו לפרנסה, ורק כאשר בעלה עמד בפועל לצאת ללמוד, היא אמרה מה שאמרה מתוך הלחץ). אף שהתירוצים הנ"ל נראים דחוקים בלשון הגמ' (כפי שהעירו חלק מהאחרונים הנ"ל), מ"מ כנראה הוכרחו האחרונים הללו לפרש כן מחמת חומר הקושיא. בספר שלחן ערוך המידות (ח"ב, עמ' רנט) הביא ביאור נוסף, ולפיו אשתו של רב אדא לא באה בטענה, אלא שאלה איך תעשה עם פרנסת הילדים. בעלה השיב לה שתתחזק בבטחון שה' ימציא לה פרנסה, והיא התרצתה לזה (ודייק שלכן רש"י שם מביא שה' דואג לפרנסת בני העורב). עוד ראיתי שיש שרצו לבאר שרב אדא התאכזר שלא לתת לבניו את פרנסתם ברווח, אך היה להם פרנסה בדוחק מהירקות שבאגם. לעומת כל החכמים שהבאנו, הרי שהגר"א ביאר את דברי הגמ' כפשטם (ביאור הגר"א למשלי ו, ח, וכן בביאורו למשלי כג, ל, וכן בביאורו לאגדות רבב"ח, בבא בתרא עג, ע"ב, על מאמר "ההוא אקרוקתא". מדבריו במשלי כג, משמע שלדעתו הכוונה לאדם נעלה מאוד, שהוא שלם במדרגת הבטחון בה', ומדבריו בפירושו לאגדות רבב"ח כתב שמי שמתאכזר כעורב יזמין לו ה' אדם שיפרנסנו כיששכר וזבולון. באבן שלמה פרק ג, ד, צירף את שני המקורות הללו יחד, והבין כנראה שמי שהוא שלם במידת הבטחון, הרי בטחונו יתקיים ויזדמן לו אדם שיפרנסנו. ראה גם שו"ת משנה הלכות יז, סי' סז, עמ' קכא שהבין את דברי הגמ' כפשטם).
[72] ב'פסקי הלכות- יד דוד' לגאון האדיר ר' דוד מקרלין (הלכות אישות ח"ג, פי"ד, עמ' ג') כתב: "באין לאשתו ממה להתפרנס, וצריך לעסוק בפרנסתה לזונה - אסור לו לצאת מביתו ללמוד ולהניח אשתו ובניו מוטלים ברעב, אם לא שבביתו לא ילמוד כלום ונפשו חשקה בתורה, או שהנהו תלמיד חכם שתורתו אומנותו זה הוא שיכול להניח אשתו ובניו בלא פרנסה ולשום עצמו כעורב על בניו ולבטוח בהקב"ה, וגם זה הלכה למי שעושה מעצמו כן, לאו להורות כן", ובהערה שם (ס"ק ט"ו) כתב: "זה נראה לי כן, אף שעוד לא מצאתי לי חבר בדברי רבותינו הראשונים [ואולי מתוך פשיטות הדבר לא דיברו בזה]... אפילו כשנותנת לו אשתו רשות לפרוש ללמוד תורה, שעתה אין בזה חיובא ד'מזונות', עם כל זה אסור לו לעשות כן, כמבואר בגיטין... ואף שמצינו בעירובין כ"ב ע"א ש'אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב'... צריך לומר דזה דוקא באדם שנפשו חשקה בתורה מאוד ותורתו אומנותו כדורות הראשונים, ובביתו לא יוכל ללמוד כלל, וגם זה הוא הלכה ואין מורין כן, והוא על דרך אמרם בברכות ל"ה ע"ב 'הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והרבה עשו כר' ישמעאל ועלה בידם' מכלל דמורים לעשות כר' ישמעאל ומי שנפשו חשקה בתורה ועושה כרשב"י אין מוחין בידו".
[73] שו"ר (בספר כמוצא שלל רב, ספר שופטים, עמ' קנח) בשם הרב דוד כהן, ראש ישיבת חברון, שמדרגת עתניאל היא כאדם הראשון לפני החטא, שלא היה צריך לדאוג למזונותיו, שהרי עדיין לא נאמר בו 'בזיעת אפך תאכל לחם'.
[74] שו"ר במשבצות זהב (לרב שבתי וייס, על ספר שופטים) שהביא ממה שמובא בשם הגר"א שכתב כעי"ז, והביא שלכן מצאנו כמה פעמים ששאלו שאלות ל'זקני הנגב' ול'רבותינו שבדרום' (ספר 'ליקוטי הגר"א מכת"י', יהושע טו, כא, מהד' ירושלים תשכ"ג, עמ' ז, וכן הוא ב'פירושי הגר"א' בני ברק תשמ"ז, עמ' קיג, וראיתי שהדברים לא הובאו ב'ביאור הגר"א - נביאים' מהד' מה"ק, תשס"ב), וכעי"ז כתב בקצרה גם המלבי"ם (שופטים א, טו), ושו"ר שבערוך (ערך דרום) ובר' חננאל (בבא בתרא כה, ע"א, בתוך 'פירושי רבינו חננאל ובית מדרשו – בבא בתרא') הביאו פירוש לפיו 'הרוצה להחכים ידרים' כוונתו שילמד אצל חכמי הדרום.
[75] פסענו כאן בעקבות המפרשים שביארו שכיבוש קרית ספר היה בתחילת תקופת השופטים (רש"י, ר"י קרא, ולענ"ד גם רלב"ג). תיארוך זה אינו מוסכם, שהרי כיבוש קרית ספר, והשיחה שבין עתניאל לעכסה, נזכרו גם בספר יהושע (פרק טו), ולכן יש שביארו שהם אירעו בימי יהושע (רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם, וכנראה גם רי"ד). לסיכום מפורט של מחלוקת זו ראה בהערותינו לשופטים א, ח.
[76] לענ"ד ייתכן שכך יש לדייק מדברי ספר גימטריאות לרבי יהודה החסיד (בשלח, אות יז, עמ' תעו): "שלא ניתנה תורה בדקדוקיה (!) אלא לאוכלי המן".
[77] על פי מהלכנו נוכל להסביר ענין נוסף: בגמ' (תמורה טז, ע"א) מובא שלעתניאל היו כמה שמות: "הוא 'עתניאל' הוא 'יעבץ', ומה שמו? 'יהודה אחי שמעון'...". רש"י (שופטים א, ג) ביאר ש'יהודה אחי שמעון' כוונתו למובא בתחילת ספר שופטים "ויאמר יהודה אל שמעון אחיו עלה איתי בגורלי". הדברים תמוהים לכאורה: הרי בתחילת ספר שופטים מדובר על שבט יהודה הפונה לשבט שמעון, ואין הכוונה לאדם פרטי ששמו יהודה?! כמו כן לא מובן מנין לגמ' ש'עתניאל' הוא כינוי בלבד, ו'יהודה אחי שמעון' הוא השם המקורי. כמדומה לי שניתן להסביר את כוונת חז"ל באופן הבא: בתחילת ספר שופטים שאלו בני ישראל בה' "מי יעלה לנו בתחילה להילחם", וה' השיב "יהודה יעלה". הכוונה הפשוטה של תשובת ה' היא שעל שבט יהודה להנהיג את עם ישראל כולו למלחמה, במקומו של יהושע שנפטר (הארכנו בענין זה להלן בפרק ב'). שבט יהודה הבין את תשובת ה' באופן אחר: 'יהודה יעלה' ויכבוש ראשון, מבין כל השבטים, את נחלתו שלו. שבט יהודה העדיף להסתפק בכיבוש נחלתו בלבד, משום שעתניאל הנהיג את שבט יהודה, והעדיף לעצור את ההתמקדות בכיבוש הארץ, ולהתמקד בלימוד התורה (להלן בפרק ב' הרחבנו יותר בענין זה, וכאן קיצרנו).
[78] וראה דברי הימים ב, לא, ד: "לתת מנת הכהנים והלוים, למען יחזקו בתורת יי", וביאר במיוחס לרש"י שם: "...בעוד שיהיה להם פרנסתם מזומנת יוכלו לעשות ולעסוק בתורת ה', לפי שלא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה".
[79] בזוהר חדש (בראשית, דף יג, טור ד): "אמר רב יהודה אמר רב: שקולה היתה יריחו כנגד כל ארץ ישראל מרוב התענוגים שהיו בה" (וכן בילקוט שמעוני, ח"א, רמז תתע"ה, ועוד), כעי"ז מצאנו שהניחו למי שמחלקו יילקח המקדש את "דושנה של יריחו", שניתן לבני קיני עד לבניית המקדש (ספרי, בהעלותך, פא),
[80] רד"ק שופטים א, טז: "...ובימי ירמיהו הנביא היו בית הרכבים בתוך בני ישראל, ואמר הכתוב 'לא יכרת איש לבית יונדב בן רכב עומד לפני כל הימים'. ובית הרכבים הם מבני יתרו, כמה שנאמר 'המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב' (דברי הימים א, ב, נה)".
[81] ה'סופרים' הם אלו שעוסקים בכתיבת ספרי התורה, כלומר – בתורה שבכתב. ניתן לומר ש'קרית ספר' מרמזת על התורה שבכתב, 'ספר' התורה, שניתנה ע"י משרע"ה, שאת תורתו החזיר עתניאל בפלפולו. קרית ספר נקראה לאחר כיבושה 'דביר', ובכך יש רמז לתורה שבעל פה, העוברת ע"י 'דיבור' ולא ע"י כתיבה (ושו"ר כעי"ז במהרש"א).
[82] עתניאל משבט שמעון מצטרף כאן לתפקידו של שבט לוי, נושאי התורה, שהרי "שמעון ולוי אחים" (בראשית מט, ה) הפוסעים יחד זה לצד זה, ועל שניהם נאמר "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (שם, ז). לעיל הבאנו שעתניאל דומה בהתנהגותו לרשב"י, ועל ר' שמעון בר יוחאי כתב ר' צדוק שהוא משבט שמעון (תקנת השבים, אות ו', עמ' סד ועמ' סט, מהד' הר ברכה אות סד): "...ועל כן לא העמיד מלך ולא שופט, כי אין שייכות לו ממשלה בישראל בעולם הזה... ומעלת שבט שמעון אין מתגלית בפועל בעולם הזה. וכיוצא בו אמר ר' עקיבא לר' שמעון בן יוחאי 'דייך שאני ובוראך יודעין כוחך' (ירושלמי סנהדרין, פ"א, ה"ב), דגם הוא שמו 'שמעון' ודרשינן שמות, כי זה היה כוחו ושורש נשמתו, וכן קיבלתי כי הוא היה משבט שמעון, ועל כן לא נתגלה תוקף כוחו בעולם הזה ובתלמוד הנגלה. אף על פי שגם כן יש ממנו בהפלגות מעלתו מה שאמר על עצמו (סוכה מה, ע"ב), ובבראשית רבה (לה, ב) ועוד בכמה דוכתי, מכל מקום בנגלות התלמוד לא נגלה מעלתו נגד חביריו כלל, ורק בוראו וכן רק ר' עקיבא ברוח הקודש שבו להכיר הנעלמות ידע כוחו, ואף הסודות שגילה לא יתגלה סודם לעין הכל אלא בסוף יומיא...". אם 'קרית ספר-דביר' או 'נגב ערד' נמצאות בנחלת שמעון, יהיה בזה חיזוק לטענה שעתניאל הוא בן שבט שמעון. אמנם, מיקומן של הערים הללו אינו ברור (ראה בדעת מקרא לספר שופטים, וראה במדבר כא, א-ג, שם נזכר כיצד ניצחו ישראל את "הכנעני מלך ערד יושב הנגב... ויחרם אתהם ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה", והרמב"ן שם סבר שהכוונה היא לעיר 'צפת-חרמה' שבני שמעון כבשו, כמתואר בשופטים א, טז-יז: "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, וילך וישב את העם. וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה", ובין ערי שמעון הנזכרות ביהושע יט, ד, נזכרת חרמה. לפי הרמב"ן זוהי 'חרמה' הנזכרת בספר במדבר (וכ"כ ר"י קרא שופטים א, טז), ואם כן לפי דבריו בני קיני ישבו מדרום (=מנגב) לעיר ששייכת לשמעון, ולפיכך יתכן שגם מקומם של בני קיני ועתניאל היה בנחלת שמעון. הראב"ע בפירושו לבמדבר סבר ש'ערד' ו'חרמה' הנזכרות בספר במדבר אינן הערים הנזכרות בספר שופטים, ולפי דבריו אין מכאן כל ראיה לנידון דידן. מיקומה של נחלת שמעון אינו ברור, כנזכר במאמרו של הרב אהוד אחיטוב, התורה והארץ חוברת ז, עמ' 53-84).
[83] אע"פ ש'הר אפרים' כולל גם את נחלת בנימין, ואע"פ שניתן לדון שמא 'בית אל' ו'הרמה' נמצאות בנחלת בנימין הגובלת בנחלת אפרים (להלן סעיף יד נדון בכך), מכל מקום ברור היה לו לר' אליעזר שדבורה ישבה בנחלת אפרים, מכיון שמקומה בודאי רחוק מנחלת אשר, ומכיון שמשבט בנימין כבר יצא השופט אהוד [ור' אליעזר הניח שמכל שבט יצא רק שופט אחד]. לכן בהכרח ש'בית אל' ו'הרמה' הנזכרות כאן הן בנחלת אפרים.
[84] כגון דברי הסדר עולם (פרק יב): "בימי עגלון היה 'ויהי בימי שפט השופטים וגו' [ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה]...". הרי שלדעת הסדר עולם סיפור מגילת רות התרחש שנים רבות לפני ימי אבצן [שהרי עגלון נוצח בידי אהוד בן גרא, ואחר כך נאמר 'ותשקוט הארץ שמונים שנה' (שופטים ג, ל). אחריו שפט שמגר (למשך זמן לא ידוע, כנראה זמן קצר מאוד). אחריו שפטו דבורה וברק, ואחרי נצחונם נאמר "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (ה, לא). אחריהם שפט גדעון, שעליו נאמר 'ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (ח, כח). אחריו היה אבימלך בנו, שמלך 3 שנים (ט, כב). אחריו שפט תולע במשך 23 שנים (י, ב). אחריו שפט יאיר הגלעדי במשך 22 שנה (י, ג). אחריו שפט יפתח במשך 6 שנים (יב, ז). אחריו היה אבצן (יב, ח). מכאן שמימי אהוד ועד ימי אבצן עברו כ-200 שנים]. כעין זה מובא במדרש רות רבה (א, א): "ויהיה בימי שפט השופטים... ומי היו? רב אמר: ברק ודבורה היו. ריב"ל אמר: שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר: דבורה וברק ויעל היו". בספרנו 'באשר תלכי אלך' על מגילת רות (נספח ו') הארכנו בשיטות השונות לגבי הזמן בו התרחשה מגילת רות, עי"ש.
[85] הרב שנדורפי ציין שיהודה אליצור ביאר ב'דעת מקרא' שאבצן התגורר בבית לחם שבגליל (ראייתו היא מכך שהשופט הבא, אילון הזבולוני, היה אף הוא משבטי הגליל, ולענ"ד ראיה זו חלשה מאוד). עוד העיר הרב שנדורפי: "אולי ניתן להביא קצת ראיה לכך, שכן מצאנו פעמים רבות בספר שופטים ובספרים נוספים שהנביא או הכתוב מדגישים "בית לחם יהודה" (שופטים יז, ז-ח-ט; יט, א-ב-יח; שמואל א, יז, יב; רות א, א-ב), ואילו אצל אבצן נאמר "בית לחם" סתם, ואם כן אפשר שהוא בית לחם הגלילית". לענ"ד הרב שנדורפי לא הביא שיש מזה "ראיה ברורה", משום שע"פ הנזכר בקונקורדנציה 'בית לחם' שבנחלת יהודה נזכרת בתנ"ך כ-40 פעם, ורק בחלק קטן מהאזכורים נכתב 'בית לחם יהודה'. לכן, מסתבר יותר להניח שאבצן מ'בית לחם' הוא מיהודה, ולא מ'בית לחם' שבגליל שנזכרת בתנ"ך רק פעם אחת. כך נראה לי להסביר את דברי הרב שנדורפי. ניתן לענ"ד לחזק את ראייתו, שהרי לפי בדיקה שעשיתי, כמעט בכל הפעמים שנזכר בתנ"ך 'בית לחם' סתם, ברור לפי ההקשר שמדובר ב'בית לחם' שבנחלת יהודה. לדוגמא: מגילת רות פותחת ב'בית לחם יהודה', ולכן שאר המקומות בהם נזכרה 'בית לחם' במגילת רות כוונתם ל'בית לחם יהודה'. כך גם בפטירת רחל (בראשית לה, יט) נזכר 'בית לחם' אך נוסף "בדרך אפרתה", ולכן ברור שהכוונה היא ל'בית לחם יהודה'. (כעי"ז בבראשית מח, ז, ומיכה ה, א. גם בשמ"א כ, ו, ודברהי"א ב, נא, ושם נד, ושם ד, ד, ודברהי"ב יא, ו, ברור מההקשר שמדובר על בית לחם יהודה). בשמ"א טז, א-ד, מושח שמואל את דוד ב'בית לחם', ובפרק יז, יב, מובא שדוד הוא מ'בית לחם יהודה' (וצ"ע למה לא נזכר כבר בפרק טז שזו 'בית לחם יהודה'), ולכן כל האזכורים הבאים על דוד מ'בית לחם' ברור שכוונתם לבית לחם שביהודה (שמ"א יז, טו; כ, כח; שמ"ב ב, לב). בשמ"ב כג, יד-טז (=דהי"א יא, יז-יח) מדובר על 'בור בית לחם' שליד מצב פלישתים שבעמק רפאים, ומכך נראה שהכוונה היא לבית לחם יהודה, שהיתה באיזור בו שלטו הפלישתים. גם בירמיהו מא, יז, נראה ע"פ ההקשר שמדובר על בית לחם שביהודה. בעזרא ב, כא, ונחמיה ז, כה, נזכר ברשימת העולים 'אנשי בית לחם', ומסתבר שהכוונה לבית לחם יהודה, שהרי העולים עם זרובבל היו מבני ממלכת יהודה. המקום היחיד (לבד מאצל אבצן) בו נזכרת 'בית לחם' סתם, ואין ראיה גמורה מההקשר לאיזו עיר הכוונה, הוא בשמ"ב כג, כד (=דברהי"א יא, כו), אולם גם שם ייתכן שיש קצת ראיה לכך שמדובר על בית לחם יהודה (ע"פ פשט הפסוק הוא היה קרוב משפחה של דוד המלך, שהיה מיהודה, וראה גם דעת מקרא שם). לפי כל הנ"ל מסתבר לומר שהכתוב מזכיר בדרך כלל 'בית לחם יהודה', אא"כ ברור לפי ההקשר שהכוונה היא לבית לחם יהודה, ואז הכתוב מסתפק לעיתים בביטוי הסתמי 'בית לחם'. מעתה יש מקום לומר שאבצן ישב בבית לחם שבגליל, שהרי לא נזכר אצלו 'בית לחם יהודה'.
