הקדמה
בפרקנו מסופר שבני שבט דן גנבו ממיכה את פסלו, והלכו להילחם עם ליש, וכבשוה ושרפוה, ואחר כך הקימו שם את הפסל, והוא היה שם זמן רב.
מלבד המסופר בפרקנו, ששבט דן לקח עמו את פסל מיכה, אמרו חז"ל ששבט דן עבד לפסל מיכה כבר במדבר!
יש לעיין ביחס שבין המקומות.
א. שבט דן עבד עבודה זרה במדבר
1. שבט דן עבד לפסל מיכה עוד לפני מלחמת עמלק
כך נאמר בפסיקתא רבתי פרשת זכור: "זכור את אשר עשה לך עמלק... ויזנב בך כל הנחשלים אחריך - רבותינו אמרו: הענן היה פולט שבטו של דן, שהיו עובדי עבודה זרה, שכתוב בהם: 'לאחרונה יסעו לדגליהם' (במדבר ב, לא)".
כעין זה נאמר גם בתנחומא ובתרגום יונתן בסוף פרשת כי תצא, וכן בתרגום יונתן בסוף פרשת בשלח.
אמנם במדרשים אלו לא נזכר פסל מיכה, אך בתרגום לשיר השירים (ב, טו) נזכר במפורש פסל מיכה, וכך נאמר שם: "והיה עמלק רשיעא גנב מתחות גדפי ענני יקרא נפשתא משבטוי דדן, ומקטל יתהון, על דהוה בידיהון פסלא דמיכה" [תרגום: והיה עמלק הרשע גונב מתחת כנפי ענני הכבוד נפשות משבט דן, והורג אותם, מפני שהיה בידם פסל מיכה]. ונראה שגם המדרשים האחרים כוונתם לפסל מיכה.
2. שבט דן עבד לפסל מיכה לפני קריעת ים סוף
אף קודם לכן, לפני קריעת ים סוף, כבר עבדו בני דן לפסל מיכה.
כך נאמר במכילתא בשלח (יד, כט): "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - והיו מלאכי השרת תמהים לומר: בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה בתוך הים?!
ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה? שנאמר: 'והמים להם חֹמה' (חסר וו), אל תקרי חומה, אלא חֵמה". אמנם כאן לא כתוב שהיו אלה בני שבט דן שעבדו לפסל מיכה, אבל כתב "בעל הטורים" (שם): "חמה כתיב - חסר, שהקב"ה נתמלא עליהם חמה, על פסל מיכה שעבר עמהם בים, והיינו דכתיב: 'ועבר בים צרה', סופי תיבות רמ"ה, שהוא בגימטריא 'פסל מיכה'" (ועיין שם גם בפסוק ח), והאחרונים הסבירו שהכוונה לשבט דן, כמו שיבואר.
שאלו הגר"א [ב"קול אליהו" (מבלי להזכיר את "בעל הטורים")] והאדר"ת (בהגהותיו ל"בעל הטורים" "עטרות אדר") מדוע כתבה התורה רמז זה של "חֵמָה" בפסוק כ"ט, ולא כתבה זאת לעיל בפסוק כ"ב, שגם שם נאמר "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"? ותרצו שכיון שפסל מיכה היה אצל שבט דן, שהיה מאסף לכל המחנות (במדבר י, לה), לכן היתה חמה רק בסוף, כששבט דן עבר.
על פי זה גם הסבירו מדוע בפסוק כ"ב כתוב: "ויבואו בני ישראל בתוך הים, ביבשה", ואילו בפסוק כ"ט כתוב: "ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים". בפסוק כ"ב מדובר על בני שבט יהודה, שכבר קפצו לים כששאר השבטים עדיין היו ביבשה, אך בפסוק כ"ט מדובר על שבט דן, שכאשר הם נכנסו לים, כבר היו בני שבט יהודה ביבשה בצד השני.
3. האם שבט דן הלך אחרון גם בשנה הראשונה?
יש לשאול: גם המדרשים וגם האחרונים הסתמכו על הנאמר בספר במדבר: "לאחרונה יסעו לדגליהם" (במדבר ב, לא), ו"מאסף לכל המחנות" (במדבר י, לה), וקשה, שהרי פסוקים אלו נאמרו רק בשנה השניה, לאחר סידור המחנות, ואילו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק היו בשנה הראשונה, מיד לאחר צאתם ממצרים!
יש ליישב שבני ישראל הלכו בסדר זה עוד לפני המנין וסידור הדגלים!
מנין לנו לומר כך?
כך כתב רש"י בפרשת ויחי (נ, יג) ובפרשת במדבר (ב, ב), שיעקב אבינו קבע את סדר עמידת השבטים בנשיאת ארונו, ועל פי זה היה סדר המחנות, וכך הלכו מיד בצאתם ממצרים!
