סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
בפרק ג' פסוק י' נאמר על עתניאל בן קנז: "ותהי עליו רוח ד' וישפט את ישראל, ויצא למלחמה, ויתן ד' בידו את כושן רשעתים מלך ארם, ותעז ידו על כושן רשעתים".
מהי "רוח ד'" שהיתה על עתניאל? נאמרו בכך מספר שיטות. מאמר קצר זה יעסוק רק בשיטת רש"י.
כתב רש"י: "ותהי עליו רוח ד' - דרש רבי תנחומא: נסתכל בהם שאמר הקב"ה למשה במצרים: 'ראה ראיתי את עני עמי' (שמות ג, ז). מה הן שתי ראיות הללו? אמר לו רואה אני שעתידין לטעות בעגל, ואף על פי כן 'ראיתי את עני עמי'. זו דרש עתניאל: אמר: בין זכים בין חייבים, עליו להושיעם".
יש לשאול: כיצד מבארים דברי רש"י את הפסוק? מה הקשר בין "רוח ד'" לבין הדרשה שהביא רש"י?
מקורו של רש"י הוא במדרש תנחומא בפרשת שמות (סימן כ): "'ויאמר ד' ראה ראיתי' (שמות ג, ז). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אני רואה שתי ראיות: 'ראה ראיתי', ראיתי וידעתי את מכאוביו ואני גואלן עכשיו, ו'ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא' (שם לב, ט), שעתידים להכעיסני במעשה העגל, לכך נאמר: 'ראה ראיתי'.
אמר רבי שמואל בר נחמן: הדבר הזה שפט עתניאל לפני הקדוש ברוך הוא. אמר: רבונו של עולם, כך הבטחת את משה: בין עושין רצונך בין לא עושין רצונך שאתה גואלן, שנאמר: 'ותהי עליו רוח ד' וישפוט את ישראל ויצא למלחמה' (שופטים ג, י), לכך נאמר 'כי ידעתי את מכאוביו' (שמות ג, ז). אמר הקדוש ברוך הוא: מה אני עושה? אני גואלן 'וארד להצילו מיד מצרים'".
במדרש רבה (שמות ג, ב) הרחיבו יותר: "כשהיו ישראל במצרים ראה הקדוש ברוך הוא מה שעתידין לעשות, הדא הוא דכתיב: 'ויאמר ד' ראה ראיתי', 'ראיתי' לא נאמר, אלא 'ראה ראיתי', אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי. ואני רואה אותן מקבלין תורתי, זהו 'ראה'. 'ראיתי' - זו ראיית מעשה העגל, שנאמר: 'ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עֹרף הוא' (שמות לב, ט)... אף על פי כן איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות, אלא לפי הענין דהשתא: 'כי שמעתי את צעקתם', אף על פי שידעתי מכאוביו שעתידים לעשות.
מהו 'כי ידעתי את מכאוביו'? יודע אני כמה עתידים להכאיבני במדבר, כמה דתימא: 'כמה ימרוהו במדבר, יעציבוהו בישימון' (תהלים עח, מ), ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם.
אמר רבי שמואל בר נחמן: הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו: רבון העולם, כך הבטחת את משה: בין עושין רצונך בין לא עושין רצונך אתה גואלם, שנאמר: 'ותהי עליו רוח ד' וישפוט את ישראל' (שופטים ג, י), לכך כתיב 'כי ידעתי את מכאוביו', אף על פי כן אני גואלם".
כתב הרד"ל (שמות רבה שם): "הדבר הזה שפט עתניאל - דכתיב האי 'וישפט' בין 'ותהי עליו רוח ד'' ל'ויצא למלחמה', לכן דרש ליה שאינו לשון שפיטת שררה על ישראל, אלא ששפט משפטן לפני ד', ומלפניו הוציא כאור משפטם. ורש"י בשופטים העתיק דרשה זו בשם התנחומא על 'ותהי עליו רוח ד''".
הרד"ל העיר שהדרשה כתובה במדרש על המלים "וישפט את ישראל", ולא על המלים "ותהי עליו רוח ד'". ואכן על המלים "וישפט את ישראל" היא יותר מובנת: עתניאל הביא את משפט בני ישראל לפני ד', שמגיע להם להיגאל.
דברי הרד"ל יובנו היטב על פי מה שאמרו חז"ל במדרש תנחומא בפרשת שופטים (סימן ד): "ושפטו את העם משפט צדק - שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום: שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא. ממי אתה למד? מגדעון בן יואש. שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות, ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצוות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר: 'ויבא מלאך ד' וגו' ויאמר: לך בכֹחך זה' (שופטים ו, יא-יד) - בכֹח זכות שלִמדת על בני. הוי 'ושפטו את העם משפט צדק' - שיהיו מלמדין זכות על הדור".