[86] להלן סעיף יד (כאשר עסקנו בדבורה) הבאנו מקורות מהם ניתן אולי להסיק שדבורה איננה נחשבת שופטת. נציע כאן כמה סיבות מדוע ייתכן שדבורה אינה מנויה בין השופטים: א – כשם שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד (חולין ס, ע"ב), כך אין שני שופטים מנהיגים יחד את ישראל. ברק לחם נגד סיסרא, ולכן הוא נחשב לשופט באותה התקופה. דבורה פעלה יחד עם ברק, לפי בקשתו, ולכן דבורה אינה נחשבת שופטת. ב - דבורה היתה נשואה לברק (אליהו רבה פרק ט, וכן סברו הרד"ק והרלב"ג, אולם האברבנאל הקשה על כך), ולכן היא נגררת אחריו. ג – אין דרכה של אשה לצאת למלחמה (קידושין ב, ע"ב), ואף אין דרכה לדון את העם (ראה תוס' גיטין פח, ע"ב, ותוס' נדה נ, ע"א, ותוס' ב"ק טו, ע"א).
[87] בהערה לעיל הצעתי שבכל מקום בו נזכר 'בית לחם' סתם, הוא כאשר מתוך ההקשר ברור שמדובר בבית לחם שביהודה. לפי"ז יש להקשות על דברינו כאן: אם אכן אבצן היה מ'בית לחם' שביהודה, מדוע הכתובים לא מסרו במפורש שאבצן התגורר ב'בית לחם יהודה'? ניתן לתרץ בדוחק שהיתה מסורת לפיה 'אבצן זה בועז', ובועז הרי היה מבני יהודה, ולכן לא היה צורך לציין שאבצן הוא מבית לחם יהודה. ניתן אולי לתרץ בדוחק באופן אחר: המון העם סברו באותו הזמן שאבצן-בועז השחית את נחלתו בכך שנשא לאשה את רות המואביה. מנהיגותו נחלשה בשל כך, והכתוב רומז לזה בכך שהוא משמיט את שם שבט המלוכה שבנחלתו נמצאת העיר בית לחם. רק לאחר שנים התברר לכולם כי בועז נהג כראוי.
[88] יש 70 אומות ו70 לשונות (סוכה נה, ע"ב, ועוד, והן 70 האומות הנזכרות בבראשית פרק י'), ושאר האומות הן ענפים שלהן. שבעים האומות הם כלל הדעות הקיימות בעולם: "כי שבעים אומות הן בשבעים לשון... המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכוחות..." (רמב"ן במדבר יא, טז). "הדבר שהוא יוצא מן השי"ת בעולם הזה הוא מתחלק לשבעים... שמן ה' שהוא אחד מתחייב הריבוי" (מהר"ל, תפארת ישראל, פרק לא). "ענין שבעים הוא הסיכום השלם של כל הפרטים מכל צד ובחינה אפשריים..." (מכתב מאליהו, ח"ג, ריב).
[89] לפי מהלכנו עתניאל נחשב כבן שבט לוי, ולפי"ז השופט הראשון הוא משבט לוי, והשופט השני מבנימין. תופעה דומה מצויה בספר שמואל: הספר נפתח בעלי הכהן ושמואל הנביא, שהיו משבט לוי, וממשיך בשאול משבט בנימין. מכיון שבנימין הוא מבני רחל, לכן ייתכן לקשר זאת גם לכך שמשה רבנו, משבט לוי, קדם ליהושע שהיה משבט אפרים – מבני רחל. ייתכן להוסיף שכמו שאחרי עלי (מלוי) ושאול (מבני רחל) מגיע דוד מיהודה, כך אחרי משה רבנו (מלוי) ויהושע (מאפרים, מבני רחל) בא עתניאל, שהיה אחי כלב משבט יהודה. באופן אחר: אחרי עתניאל (שהצטרף ללוי), ואהוד (מבנימין, מבני רחל), היה צריך להגיע שופט משבט יהודה, אולם אלימלך נטש אז את ההנהגה, וירד למואב (ראה רות רבה א, א, שם הובא שלדעת האמוראים הרעב הפותח את מגילת רות היה בימי דבורה, או בשנה האחרונה של אהוד. בספרנו 'באשר תלכי אלך' על מגילת רות, נספח ו, הארכנו לבאר את השיטות השונות לגבי הזמן בו התרחשה מגילת רות, עי"ש). נעיר על ענין נוסף: הגב' דוידוביץ (שמעתין, גליון 106) ציינה שלפי שיטת הילק"ש (אותה פירטנו לעיל בסעיף ב) יש כמות גדולה של שופטים מבני יוסף - 6 שופטים. מתוכם 4 שופטים הם ממנשה, ומתוכם שנים – גדעון ויפתח – עוררו את קנאת אפרים כנגדם. בכך יש ביטוי לשינוי שמתחולל בתקופה זו: בתקופת יהושע, שיצא מאפרים, שבט אפרים הוא השבט המרכזי, אך בתקופת השופטים מנשה הוא המרכזי, ואפרים הופך להיות שני בחשיבותו. שבט אפרים טפל בתקופה זו למנשה, ומתקנא בו. בתקופה הבאה, תקופת שאול, בנימין הוא השבט המרכזי, שהרי שאול המלך יצא משבט זה. לאחר מכן שבט יהודה הופך להיות המרכזי, וממנו יוצא דוד המלך. יש כאן תהליך הדרגתי: שבטי רחל הם הכנה למלכות יהודה מבני לאה, וההכנה היא לפי סדר – אפרים, מנשה, ובנימין. [הגב' דוידוביץ הוסיפה שגם המשכן, שנמצא בימי השופטים בשילה שבנחלת אפרים, הוא הכנה למקדש שיוקם בימי המלכים בנחלת יהודה, ומקצת ממנו בנחלת בנימין. אעיר, שלפי דבריה מסתבר שאחרי חורבן שילה צריך היה הארון להיות בנחלת מנשה, ואח"כ בנחלת בנימין. אולם, בפועל אחרי חורבן שילה היה הארון בגבעת קרית יערים שבנחלת בנימין (העיר קרית יערים נמצאת בגבול שבין נחלת יהודה לנחלת בנימין, כנזכר ביהושע טו, י, ושם יח, יד. לפי הדעת מקרא הארון הוצב בגבעה שבסמוך לקרית יערים, וגבעה זו היתה בנחלת בנימין, כנזכר ביהושע יח, כח). משם עבר הארון לבית עובד אדום הגיתי (שהתגורר בדרך שבין קרית יערים לירושלים, כלומר בנחלת בנימין. בדעת מקרא הובא בשם הרד"צ הופמן ב'ראיות מכריעות' עמ' קלה, בהערה, שעובד אדום הגיתי היה מהעיר 'גת רמון' שנזכרה ביהושע כא, כה, בתוך נחלת מנשה). המשכן עצמו עבר אחרי חורבן שילה אל העיר נוב, הנמצאת בנחלת בנימין, ומשם לגבעון, הנמצאת גם היא בנחלת בנימין].
[90] שו"ר שבאבות הראש (ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, ע"ד - נג, ע"ג) כתב שלא יצא שופט משבטי ראובן גד ואשר, משום שראובן בלבל יצועי אביו והפסיד בשל כך את המלוכה (במדבר רבה ו, ב), וראובן וגד היו סמוכים לשמעון בסדר החניה במדבר, ושלשתם היו סמוכים לקורח ולכן היו בעלי מחלוקת (במדבר רבה ג, יב). לא ראיתי בדבריו הסבר לחסרון השופט משבט אשר.
[91] דבריו נתבארו לעיל, בעיקר בסעיף ד'.
[92] בנקודה זו פסעו בדרכו של רש"י גם הגאון בעל אבות הראש והגאון בעל החסדי דוד. כך גם עולה מדברי רב שמואל בן חפני גאון (פירוש לתורה, בראשית מט, טז) שכתב ש"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" כוונתו שיצא ממנו שופט כפי שיצא משאר השבטים "שלא היה שבט מן השבטים שלא קם ממנו מושיע" (וכעין זה בפירושי רבנו סעדיה גאון על התורה, וברד"ק, ובר' מיוחס, ובאור החיים). הערה: המינוח 'שופט' הנזכר במהלך הסיכום כאן כוונתו היא למי שנזכר כשופט בספרי יהושע שופטים שמואל (ואין בכלל המונח מי ששפט את ישראל ולא נזכר בפסוקים).
[93] החסדי דוד טען שמקום המגורים אינו מצביע על שבטו של השופט. [נראה שזו גם דעת המהרש"א (סוכה כז, ע"ב) שעסק בדברי רש"י, ולא העיר שמה שכתב רש"י שאיננו יודע מאיזה שבט יצא עבדון נסתר לכאורה מזה שעבדון חי ונקבר בארץ אפרים (בהמשך הסעיף, כאשר נעסוק בזיהוי שבטו של יאיר הגלעדי נאריך בביאור שיטתו, ונראה שכך הבינו רבים מהאחרונים את שיטתו, ודלא כהבנת הגר"י פיק והשפ"א בשיטתו). כך נראה גם מדברי איי הים (סוכה שם). הערוך לנר (סוכה שם) הסביר שלדעת רש"י מקום המגורים אינו ראיה, שהרי לעיתים אדם התגורר מחוץ לנחלת שבטו, כפי שמצאנו שיש דעות בחז"ל שנקטו שאליהו, מתושבי הגלעד, הוא משבט גד (ייתכן להסיק מכך שהערוך לנר פוסע אף הוא בדרכו של רש"י)].
[94] הילק"ש (שופטים, רמז מב) הביא את דברי המדרש תדשא (המובא בבית המדרש ילינק, ח"ג, עמ' 171, וכן בספר מקדמוניות היהודים, א' אפשטיין, ח"ב, עמ' קנב). דברי המדרש הובאו בפירושי ר' חיים פלטיאל על התורה במדבר כה, יד (וכן בקצרה ב'פענח רזא' שם, וב'פשטים ופירושים' לר' יעקב מוינא, שהביאו כך בשם המדרש תדשא), ובהגהות מהר"צ חיות (סוכה כז, ע"ב, וכן בהוספות לספרו 'תורת הנביאים', בתוך 'כל כתבי מהר"צ חיות' ח"א, עמ' קעח), ובאבות הראש (ח"א, על אדר"נ פ"א, ד"ה 'שופטים קיבלו מזקנים', דף נב, ע"ד - נג, ע"ג), ובמצפה איתן (סוכה כז, ע"ב), ובדובר מישרים (על הרמב"ם, לר' רפאל מרדכי שאול, חלק ציונים וחידושי הש"ס, על סוכה כז, ע"ב, דף ב, ע"א. לדעתו לא ניתן להוכיח ע"פ מקום המגורים, אך ניתן להוכיח ע"פ מקום הקבורה, או אם לשופט יש נחלה באיזור השייך לשבט מסוים), ובספר חק משה (סוכה כז, ע"ב, לרב משה יהודה ברמן הי"ד, אב"ד הורודלה, שנספה בשואה). ר"י בן קלונימוס, רבו של הרוקח, בירר את שיטת הילק"ש (דבריו הובאו לעיל בסעיף ה'). האברבנאל (בהקדמתו לספר שופטים, עמ' צו) זיהה כל שופט לפי מקום מגוריו וכדו', באופן שתואם את דברי הילק"ש (ורק בענין שבטו של שמגר סבר אחרת מהמדרש. מדבריו נראה שלא הכיר את דברי הילק"ש). בהמשך הדברים, כאשר נעסוק בשופט עבדון, נראה שכמה אחרונים כתבו שהוא משבט אפרים - שלשלת הקבלה, עץ יוסף ע"פ היפה תואר, סדר הדורות, יעב"ץ, והנצי"ב במרומי שדה. בהכרח שראייתם היא בגלל מקום מגוריו ומקום קבורתו, ומכאן שהם פסעו בדרכו של הילק"ש, אף שלא הזכירו את דבריו, וכנראה לא הכירו אותם. בהמשך הסעיף, כאשר נעסוק בזיהוי שבטו של יאיר הגלעדי, נאריך בביאור שיטת המהרש"א, ונראה שהגר"י פיק וכנראה גם השפ"א הבינו שלפי המהרש"א מקום המגורים מצביע על השבט, אך רבים מהאחרונים הבינו אחרת את המהרש"א. [אגב, נראה שדברי הילק"ש לא היו מצויים אצל רבים מהחכמים, שהרי הם נשאו ונתנו בדברי רש"י מבלי להביא את דברי הילק"ש (אברבנאל, חסדי דוד על התוספתא סוכה, הרש"ש על המדרש רבה, וכן האחרונים על מסכת סוכה - מהרש"א, יעב"ץ, שפת אמת, פתח עיניים, מלך שלם, איי הים, מרומי שדה, ערוך לנר, קרבן אשה). כנראה חכמים אלו לא הכירו את דברי הילק"ש (ב'אבות הראש' תמה על רש"י והאברבנאל מדוע לא הביאו ראיה מדברי הילק"ש, וב'דובר מישרים' ו'אבות הראש' הקשו כיצד ה'מלך שלם' כתב בניגוד לדברי הילק"ש, שכלל לא הובאו ב'מלך שלם'. ה'מצפה איתן' כתב שדברי הילק"ש נעלמו מרש"י. אמנם לענ"ד ייתכן שרש"י הכיר את דברי הילק"ש ובחר לא התחשב בהם, כיון שאין הם מוכרחים, וכפי שמצאנו שרש"י לא התחשב בדברי המדרש תנחומא וירא כט, שהובאו ברש"י שופטים ט, ח, בו נאמר שעתניאל הוא מיהודה, וראה להלן בענין עתניאל, שם הבאנו שהקרבן אשה והדובר מישרים העירו על סתירה זו בדברי רש"י. עוד יש להעיר שתקופת חיבורו של הילק"ש אינה ברורה: יש שייחסו את הילק"ש לר' שמעון אביו של רבי יוסף קרא, בן דורו של רש"י, ויש שייחסוהו לר' שמשון משאנץ, מבעלי התוספות שחי במאה ה-12, ויש שייחסוהו לר' שמעון הדרשן שחי במאה ה-13, וכך סבורים רבים מהחוקרים. מובן לפיכך מדוע רש"י לא הכיר את דברי הילק"ש, בדומה לרבים מחכמי ישראל בתקופת הראשונים שלא הכירוהו. לגבי ה'מדרש תדשא', המכונה גם 'ברייתא דרבי פנחס בן יאיר': יש מהחוקרים שסברו שהמדרש חובר לפני המאה ה-11, ויש שסברו שהוא חובר על ידי רבי משה הדרשן, שחי במאה ה-11. במדרש זה יש מסורות שלעיתים סותרות את המסורות הידועות מחיבורי חז"ל האחרים)].
[95] כך מובא גם בפסיקתא דרב כהנא (פל"א וזאת הברכה, מהד' בובר דף קצז, ב, מהד' מנדלבוים תשמ"ז עמ' 442, הובא בילק"ש וזאת הברכה רמז תתק"נ), וכעי"ז במדרש תהילים (שוחר טוב, מזמור צ, אות ג).
[96] האברבנאל פסע בדרכו של הילק"ש (אע"פ שלא ציטט אותו, וכנראה לא הכירו), אולם לדעת האברבנאל שמגר היה משבט לוי.
[97] לפי הצעתנו המחודשת, שנתבארה בסעיף ו, יהושע אינו מנוי בין השופטים (לגבי דברי ר' אליעזר, אך ייתכן שהוא נחשב בין ה'שופטים' לגבי עניינים אחרים). המחלוקת שהבאנו, לגבי הכללתו של יהושע בין השופטים אליהם התייחס רבי אליעזר, קשורה אולי לדיון הכללי יותר [שאינו מתייחס נקודתית לנידון שלנו], האם יהושע נחשב היה ל'שופט' והאם היה נחשב 'מלך' (ראה במקורות שהובאו בתורה שלמה כרך טו, מילואים, עמ' קכז, ובספר משבצות זהב לרב שבתי וייס יהושע א, יח, וראה בהעמק שאלה סי' קמב, אות ט, ובחת"ס בתורת משה סו"פ וישב, ובשו"ת משפט כהן סי' קמד, עמ' שלז. אגב, בתחילת סעיף ו' הבאנו דעות שנקטו שיהושע היה נביא). בהמשך סעיף זה, כאשר נעסוק בשאלה האם אבימלך נחשב בין השופטים, נביא שמדברי האדרת אליהו לגר"א נראה כי יהושע אינו כלול בתקופת השופטים (ולדעת האדרת אליהו כך גם דעת הקליר, והערנו שם שלכאורה אין ראיה מה היא דעת הקליר בענין זה). אוסיף שישנו מדרש, המובא בכמה ספרים מתקופת הראשונים, ממנו משמע שיהושע מנוי בין השופטים ולא בין המלכים: בשכל טוב (חובר לפני 880 שנה, על ידי ר' מנחם בן שלמה) נדרש על הפסוק "המלוך תמלוך עלינו, אם משל תמשול בנו" (בראשית לז, ח) שמיוסף "עמדו ממנו שני זוגי מושלים: יהושע וגדעון מושלים, ירבעם ויהוא מלכים". כעי"ז במדרש הגדול (בראשית לז, ח, דף תרל"ב, מסורת קדומה בתימן מייחסת את המדרש לר' דוד עדני, שחי כנראה לפני כ-720 שנה. כך גם מקובל כיום, אצל ת"ח וחוקרים, שלא כדעת המהרי"ץ שכתב שמחבר המדרש הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, שחי לפני 800 שנה): "שעתיד להעמיד שני מלכים - ירבעם ויהוא, ושני שופטים - יהושע וגדעון". ב'פירוש נביאים ראשונים לר' אברהם בן שלמה' (יהושע, עמ' קל, כתיבת חיבור זה נסתיימה בשנת ה'קפ"ב): "שכל שבטים יוצא מהן מלך אחד ונביא אחד, והוא (=יוסף) יוצאין ממנו שני מלכים ושני נביאים: יהושע בן נון, וגדעון בן יואש, וירבעם בן נבט, ויהוא בן נמשי...", ונראה שיש לתקן בלשונו "שני מלכים ושני מושלים/שופטים". במדרש הביאור בראשית לז, ח (לר' סעדיה בן דוד אלדמארי, שחובר בשנת ה'ר"א, ורוב דבריו הם ממדרש הגדול): "שיצא ממנו שני מלכים - ירבעם ויהוא... שני שופטים - יהושע וגדעון". בתוספות השלם (בראשית לז, ח, אות ד) בשם ר' שמשון (אינני יודע האם הכוונה לר"ש מקוצי או לחכם אחר): "רמז על מלכים שיצאו מיוסף, כגון ירבעם ואחאב... רמז על שופטים שיצאו ממנו, כמו יהושע וגדעון וכיוצא בהן", ולשון זו של ר' שמשון מובאת גם בספר הרמזים לרבינו יואל על התורה (בני ברק, תשס"א, ספר זה חובר לפחות לפני 600 שנה, שהרי יש ציטוטים מדבריו בפירוש ר' אברהם בן שלמה לשופטים עמ' רי"ד, ועוד). אגב, ממדרש זה (כפי שהוא הובא בשכל טוב, ובמדרש הגדול, ובר' אברהם ב"ר שלמה, ובמדרש הביאור, ודלא כגרסא שבתוספות השלם בשם ר' שמשון ובר' יואל שם נוספו המילים "וכיוצא בהן") יש לכאורה ראיה לגבי כמה נושאים בהם עסקנו בהמשך סעיף זה, שהרי לפי המדרש יש בכל ספר שופטים רק שופט אחד מבני יוסף, והוא גדעון, ואם כן בהכרח שלדעת המדרש הזה דבורה איננה משבט אפרים (או שהיא איננה נחשבת שופטת), ואבימלך (שהיה בנו של גדעון משבט מנשה) אינו נחשב שופט, ויאיר הגלעדי ויפתח הגלעדי אינם משבט מנשה, ועבדון אינו מאפרים (ניתן לדחות בדוחק ולומר שהמדרש אינו עוסק ב'שופטים' גרידא, אלא דווקא ב'מושלים', שהם ממצע בין שופט למלך. לכן נזכרו רק יהושע, שהיה דומה מבחינות רבות למלך, וכך גם גדעון שהיה דומה מבחינה מסויימת למלך, וישראל רצו שתצא ממנו שושלת הנהגה, כנזכר בשופטים ח, כב: "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך").