אכן כך כתבו החזקוני והרא"ם (ויקרא כד, י) לגבי המגדף, שאף על פי שהוא היה בשנה הראשונה, אמרו לו בני דן: "איש על דגלו", מפני שחנו בסדר שמסר להם יעקב.
ב. עבודה זרה עמהם ומנצחים?!
בפרקנו נאמר: "והמה לקחו את אשר עשה מיכה, ואת הכהן אשר לו, ויבואו על ליש... ויכו אותם לפי חרב" (יח, כז). והדבר תמוה: עבודה זרה עמהם ומנצחים?!
דבר דומה נאמר גם בתחילת הספר (א, כב): "ויעלו בני יוסף גם הם בית אל, וד' עמם". וכתב רש"י שם: "ואף על פי שדמות מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים, נאמר כאן: 'וד' עמם'". ושוב נשאלת השאלה: עבודה זרה עמהם ומנצחים?!
במדרש תנחומא בפרשת כי תשא (יד) הביאו את שתי הפרשיות הללו, והוסיפו עליהן מהנאמר בקריעת ים סוף: "רבי יוסי אומר: יש בושה גדולה מזו? ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם, שנאמר: 'ועבר בים צרה' (זכריה י, יא), והים נקרע לפניהם! הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בושת הפנים' (דניאל ט, ז).
אמר רבי יודן: כתיב: 'ויעלו בית יוסף גם הם בית אל, וד' עמם' (שופטים א, כב), הולכין לעבוד ע"ז ואת אומר: 'וד' עמם'? וכי יש צדקה גדולה מזו? הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בושת הפנים'.
כיוצא בו: 'והמה לקחו את אשר עשה מיכה, ואת הכהן אשר היה לו, ויבאו על ליש, על עם שוקט ובוטח' (שופטים יח, כז). 'והמה לקחו את אשר עשה מיכה' - צלמא. 'ואת הכהן' - כומרא... עובדין ע"ז והיא מצלחא בידהון?! יש צדקה גדולה מזו? הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בשת הפנים'".
המדרש הדגיש שגם בקריעת ים סוף וגם בכיבוש הארץ הצליחו בני יוסף ובני דן, אף על פי שהיתה בידם עבודה זרה.
אבל המדרש לא הסביר מה הטעם לכך, ומה הסיבה להבדל בין מלחמת עמלק, שבה נהרגו אנשים משבט דן, לבין קריעת ים סוף וכיבוש הארץ, שהכתוב מדגיש את הצלחתם.
כיצד יתכן ששבט דן לא טבעו בים סוף וגם ניצחו במלחמה, אף על פי שעבדו עבודה זרה?
לגבי קריעת ים סוף נראה להסביר שאילו היו נהרגים אנשים מבני ישראל בקריעת ים סוף - היו הכופרים יכולים לומר שלא היה זה נס, אלא תופעה טבעית, כגאות ושפל וכדומה. וכמו שרואים שהתורה הדגישה חזור והדגש שמכות מצרים לא היו בארץ גשן (שמות ח, יח; כו; יא, ז ועיין במאמרי "לימוד עיקרי האמונה על ידי עשר המכות" בספרי "הדר התורה" שמות, בפרשת וארא), כדי להוכיח שד' הכה את מצרים בהשגחה מכוונת, ולא היו אלו אסונות טבעיים, כך ניתן לומר גם לגבי קריעת הים, שלכן לא מת אחד מבני ישראל, כדי שלא יאמרו שהיתה זו תופעה טבעית. ועיין בדבריו הנפלאים של ה"משך חכמה" בפרשת עקב על הפסוק "ואשר עשה לחיל מצרים, לסוסיו ולרכבו, אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם, ויאבדם ד' עד היום הזה" (יא, ד).
לגבי כיבוש הארץ נראה להסביר שכיון שהקב"ה רוצה לגאול את ישראל ולישבם על אדמתם, כל שבט במקומו הראוי לו, הוא אינו מסתכל בחטאים ובקלקולים שלהם.
כך אמרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב) על הפסוק "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" (ב, ח): "קול דודי הנה זה בא - זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל: 'בחדש הזה אתם נגאלין', אמרו לו: 'משה רבנו, היאך אנו נגאלין? וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו'!
אמר להם: 'הואיל והוא חפץ בגאולתכם - אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם!'".
רואים במדרש זה שלפעמים הקב"ה אינו מביט בחטאים של ישראל, אפילו כאשר הם עובדים עבודה זרה, כיון שהוא רוצה לגאלם!
סיום
במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דשירה פרשה ח) נאמר: "עושה פלא - עושה פלא עם אבות, ועתיד לעשות עם בנים... שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר הם ממה שעשיתי לאבות".
יהי רצון שלא יהיה בנו שום חטא, ונזכה לראות ניסים ונפלאות בכיבוש כל ארץ קדשנו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