לפי זה רואים שחז"ל למדו שלשפוט את ישראל הכוונה לשפוט אותם לכף זכות!
מה היה לימוד הזכות שאמר גדעון? כתב רש"י (שופטים ו, יג-יד): "אשר ספרו לנו אבותינו - פסח היה. אמר לו [גדעון למלאך]: אמש הקרני אבא את ההלל, ושמעתיו שהיה אומר: 'בצאת ישראל ממצרים', ועתה נטשנו. אם צדיקים היו אבותינו - יעשה לנו בזכותם. ואם רשעים היו - כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו. ואיה כל נפלאותיו. ויפן אליו - הקב"ה בעצמו. בכחך זה - בכח הזכות הזה, שלמדת סניגוריא על בני".
רואים כאן חידוש גדול: לימוד הזכות אינו חיב להיות סיפור המעשים הטובים שישראל עושים, אלא כל אמירה שמכוחה ניתן לזכות את ישראל! אפילו אמירה שמונח בה שהדור הזה רשע וגם הדור הקודם: "אם רשעים היו [אבותינו] - כשם שעשה להם נפלאותיו חנם, כן יעשה לנו"!
כאמור, נשאלה השאלה: כיצד מבארים דברי רש"י את הפסוק? מה הקשר בין "רוח ד'" לבין הדרשה שהביא רש"י?
בספר "מוסר הנביאים" [לרב יהודה ליב גינזבורג (הוצאת פלדהיים ירושלים תשל"ו) (שופטים ג, י) הוסיף הסבר במדרש רבה (שם), ועל פיו ניתן להבין טוב יותר גם את דברי רש"י על עתניאל: "מה שאמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, זהו שאמר לו: אמנם גם אתה משתתף בצערם של ישראל, אבל זה רק מפני שאתה רואה את הצד הטוב שבהם. אבל אילו ראית עתה גם את מעשה העגל שעתידים לעשות, אז לא היית בא לתבוע את עלבונם. אבל אני חס עליהם אף שאני רואה גם את הצד הרע שבהם. ולפי הדברים האלו ביאר המדרש מה שנאמר כאן 'ותהי עליו רוח ד' וישפט את ישראל'. שלכאורה לא היה צריך עתניאל לבוא ולתבוע עלבונם של ישראל, כי הרי אותו הדור עזבו את ד' ויעבדו לבעלים, וראויים המה להיות מוטלים תחת עול אחרים. ומה שעשה כן זהו משום שהיתה עליו רוח ד' וישפוט את ישראל, היינו ששפט את ישראל לא לפי רוח האנשים, שאינם מרחמים על אחרים כי אם כשרואים את הטוב שבהם, אלא הוא שפט את ישראל לפי רוח ד'. וד' הרי אמר שהוא מרחם על ישראל בין עושים רצונו, בין אינם עושים".
לפי זה "רוח ד'" היא המבט האלקי על ישראל, שד' אוהב את ישראל בכל מצב, גם אם אין ישראל עושים את רצונו!
חז"ל לימדונו שהקדוש ברוך הוא מחפש שילמדו זכות על ישראל, ולפעמים הוא אינו מוצא. ומי שלימד זכות - נגלה עליו המלאך. יהי רצון שתמיד נלמד זכות על ישראל, ועם ישראל יזכה לגאולה השלמה בקרוב.
[ועיין בהרחבה במאמרי "מהי 'רוח ד'' שהיתה על השופטים?" בספרי "הדר הנביאים"]
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרק יט | האם היה מעשה פילגש בגבעה זהה למעשה אנשי סדום? הקדמה נאמר בפרקנו: כא. "ויביאהו לביתו ויבל לחמורים,...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר שופטים
פרקים יז-יח | הקדמה פרשת פסל מיכה, המופיעה בסוף ספר שופטים (פרקים י"ז-י"ח), היא אחת מן הפרשיות הכאובות, אשר...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר שופטים
פרק א' | הקדמה נאמר בפרקנו: י. "וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון, ושם חברון לפנים קרית ארבע, ויכו את...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר שופטים
פרק א' | הקדמה באמצע תיאור המקומות שכבש שבט יהודה אחרי מות יהושע, לאחר הסיפור של כיבוש העיר דביר על ידי...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - ספר שופטים