[98] ראה גם דעת מקרא, שופטים, מבוא, עמ' 33.
[99] משמע קצת שהתגורר בקרית ספר, שלא ברור בנחלת איזה שבט היא נמצאת, והערנו על כך לעיל (סעיף ט).
[100] יש שהביאו ראיה לכיוון זה מהפסוק בבמדבר לב, יב (אך ברש"י תמורה טז, ע"א, הביא מכך ראיה הפוכה). הרד"ק (יהושע טו, יז) נטה לומר שכלב היה אחיו של עתניאל מאב ומאם, והאברבנאל והכלי יקר שם הביאו הצעה זו בין שאר ביאוריהם, והאברבנאל בהקדמתו לס' שופטים דף צו כתב ש"כפי הפשט כך הסכימו כל המפרשים", וכמדומה לי שכך סבר הראב"ע (שהרי בפירושו הקצר לשמות כד, יד, כתב שכלב היה בן יפונה בן קנז). המלבי"ם (דברי הימים א, ד, יג) סבר שכלב היה אחי-אביו של עתניאל, וגם לפי פירוש זה עתניאל הוא משבט יהודה.
[101] כך מובא בגמ' סוטה יא, ע"ב (ותמורה טז, ע"א), וכן כתב רש"י (במדבר לב, יב, ויהושע טו, יז), ור"י קרא (יהושע שם), ומהרש"א (סוכה כז, ע"ב), וחסדי דוד (על התוספתא, סוכה, פ"א, ה"ה, עמ' תפז). האברבנאל והכלי יקר ביהושע הביאו גם את האפשרות הזו בין האפשרויות השונות שהם הציעו. יש שהביאו ראיה לכיוון זה מהפסוק בדברי הימים (א, ד, יג) שאינו מזכיר בין בני קנז את כלב (וראה שם במפרשים). האברבנאל (בהקדמה לשופטים), המהרש"א, והחסדי דוד, סברו שאם עתניאל וכלב אינם אחים מאותו האב, ממילא אין ראיה מכאן על שבטו של עתניאל. לעומתם כתב באבות הראש כתב שעדיין יש מזה ראיה שעתניאל הוא משבט יהודה, שהרי המנהג בישראל היה שמי שהתאלמנה תינשא לאדם מאותו שבט של בעלה הקודם, כדי שהנחלה לא תעבור משבט לשבט (רד"ק ורלב"ג שופטים יא, א).
[102] וכן עולה מהמהרש"א בסוכה שם (ה'חסדי דוד' פסע עקרונית בעקבות רש"י, וסבר שמקום מגורי השופט אינו מוכיח על שבטו, אולם לגבי עתניאל הביא החסדי דוד ראיות לכך שעתניאל הוא מיהודה).
[103] שלשלת הקבלה (מהד' ירושלים תשכ"ב, עמ' כח), וביפה תואר ועץ יוסף (על בר"ר ע, טו), וכן ראיתי בספר 'פירוש ר' יצחק בר' יוסף על התורה' (המכונה 'ספר הקבלה', על בראשית מט, ח, הוצאת מכון על הראשונים ה'תשע"ב. מהדיר הספר זיהה את המחבר כחבירו של הרשב"א וכרבו של ר' יצחק דמן עכו).
[104] בשמו"ר (מח, ד) מובא "עתניאל בן קנז שבא מיהודה" (ומשמע שכוונת המדרש היא שהיה משבט זה גם מצד אביו, וכן הבינו מהמדרש ב'חסדי דוד' וב'אבות הראש'), וכלשון זו מובא בתנחומא ויקהל ה, ובתנחומא וירא כט (=ילק"ש שופטים רמז ס"ה, הובא באבות הראש), ועוד.
[105] רש"י שופטים ט, ח, הביא את המדרש תנחומא שצוין לעיל (תנחומא וירא, כט). מאידך, כבר הבאנו שרש"י לסוכה כתב שלא ידע מאיזה שבט עתניאל. ב'קרבן אשה' (סוכה כז, ע"ב, לר' אליהו שאמע, ראב"ד ארם צובא, שנפטר בשנת תקע"ד) וכן בספר דובר מישרים (על הרמב"ם, לר' רפאל מרדכי שאול, חלק ציונים וחידושי הש"ס, על סוכה כז, ע"ב, דף ב, ע"א), העירו על הסתירה ברש"י. אוסיף, שבשופטים (א, ב-ג) נזכר "ויאמר ה' יהודה יעלה... ויאמר יהודה לשמעון אחיו", וברש"י הביא "ויש פותרים 'יהודה יעלה' הוא עתניאל" (וכן בר"י קרא שם), ולפי דעה זו נראה שעתניאל הוא מיהודה. [לעיל, בהערה שבתחילת סעיף זה, הבאנו שבספר אבות הראש תמה על רש"י מדוע לא הביא את דברי הילק"ש, ושהמצפה איתן כתב שדברי הילק"ש נעלמו מרש"י. כתבנו שם שייתכן שרש"י הכיר את המדרשים ובחר להתעלם מהם, כיון שאין דבריהם מוכרחים ע"פ פשט. כעי"ז ניתן לתרץ גם כאן].
[106] חסדי דוד; הגהות היעב"ץ (סוכה כז, ע"ב); ספר איי הים לג"ר יהודה לייב עדל (סוכה שם), ונראה שהרש"ש (סוכה שם) הסכים כמו בזה; מרומי שדה (סוכה שם); דובר מישרים שם. לשון הפסוק בדברי הימים היא: "בני יהודה פרץ וחצרון... ובני קנז עתניאל ושריה, ובני עתניאל חתת. ומעונותי הוליד את עפרה, ושריה הוליד את יואב...".
[107] רבים מהאחרונים שעסקו בדברי רש"י לא העירו עליו מהפסוקים בדברי הימים (כגון: מהרש"א, מצפה איתן, שפת אמת), וכנראה שלדעתם אין מהם ראיה. מדוע? הרב מיימון טען שאין ראיה מדברי הימים: "כי בדברי הימים כתוב 'ובני קנז עתניאל ושריה' אבל לא נזכר כלל מאיזה שבט היה קנז, עי"ש" ('ספר רש"י', מהד' ירושלים תשט"ז, עמ' תג, בהערות). לענ"ד שיטת רש"י עדיין זוקקת הסבר, שהרי עתניאל נזכר בדברי הימים שם בתוך רשימת בני יהודה, ואם כן הוא מבני שבט זה. נראה לתרץ שמכיון שאמו של עתניאל היתה מיהודה, והוא גדל אצל אביו החורג שהיה משבט יהודה, לכן הזכירוהו בתוך בני יהודה.
[108] הצענו בסעיף ט' שעתניאל הצטרף לשבט לוי, אע"פ שהיה שייך מבחינה ביולוגית לשבט יהודה. העלנו שם (בסוף הסעיף) אפשרות נוספת, שאינה נראית כל כך, לפיה עתניאל הוא משבט שמעון. [אעיר כי חכם אחד ציין לי שבילק"ש בהעלותך, רמז תשלו, מובא בענין 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל' שמשרע"ה בחר אנשים מכל שבט, ומשבט יששכר בחר את "צהר, עזא, ויגאל, פלטי, ועתניאל, וחגית", ובמדרש פנים אחרות מובא "מיששכר צעיר ויעקן ויגאל, פלטיאל ועתניאל וחוני", וראיתי כעי"ז במחזור ויטרי מהד' גולדשמידט ח"ב עמ' תקעז. אולם, לענ"ד אינני מוצא הכרח שכוונת המדרש היא לעתניאל בן קנז השופט].
[109] והסכים עמו מהרש"א בסוכה שם. והחסדי דוד.
[110] שוחר טוב מזמור צ, ג. הבאנו בהערה לסעיף ח' שהדברים הובאו בדברי המעתיק של כת"י אסקוריאל (של פירוש רש"י למסכת סוכה).
[111] הבאנו בסעיף ח' שכן מובא בתוספתא כפשוטה (סוכה, עמ' 843). בספר 'דברי טובה' כתב ששמגר הכה את הפלישתים כיון שנחלת שמעון סמוכה לפלישתים, ושמגר היה משמעון. שו"ר שהרב ישראל רוזן (ספר שופטים בגובה חז"ל, עמ' 101) העיר ש"שמגר בן ענת" הוא ראשי תיבות "שמען".
[112] בסוף סעיף ט' העלנו הצעה לפיה שמגר היה משבט לוי.
[113] האברבנאל סבר כילק"ש (אע"פ שככל הנראה לא ראה את הילק"ש), אולם הוא שונה מהמדרש בנקודה אחת: לדעתו שמגר היה כהן, משבט לוי, שהרי היה 'בן ענת' כלומר בן העיר 'ענתות', שהיתה עיר כהנים (האברבנאל כתב שאולי העיר 'ענתות' נקראה כך ע"ש 'ענת' שהיה מאבותיהם. גם לפי הצעה זו שמגר הוא משבט לוי). בשלשלת הקבלה (מהד' ירושלים תשכ"ב, עמ' כח) הביא ששמגר היה כהן. בסדר הדורות (שנת ב"א תקנ"ו) כתב "בסוף ימיו של אהוד שפט שמגר בן ענת הכהן (!) שנה, שופט רביעי נכלל בשנות אהוד (צמח דוד)", אך בצמח דוד (ח"א, לאלף השלישי, שנת תקצ"ו) לא הביא ששמגר היה כהן, ולכן נראה שהציטוט מהצמח דוד הוא רק על המילים "שופט רביעי" וכו'. [כעי"ז ראיתי שמובא בסדר הדורות בשם הצמח דוד שתולע הוא מיששכר, ויאיר ממנשה, ויפתח ממנשה, אך כשעיינתי בצמח דוד ראיתי שהוא לא הביא לגבי השופטים את שם השבט שלהם (למעט יפתח, וצ"ע למה רק לגביו הזכיר זאת), ולכן נראה שמה שהפנה סדר הדורות אל הצמח דוד הוא לגבי מה מנינו של אותו שופט בסדר השופטים]. נראה שדברי שלשלת הקבלה וסדר הדורות מבוססים על האברבנאל.
[114] בהערה לסעיף ח' הבאנו מדרש תמוה (תנחומא אחרי מות יח, ועי"ש שיש בילק"ש גרסא אחרת למדרש זה) המציין ששמגר הושיע את ישראל מהמדיינים.
[115] בהערה לסעיף ח' הבאנו ראיות לכך ששמגר נחשב בין השופטים (ושלא כדעת מי שכתב שהגר"א סבר שהוא איננו שופט).
[116] סדר עולם (פרק יב), וכ"כ בספר הקבלה לראב"ד, ובצמח דוד, ובסדר הדורות (שנת ב"א תקנ"ו). כך גם עולה מדברי ר' יהושע בן לוי ברות רבה א, א: "שפט השופטים - ...שמגר ואהוד היו". כך גם ביאר בכלי יקר שופטים ד, א, וכן ביאר ר' יעקב פינדקי (בהוספותיו לפירוש האברבנאל, על שופטים פרק ד). בהערות הבאות נביא שכך גם דעת האברבנאל. הבאנו (בהערה לסעיף ח) שבכת"י אסקוריאל מובא ששמגר שפט במקביל לאבצן, אך הצענו שמדובר בטעות סופר.
[117] כך משמע מהרד"ק והרלב"ג ומצו"ד שופטים ד, א, וכן נראה קצת מהמלבי"ם שם, וכן מוכח מהרד"ק יחזקאל ד, ה. בפסוק נאמר "ואחריו היה שמגר" (שופטים ג, לא), ומכך נראה בפשטות ששמגר שפט אחרי שאהוד מת (אמנם פירוש זה אינו מוכרח, כנזכר בהערה הבאה).
[118] יפתח הגלעדי מזכיר שבימיו עברו 300 שנה מאז כיבוש עבר הירדן המזרחי (שופטים יא, כו), אולם סיכום שנות השופטים עד לימיו מעלה מספר גבוה יותר של שנים (בפרק הבא עסקנו בנושא זה באריכות). לכן סדר עולם והמפרשים צמצמו את שנות השופטים בדרכים שונות, וכולם לא מנו את שמגר בתוך חשבון השנים (ראה במפרשים לשופטים שם, ובאברבנאל שמואל א, יג, א). מכיון שכך, נראה שלדעת הסוברים ששמגר שפט אחרי מות אהוד, צריך לומר ששמגר שפט מעט זמן, שנה או פחות, ולכן אין צורך להכלילו בחשבון השנים. לעומת זאת לפי הסוברים ששמגר שפט בסוף ימי אהוד, לכאורה אין הכרח לומר ששפט שנה אחת, שהרי ייתכן לומר ששפט במשך כמה שנים שאינן נכללות בתוך חשבון 300 השנים משום שהן כלולות בשנות שפיטתו של אהוד. כך נלענ"ד, ושו"ר שכך כנראה הבין האברבנאל [האברבנאל בשופטים ג, לא כתב: "...שמגר... היה בימי אהוד, ואחריו במדרגה, וזהו שאמר 'ואחריו היה שמגר'... ואם נאמר שהיה שמגר אחרי אהוד בזמן, ראוי שנאמין שנכנס עניינו בארבעים שנים של דבורה, ועם שני שעבוד סיסרא ומלך כנען. וחז"ל אמרו ששפט שנה אחת". לענ"ד מלשונו נראה שדברי חז"ל אמורים לפי דעת מי שסבר ששמגר שפט אחרי פטירת אהוד (אגב, לא ידעתי היכן כתבו כך חז"ל, ואולי צ"ל שהאברבנאל גרס כך בדברי הסדר עולם). כך גם באברבנאל שמ"א יג, א, חישב את מנין השנים, וכתב בתחילה את דעתו שלו "שמגר בן ענת כבר כתבתי שהיה בימי אהוד כמו שיורו הכתובים", ואח"כ כשסיים את החשבון הוסיף: "ואם נודה ששמגר שפט את ישראל שנה אחת כדברי רבותינו ז"ל" אז נצטרך להוריד שנה משנותיו של שמואל, כדי שהחשבון יסתדר. הרי שהאברבנאל הבין שלפי דעת רבותינו בהכרח ששמגר לא היה בימי אהוד אלא אחריו]. מכיון שאין מקור לאורך הזמן בו שמגר שפט, הרי שעדיף להניח שהוא שפט פחות משנה, וכך ניתן לצמצם ככל האפשר את מנין השנים. מסתבר לפיכך שאלו שכתבו ששמגר שפט שנה התכוונו ל'פחות משנה', וכך אכן מובא ביוסף בן מתתיהו (הובא בסדר עולם מהד' רטנר, בהערות). אכן, ברד"ק שופטים יא, כו, וברלב"ג שופטים סוף פרק יא, חישבו את סכום שנות כל השופטים, ולא הזכירו את שמגר, ומכיון שהבאנו לעיל שלדעת הרד"ק והרלב"ג שמגר שפט אחרי פטירת אהוד, אם כן מוכרחים לומר שהם לא הזכירו בחישוב השנים כיון שלדעתם שמגר שפט במשך פחות משנה. [אולם, מדברי האברבנאל לשמ"א יג, א, מוכח שהבין שמדובר בשנה שלימה, וצ"ע]. על אף דברינו לעיל, שמסתברים בעיני, ראיתי שבספר הקבלה לראב"ד ובסדר הדורות (שנת ב"א תקנ"ו) הביאו ששמגר שפט במשך שנה, וזאת למרות שהם סברו ששמגר שפט בתוך ימיו של אהוד, ואם כן לפי דברינו לא היה להם צורך לומר שהוא שפט מעט זמן?! שו"ר שכך יש להקשות גם על האברבנאל עצמו, שכתב בהקדמתו לספרו נחלת אבות (מהד' אשקלון תשע"ג, עמ' 6, וספר זה נכתב 12 שנה לאחר פירושו לשמואל): "שמגר ששפט בהיות אהוד זקן, שנה אחת"?! ייתכן לתרץ שהם סברו כך משום שלא נזכר כמה שנים שפט שמגר, ומכך הם הסיקו שהוא לא שפט במשך שנה (וראה לעיל סעיף ח' שם הצענו שמפשט הפסוקים נראה ששמגר שפט למשך כמה שעות בלבד). בפרק הבא נדון בשיטת הרד"ק ליחזקאל ד, ה, שהעלה אפשרות לפיה שמגר שפט במשך כמה שנים, אך לא כתב בכמה שנים מדובר, וגם הציע אפשרות נוספת.
[119] קיים דיון כללי, שאינו מתייחס נקודתית למקום ישיבתה של דבורה, בשאלה האם 'בית אל' ו'רמה' היו בנחלת בנימין או בנחלת אפרים. העיר 'בית אל' נמצאת בגבול שבין אפרים לבנימין (יהושע טז, ב, ושם יח, יג), והיא נכבשה בידי בני יוסף (שופטים א, כב), אך מאידך היא מופיעה בין ערי בנימין (יהושע יח, כב). יש שביארו שהיו שתי ערים שנקראו 'בית אל', האחת בנחלת בנימין והשניה בנחלת אפרים, ויש עוד ביאורים בדבר (ראה רש"י רד"ק ור"י קרא יהושע יח, יג; רד"ק יהושע טז, ב; רשב"ם בראשית כח, יא, ושם יט, ושם לה, ו-ט, ובחזקוני והעמק דבר לבראשית כח, יט, ואכמ"ל). לגבי העיר 'רמה', ישנה עיר בשם זה בנחלת בנימין (יהושע יח, כה), ומאידך נאמר שאלקנה היה "מן הרמתיים צופים מהר אפרים" (שמואל א, א, א), ויש שהבינו מכאן שאלקנה התגורר בנחלת אפרים. לפיכך, יש שסברו שהיו שני ערים בשם 'רמה', האחת בנחלת בנימין והשניה בנחלת אפרים, וכך מובא ברמב"ן (בראשית לה, טז), ובאלשיך (שמואל א, א, א), ועוד (ראה במקורות שהובאו בקובץ 'בית אהרן וישראל' חוברת קמה, עמ' קכ ואילך, ואכמ"ל. אעיר, שהיו ערים נוספות בשם 'רמה', כגון בנחלת אשר ובנחלת נפתלי - יהושע יט, כט, ושם לו). מסתבר שדיון זה ישליך על השאלה הנקודתית בה עסקנו - בנחלת איזה שבט ישבה דבורה. מצאתי מעט מקורות שעסקו ישירות בכך: בתרגום (שופטים ד, ה) מובא שדבורה התגוררה ב'עטרות', וברור לענ"ד שכוונת התרגום היא לעיר הנזכרת ביהושע טז, ה, בגבול שבין בנימין לאפרים: "ויצא מבית אל לוזה, ועבר אל גבול הארכי עטרות" (וכעי"ז ביהושע יח, יג). בכפתור ופרח (פי"א, מהד' ביהמ"ד להתיישבות ח"ב עמ' סח) כתב שדבורה התגוררה בנחלת אפרים. בדעת מקרא לספר שופטים ביארו ש'בית אל' וגם 'הרמה' הנזכרות אצל דבורה נמצאות בנחלת בנימין. לעומת זאת באטלס דעת מקרא (עמ' 250-251) נזכר ש'בית אל' הנזכרת לגבי דבורה אינה 'בית אל' של ירובעם (הנזכרת במל"א יב, כט), אלא עיר נוספת, כ-12 ק"מ צפונית לה, שנקראה אף היא 'בית אל' (לפי"ז מדובר על עיר הנמצאת בנחלת אפרים).
[120] במדרש תדשא מובא: "דבורה וברק מאפרים ומקדש נפתלי" (מדרש תדשא המובא בבית המדרש ליעלינק, וכן מובא בספר מקדמוניות היהודים). כלומר - ברק מנפתלי, ודבורה מאפרים. בילק"ש הגרסא היא: "דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי", וגם לפי"ז נראה לפרש כנ"ל.
[121] לעיל (סעיף ד, וסעיף ז) ניסינו לבאר מעט את שיטת רש"י, שמצד אחד נמנע מלאתר את שבטי השופטים לפי מקום מגוריהם, אך מצד שני כן נהג כך לגבי ברק.
[122] רש"י לא הזכיר ברשימת השופטים את דבורה, שהרי היא מאפרים או בנימין, ורש"י כבר הזכיר את יהושע שיצא מאפרים, ואת אהוד שיצא מבנימין, ולכן לא היה לרש"י צורך להזכיר את דבורה. ניתן להציע כיוון אחר, ולפיו רש"י השמיט את דבורה משום שסבר שהיא איננה נחשבת שופטת, וברק שהיה בזמנה נחשב לבדו השופט שבאותו הדור, ויש לפלפל בהצעה זו [בהערה לסעיף יא הצענו שלש סיבות מדוע יש מקום לומר שדבורה אינה נחשבת שופטת]. אעיר כי בפירוש רבי יעקב ב"ר שמשון, אבות א, א (=מחזור ויטרי, מהדורת תרפ"ג, עמ' 463, וכעי"ז בתוספת לבה"ג שנדפסה במהד' ירושלים תשמ"ז ח"ג עמ' 338), הביא את רשימת השופטים, ומנה אותם לפי הסדר וכתב ש"כל שופט ושופט מסר לחבירו", והשמיט את דבורה, אך בבה"ג לא השמיטה. שו"מ שב'סדר תנאים ואמוראים' שנכתב בתקופת הגאונים, מהד' הרב איתמר מצגר, עמ' ל', נאמר בסדר השתלשלות התורה "ושמגר לדבורה, ודבורה לברק", והמהדיר העיר שבנוסחא אחרת ברק לא נזכר. אעיר עוד, שהרד"ל על רות רבה א, א, סבר שנחלקו שם במדרש האם להחשיב את ברק בין השופטים, ולפי מה שהבאנו ייתכן לומר אחרת, שהמחלוקת במדרש שם היא האם דבורה נחשבת בין השופטים. בהערה הבאה נציין שיש מדרש ממנו עולה שאין בספר שופטים שופט שיצא מבני יוסף, למעט גדעון, וכתבנו שם שמדרש זה סובר כנראה שדבורה לא היתה שופטת, או שהיא היתה שופטת אך לא היתה משבט אפרים. בהמשך סעיף זה, כאשר נעסוק באבימלך, נדון האם הוא מנוי בין השופטים, ובהערה שם נביא שנראה שהקליר השמיט מרשימת השופטים את אבימלך, או את ברק/דבורה. עוד נביא שם שמדברי ה'אדרת אליהו' לגר"א נראה שסבר שיהושע, וגם אבימלך, וגם ברק/דבורה, אינם כלולים בין השופטים. מעניין לציין שאצל כל השופטים מזכיר הכתוב את מיתת השופט (למעט שמגר, שבסעיף ח' ראינו שהוא יוצא דופן לעומת שאר השופטים, בכמה תחומים), אולם אצל ברק ודבורה מיתתם איננה נזכרת.
[123] בבמדבר רבה (כג, ד), מובא: "ברק בן אבינעם מנפתלי" (וכן משמע בבמדבר רבה יד, יא, ובמדרש תהילים סח, יד). גם כמה מהמפרשים לבראשית מט, כא, הביאו שברק הוא משבט נפתלי (ולא התייחסו במפורש לשבט של דבורה, וכך גם בהקדמת האברבנאל לשופטים ולנחלת אבות), וכך בפירוש ר' אברהם בן הרמב"ם, ובספר הג"ן (לר' אהרן בן ר' יוסי הכהן, מבעלי התוספות). הרד"ק בבראשית שם כתב "נפתלי אילה שלוחה – נתנבא על התשועה שתבוא לישראל על יד איש משבט נפתלי, והוא ברק, ועל יד דבורה. והיו כאילה שהיא קלה ברגליה. ולא אמר 'איל', כי עיקר המעשה על יד נקיבה היה, והיא דבורה" (ולענ"ד ניכר מלשונו שלא רצה לכתוב שדבורה היא מנפתלי), וראה רש"י וראב"ע. לעומת דברי הילק"ש מצאתי רבים שכתבו שדבורה היא משבט נפתלי (ולא מאפרים), ומהם: מדרש תהילים כב, א (שהובא בילק"ש חבקוק רמז תקס"ו), וכמה מהמפרשים לבראשית מט, כא: מדרש הגדול, פירוש התורה לר' שמואל בן חפני גאון, פירוש ריב"א עה"ת בשם הר"מ מקוצי, פירוש הרא"ש (שבהדר זקנים), מנחת יהודה (לר' יהודה בן אליעזר, מבעלי התוספות), ילקוט מדרשי תימן, מאור האפילה, מדרש הביאור, רוקח (רמזי הפטרות לפרשת ויחי, ומשם בפירושי ר' אלעזר מגרמייזא עה"ת), ספר גימטריאות לר' יהודה החסיד, שפתי כהן עה"ת (חלקם הובאו בתוספות השלם על בראשית שם, אות ה', אות ז', ואות יב, ובעל הטורים הביאם בקצרה), וכעי"ז בתורה שלמה אות רפג (מבר"ר צח, יז, והוא רק בחלק מהגרסאות של המדרש רבה). ייתכן לומר שאין מחלוקת בין הילק"ש ובין המקורות שהבאנו, משום שלדעת כמה מדרשים ומפרשים דבורה היתה נשואה לברק (תנדב"א פ"ט, ילק"ש שופטים רמז מב, והביאו פי' זה ברד"ק וברלב"ג ועוד), ואם כן ייתכן שדבורה היתה מאפרים, אך היא נחשבה כבת נפתלי, כיון שזה שבטו של בעלה ברק. אמנם נראה שהסבר זה אינו מוסכם, שהרי לעיל (סעיף יד, 1, לגבי יהושע, בהערה) הבאנו מדרש (שהובא בשכל טוב, ובמדרש הגדול, ובר' אברהם ב"ר שלמה, ובמדרש הביאור, ודלא כגרסא שבתוספות השלם בשם ר' שמשון) שמביא שבכל ספר שופטים יש רק שופט אחד מבני יוסף, והוא גדעון, ואם כן בהכרח שלדעת המדרש הזה דבורה איננה משבט אפרים (או שהיא איננה נחשבת שופטת, ועי"ש שהבאנו שניתן לדחות בדוחק את ההוכחה מהמדרש). ב'פירוש נביאים ראשונים' לר' אברהם בן שלמה (עמ' קנז, פירוש זה נשלם בשנת ה'קפ"ב) מצאתי שכתב: "החכמים אומרים כי דבורה משבט נפתלי, ור' תנחום אמר אנהא מן אפרים" (כוונתו לר' תנחום הירושלמי, שנפטר בשנת ה'נ"א. לפי ידיעתי לעת עתה עדיין לא נדפס פירושו לספר שופטים). ראה גם 'בשער המלך' לגר"ח קנייבסקי (בתוך שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לא, טור ב: "והיו דבורה וברק משבט נפתלי, מדרש תהילים פי"ט, ובמדרש תדשא סי' ח' איתא שהיו מאפרים, עי"ש", ולא הביא עוד מקורות בנושא זה. ולא זכיתי להבין דבריו, שהרי במדרש תהילים פי"ט לא מצאתי מאומה, ושם בפרק כב נזכר רק שדבורה היא מנפתלי אך לא נזכר מאומה על ברק, ומה שכתב מהמדרש תדשא גם צ"ע, שהרי שם נאמר: "דבורה וברק מאפרים ומקדש נפתלי", והכוונה בפשטות היא שדבורה היא מאפרים, וברק הוא מנפתלי, וצ"ע).
[124] על דבורה נאמר: "היא שופטה את ישראל בעת ההיא". הרי שהיא הנהיגה את העם ודנה ביניהם ע"פ חוקי התורה. אולם לעיל (סעיף ו, בהערה) דנו האם השופטים רק הושיעו את ישראל מיד צריהם, או שמא בנוסף היו גם גדולי תורה ומנהיגים רוחניים, והבאנו שם מדברי כמה ראשונים שכתבו: "שהנשים פסולות לדין... ואם תאמר: הא כתיב (בדבורה) 'והיא שופטה את ישראל'?! יש לומר דלא שופטת ממש, אלא מנהגת, כשופטים ששפטו את ישראל. ואע"פ דאמרינן בספרי 'שום תשים עליך מלך – ולא מלכה', התם לא מינו אותה אלא היו נוהגים בה כדין מלכה והיו נוהגים על פיה" (לשון הרשב"א שבועות ל, ע"א, ד"ה 'ולא בנשים', ולפי"ז יש להסביר כך את דברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן והנימוק"י שם. כמדומה לי שדברי הרמב"ן הובנו בצורה שונה בתוס' נדה נ, ע"א, ד"ה 'כל'). מדברים אלו נראה שהשופטים, ובכלל זה דבורה, לא 'שפטו' את ישראל בפסיקת דין, אלא הנהיגו אותם בדומה למלכים.
[125] לא הזכרנו את 'יעל אשת חבר הקיני' ברשימת השופטים, אולם נזכיר את המובא ברות רבה א, א (הובא ברש"י שופטים ה, ו): "שפט השופטים - ...רב הונא אמר: דבורה וברק ויעל". היפה ענף שם תמה על איזכורה של יעל בין השופטים: "לא מצאתי טעם למנותה מהשופטים, כיון שלא מצינו בה נבואה ולא שררה", אולם הרד"ל הסביר שהחשיבוה בין השופטים מפני שסיסרא נמסר בידה (בפשטות יש מכאן ראיה לכך ששופט הוא גם מי שנלחם ומושיע את ישראל, אע"פ שאינו מוסר תורה ומנהיג רוחני, ולעיל סעיף ו' דנו בכך).
[126] לדעת רש"י (יא, כו), בשם סדר עולם, שנות השקט אינן כוללות את שנות השעבוד. אולם לדעת הרד"ק (יא, כו) בשם הסדר עולם הן כוללות אותן, וכך גם דעת האברבנאל (שמואל א, יג, א). הרלב"ג (יא, כו) הביא את שתי האפשרויות.
[127] הרד"ק (י, א) כתב שאבימלך הושיע את ישראל מיד אויביהם ונמנה בין שופטי ישראל (וזאת אע"פ שבפירושו לפרק ט, כב, כתב שאבימלך "לא הלך בדרך טובה ולא החזיר את ישראל למוטב"). כך נראה שסבר גם האברבנאל (הקדמתו לשופטים, עמ' צה), שמנה אותו בין השופטים, וכתב "וישפוט את ישראל שלשה שנים". לעומתם כתב המלבי"ם (י, א) שאבימלך לא הושיע את ישראל. ראה גם במקורות שהביא בספר 'דברי טובה' שופטים ט, כב. מצאתי בפירוש רבי יעקב ב"ר שמשון, אבות א, א (=מחזור ויטרי, מהדורת תרפ"ג, עמ' 463, וכעי"ז בתוספת לבה"ג שנדפסה במהד' ירושלים תשמ"ז ח"ג עמ' 338, ושו"מ שמקור דבריהם ב'סדר תנאים ואמוראים' שנכתב בתקופת הגאונים, מהד' הרב איתמר מצגר, עמ' ל'), שהביא את רשימת השופטים שהעבירו את התורה, ומנה ביניהם את אבימלך (וגם את מנוח!). הילק"ש הזכיר את אבימלך בין השופטים (רש"י לא הזכירו, אך אין ראיה מכך, שהרי רש"י לא הזכיר שופט שיצא משבט שכבר יצא ממנו שופט אחר). הצענו לעיל בהערה לסעיף ו' שלדעת רבי אליעזר אין למנות את אבימלך בין השופטים. לעיל (סעיף יד, 1, לגבי יהושע, בהערה) הבאנו מדרש (שהובא בשכל טוב, ובמדרש הגדול, ובר' אברהם ב"ר שלמה, ובמדרש הביאור, ודלא כגרסא שבתוספות השלם בשם ר' שמשון) שמביא שבכל ספר שופטים יש רק שופט אחד מבני יוסף, והוא גדעון, ואם כן בהכרח שלדעת המדרש הזה אבימלך אינו נחשב בין השופטים. נדון כעת בדברי הקליר, שמהם יש ראיה שלא מנה בין השופטים גם את ברק/דבורה וגם את אבימלך, אלא השמיט אחד מבין שניהם. בהמשך ההערה נדון בדברי ה'אדרת אליהו' לגר"א, שמהם עולה כנראה שאבימלך אינו כלול בין השופטים, וכך גם ברק/דבורה. בקינת 'לך ה' הצדקה' לקליר (קינה יט לתשעה באב, אצל האשכנזים) נאמר: "לך ה' הצדקה בפועל אשר פעלת בארבעה עשר מושיעים, ולנו בושת הפנים – בצלם מיכה, כי בו אנחנו פושעים". המבנה של קינה זו הוא שבכל בית יש שני חלקים, כשהחלק הראשון מראה את צדקת ה' עימנו, והחלק השני מצביע כיצד חטאו ישראל בניגוד לחלק הראשון. [כך לדוגמא: "לך ה' הצדקה בכלכול מן ובאר ועמוד ענן, ולנו בושת הפנים בלחם הקלוקל אבותינו באהליהם ברגנם" - ה' העניק לנו את המן, אולם אנו התייחסנו אל המן בזלזול]. בבית בו אנו עוסקים נראה לפרש שהניגוד הוא שאע"פ שה' שלח לנו 14 מושיעים מ"מ חטאנו ובימיהם של אותם 14 מושיעים עבדנו ע"ז בפסל מיכה. נראה לפיכך שהקליר פסע כאן בעקבות הסדר עולם ועוד שסברו שסיפור פסל מיכה אירע בתחילת ימי השופטים (כמובא ברש"י שופטים יז, א, ובעוד מפרשים), ומכיון שנאמר שהפסל עמד 'כל ימי בית האלהים בשילה' (שופטים יח, לא) הרי שהוא עמד במשך זמנם של י"ד שופטים, מעתניאל ועד עלי (שהרי משכן שילה נחרב בסוף ימי עלי). לפי ביאור זה, בהכרח שהקליר השמיט מרשימת השופטים שופט אחד: או את אבימלך, או את ברק/דבורה (לא ניתן להביא ראיה מדברי הקליר שיהושע ושמואל אינם מנויים בין השופטים, שהרי הקליר אינו מתייחס לכל תקופת השופטים באופן כללי, אלא רק לשופטים שהיו בזמן פסל מיכה). שוב עיינתי במפרשי הקינות ומצאתי שבפירוש 'חכם קדמון מראשוני אשכנז' (שפירושו מובאים דברים ששמע מפי ר' שמואל החסיד אביו של ר' יהודה החסיד, ופירושו נדפס בתוך קינות 'אוצר הראשונים', מכון על הראשונים, תשע"ז) ביאר: "בארבעה עשר מושיעים - הם השופטים שעמדו להם לישראל להושיעם מצריהם לפני מלך מלך. בצלם מיכה – שהיה בימי שפט השופטים", ובלשון זו בדיוק פירש בערוגת הבשם (ח"ג עמ' 284) לר' אברהם בן עזריאל, תלמיד בעל הרוקח (הרוקח היה תלמידו של ר' יהודה החסיד, בנו של ר' שמואל החסיד, ולכן נראה שערוגת הבשם העתיק מה'חכם קדמון' הנ"ל), ושוב כתב (בעמ' 280): "בארבעה עשר מושיעים - השופטים שהיו להם לישראל לישאן (צ"ל 'להושיען"), כמו שנאמר 'ויקם להם מושיעים' (המהדיר ציין לנחמיה ט, כז, ולענ"ד הוא פסוק מתאים אך פסוק מתאים יותר מובא בשופטים ב, טז), וארבעה עשר היו"], ונראה להסביר בדבריהם כפי שפירשנו לעיל, שהכוונה לשופטים מעתניאל ועד לעלי. כך נראה גם מפירוש 'קדמוני צרפת' (פירוש זה חובר, לפי ההשערה, לפני כ-800 שנה, והוא נדפס בקינות 'אוצר הראשונים') שם הובא: "בצלם מיכה ובו אנו פושעים – 'ויקימו להם את הפסל כל ימי היות בית אלהים בשילה' ". לעומתם בביאור ר' אשר בן יוסף (דף כו, ע"ב) שחי לפני כ-300 שנה (פירושו נדפס לראשונה בקראקוב ה'שמ"ה, כנראה בחיי המחבר, ושוב בלובלין ה'שע"ז, ומשם העתקנו. על המחבר אין ידוע כמעט מאומה, ובשו"ת יהודה יעלה ח"א יו"ד סי' שנט כינה אותו "המפרש הגאון מו"ה אשר בר ר"י זצלה"ה", והוא ראש למפרשי הקינות, וממנו העתיקו רבים) החשיב את רשימת השופטים באופן אחר, וכתב: "ארבעה עשר שופטים עמדו לישראל משנכנסו לארץ עד מלך עליהם מלך, ואלו הן: יהושע, עתניאל, אהוד, שמגר, דבורה, גדעון, אבימלך, תולע, יאיר, יפתח, שמשון, אבצן, אלון, שמואל, ובכל הזמן הזה עבדו עבודה זרה". בעקבותיו ביארו כך כמה ממפרשי הקינות בדורנו (כגון בקינות מהד' גולדשמידט, ובקינות המבוארות לרב בנימין שישא, ובקינות לב אהרן, ובקינות מתיבתא). לא זכיתי להבין פירוש זה, שהרי בזמן יהושע לא עבדו ישראל ע"ז (כנזכר בשופטים ב, ז-טז [ובסנהדרין קג, ע"ב, מובא שפסל מיכה היה כבר בקריעת ים סוף, אולם אין לומר שהקליר הסתמך על גמרא זו, שהרי רש"י בפירושו הראשון והיד רמה ועוד ביארו שדברי הגמ' אינם כפשטם, משום שבפסר שופטים מפורש שהפסל נעשה רק בימי השופטים. בכל מקרה, אם הקליר היה מסתמך על הגמ' היה לו למנות גם את משרע"ה]). בנוסף, לא הבנתי מה הטעם להשמיט מרשימת השופטים את עבדון הפרעתוני ואת עלי הכהן. לכן, פירושו של ר' אשר צ"ע (וראה להלן בפירוש דברי הקליר שמובא באדרת אליהו). אסכם את שיטת הקליר כפי שהבנתי אותה: נראה שהקליר מנה כאן את השופטים מעתניאל ועד עלי, והשמיט מרשימת השופטים את אבימלך, או את ברק/דבורה. מעתה, מסתבר מאוד שלדעת הקליר אין למנותם גם כאשר מפרשים את דברי רבי אליעזר "אין לך שבט ושבט שלא העמידו ממנו שופט". עוד ראה באדרת אליהו לגר"א (במדבר כד, יז, מהדורה חמישאה), שם מובא: "ד' שררות היו בישראל: אחד משה... ואחד מלכי בית דוד... ואחד מלכי ישראל... ואחד על ידי ט"ו שופטים שהיו בישראל. ומה שכתב הפייטן 'ארבעה עשר מושיעים' הוא שחושב שמואל ובניו לאחד, אבל באמת הם ט"ו מושיעים, וכמ"ש 'שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם' (מיכה ה, ד), והן הן השופטים שהצילו את ישראל מיד לוחציהם". עכ"ל הגר"א. כמדומה שבדברי הגר"א טמונים 3 נקודות: א- תקופת ה'שופטים' כללה את בני שמואל (נראה שצ"ל שהכוונה היא לזמן שמאז מינוי בני שמואל לשופטים, בימי זקנותו של אביהם, ועד להמלכתו של שאול, ראה שמואל א, ח, א-ז), וניתן ללמוד מכך בקל וחומר שהיא כוללת את עלי ושמואל. ב- הקליר ("הפייטן") שהזכיר 'ארבעה עשר מושיעים' מנה את הדמויות שהנהיגו את ישראל בכל תקופת השופטים (ודלא כמש"כ לעיל שכוונת הקליר היא רק מעתניאל ועד לעלי, ויה"ר שה' יאיר עיני ואזכה להבין מדוע הגר"א הבין כך את דברי הקליר), ושיטת הקליר תואמת את שיטת הגר"א. ג- נראה שלדעתו יהושע, וגם אבימלך, וגם ברק או דבורה אינם כלולים בין ה'שופטים', ואסביר מנין הסקתי זאת: בסדר עולם (פרק יב) מנויים מיהושע ועד לשמואל 15 שופטים: יהושע, עתניאל, אהוד, שמגר, דבורה וברק, גדעון, אבימלך, תולע, יאיר, יפתח, אבצן, שמשון, עלי, שמואל. צע"ג למה נחסרו בסדר עולם השופטים אילון ועבדון?! בהגהות הגר"א לסדר עולם אכן הוסיף אחרי אבצן את אילון ועבדון (וכן עולה מ'כללי הגר"א' שבסוף ספר 'מעשה תורה' מהד' ורשא 1884, עמ' 104, והיעב"ץ בהגהותיו לסדר עולם הוסיף גם הוא, בדרך אחרת, את אילון ועבדון). לפי"ז מיהושע ועד שמואל היו 17 שופטים. באדרת אליהו החשיב גם את בני שמואל בין השופטים, וא"כ יש לנו 18 שופטים (אם נחשיב את בני שמואל כשופט אחד, ולא כשני שופטים). אם כן צ"ע מה שכתב באדרת אליהו שהיו 15 שופטים?! אולם לענ"ד אין כאן קושיא, שהרי הסדר עולם לא הזכיר שכל אלו נחשבו בין ה'שופטים', אלא הוא רק חישב את מנין השנים לפי שנותיהם (וכך גם בכללי הגר"א), וממילא ניתן לבאר שיהושע איננו שופט, וגם אבימלך אינו נחשב שופט (ומה שהוא נזכר בסדר עולם, הוא רק משום שהנהיג במשך 3 שנים שבהם לא היה שופט אחר, ולכן היה צורך להזכירו כדי לחשב את השנים), וכך גם דבורה או ברק (שרק אחד מהם נחשב לשופט). כך נראה לענ"ד בביאור דברי הגר"א (ובזה מתורצות הקושיות שהובאו בהערות ה'ליקוטי בתר ליקוטי' לגר"ש ברעוורה, על ספר פירושי הגר"א על תפילת חנה, בני ברק תשמ"ז, עמ' קיח, וב'משבצות זהב' לרב שעפטיל וייס שליט"א על שופטים ב, טז, עי"ש). לסיכום: נראה שלפי המובא באדרת אליהו תקופת ה'שופטים' כללה את עלי, שמואל, ובני שמואל, וכמדומה שאין לכלול ביניהם את יהושע, וגם את אבימלך, וגם את ברק או דבורה.
[128] כך כתבו הרש"ש (על בראשית רבה פב, ט) ועוד מפרשים, שדבריהם הובאו בהערה לסעיף ז.
[129] נזכר בפסוק שתולע 'הושיע את ישראל' ["ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה... וישפוט את ישראל..."]. ניתן היה להסיק מכך שתולע הציל את ישראל מאויביהם, אע"פ שהדבר לא פורש בכתוב (וכן משמע קצת מהרד"ק י, א, וראה לעיל בהערתנו לסעיף ח' שם הבאנו שלשון 'הושעה' נאמרה אצל שופטים שהושיעו את ישראל מיד משעבדיהם). אמנם לענ"ד אין מכך ראיה (ונתבארו הדברים במקום אחר, בהערתנו לשופטים ג, ז, ומפאת אריכותם לא נציינם כאן).
[130] והסכים עמו החסדי דוד. בדרכו של רש"י, שסבר שמקום המגורים איננו ראיה לזיהוי השבט של השופט, פסעו ככל הנראה גם בעל איי הים (סוכה שם), וייתכן שגם בעל הערוך לנר (סוכה שם). גם מהרש"א הסכים עקרונית לכך (סוכה כז, ע"ב, לפי הבנת רוב האחרונים בשיטתו, ודלא כהבנת הגר"י פיק והשפ"א בשיטתו, ולהלן נרחיב בביאור שיטת המהרש"א), אלא שהוא זיהה את שבטו של יאיר בדרכים אחרות, כפי שנביא בהמשך.
[131] הילק"ש ע"פ המדרש תדשא, ודבריו הובאו בפירושי ר' חיים פלטיאל על התורה (וכן בקצרה ב'פענח רזא', וב'פשטים ופירושים' לר' יעקב מוינא), ובדברי ר"י בן קלונימוס, ובמהר"צ חיות, אבות הראש, ודובר מישרים. גם האברבנאל זיהה את שבטו של השופט ע"פ מקומו (אע"פ שלא הזכיר את המדרש, וכנראה לא הכירו). כך סברו גם שלשלת הקבלה (מהד' ירושלים תשכ"ב, עמ' כח), וסדר הדורות (ב"א תשמ"ב) בשם צמח דוד (אך לא מצאתי כך בצמח דוד, ח"א, לאלף השלישי, שנת תשמ"ב, והערתי בזה לעיל). בעץ יוסף (על בר"ר ע, טו) נדפס "ואהוד מבנימין וגדעון ממנשה, וכן יאיר ויפתח ועבדון מאפרים", והוא מהיפה תואר שם (ד"ה 'מזו עמדו שופטים'), ובחומש 'מלאכת הקדש' (בראשית ל, יא, לג"ר משה טולידאנו, ה'תפ"ד-ה'תקל"ג, דיין במכנאס) הביא את דברי היפה תואר, ותמה כיצד כתב שיאיר ויפתח הם מאפרים?! לענ"ד התירוץ בזה פשוט, שהרי את דברי היפה תואר יש לפסק באופן הבא: "וגדעון ממנשה, וכן יאיר ויפתח. ועבדון מאפרים". להלן נביא שהשפת אמת הבין כנראה בדעת המהרש"א שיאיר הוא משבט מנשה בגלל מקום מגוריו, וכך הבין את המהרש"א הגר"י פיק (אחרונים רבים הבינו אחרת את שיטת המהרש"א). יש להעיר שהדובר מישרים פסע אמנם בעקבות הילק"ש, אולם לדעתו ניתן ללמוד על זיהוי שבטו של השופט רק לפי מקום קבורת השופט, ולא לפי מקום מגוריו של השופט. יאיר נקבר ב'קמון', שהוא מקום לא ידוע (בהעמק דבר לבמדבר לב, מא, כתב ש'קמון' היא אחת מ'חוות יאיר', אולם נראה שכתב כך מסברתו). למרות זאת הדובר מישרים מסכים שיאיר הוא ממנשה, משום שהיו לו ערים בגלעד, ואם כן בהכרח שהוא משבט מנשה שנחלתם היתה בגלעד.
[132] לעיל (סעיף יד, 1, לגבי יהושע, בהערה) הבאנו מדרש (שהובא בשכל טוב, ובמדרש הגדול, ובר' אברהם ב"ר שלמה, ובמדרש הביאור, ודלא כגרסא שבתוספות השלם בשם ר' שמשון ובספר הרמזים לר' יואל) שמביא שבכל ספר שופטים יש רק שופט אחד מבני יוסף, והוא גדעון, ואם כן בהכרח שלדעת המדרש הזה יאיר אינו משבט מנשה (אמנם הבאנו שם שניתן בדוחק לדחות ראיה זאת).
[133] כך סברו: ראב"ע, רמב"ן, חזקוני, ורבנו מיוחס, בפירושם לבמדבר לב, מא (ראב"ע כתב כך גם בפירושו לאיוב לב, ב), וכן רד"ק ומלבי"ם בפירושם לדברי הימים (א, ב, כב), ובפירוש המיוחס לתלמיד רס"ג לדברי הימים. כך עולה גם מפירוש האברבנאל לבמדבר (לב, מא, אולם מפירושו לדברים ג, טו, נראה שלדעתו אין צורך לומר ש'יאיר בן מנשה' הוא 'יאיר בן שגוב'. אמנם ייתכן לבאר את דבריו שם באופן אחר). הרי"ב מביתר הראה לי שהכפתור ופרח (פרק יא, עבר הירדן מסלול ו', מהדורת ביהמ"ד להתיישבות עמ' פט) הביא את דברי הראב"ע וכתב שהדבר ייתכן (ונראה שמיד בהמשך דבריו מעלה הכפתור ופרח אפשרות נוספת, ולפיה יאיר בן מנשה איננו יאיר בן שגוב, ראה בהערות המהדיר שם). הרש"ש (סוכה כז, ע"ב) כתב ש'יאיר בן מנשה' הוא 'יאיר בן שגוב' (אולם בסיום דבריו הוא מציין להגהותיו ליבמות סב, ע"ב. המעיין בדבריו ביבמות שם יראה שהוא מוכיח שלפי הגמ' יבמות 'יאיר בן מנשה' איננו 'יאיר בן שגוב'). לענ"ד ייתכן להציע מקור נוסף לשיטה זו: בבראשית נ, כג, מובא: "ויחי יוסף 110 שנים. וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף". מדוע נזכר שיוסף זכה לראות את 'בני מכיר', ולא נאמר מאומה על 'בני יאיר'? לפי הסוברים ש'יאיר בן מנשה' איננו בן ממש של מנשה, אלא רק נכד של בת מכיר, הרי שהדבר מובן. (ניתן להציע הסבר אחר, ולפיו לא נזכרו בני יאיר משום שיאיר לא זכה לצאצאים. בהמשך הדברים נביא שאכן יש שכתבו כך. הסברים נוספים לדבר ניתן להביא לפי דברי המפרשים לבראשית שם, כגון הרד"ק, ואכמ"ל). בדעת מקרא (במדבר לב, מא, ודברים ג, יד, ודברי הימים א, ב, כב) נקטו ש'יאיר בן מנשה' הוא 'יאיר בן שגוב'.
[134] הרמב"ן בפירושו לבמדבר הסביר כעי"ז מדוע הוא נקרא 'בן מנשה'.
[135] המלבי"ם (דברי הימים) הציע הסבר אחר מדוע יוחס יאיר אחרי מנשה. ראה גם ברבינו מיוחס.
[136] יש ארבע מקומות בחז"ל, מהם ניתן להסיק שלדעת חז"ל 'יאיר בן מנשה' איננו 'יאיר בן שגוב': א - המקור הראשון הובא בדברי הרד"ק (דברי הימים א, ב, כב) שציין שמדברי חז"ל עולה ש'יאיר בן מנשה' אינו 'יאיר בן שגוב'. נראה מלשונו שכוונתו לגמ' ב"ב קיב, ע"א, שהביאה ברייתא בה ר' ישמעאל אומר שהחוות של 'יאיר בן שגוב' היו שייכות לאשתו ולאחר מותה הן עברו אליו בירושה. הרי שהקשר של 'יאיר בן שגוב' לשבט מנשה הוא רק מצד אשתו, ומכאן שאין הוא 'יאיר בן מנשה' שקשור מצד עצמו לשבט מנשה (אני מעיר שייתכן לומר שר' עקיבא, הנזכר בברייתא שם, טוען שאין ראיה מכאן שבעל יורש את אשתו כיון שלדעתו יאיר ירש את החוות מאביו). המלבי"ם (לדברה"י שם) דחה את ראייתו של הרד"ק, וכתב שאין מגמ' זו ראיה, שהרי מסתבר שבגלל ש'יאיר בן מנשה' היה נחשב בין בני מנשה מצד אמו [או סבתו], לכן נתנו לו בני מנשה אשה מבנותיהם, והוא ירש אותה. הרש"ש (יבמות סב ע"ב) הביא את הוכחתו של הרד"ק מהגמ' ב"ב קיב, ע"א, וכתב ש"גמגם החכם ריו"ו בביאורו על ראייתו". כוונת הרש"ש היא לדברי ה'חכם ר' יוסף ווייסע', שכתב את ה'ביאור' של מנדלסון על דברי הימים (חכם זה היה אב"ד עיר-חדש בשנים תרט"ו-תרס"ד, ועוטר בשבחים ע"י מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה ח"ב, אבהע"ז, סי' ט'). בביאורו שם כותב ריו"ו שדברי חז"ל מסבירים את הפסוקים: כיוון שחצרון לקח את בת מכיר כפילגש (כדברי רש"י בדברה"י שם), לכן בניו היו מזולזלים (בדומה ליפתח – ראה שופטים יא, ב, ובמפרשים). בנו שגוב היה מוגן מזה, בגלל כבוד אביו חצרון, אולם יאיר, שגדל לאחר מות חצרון, גורש מנחלת יהודה. לכן קרוביו מבני מנשה השיאו לו אשה מבנותיהם, שהיו לה חוות בגלעד, ואחרי מותה ירש אותה יאיר בעלה. ה'דובר מישרים' (סוכה כז, ע"ב) הסביר מדוע יש מהגמ' ב"ב הנ"ל ראיה ש'יאיר בן מנשה' איננו 'יאיר בן שגוב': בגמ' שם שאלו כיצד ייתכן שיהיו ליאיר בן שגוב ערים בגלעד שלא היו לשגוב אביו. אם זהו 'יאיר בן מנשה' ממילא השאלה איננה מובנת, שהרי 'יאיר בן מנשה' כבש את המקום, ולכן הגיוני שהיו לו ערים שלא היו לאביו (שוב העיר לי רי"ב מביתר בענין זה לדברי רנ"ח פאפא, בקובץ תורה מציון, שנה ג, קונטרס ב, סי' ז, סק"ד, ועוד העירו שבספר 'אור וחיים לישראל' על במדבר כו, כח, לרב ישראל חיים הירש, כתב שלגבי יאיר בן שגוב נאמר 'ויהי לו' ערים, ואם הוא יאיר בן מנשה ש'לכד' את הערים היה צריך להיות כתוב כעין לשון זו גם על יאיר בן שגוב). ב - המקור השני הובא ברש"ש ביבמות (סב, ע"ב), שכתב שמוכח מהגמ' ביבמות שם שלדעתה 'יאיר בן שגוב' איננו 'יאיר בן מנשה'. ג - מקור שלישי ניתן להביא לענ"ד מהגמ' ב"ב קכא, ע"ב, בה מובאים דברי הסדר עולם סוף פרק ט': "יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב, ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ ישראל" [כמדומה לי שמלשון זו נראה שיאיר בן מנשה היה בנו ממש של מנשה. לענ"ד ייתכן שראיית הגמ' היא מדברי יעקב ליוסף בבראשית מח, ו, "ומולדתך אשר הולדת אחריהם", וביארו שהכוונה לבניהם של מנשה ואפרים, וכפי שביארו שם כמה מפרשים – בראשית רבתי, לקח טוב, שכל טוב, רשב"ם, עקידת יצחק, ספורנו, ועוד. שו"ר שאכן בבראשית רבתי ויחי עמ' 265 הביאו מקור מפסוק זה. מאידך, יש להעיר שאם מכיר נולד כבר בימי יעקב, ממילא אין חידוש בזה שבני מכיר נולדו בימי יוסף, ואם כן יש להבין מדוע התורה מציינת בבראשית נ, כג, ש"בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף"?! לפי הרד"ק שם אכן החידוש אינו בעצם לידתם אלא בזה שהם 'יולדו על ברכי יוסף' וגדלו והתחנכו אצלו, וראה בשאר המפרשים שם]. לא ייתכן ש'יאיר בן שגוב' חי בימי יעקב, מכמה סיבות שכאן תובא רק אחת מהן: שגוב נולד לחצרון לאחר שחצרון היה בן 60 (דברי הימים א, ב, כא), ומוכרח שחצרון היה בן 60 רק לאחר פטירת יעקב אבינו, לפי החשבון הבא: כשיעקב ירד למצרים הוא היה בגיל 130 (בראשית מז, ט), ויוסף היה אז בגיל 39 (בראשית מא, מו, ושם מה, ו). יעקב חי במצרים 17 שנה (בראשית מז, כח), ואם כן כשיעקב נפטר היה יוסף בגיל 56. יהודה גדול מיוסף ב-5 שנים לכל היותר (בראשית כט, כ-לה, ושם ל, כה, ושם לא, מא). אם כן, יהודה היה בגיל 61 לכל היותר כשיעקב נפטר, ולכן באותו זמן חצרון בן יהודה עוד לא הגיע לגיל 60 (אחר פרסום פרק זה הראה לי הרי"ב מביתר שכעי"ז העירו לפני כ-50 שנה כמה חכמים: הרב שמריה שולמן בספרו אור לישרים על פיהמ"ש לרמב"ם, עמ' קט, וכן הרב יוסף פאצאנובסקי בספרו פרדס יוסף סוף פרשת מטות, וכן הרב ישראל חיים הירש בספרו 'אור וחיים לישראל' על במדבר כו, כח, ועי"ש שהאריך בכל הענין, ולא הספקתי לעיין בדבריו ולשלבם בדברי). אוסיף שב'יד רמה' ב"ב, דף קיב, ע"א, כתב שלפי הגמ' שם יאיר בן שגוב נולד בא"י, ע"כ. מזה יש ראיה לכאורה שלדעת הגמ' שם הוא אינו 'יאיר בן מנשה', אולם אין זו ראיה ברורה (שהרי ייתכן ש'יאיר בן מנשה' נולד רק לאחר הכניסה לא"י, ומה שכתוב עליו בספר במדבר הוא סיפור על העתיד, וכמו שסבר הרי"ד שופטים י, ג). ד- במדרש (במדבר רבה יד, ז, ועוד, הובא ברש"י במדבר לב, מא) מובא של'יאיר בן מנשה' לא היו ילדים, ולכן בני "מכיר אחיו" ירשו את נחלתו. הרי שלפי המדרש 'יאיר בן מנשה' הוא ממש בן מנשה, ואחיו של 'מכיר בן מנשה'. לכן לא ייתכן שהוא 'יאיר בן שגוב'. (אני מוסיף שאם 'יאיר בן מנשה' היה 'בן שגוב' לא היו יורשים אותו בני מכיר אלא בני יהודה, שהרי שגוב הוא משבט יהודה) (העיר לי הרי"ב מביתר שאף שמרש"י לבמדבר לב, מא, נראה כאמור שיאיר בן מנשה היה בנו ממש של מנשה, מ"מ מרש"י שופטים ה, יד, משמע שהיה מבני מכיר בן מנשה).
[137] בהמשך נביא כמה מפרשים (רד"ל, יעב"ץ, הנצי"ב, ספר מלך שלם) שסברו ש'יאיר הגלעדי' איננו 'יאיר בן מנשה', ולדעתם 'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן שגוב'. יוצא שלפי דעתם 'יאיר בן שגוב' איננו 'יאיר בן מנשה'. מדברי הגר"א (פירוש ע"פ הגר"א לדברי הימים א, ב, כג) עולה ש'יאיר בן מנשה' ו'יאיר בן שגוב' הם שני אנשים שונים (יאיר בן מנשה היה בנו של מכיר בן מנשה, ויאיר בן שגוב היה בנו של שגוב שאמו היתה בת מכיר. הגר"א אינו מתייחס לזיהויו של 'יאיר הגלעדי' אך נראה להסיק מדבריו שלדעתו הוא איננו 'יאיר בן שגוב', שהרי הגר"א כותב שעריו של יאיר בן שגוב לא נקראו 'חוות יאיר'). המצודת דוד (דברי הימים א, ב, כב-כג) סבר ש'יאיר בן שגוב' איננו 'יאיר בן מנשה' (ולדעתו הוא גם איננו 'יאיר הגלעדי').
[138] מצאתי מי שסבר ששלשת הדמויות הללו הם אדם אחד, והוא בספר 'פירוש ר' יצחק ב"ר יוסף על התורה' (המכונה 'ספר הקבלה', הוצאת מכון על הראשונים ה'תשע"ב, והוא חובר לדעת המהדיר ע"י חברו של הרשב"א), על בראשית מט, ח, שכתב שבראשיתה של ברכת יהודה נרמזו השופטים שיצאו מזרעו, ובסופה של הברכה נרמזו המלכים שיצאו מזרעו, וכתב שבראשית הברכה רמוזים עתניאל בן קנז שיצא מיהודה, וגם אבצן שיצא מיהודה, "ולא זכר יאיר בן מנשה, כי לא היה מתייחס אליו, כי לגלעד בן מנשה. עד כאן דיבר בשופטים". נראה מכך שלדעת ר' יצחק בר' יוסף 'יאיר הגלעדי' השופט הוא 'יאיר בן מנשה' והוא גם 'יאיר בן שגוב' שהיה משבט יהודה (מצד אביו). הוא מסביר ששופט זה לא נרמז בברכת יהודה, אע"פ שיצא מזרעו, משום שהוא מכונה בתורה 'יאיר בן מנשה' ומכאן שהוא מתייחס אחר משפחת סבתו. מדברי הרש"ש סוכה כז, ע"ב, ניתן לכאורה להבין ש'יאיר בן מנשה' הוא 'יאיר בן שגוב' והוא השופט 'יאיר הגלעדי'. אולם, לענ"ד הרש"ש כלל לא עסק ב'יאיר הגלעדי', ורק התייחס לדברי המהרש"א שעסק בזהותו של 'יאיר בן מנשה', והעיר שזהו 'יאיר בן שגוב'. בהעמק דבר לבמדבר לב, מא, זיהה את 'חוות יאיר' של 'יאיר בן מנשה' עם 'חוות יאיר' של 'יאיר הגלעדי', ואם כן משמע שלדעתו 'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן מנשה'. אמנם, אין הכרח בדבר, שהרי ייתכן שלדעתו 'יאיר הגלעדי' ישב באותו מקום בו התגורר לפניו 'יאיר בן מנשה' (וראה 'כלי יקר' למהר"ש לניאדו, שופטים י, ג, שהביא את דברי הר"י אברבנאל, שבאחד מפירושיו כתב שיאיר הגלעדי ישב בחוות יאיר אותן כבש לפני כן יאיר בן מנשה, והכלי יקר העיר בתחילה שמלשון הפסוק לא נראה שמדובר על אותן חוות, אך לבסוף הציע הכלי יקר הסבר ללשון הפסוק לפי האברבנאל).
[139] לדעת הרי"ד 'יאיר בן מנשה' היה מצאצאי מנשה, ולא בן ממש של מנשה. אין ראיה מאיזה שבט יצא השופט 'יאיר הגלעדי' לפי שיטתו, שהרי ייתכן שלדעתו 'יאיר בן מנשה' איננו משבט מנשה.
[140] להלן נעסוק בבירור שיטת המהרש"א ונביא שכמה אחרונים (איי הים, פתח עינים, מלך שלם, קרבן אשה, וכנראה גם מצפה איתן, ודלא כאוצר בלום ושפת אמת) הבינו שמה שכתב המהרש"א שהשופט יאיר הוא משבט מנשה, הוא משום שהמהרש"א סבר ש'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן מנשה' שהיה משבט מנשה (וכנראה סבר שיאיר בן מנשה היה בנו ממש של מנשה בן יעקב אבינו). ברור שלפי המהרש"א אין זה 'יאיר בן שגוב' שהיה משבט יהודה [כמדומה לי שבזה שיטת המהרש"א היא יחידאית, שהרי רוב החכמים הניחו שיש לזהות את 'יאיר בן שגוב' עם דמות ידועה – 'יאיר בן מנשה' או 'יאיר הגלעדי'].
[141] וכן הוא בבראשית רבתי, ויחי, עמ' 265-266. מלשון המדרש נראה ברור ש'יאיר בן מנשה' הוא לפי המדרש ממש בנו של מנשה בן יעקב (ולכן מכיר בן מנשה הוא "אחיו"). המדרשים ורש"י הביאו ראיה לכך שליאיר לא היו ילדים מן העובדה שיאיר קרא את 'חוות יאיר' על שמו (לענ"ד יש להעיר שמיד אחרי שנאמר שיאיר קרא למקום 'חוות יאיר', נאמר בפסוק הבא, בבמדבר לב, מב, שנבח קרא לעיר על שם עצמו. ראה גם שמואל ב, יח, יח, ובראשית יא, ד, ותהילים מט, יב, וברש"י ואלשיך שם, וברש"י איוב טו, כח, ובמדרש אגדה בובר בראשית ד, יז, וראה ישעיהו נו, ה, וראה בראשית ד, יז, וכתובות קיב, ע"ב, משם נראה שהיתה רגילות לקרוא לעיר ע"ש בנו של בונה העיר). ראיה נוספת היא מכך שבמנין בני יוסף נזכרו משפחות מנשה ממכיר, אך לא מיאיר (בראשית רבתי, שם. מכיון שלפי מדרש זה 'יאיר בן מנשה' היה ממש בנו של מנשה בן יעקב, לכן היה ראוי שמבניו יצאו 'משפחות', בתי-אב, שיימנו בתוך משפחות בני מנשה הנזכרות בתורה). כבר הערנו לעיל שלענ"ד ניתן להציע ראיה נוספת לכך: בבראשית נ, כג, מובא: "ויחי יוסף 110 שנים. וירא יוסף לאפרים בני שלשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף". מדוע נזכר שיוסף זכה לראות את 'בני מכיר', ולא נאמר מאומה על 'בני יאיר'? מכאן ניתן להסיק שיאיר לא זכה לצאצאים (אין הכרח לבאר כך את הפסוק, משום שישנם הסברים אחרים מדוע בני יאיר לא נזכרו שם).
[142] כך העירו הרד"ל והעץ יוסף (על במדבר רבה יד, ז), וכך העיר בכלי יקר למהר"ש לאניאדו (שופטים י, ג, ודבריו הובאו בספר 'קרבן אשה' סוכה כז, ע"ב, לר' אליהו שאמע, ראב"ד ארם צובא, שנפטר בשנת תקע"ד), ובדובר מישרים. [הרד"ל שם הביא ראיה נוספת לכך ש'יאיר בן מנשה' איננו 'יאיר הגלעדי': "וכן משמע בדברי הימים שזה השופט (יאיר הגלעדי') היה 'בן שגוב' משבט יהודה. ועיין רד"ק". נראה שכוונתו כך: לפי המדרש בבמדבר רבה 'יאיר בן מנשה' הוא בנו ממש של מנשה בן יעקב (כנזכר בהערה הקודמת), ולכן ברור שהוא איננו 'יאיר בן שגוב'. לכן צ"ל ש'יאיר בן שגוב' נזכר בדברי הימים משום שהוא 'יאיר הגלעדי', וממילא יוצא ש'יאיר בן מנשה' איננו 'יאיר הגלעדי'].
[143] כך העירו בפתח עיניים ובאיי הים ובערוך לנר ובמלך שלם ובדובר מישרים על הגמ' סוכה (כז, ע"ב), והרד"ל (על במדבר רבה יד, ז). הפתח עיניים מציין שדעה זו מוטלת במחלוקת בין ר' יהודה לר' נחמיה.
[144] במדרש בראשית רבתי (בראשית יג, ד) מובאים דברי ר' נחמיה ללא חולק, וכן באסתר רבה (פתיחתא, סוף אות יא. ראה גם מכילתא דרשב"י שמות יב, לז, מהדורת אפשטיין עמ' 33, הועתק במדרש הגדול שמות שם). אולם, בגמ' (סנהדרין מד, ע"א; ב"ב קכא, ע"א) מובא שר' יהודה חולק על ר' נחמיה (ובמדרש הגדול במדבר כו, סה, מובא שר' יהודה סובר כר' נחמיה, ושר' יוסי חלק עליהם).
[145] רלב"ג במדבר שם, וכן נראה מפשט הכתובים (ראה גם בסוף ההערה הבאה, שם הבאנו שלדעת הכפתור ופרח ייתכן שהכיבושים היו רק בסוף ימי יהושע. ראה גם בפירוש לדברי הימים המיוחס לתלמיד רס"ג, עמ' 12, שלפי דבריו כיבושי יאיר בן מנשה היו בחיי יוסף).
[146] כך הקשו הרד"ק (שופטים י, ד, הובאו דבריו באיי הים ובקרבן אשה סוכה כז, ע"ב), האברבנאל (שופטים שם), והכלי יקר (שופטים שם). בסוף הערה זו נביא שייתכן שגם הכפתור ופרח הקשה כך. ראיה זו אינה מכריעה, משום שייתכן לומר שאכן היו אנשים שהאריכו ימים באופן יוצא דופן [בספרנו 'אשי ישראל לספר עזרא' פרק ס"ב הארכנו מאוד בענין זה, והבאנו מקורות רבים שדנו בשאלה זו. יש להעיר שבגמ' ב"ב קכא, ע"ב, נאמר ש"יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב, ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ", ולפי"ז 'יאיר בן מנשה' חי לפחות 233 שנים (מפטירת יעקב ועד לכניסה לא"י). אם נניח שהוא גם השופט 'יאיר הגלעדי' הרי יצא שהוא חי 513 שנה לפחות]. נביא כעת את דברי הכפתור ופרח (פרק יא, עבר הירדן מסלול ו', מהדורת ביהמ"ד להתיישבות עמ' פט, ואת דבריו הראה לי הרי"ב מביתר אחר פרסום המאמר), בתוספת ביאור בסוגריים: "וקמון... שם יאיר נקבר (כוונתו לשופט יאיר הגלעדי, שנקבר ב'קמון' כנזכר בשופטים י, ה). כתב אבן עזרא פרשת ראשי המטות "ויאיר בן מנשה הלך וילכוד וכו', והוא ממשפחת יהודה, כי כן כתיב ...ושגוב הוליד את יאיר...' אלו דבריו (כלומר: ראב"ע סבר שיאיר בן מנשה הוא יאיר בן שגוב). וייתכן שיהיה זה יאיר בן שגוב (כלומר: הכפתור ופרח כותב שאכן "ייתכן" לומר כדברי הראב"ע). ויתכן שיהיו חוות יאיר שלשים ערים (כלומר: לפי הראב"ע יוצא שהיו ליאיר בן מנשה 23 ערים בחוות גלעד, שהרי זהו מספר הערים שהיו ליאיר בן שגוב, כפי שנזכר בפסוקים בדברי הימים. אולם כאן הכפתור ופרח מעלה הצעה נוספת, ולפיה "ייתכן" שיאיר בן מנשה איננו יאיר בן שגוב, ולפי"ז מציע הכפתור ופרח שליאיר בן מנשה היו 30 ערים, שהרי זהו מספר הערים שהיו בחוות יאיר כמתואר לגבי יאיר הגלעדי. אע"פ שבהמשך דבריו מבאר הכפתור ופרח שיאיר בן מנשה ויאיר הגלעדי אינם אותו אדם, מ"מ לדעתו האחד מלמד על חבירו לגבי מספר הערים). [בכת"י מ' וכת"י ג' נוסף כאן: אבל נאמר, זה] איננו יאיר הגלעדי ששפט את ישראל ומת ונקבר בקמון, שהרי בין לכידת חוות יאיר ובין שפוט (המהדיר הציע להוסיף כאן את המילים: יאיר הגלעדי) יותר ממאה וארבעים וששה שנים, ושופטים [בכת"י מ' וכת"י ג' נוסף כאן: לפניו עתניאל ודבורה וגדעון] (המהדיר הציע להוסיף כאן: "אבימלך ותולע בן פואה", שהרי הם אלו ששפטו לפני יאיר הגלעדי, וצירוף שנות חמשת השופטים האלו יחד אכן עולה לסך 146 שנים. המהדיר ציין שלא ברור מדוע הכפתור ופרח השמיט את 80 שנות אהוד בן גרא ששפט לפני דבורה. יש להעיר שמחשבון השנים הזה עולה שהכפתור ופרח סבר שייתכן שכיבוש חוות יאיר ע"י יאיר בן מנשה היה רק בסוף ימי יהושע)". ראייתו של הכפתור ופרח לכך שיאיר בן מנשה איננו יאיר הגלעדי היא מכך ש"בין לכידת חוות יאיר ובין שפוט (יאיר הגלעדי) יותר ממאה וארבעים וששה שנים, ושופטים [לפניו עתניאל ודבורה וגדעון] (אבימלך ותולע בן פואה)". ניתן לבאר את דבריו בשני אופנים: הראשון – מכיון שבין כיבושי יאיר בן מנשה לבין תחילת ימי שפוט יאיר הגלעדי עברו 146 שנים, לכן לא ייתכן שמדובר באותו אדם, שהרי לא מסתבר שיאיר הגלעדי החל לשפוט (במשך 23 שנים) כשהיה כבן 170 לכל הפחות. השני – אם 'יאיר בן מנשה' הוא 'יאיר הגלעדי' הרי יוצא שהוא התמנה לשופט רק 146 שנים לאחר שכבש את חוות יאיר. דבר זה איננו מסתבר, שהרי במשך אותם שנים מונו עתניאל וגדעון וכו' לשופטים, והיה ראוי יותר שיאיר הוא זה שיהיה שופט, שהרי היה אדם מכובד ומבוגר מאוד.
[147] כך הקשה האברבנאל שם (כמדומה לי שראייתו תלויה במחלוקת הראב"ע והרמב"ן שהובאה בראב"ע בראשית מו, כז, וברמב"ן בראשית מו, טו, וכעי"ז גם ברמב"ן בראשית יא, כח, ובראב"ע הקצר שמות כד, יד).
[148] כך הקשה הכלי יקר שם (ציין לו בקרבן אשה שם). לעיל הצענו שייתכן שזו גם קושיית הכפתור ופרח.
[149] הרלב"ג לבמדבר שם הציע אפשרות לפיה הכיבוש אירע מאוחר יותר, ולא ציין מתי בדיוק.
[150] מר יהודה אליצור (דעת מקרא שופטים י, ד, וכן הביא הרב אברהם שושנה ב'דרך בינה') טען שהחוות שכבש 'יאיר בן מנשה' היו בבשן (דברים ג, טו), ועל כך מדובר בספר במדבר (לב, מא), ואילו החוות שכבש יאיר הגלעדי היו בגלעד (שופטים י, ד). לפי ביאור זה מוכרח ש'יאיר הגלעדי' איננו 'יאיר בן מנשה'. לפי דרכו צ"ל ש'יאיר בן שגוב' הוא 'יאיר הגלעדי', שהרי החוות של יאיר בן שגוב היו בגלעד, כנזכר בדברי הימים א, ב, כב. (וצ"ע כיצד בדעת מקרא לבמדבר לב, מא, הסכים מר יחיאל מושקוביץ עם מר אליצור, אך גם כתב ש'יאיר בן שגוב' הוא 'יאיר בן מנשה'). לעומת זאת, מר יהודה קיל ומר אהרן מירסקי (דעת מקרא לדברי הימים א, ב, כב, ודעת מקרא לדברים ג, יד) כתבו שאף שיאיר בן מנשה כבש חוות בבשן (דברים ג, טו, ויהושע יג, ל), מ"מ החוות הנזכרות בספר במדבר הן חוות נוספות שאותן כבש, הנמצאות בגלעד, ולא בבשן. לענ"ד יש ראיה לדבריהם מהפסוק במלכים א, ד, יג. לפי ביאורם אין מכאן ראיה האם 'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן מנשה' (אגב, לדעתם 'יאיר בן מנשה' הוא 'יאיר בן שגוב').
[151] הבאנו לעיל שכן כתבו בעץ יוסף, קרבן אשה, איי הים, וערוך לנר. ראה גם במצפה איתן (סוכה כז, ע"ב) שכתב ש"...יאיר הגלעדי, ואם (=למרות) שזה לא היה בן מנשה (בן יעקב), אבל (מכל מקום) משבטו היה, כיון שהיה מגלעד". נראה שהמצפה איתן הבין שלדעת המהרש"א (שהובא לפני כן במצפה איתן) 'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן מנשה' שהיה ממש בנו של מנשה בן יעקב, ועל זה כתב המצפה איתן שלדעתו יאיר הגלעדי איננו 'בן מנשה' בן יעקב (ומ"מ לדעתו 'יאיר הגלעדי' הוא משבט מנשה, שהרי התגורר בארץ הגלעד, שהיא בנחלת מנשה). להלן נביא שגם הגר"ח קנייבסקי (בספרו טעמא דקרא, שופטים י, ג) כתב שיאיר הגלעדי איננו יאיר בן מנשה (שהרי היה נכדו), והראוני שבספר 'אור הנר' (אות יו"ד, למהר"ם פאפירש, נדפס בתוך ספר תורת הגלגול, הוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ה) כתב שיאיר הגלעדי הוא גלגול של יאיר בן מנשה.
[152] היעב"ץ (סוכה כז, ע"ב) כתב שעתניאל "הוא מבני יהודה, וכן יאיר", ומכאן שסבר ש'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן שגוב'. הנצי"ב כתב במרומי שדה (סוכה כז, ע"ב) שיאיר היה מיהודה מצד אביו וכו', ומזה מוכח שהנצי"ב סבר ש'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן שגוב'. כך כך סבר גם הרד"ל לבמדבר רבה יד, ז [נראה שראייתו שם היא כך: לפי המדרש שם 'יאיר בן מנשה' הוא בנו ממש של מנשה בן יעקב. לכן, ברור שהוא איננו 'יאיר בן שגוב'. לכן צ"ל שמה שנזכר בדברי הימים על 'יאיר בן שגוב' הוא על 'יאיר הגלעדי']. במלך שלם (לרב שמואל שלם, על סוכה כז, ע"ב, דף כט ע"ג) כתב שיאיר הגלעדי הוא 'יאיר בן שגוב' משבט יהודה, ומיד כתב "ועיין בדברי הימים פרק ב, וביבמות דף סב, וצ"ע לרש"י (שסבר ששבטו של יאיר אינו ידוע) ולמהרש"א (שסבר שיאיר הוא משבט מנשה)". נראה שכוונתו היא שמהגמ' יבמות יוצא ש'יאיר בן שגוב' משבט יהודה אינו 'יאיר בן מנשה' (כפי שהוכיח הרש"ש ביבמות שם), ולכן חייב להיות ש'יאיר בן שגוב' הוא 'יאיר הגלעדי' (שהרי אין לומר בחינם שהם שני אנשים שונים, וגם משום שמסתבר שלא יזכירו בדברי הימים באריכות אדם אלמוני). הגר"ח קנייבסקי (בשער המלך, בתוך ספר שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לא, טור ד) הביא את דברי הרד"ל והקשה עליו: הרי ל'יאיר בן שגוב' היו 23 ערים, ול'יאיר הגלעדי' היו 30 ערים?! ונשאר בצ"ע. ניתן לתרץ זאת ולומר שאצל 'יאיר בן שגוב' נזכרו רק הערים שהיו מוקפות חומה [כך ביאר 'החכם ריו"ו', שלדבריו ציין הרש"ש סוכה כז, ע"ב. ראה גם רד"ק דברי הימים א, ב, כג, שביאר שהיו ליאיר בן שגוב 23 ערים גדולות, שעם בנותיהם הם 60 ערים]. ניתן לתרץ בדרך אחרת ולומר שבמהלך הזמן היו שינויים במספר הערים, בעקבות מלחמות שאירעו באיזור. שוב הראוני שהגר"ח קנייבסקי עצמו כתב במקום אחר (בספרו טעמא דקרא, שופטים י, ג) שנראה כדעת הרד"ל שיאיר הגלעדי הוא יאיר בן שגוב, והיו לו 23 ערים בארץ הגלעד, ועוד 7 ערים בנחלת יהודה (שהרי היה מבני יהודה), וכתב שנראה לומר ששגוב נשא את בתו של יאיר בן מנשה, ואם כן 'יאיר בן שגוב' קרוי על שם אבי-אמו יאיר בן מנשה, והוא ירש את 'חוות יאיר' של אבי-אמו, עי"ש.
[153] ה'דובר מישרים' ציין זאת. נזכיר שכפי שהבאנו לעיל, המזהים את יפתח כבן שבט מנשה הם: הילק"ש (=מדרש תדשא), פירושי ר' חיים פלטיאל על התורה (וכן בקצרה ב'פענח רזא', וב'פשטים ופירושים' לר' יעקב מוינא), ר"י בן קלונימוס, מהר"צ חיות, אבות הראש, דובר מישרים. אברבנאל, שלשלת הקבלה, סדר הדורות, יפה תאר, עץ יוסף. נזכיר שלעיל הבאנו שגם מדברי הפירוש ע"פ הגר"א (דברי הימים א, ב, כג) נראה ש'יאיר הגלעדי' איננו 'יאיר בן שגוב'.
[154] כמדומה לי שכך ראיתי גם בפירוש דעת סופרים.
[155] שיטת המהרש"א: המהרש"א (סוכה כז, ע"ב) תמה מדוע רש"י כתב שאינו יודע מאיזה שבט יצאו יפתח ויאיר: "מה שמסופק (רש"י) ביפתח – לא ידעתי למה, שהרי גם (=אע"פ) דבן אשה זונה היה מ"מ בן גלעדי היה כמפורש בקרא, וגלעד ממנשה היה", ומיד הוסיף "גם מה שמסתפק ביאיר – לא מצאנו בו שהיה שופט, ובן מנשה היה" (להלן נביא שהאחרונים תמהו על מה שכתב "לא מצאנו בו שהיה שופט"). נראה שניתן לבאר את דבריו בשתי דרכים: הדרך הראשונה - יאיר הוא ממנשה, שהרי הוא מכונה 'יאיר הגלעדי', כלומר שהוא התגורר בארץ הגלעד, שהיא מנחלת שבט מנשה. לגבי יפתח המהרש"א מציין שאע"פ שגם על יפתח נזכר שהוא היה 'גלעדי' (שופטים יא, א), אולם אצלו אין מכך ראיה שהוא משבט מנשה, שהרי יפתח היה 'בן אשה זונה' (שם), ולכן ייתכן שאביו האמיתי לא היה מגלעד. לכן הוכחתו של המהרש"א היא מכך שיפתח היה 'בן גלעדי', כלומר - הכתובים מעידים שהוא בנו של האיש הנקרא 'גלעד' (שם), והאיש 'גלעד' היה ממנשה, שהרי הוא התגורר בארץ הגלעד (ואולי גם משום שזהו 'גלעד בן מכיר'). בהמשך נראה שכך כנראה הבין השפת אמת את דברי המהרש"א, וכעת מצאתי שכך הבין את המהרש"א באוצר בלום (לגאון ר' ישעיה פיק, על העין יעקב סוכה כז, ע"ב, שכתב על דברי המהרש"א: "לכאורה משולל מובן, וגם בשופטים כתיב להדיא 'יאיר הגלעדי וישפוט את ישראל' וכו'?! אבל דע דדבריו של גדול עולים כהוגן למבין, לפי מה שכתב בתחילת הענין, בזה הלשון: 'אבל מה שמסופק ביפתח לא ידעתי למה' וכו', ועל זה סובב והולך לכתוב 'גם מה שמסופק ביאיר לא מצאנו בו [שום ספק] שהיה שופט ובן מנשה היה', כמו דכתיב בהדיא 'ויאיר הגלעדי', וידוע דגלעד ממנשה הוה, כמ"ש המהרש"א בסמוך לזה"). לפי הבנה זו בדברי המהרש"א ניתן עקרונית להסיק ממקום המגורים על השבט. הבנה זו קשה, שהרי לפי"ז היה על המהרש"א לתמוה גם על מה שכתב רש"י שאינו יודע מאיזה שבט יצא עבדון, ולהעיר שזה תמוה משום שעבדון היה 'פרעתוני' מ'פרעתון בארץ אפרים', ואם כן מוכח שהיה משבט אפרים (בחסדי דוד הקשה כך על המהרש"א. החסדי דוד נוטה לפירוש השני בדברי המהרש"א, אולם הוא מקשה זאת, כנראה משום שהסתפק שמא זו ההבנה בדברי המהרש"א). ניתן לתרץ בדוחק שלדעת המהרש"א 'ארץ אפרים' בה התגורר עבדון כללה גם נחלת שבטים נוספים, ולכן אין ראיה ממקום מגוריו (על הדוחק שיש בתירוץ זה עמדנו לעיל בהערה לסעיף ז'. בנוסף – דחוק לומר שהמהרש"א לא הזכיר במפורש חידוש שכזה). הדרך השניה, המסתברת יותר - לדעת המהרש"א מקומו של השופט אינו מוכיח על שבטו, ולכן לגבי עבדון הוא לא מעיר מאומה. לגבי יפתח ויאיר יש למהרש"א ראיות אחרות: יפתח הוא בנו של האיש ששמו גלעד, ולדעת המהרש"א איש זה הוא גלעד בן מכיר בן מנשה. אע"פ שיפתח הוא 'בן אשה זונה', ולכן לכאורה אין לדעת מי אביו, אולם הכתוב מעיד שהוא 'בן גלעד', ולכן יש הוכחה שהוא ממנשה, כי אביו 'גלעד – ממנשה היה' [כך הבין את המהרש"א בערוך לנר, ולא התווכח עם המהרש"א בנקודה זו. ב'חסדי דוד' כתב ש"כמדומה" שהמהרש"א הבין כך]. הוכחתו של המהרש"א לגבי יאיר מבוססת על ההנחה ש'יאיר בן מנשה' הוא משבט מנשה (כנראה משום שהוא בנו ממש של מנשה, ולא רק 'מזרעו'), ועל ההנחה שהשופט יאיר הגלעדי הוא 'יאיר בן מנשה' שהאריך ימים מעל ל-300 שנה עד לימי השופטים. משילובן של שני הנחות אלו יוצא שהשופט יאיר הוא משבט מנשה. (וכן הבינו את דברי המהרש"א ב'איי הים' וב'פתח עינים' לחיד"א, וב'מלך שלם' לרב שמואל שלם, וב'קרבן אשה', וכנראה כך הבין את המהרש"א גם ב'מצפה איתן'. הרש"ש העיר על איי הים והמהרש"א שנעלם מהם שיאיר בן מנשה היה מצד אביו מיהודה, כי הוא 'יאיר בן שגוב', כנזכר ברמב"ן וברד"ק. אמנם לענ"ד יש לתרץ שמהרש"א ואיי הים סברו ש'יאיר בן מנשה' ו'יאיר בן שגוב' אינם אותו אדם. לענ"ד הרש"ש עצמו העיר לתירוץ זה, שהרי בסוף דבריו ציין לעיין בדבריו ברש"ש יבמות סב ע"ב, והמעיין שם יראה שהרש"ש הוכיח שם שלדעת הגמ' ביבמות 'יאיר בן שגוב' אינו 'יאיר בן מנשה'. בערוך לנר הבין את דברי המהרש"א באופן שונה, כפי שיוזכר להלן). ביאור דברי השפת אמת: זו לשון השפ"א (סוכה כז, ע"ב), בתוספת הערותי: "וכתב המהרש"א דיפתח בן גלעד היה, ויאיר לא היה שופט (ע"כ דברי המהרש"א), והיא שגגה, דיאיר היה שופט את ישראל כ"ב שנה אחר תולע וקודם יפתח (עד כאן קושיית השפ"א, ושוב הוא חוזר להביא את דברי המהרש"א), וכתיב ביה נמי 'יאיר הגלעדי' (עד כאן טענת המהרש"א, ומשמע שהשפ"א הבין שכאשר המהרש"א כתב על יאיר "ובן מנשה היה" כוונתו היתה שיאיר הוא ממנשה בגלל שהוא גר בארץ הגלעד, וכדרך הראשונה שהצענו בביאור שיטת המהרש"א), אך בזה יש לומר (כדי להסביר את רש"י שלא זיהה אותו) דמגלעד היה ולא בן גלעד, כמו שכתב הרמב"ן סוף פרשת מטות דמצד אביו היה משבט יהודה (השפ"א דוחה שלדעת רש"י אע"פ שיאיר התגורר בארץ הגלעד, מ"מ אין ראיה מכך, שהרי 'יאיר הגלעדי' הוא 'יאיר בן שגוב', שהיה משבט מנשה רק דרך האם, ומשבט יהודה מצד אביו, ולכן מגוריו בארץ הגלעד הם בגלל משפחת אמו, ואין להביא ראיה ממקום מגוריו לכך שהוא משבט מנשה. עד כאן הסבר דבריו. לפי"ז עדיין צ"ע מדוע רש"י לא כתב ש'יאיר הגלעדי' היה משבט יהודה, שהרי שגוב הוא מיהודה?! לכן צ"ל שכוונת השפ"א היא "יש לומר דמגלעד היה ולא בן גלעד" כוונתו ש"ניתן" לומר כך, אף שאין הדבר מוכרע, ולכן אין הכרח מאיזה שבט הוא)". מיד ממשיך השפ"א וכותב: "אך ביפתח נראה דסבירא ליה לרש"י דשמא תרי גלעד הוי". ניתן לבאר את דבריו אלו בשתי דרכים: הראשונה – אצל יאיר לא ניתן להוכיח מה שבטו לפי מקום מגוריו, משום שיש פסוקים מהם אולי עולה שהוא 'יאיר בן שגוב' משבט יהודה. "אך ביפתח" שאצלו אין פסוקים שכאלו, ממילא ראוי היה לזהותו לפי מקום מגוריו, ואם כן יש להבין מדוע רש"י לא זיהה אותו?! על זה מתרץ מהרש"א ש"נראה דס"ל לרש"י דשמא תרי גלעד הוו" – רש"י סבר שייתכן שיש שני מקומות בארץ ישראל ששמם 'גלעד', ורק על אחד מהם ידענו שהוא בנחלת מנשה, ולכן אין ראיה ש'גלעד' הנזכר אצל השופט יאיר הוא בנחלת מנשה. לפי הסבר זה בשפ"א עדיין צ"ע מדוע לא כתב רש"י שעבדון הוא משבט אפרים, שהרי מפורש שהוא התגורר 'בארץ אפרים'?! (ולעיל הצענו תירוץ דחוק לכך). לכן נראה יותר לבאר את דברי השפ"א באופן אחר: מיאיר בן שגוב למדנו שייתכן שאדם מתגורר במקום מסוים, אע"פ שאין זה שבטו. לכן סבר רש"י שתמיד אין ראיה ממקומו של שופט. "אך ביפתח" – שאצלו מפורש שם אביו 'גלעד', יש עדיין ראיה לכאורה שהוא ממנשה, שהרי גלעד היה בן מכיר, "נראה דס"ל לרש"י דשמא תרי גלעד הוי" – שני אנשים ששמם היו גלעד. כלומר – רש"י סבר שייתכן שאביו של יפתח שקרוי 'גלעד' היה אדם אחר מ'גלעד בן מכיר'.
[156] על מה שכתב רש"י ששבטו של יאיר אינו ידוע, כתב המהרש"א (סוכה כז, ע"ב): "גם מה שמסתפק ביאיר – לא מצאנו בו שהיה שופט, ובן מנשה היה". מכך עולה שלדעת המהרש"א יאיר לא היה שופט. כמה אחרונים תמהו מאוד על המהרש"א, שהרי בשופטים י, ג, נאמר במפורש שיאיר הגלעדי שפט את ישראל (שפת אמת, פתח עיניים לחיד"א, קרבן אשה, איי הים, בפירושם לסוכה כז, ע"ב, וכ"כ בחסדי דוד על התוספתא, סוכה, פ"א, ה"ה, ובדובר מישרים דף ל, ע"ב, ובתולדות אדם על ר' זלמן מוולאזי'ן, פרק ט"ז, מהד' ירושלים תשמ"ז, עמ' רלה, ובספר כל החיים לגר"ח פלאג'י מערכת י אות ו). יש שרצו להסביר שמהרש"א הבין שרש"י לא דיבר על השופט יאיר הגלעדי אלא על 'יאיר בן מנשה', ולכן כתב המהרש"א ש'יאיר בן מנשה' לא היה שופט (ערוך לנר). הסבר זה דחוק מאוד, שהרי אין סיבה להניח שרש"י התייחס ליאיר בן מנשה ולא לשופט יאיר הגלעדי. הסבר נוסף לדברי המהרש"א הובא אצל הג"ר ראובן מרגליות (ניצוצי אור על סוכה כז, ע"ב): לדעתו יש טעות סופר במהרש"א, ובמקום המילים "לא מצינו שהיה שופט" יש לגרוס "והלא מצינו שהיה שופט". לענ"ד תירוץ זה דחוק, שהרי לא מובן מה הצורך שהיה למהרש"א לכתוב תיבות אלו?! ייתכן שזו קושיית המצפה איתן (סוכה שם) שהביא את דברי המהרש"א בגירסא שהציע הגר"ר מרגליות: "הלא מצינו שהיה שופט ובן מנשה היה", וכתב שדברי המהרש"א "מאוד תמוהים, דודאי מצינו שופט שהיה שמו יאיר הגלעדי" (ייתכן שיש טעות סופר במצפה איתן, וצ"ל בדבריו "ולא מצינו שהיה שופט"). שו"ר שבאוצר בלום (לגאון ר' ישעיה פיק, על העין יעקב סוכה כז, ע"ב) כתב על דברי המהרש"א: "לכאורה משולל מובן, וגם בשופטים כתיב להדיא 'יאיר הגלעדי וישפוט את ישראל' וכו'?! אבל דע דדבריו של גדול עולים כהוגן למבין, לפמ"ש (=לפי מה שכתב) בתחילת הענין, בזה הלשון: 'אבל מה שמסופק ביפתח לא ידעתי למה' וכו', ועל זה סובב והולך לכתוב 'גם מה שמסופק ביאיר לא מצאנו בו [שום ספק] שהיה שופט ובן מנשה היה', כמו דכתיב בהדיא 'ויאיר הגלעדי', וידוע דגלעד ממנשה הוה, כמ"ש המהרש"א בסמוך לזה". לפי מיעוט ידיעתי ההוספה בסוגריים המרובעות היא מבעל האוצר בלום (ולא הוספת המהדיר וכדו'), ואם כן גם הוא הבין את המהרש"א בדומה להצעת הגר"ר מרגליות (שוב הראוני אחר פרסום המאמר שבכמה מדברי כאן כיוונתי לדברי הרב דוד ברדא שליט"א בספרו שו"ת רביד הזהב, חלק א, ניצוצי הזהב, סי' יד).
[157] והסכים עמו החסדי דוד. בדרכו של רש"י, שסבר שמקום המגורים איננו ראיה לזיהוי השבט של השופט, פסעו ככל הנראה גם בעל איי הים (סוכה שם), וייתכן שגם בעל הערוך לנר (סוכה שם). [גם מהרש"א לסוכה הסכים עקרונית לכך (לפי הבנת רוב האחרונים בשיטתו, ודלא כהבנת הגר"י פיק והשפ"א בשיטתו, ולעיל הרחבנו בביאור שיטת המהרש"א, כאשר עסקנו ביאיר הגלעדי), אולם בהמשך נביא שהוא מזהה את שבטו של יפתח בדרך אחרת]. אוסיף שבספר מלאכת הקדש (בראשית ל, יא, לר' משה טולידאנו, ה'תפ"ד-ה'תקל"ג, דיין במכנאס) ובספר 'קרבן אשה' (סוכה כז, ע"ב, לר' אליהו שאמע, ראב"ד ארם צובא, שנפטר בשנת תקע"ד) הביאו ראיה שיפתח הוא ממנשה משופטים יב, ד, ובפירוש רש"י שם. לפי דבריהם יש לכאורה סתירה בין דברי רש"י לשופטים לדבריו בפירושו למסכת סוכה. אמנם, לא הבנתי את דבריהם, משום שלמיעוט הבנתי לא מצאתי ראיה מדברי רש"י בשופטים (וראה רד"ק ומצודת דוד לשופטים שם).
[158] הילק"ש ע"פ המדרש תדשא, ודבריו הובאו בפירושי ר' חיים פלטיאל על התורה (וכן בקצרה ב'פענח רזא', וב'פשטים ופירושים' לר' יעקב מוינא), ובדברי ר"י בן קלונימוס, מהר"צ חיות, אבות הראש, ודובר מישרים. גם האברבנאל זיהה את יפתח, כמו את שאר השופטים, ע"פ מקומו (אע"פ שלא הזכיר את המדרש, וכנראה לא הכירו). כך סברו גם: שלשלת הקבלה (מהד' ירושלים תשכ"ב, עמ' כח); סדר הדורות (שנת ב"א תשפ"א, וכתב זאת בשם הצמח דוד, וראה להלן על שיטת הצמח דוד). הבאנו לעיל שכן יש לפסק בדברי היפה תואר ועץ יוסף (עץ יוסף על בר"ר ע, טו, והוא מהיפה תואר שם, ד"ה 'מזו עמדו שופטים'). הנצי"ב במרומי שדה כתב שיפתח הוא ממנשה. היעב"ץ (סוכה כז, ע"ב) כתב לגבי יפתח: "מפורש בן גלעדי. ועבדון מאפרים". נראה שראייתו לכך שיפתח הוא ממנשה היא בגלל שהוא בנו של גלעד (אף שהיה א"ל שכוונתו היא למקום מגוריו של יפתח). גלעד אבי יפתח היה ממנשה, שהרי הוא התגורר בארץ הגלעד (ייתכן בנוסף שהיעב"ץ סבר שגלעד אבי יפתח היה בנו של מכיר, אך אין הכרח לומר שכך סבר היעב"ץ). מדוע ראייתו של היעב"ץ איננה ממקום מגוריו של יפתח עצמו, בארץ הגלעד [כפי שהוכיח לגבי עבדון]? ייתכן שהיעב"ץ העדיף להביא ראיה מפורשת יותר. ייתכן להציע הסבר אחר: היעב"ץ סבר שאין ראיה ממגורי יפתח בארץ הגלעד, משום שיפתח היה 'בן אשה זונה' (ולכן ייתכן שהוא בנו של גבר משבט אחר, ומגוריו בגלעד הם רק משום שבעלה של אמו התגורר בגלעד. כך גם עולה מביאורו של השפ"א בדעת המהרש"א, אותו הבאנו לעיל כשעסקנו בשיטתו, לפיו המהרש"א סבר שבדר"כ ניתן להוכיח ממקום המגורים, אולם לגבי יפתח אין מכך הוכחה כיון שהוא היה בן אשה זונה). [יוער כי לגבי השופט יאיר, שהיה גם הוא "גלעדי", כתבו היעב"ץ והמרומי שדה שהוא מיהודה, ולכאורה צ"ע מדוע לא זיהו אותו כבן שבט מנשה לפי מקומו בגלעד, כפי שעשו אצל יפתח?! ויש לתרץ שאצל יאיר יש פסוק שמלמד (לפי דעתם) שסבתו של יאיר היתה ממנשה ואביו מיהודה, ולכן אע"פ שבדרך כלל מקום המגורים מלמד על השבט, מ"מ אצל יאיר ברור שאין הדבר כך ומקום מגוריו הוא רק בגלל העברת נחלה דרך האם. עוד נעיר שלדעת הדובר מישרים ניתן לזהות לזהות שופט לפי מקום קבורתו, אך לא לפי מקום מגוריו. אולי משום כך בתחילת דבריו הדובר מישרים העיר שמש"כ רש"י לגבי יאיר ועבדון הוא תמוה, שהרי ניתן להוכיח מהו שבטם, אך לגבי יפתח הדובר מישרים לא העיר מאומה. כנראה לדעתו קבורת יפתח 'בערי הגלעד' היא תיאור כללי מדי, שאינו מוכיח שיפתח היה מבני מנשה, שהגלעד נמצא בנחלתם. בהמשך הביא הדובר מישרים את הילק"ש, שזיהה גם את יפתח, ונראה שהדובר מישרים פסע בעקבותיו].
[159] החסדי דוד (על התוספתא, סוכה, פ"א, ה"ה, עמ' תפז) סבר שמה שכתב מהרש"א (סוכה כז, ע"ב) שיפתח הוא ממנשה, הוא כנראה משום שמהרש"א סבר ש'גלעד' אבי יפתח הוא בנו של מכיר בן מנשה, וכן הבין הערוך לנר את דברי המהרש"א (ונראה שבזה הערוך לנר הסכים עמו). אבות הראש כתב שיפתח הוא בנו של גלעד בן מכיר. בצמח דוד (ח"א, לאלף השלישי, שנת תשפ"א) כתב שיפתח הוא משבט מנשה, אולם לגבי שאר השופטים לא מזכיר הצמח דוד מאיזה שבט הם. ייתכן לפיכך שראייתו היא מכך שאביו של יפתח הוא 'גלעד' (מכל מקום, לדעת סדר הדורות, שהביא את הצמח דוד בנוגע ליפתח, כן מזהים שופט לפי מקומו, כפי שמוכח מדברי סדר הדורות לגבי שאר השופטים). לעומתם ראינו לעיל שרש"י והחסדי דוד (ועוד) סברו שאין ראיה שיפתח הוא ממנשה, ואם כן הם סברו בהכרח ש'גלעד' אבי יפתח איננו גלעד בן מכיר. לענ"ד אכן קשה להניח שיפתח הוא בנו של גלעד בן מכיר, שהרי מכיר נולד בחיי סבו יוסף (בראשית נ, כג), שנפטר 139 שנים לפני יציאת מצרים, ואם כן מסתבר שגלעד בן מכיר נולד כ-110 שנה לפני יציאת מצרים, כאשר אביו מכיר היה כבן 30 (נעיר שצלפחד היה בנו של חפר, שהיה בנו השישי של גלעד, כנזכר בבמדבר כו, כט-לג. בנות צלפחד חיו כשישראל נכנסו לא"י). מעתה, קשה להניח שיפתח היה בנו של גלעד בן מכיר, שהרי יפתח חי כ-340 שנה אחרי יציאת מצרים (וראה בספרנו 'אשי ישראל לספר עזרא' פרק סב, שם דנו באריכות בשאלה האם מסתבר שדמויות בתנ"ך האריכו ימים באופן חריג). זאת ועוד – יפתח אינו נזכר בין בני גלעד בן מכיר (הנזכרים בבמדבר כו, כט-לג, ובדברי הימים א, ז, יד-יז). שו"ר שכעי"ז הקשה בחסדי דוד, שציין בנוסף שגלעד לא היה מיוצאי מצרים, אלא רק חפר בנו היה מהם. שו"ר שאבות הראש עמד ככל הנראה על קושיא זו, שהרי כתב שיפתח הוא בן גלעד בן מכיר, ומיד הביא שבגמ' (ב"ב קכא, ע"ב) אמרו שיאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה היו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ. נראה לי שהוא מביא את הגמ' כדי להוכיח שמכיר האריך ימים מאוד, וחי 233 שנים לפחות, ולכן יתכן שיפתח הוא נכדו (תשובתו זוקקת עדיין ביאור, שהרי יפתח חי 300 שנה אחרי שישראל נכנסו לארץ, ושמא כוונתו לומר שיפתח חי גם הוא שנים רבות, כמו סבו מכיר).
[160] הערוך לנר (סוכה כז, ע"ב) הביא את דעת מי שסבר שיפתח נחשב שופט שיצא משבט מנשה, משום שהיה בנו של גלעד, וכתב הערוך לנר שאין מכך ראיה: "כיון שקרא לו הפסוק 'בן אשה זונה', ופירש הרלב"ג שנשא (אביו) אשה משבט אחר, וכן הוא בתוספתא, ועל כן גירשו את יפתח 'ויאמרו לו לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה', הרי שמפני שייחסו אותו על שבט אחר גירשו אותו. וכיון שהועמד שופט - הוה ליה משבט אחר, שהרי כן דנו אותו בישראל".
[161] לעיל (סעיף יד, 1, לגבי יהושע, בהערה) הבאנו מדרש (שהובא בשכל טוב, ובמדרש הגדול, ובר' אברהם ב"ר שלמה, ובמדרש הביאור, ודלא כגרסא שבתוספות השלם בשם ר' שמשון ובספר הרמזים לר' יואל) שמביא שבכל ספר שופטים יש רק שופט אחד מבני יוסף, והוא גדעון, ואם כן בהכרח שלדעת המדרש הזה יפתח אינו משבט מנשה (ועי"ש שניתן לדחות בדוחק את הראיה הזאת). ראיתי בספר דברי טובה (שופטים יא, א) שהביא שבתנחומא ויחי ו' משמע שיפתח אינו ממנשה, שהרי אמרו שם שיעקב אמר "ידעתי - ראה לגדעון עומד ממנשה. ואולם אחיו הקטן יגדל – זה יהושע שעמד מאפרים", ולא נאמר במדרש "ראה לגדעון ויפתח" (לענ"ד ניתן להוכיח כעי"ז גם מבראשית רבה צז, ה). אמנם, לענ"ד לפי דברי רש"י בראשית מח, יט, ניתן להסביר שהמדרש מזכיר את גדעון ולא את יפתח כיון שנעשה נס על ידו, ולפי"ז אין להביא ראיה מדברי המדרש שיפתח אינו ממנשה (ואף שברש"י ראש השנה כה, ע"א, הביא שגם ע"י יפתח נעשה נס, מ"מ לענ"ד יש לחלק בין נס גלוי שנעשה לגדעון וליהושע לבין נס נסתר שנעשה ליפתח).
[162] יש אומרים ש-18 שנות השעבוד היו אחרי ימי יאיר ולפני ימי יפתח: רש"י (יא, כו, בשם סדר עולם), רד"ק (יא, כו, בשם סדר עולם), ורלב"ג (יא, כו). לעומת זאת, לדעת האברבנאל (שמ"א יג, א) 18 שנות השעבוד היו בימי יאיר.
[163] והסכים עמו החסדי דוד (וראה להלן שנראה שכך גם המהרש"א). בדרכו של רש"י, שסבר שמקום המגורים איננו ראיה לזיהוי השבט של השופט, פסעו ככל הנראה גם בעל איי הים (סוכה שם), וייתכן שגם בעל הערוך לנר (סוכה שם). גם מהרש"א הסכים עקרונית לכך (סוכה כז, ע"ב, לפי הבנת רוב האחרונים בשיטתו, ודלא כהבנת הגר"י פיק והשפ"א בשיטתו, ולעיל הרחבנו בביאור שיטת המהרש"א).
[164] הילק"ש ע"פ המדרש תדשא, ודבריו הובאו בפירושי ר' חיים פלטיאל על התורה (וכן בקצרה ב'פענח רזא', וב'פשטים ופירושים' לר' יעקב מוינא), ובדברי ר"י בן קלונימוס, מהר"צ חיות, אבות הראש, ודובר מישרים. גם האברבנאל זיהה את שבטו של עבדון, וכן את שבטם של שאר השופטים, ע"פ מקומו (אע"פ שלא הזכיר את המדרש, וכנראה לא הכירו). כך סברו עוד אחרונים: שלשלת הקבלה (מהד' ירושלים תשכ"ב, עמ' כח), והיעב"ץ (בהגהותיו לסוכה כז, ע"ב), ומרומי שדה (סוכה שם). בעץ יוסף (על בר"ר ע, טו) כתב שעבדון הוא מאפרים, והוא מהיפה תואר שם (ד"ה 'מזו עמדו שופטים'). בסדר הדורות (שנת ב"א תת"ג) לא הביא לגבי עבדון מאיזה שבט היה (בניגוד לשאר השופטים), ואח"כ הביא מספר גלגולי נשמות (לרמ"ע מפאנו, אות ע) שכתב ש'עבדון' הוא מאפרים (ונראה שבגלל זה לא הזכיר לפני כן מאיזה שבט היה).
[165] רמ"ד ואלי (שופטים יב). נעיר שלעיל, כאשר עסקנו ביאיר הגלעדי וביארנו את שיטת המהרש"א, ראינו שלדעת הרבה אחרונים המהרש"א סבר שמקום המגורים אינו מוכיח על השבט, אך הגר"י פיק והשפ"א סברו שלדעת המהרש"א יש הוכחה ממקום מגוריו של השופט, והקשנו כיצד יסבירו הגר"י פיק והשפ"א מדוע עבדון לא זוהה לפי מקומו, וכתבנו שאולי יש לתרץ שלדעת המהרש"א (אליבא דהשפ"א) 'ארץ אפרים' כללה גם נחלת שבטים נוספים (ובהערה לסעיף ז' הבאנו כמה מקורות להשערה זו).
[166] לעיל (סעיף יד, 1, לגבי יהושע, בהערה) הבאנו מדרש (שהובא בשכל טוב, ובמדרש הגדול, ובר' אברהם ב"ר שלמה, ובמדרש הביאור, ודלא כגרסא שבתוספות השלם בשם ר' שמשון ובספר הרמזים לר' יואל) שמביא שבכל ספר שופטים יש רק שופט אחד מבני יוסף, והוא גדעון, ואם כן בהכרח שלדעת המדרש הזה עבדון אינו משבט אפרים (ועי"ש שהערנו שניתן בדוחק לדחות את הראיה).
[167] בפירוש רבי יעקב ב"ר שמשון, אבות א, א (=מחזור ויטרי, מהדורת תרפ"ג, עמ' 463, וכעי"ז בתוספת לבה"ג שנדפסה במהד' ירושלים תשמ"ז ח"ג עמ' 338, ושו"מ שמקור דבריהם ב'סדר תנאים ואמוראים' שנכתב בתקופת הגאונים, מהד' הרב איתמר מצגר, עמ' ל'), הביא את רשימת השופטים, שהעבירו את התורה, ומנה ביניהם את מנוח (ולענ"ד אולי הוא משום שהוא מכונה בשופטים יג, ב, "איש אחד", ושם פס' ט' מובא "וישמע האלהים בקול מנוח"). הגר"ח קנייבסקי (בשער המלך, בתוך ספר שיח השדה, מהד' ה'תשל"ז, דף לא, טור ד) הביא שמאגדת בראשית (פרק פב) משמע שמנוח היה שופט (שהרי נאמר שם "דן ידין עמו – זה מנוח"). הגמ' (ברכות סא, ע"א) מביאה שמנוח 'עם הארץ היה'. לדעה אחת בגמ' הכוונה שהיה עם הארץ ממש, ולמסקנת הגמ' נראה שרק הלך אחר עצת אשתו (וראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקמח שבגלל שהיה עם הארץ לכן לא יכל לזכות לנבואה בקביעות, שהרי הנבואה שורה רק על 'חכם'). אולם, הגר"א (ברכות סא, ע"א) כתב: "ולמאי דקאמר ר"נ מנוח עם הארץ היה וכו' – הגמ' שלנו שקיל וטרי אם עם הארץ היה, אבל בזוהר איתא דגדול הדור היה מנוח יותר מכל בני דורו" (והמהדיר ציין שלא מצא את דברי הזוה"ק). כך גם עולה מדברי המדרש (במד"ר י, ה): "...ויהי איש אחד מצרעה וגו'... 'ויהי' - א"ר יודן: כל מקום שנאמר בלשון הזה בצדיקים - שקול הוא כל"א צדיקים, כמנין 'ויהי'. 'איש אחד' – כל מקום שנאמר 'אחד' - גדול הוא, בהקב"ה נאמר 'אחד' דכתיב 'ה' אחד' - אין בעולם כיוצא בו..." (וראה דברי ר' לוי במדרש שם, החולק כנראה על ר' יודן).
[168] כאשר הילק"ש ורש"י דנו כיצד מכל שבט יצא שופט, הם מנו את עלי הכהן בתוך רשימת השופטים. לעיל סעיף ו' הצענו שר' אליעזר לא מנה אותו בין השופטים [אע"פ שאכן היה שופט], והבאנו שם מקורות לכך שהוא כלול בתוך תקופת ה'נביאים' [שקיבלו מה'שופטים'], וגם הבאנו מקורות הפוכים.
[169] על מיקומה של ה'רמה' ראה במקורות שהובאו בקובץ 'בית אהרן וישראל' חוברת קמה, עמ' קכ ואילך (וכן במה שכתבנו לעיל, סעיף יד, 5, לגבי מקום מגוריה של דבורה הנביאה 'בין הרמה ובין בית אל').
[170] כאשר הילק"ש ורש"י דנו כיצד מכל שבט יצא שופט, הם מנו את שמואל בתוך רשימת השופטים. לעיל סעיף ו' הצענו שר' אליעזר לא מנה אותו בין השופטים [אע"פ שלעניינים אחרים ייתכן שהוא נחשב בתוך השופטים], והבאנו שם מקורות לכך שהוא כלול בתוך תקופת ה'נביאים' [שקיבלו מה'שופטים'], והבאנו גם מעט מקורות הפוכים (והבאנו שלפי האדרת אליהו אף בני שמואל כלולים בתוך תקופת השופטים).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
אשמח מאוד לקבל תיקונים והערות, לכתובת SHMUEL6520@GMAIL.COM. פרק זה פורסם לראשונה בירחון 'האוצר' ובאתר 'בני ציון', וכעת (אב תשע"ט) הוא מתפרסם שוב באתר 'בני ציון' עם תיקונים. בעז"ה פרק זה מיועד להיות הפרק הראשון בספרנו 'אשי ישראל לספר שופטים', ולכן יש בו הפניות לפרקים הבאים בספר, שעדיין לא פורסמו.
פרק י |
מתוך סדרת השיעורים:
שיעורים קצרים - קריאה וביאור ספר שופטים
פרק טו | למה שמשון משתמש רק בלוחמת גרילה ולא מנסה לעורר מלחמה לאומית?
מתוך סדרת השיעורים:
שיעורים בספר שופטים על פי ה'לב אהרון'
פרק יא | המגמה התאולוגית של הנוצרים בחלוקת התנ"ך לפרקים דמותו של יפתח
מתוך סדרת השיעורים:
שיעורים בספר שופטים על פי ה'לב אהרון'