(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ יְקֹוָק מִן הַגִּלְגָּל ה' שלח לבני ישראל נביא שעלה מהגלגל. הנביא קיבל את נבואתו בגלגל ומשום כך הוא עלה משם למקום שבו נאספו בני ישראל,[1] אֶל הַבֹּכִים (נביא ה' עלה מהגלגל) למקום שנקרא "בכים", שם נאספו בני ישראל (מקום זה נקרא בכים על שם מה שקרה בסוף העניין, כפי שיסופר בפסוקים הבאים),[2] וַיֹּאמֶר הנביא אמר בשמו של ה': אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם אני (ה') העליתי אתכם ממצרים,[3] וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם ואני הבאתי אתכם לארץ שנשבעתי לאבותיכם לתת להם, הבאתי אתכם לארץ ישראל,[4] וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם ואני (ה') חשבתי שאף פעם לא אבטל את הברית שכרתי איתכם[5]:

(ב) הנביא אומר שה' העלה את בני ישראל ממצרים בשני תנאים: 1) וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת שלא יכרתו ברית עם יושבי הארץ,[6] 2) מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן שישברו את המצבות של יושבי הארץ, שישמידו את העבודה הזרה של יושבי הארץ,[7] וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי ואתם (בני ישראל) לא קיימתם את התנאי (כמו שראינו בסוף הפרק הקודם שבני ישראל לא התאמצו לכבוש מיד את כל הארץ),[8] מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם מה עשיתם? הרי זו טיפשות גדולה מצדכם לא לקיים את חלקכם בברית איתי[9]:

(ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם (עכשיו שחטאתם) אמרתי שהעונש שלכם יהיה שלֹא אגרש מפניכם את יושבי הארץ – גם אם תירצו לגרש אותם,[10] וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים יושבי הארץ יעיקו עליכם ויציקו לכם,[11] וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ והאלוהים של יושבי הארץ, העבודה הזרה שלהם, יהיו לכם לתקלה, למכשול. אתם תיכשלו ותחטאו בעבודה זרה[12]:

(ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כאשר נביא ה' אמר את הדברים האלה לכל בני ישראל,[13] וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ (כאשר הנביא אמר את הדברים לבני ישראל) בני ישראל הרימו את קולם ובכו[14]:

(ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים בני ישראל קראו  למקום שבו הם התאספו "בוכים", על שם הבכי שהם בכו שם,[15] וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַיקֹוָק בבוכים, בני ישראל הקריבו קרבנות לה', כדי לחזור בתשובה[16]:

(ו) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם לפני שמת (ולפני התגלות הנביא בבוכים), יהושע שלח את בני ישראל חזרה לעריהם. הנביא הזכיר זאת עתה כדי ללמדנו את סדר השתלשלות האירועים עד שבני ישראל חטאו,[17] וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ כל אחד מבני ישראל חזר לנחלה שלו כדי לרשת את הארץ[18]:

(ז) וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת יְקֹוָק כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ בני ישראל עבדו את ה' כל זמן שיהושע היה חי,[19] וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים ולאחר שיהושע כרת ברית, בני ישראל עבדו את ה' כל זמן שהזקנים שהנהיגו אותם חיו (לאחר שיהושע מת), אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ הזקנים האריכו ימים אחרי מותו של יהושע, והם הנהיגו את ישראל במשך עשרים ושמונה שנה לאחר מותו,[20] אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל הזקנים ראו את הניסים הגדולים שה' עשה לישראל כשהם יצאו ממצרים, ומשום שהם הכירו את הניסים האלה והכירו טובה לה' עליהם, הם הצליחו ליישר את ליבם של בני ישראל ולוודא שהם יעבדו את ה'[21]:

(ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְקֹוָק בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים יהושע  בן נון שהיה עבד ה' מת כשהוא היה בן מאה ועשר שנים[22]:

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בני ישראל קברו את יהושע בתחום הנחלה שהם נתנו לו,[23] בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם (בני ישראל קברו את יהושע בנחלתו) במקום שנקרא "תמנת חרס", שנמצא בהר אפרים.[24] מקום זה הוא אותו מקום שנקרא בספר יהושע בשם "תמנת סרח",[25] מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ תמנת חרס נמצאת צפונית להר שנקרא "געש"[26]:

(י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו גם הדור שחי בתקופת הזקנים מת,[27] וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְקֹוָק (לאחר מות הזקנים) קם דור חדש שלא השכילו לדעת את ה', הם לא הבינו שהם צריכים לירא מה',[28] וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל הדור החדש שקם לאחר מות הזקנים גם לא ידע על הניסים שעשה ה' לישראל משום שהם שכחו את הניסים האלה, ולכן הם לא הכירו טובה לה' ולא עבדו אותו[29]:

(יא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק בני ישראל עשו מעשים שהיו רעים בעיני ה',[30] וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים בני ישראל עבדו את הבעל, סוג של פסל, במקום לעבוד את ה'[31]:

(יב) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בני ישראל עזבו את ה' אלוקי אבותם שהוציא אותם (את אבותיהם) ממצרים,[32] וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם בני ישראל הלכו אחרי עבודה זרה מהעבודה הזרה שעבדו העמים שישבו מסביב לבני ישראל,[33] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם בני ישראל השתחוו לעבודה הזרה שהם עבדו,[34] וַיַּכְעִסוּ אֶת יְקֹוָק (על ידי שעבדו עבודה זרה) בני ישראל הכעיסו את ה'[35]:

(יג) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק בני ישראל עזבו את ה', בני ישראל לא עבדו את ה',[36] וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל בני ישראל עבדו את הבעל, סוג פסל ששימש לעבודה זרה,[37] וְלָעַשְׁתָּרוֹת וכן עבדו בני ישראל את העשתרות, פסלים שהיו עשויות בצורה של צאן[38]:

(יד) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל ה' התמלא בכעס על ישראל,[39] וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים ה' מסר את ישראל ביד עמים שרמסו אותם,[40] וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם אותם עמים רמסו את ישראל, הם הציקו מאד לישראל,[41] וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב ה' מסר את בני ישראל בידי האויבים שישבו מסביב למקומות שבני ישראל ישבו שם,[42] וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם ובסוף התהליך, בני ישראל לא היו יכולים לעמוד ולהילחם מול אויביהם (למרות שפעמים רבות הם כן הצליחו לנצח, בסופו של דבר בני ישראל הגיעו למצבים שהם לא היו יכולים להילחם מול אויביהם)[43]:

(טו) בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ בכל מקום שבני ישראל יצאו למלחמה,[44] יַד יְקֹוָק הָיְתָה בָּם לְרָעָה (בכל מקום שבני ישראל יצאו למלחמה) ה' שלח את ידו והכה בבני ישראל, וכך בני ישראל הפסידו במלחמות,[45] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק (בני ישראל הפסידו במלחמות) כמו שה' אמר בקללות שבפרשת בחוקותי (שאם בני ישראל יחטאו, הם יפלו ביד אויביהם),[46] וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם (ה' שלח אויבים שיכו בבני ישראל) כמו שה' נשבע להם שיעשה באם לא יקיימו את התורה,[47] וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד לבני ישראל היה דוחק גדול כתוצאה מהצרות הרבות שבאו עליהם[48]:

(טז) וַיָּקֶם יְקֹוָק שֹׁפְטִים בכל דור בתקופת השופטים, כאשר הדוחק התגבר מאוד על עם ישראל, ה' היה שולח להם שופטים,[49] וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם השופטים היו מושיעים את בני ישראל מיד העמים שרמסו אותם והציקו להם. ה' קיווה שבני ישראל ישמעו אל השופטים ששלח להם ויחזרו בתשובה[50]:

(יז) וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ (אך לא הייתה תועלת בשליחת השופטים שיושיעו את בני ישראל) משום שבני ישראל לא היו מקשיבים אפילו לקול השופטים שהיו מושיעים אותם והם לא היו חוזרים בתשובה,[51] כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים שהרי בני ישראל הלכו שוב ועבדו עבודה זרה,[52] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם בני ישראל השתחוו לעבודה הזרה,[53] סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם בני ישראל מיהרו לסור מהדרך בה הלכו אבותיהם. אבותיהם של בני ישראל עבדו את ה' ובני ישראל היו ממהרים לעזוב דרך זו. ההליכה אחר העבודה הזרה לא הייתה הדרגתית אלא באה בפעם אחת,[54] לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת יְקֹוָק (דרך אבותיהם של בני ישראל הייתה) שהם קיבלו את מצוות ה' ועבדו אותו,[55] לֹא עָשׂוּ כֵן אך בתקופת השופטים, בני ישראל שחיו לא הלכו בדרך אבותם ולא שמרו את מצוות ה'[56]:

(יח) וְכִי הֵקִים יְקֹוָק לָהֶם שֹׁפְטִים כאשר ה' הקים לבני ישראל שופטים,[57] וְהָיָה יְקֹוָק עִם הַשֹּׁפֵט ה' היה בעזרתו של כל אחד מהשופטים,[58] וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט וה' הושיע את ישראל, הצלה שנשארה בעינה לאורך כל ימיו של השופט שהושיע אותם. כאשר ה' היה שולח שופט שיושיע את בני ישראל, הישועה הייתה נותרת בעינה לאורך ימי השופט,[59] כִּי יִנָּחֵם יְקֹוָק מִנַּאֲקָתָם (ה' היה שולח שופט שיושיע את ישראל) כאשר הוא היה כביכול מתחרט על שהוא העניש אותם, לאחר שהם (בני ישראל) צעקו אל ה' והתפללו אליו,[60] מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם (בני ישראל היו מתפללים אל ה') מפני אויביהם שלחצו אותם ודחקו בהם, ולא משום שהם באמת חזרו בתשובה (ולמרות זאת ה' היה שולח שופט שיציל אותם)[61]:

(יט) וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט לאחר שהשופט שהושיע את ישראל מת והוא כבר לא היה יכול להוכיח את בני ישראל,[62] יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם (לאחר מות השופט) בני ישראל חזרו והשחיתו את דרכם, כמו שאבותיהם שחיו לפני ישועת השופט היו חוטאים. לאחר מות השופט, בני ישראל היו חוזרים לחטוא כמו שחטאו אבותיהם,[63] לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם (לאחר מות השופט בני ישראל היו חוזרים לחטוא בכך) שהם הלכו אחרי העבודה זרה, עבדו אותה והשתחוו לה,[64] לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם בני ישראל לא החסירו ממעשי אבותיהם שהיו רעים, בני ישראל חטאו באותה חומרה שבה חטאו אבותיהם שחיו לפני ישועת השופט,[65] וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה ובני ישראל לא סרו מהדרך המקולקלת בה הלכו אבותיהם לפני שה' הושיע אותם[66]:

(כ) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל בגלל שבני ישראל חזרו לחטוא, ה' התמלא כעס על ישראל,[67] וַיֹּאמֶר (בגלל שבני ישראל חטאו) ה' אמר: יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם (ה' אמר) כעונש על שבני ישראל הפרו את הברית שכרתי עם אבותיהם, ברית שחייבה אותם לא לעבוד עבודה זרה,[68] וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי ובני ישראל לא קיבלו את דבריי ועבדו עבודה זרה[69]:

(כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם (כשם שבני ישראל עשו רע) גם אני אעשה להם רע ולא אמשיך לגרש אף אחד מהעמים,[70] מִן הַגּוֹיִם  אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת (לא אמשיך לגרש מהעמים) שיהושע השאיר בכוונה והוא לא גירש אותם לפני שמת[71]:

(כב) לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל (ה' בחר דווקא בעונש זה של השארת העמים) כדי שהעמים האלה יהיו חלק מהניסיון בו ינסה ה' את ישראל,[72] הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ יְקֹוָק לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא (העמים שה' השאיר בארץ ישראל ינסו את בני ישראל) והם יבדקו האם בני ישראל שומרים את הדרך בה הלכו אבותיהם ואינם עובדים עבודה זרה, או שמא חלילה בני ישראל יעזבו את דרך אבותם. ה' לא גירש את העמים מארץ ישראל, וכך היה לבני ישראל ממי ללמוד לעבוד עבודה זרה. לו היה ה' מגרש את כל העמים, לא היה לבני ישראל ממי ללמוד לעבוד עבודה זרה, וממילא הניסיון היה קטן יותר[73]:

(כג) וַיַּנַּח יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לכן החליט ה' דווקא על עונש זה והשאיר דווקא את העמים האלה בארץ ישראל ולא גירשם,[74] לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וה' לא גירש מהר את העמים הללו, אלא גירש אותם לאט לאט,[75] וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ ה' לא מסר את העמים הללו ביד יהושע, כדי שלאחר שישראל יחטאו, עמים אלה ישמשו בתור ניסיון לראות אם בני ישראל לומדים ממעשיהם הרעים[76]:

[1] מצודות. רש"י בשם חז"ל: הכוונה לפנחס. רלב"ג: לא ייתכן שהכוונה למלאך רגיל משום שלא ייתכן שהמלאך ידבר עם כל בני ישראל. מלבי"ם: שליחת המלאך הייתה לאחר מיתתו של יהושע, בימי הזקנים, אז בני ישראל עדיין לא עבדו עבודה זרה, ומצד שני חטאו בכך שהם התרשלו בכיבוש הארץ.

[2] מצודות. רד"ק הסתפק אם ההתכנסות הייתה ביוזמת הנביא או שבנ"י היו כבר מכונסים שם לצורך עניין אחר, והנביא הגיע לשם כדי לומר את נבואתו.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. מלבי"ם: לא ייתכן שבני ישראל יכרתו ברית עם שונאי ה'. שתי הבריתות, הברית עם יושבי הארץ והברית עם ה', סותרים זה את זה.

[7] מצודות.

[8] מהר"י קרא.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] תרגום. מצודות: מלשון צדיה, לארוב. רש"י: יצודו את צדכם, על ידי שיפשטו עליכם עם הגדודים שלהם.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] רש"י.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] עיין ביאורנו לספר יהושעה פרק כד' פסוק לא'. רש"י: הזקנים האריכו רק ימים ולא שנים משום שהם התעצלו בהספדו של יהושע.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] מצודות ובספר יהושע הבאנו את הדברים בשם מפרשים נוספים.

[26] תרגום.

[27] מהר"י קרא. רלב"ג: אין הכוונה שכל הדור מת, אלא שהמבוגרים מתו, ולמרות שעדיין היו בבני ישראל אנשים שיצאו ממצרים, הם לא היו בוגרים מספיק כדי להכיר בניסים שנעשו להם ולכן הם חטאו.

[28] מצודות + תרגום.

[29] מצודות.

[30] תרגום. מלבי"ם: הנביא מתאר שלשה שלבים: א. חטאים שחטאו נגד מצוות התורה. ב. עבודה זרה בשיתוף. עבודה זרה בלבד.

[31] רד"ק וכתב שהסיבה שנקראו פסלים אלה בעלים משום שהם היו כאדון לעובדיהם.

[32] תרגום. מלבי"ם: חוזר על היסוד אותו כתב פעמים רבים בפירושו. כאשר כתוב ה' אלוקי ישראל או אופן כתיבה דומה, הכוונה היא למלכותו של ה' מצד שהוא מולך על בני ישראל. הנביא מדגיש שבני ישראל עזבו את ה' למרות שהם היו תחת השגחתו.

[33] תרגום.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

[38] רד"ק.

[39] תרגום. מלבי"ם: כנגד שלש השלבים שיש בחטאים, כך יש כאן שלש שלבים בעונש: א. ויתנם ביד שסים – שבזזו את הממון של בני ישראל. ב. האויבים הצליחו להתגבר על עם ישראל משום שה' הסיר את השגחתו מבני ישראל ועל ידי כך אויביהם היו חזקים יותר מהם. ג. ה' עצמו הכה את ידו בבני ישראל על ידי האויבים.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. מצודות כתב שכאשר ה' מסר את בני ישראל ביד העמים שישבו מסביב לבני ישראל, הלחץ והודחק גדול יותר מאשר עמים שהיו באים מרחוק.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רש"י כתב בשם חז"ל שהכוונה לאלימלך, מחלון וכליון שיצאו מהארץ לגוש בשדה מואב והם מתו שם.

[45] תרגום + מצודות.

[46] דעת מקרא.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] רש"י + מהר"י קרא. כמו"כ הדגיש מהר"י קרא שאין לקרוא את הפסוקים האלה בלשון עבר, אלא כוונת הנביא לכתוב שכך היה לאורך כל תקופת השופטים.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] תרגום. מצודות: הנביא מדמה את ההליכה אחרי העבודה הזרה כזונה שעוזבת את בעלה והולכת למישהו אחר.

[53] תרגום.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] מצודות. מלבי"ם: לעיתים היה האויב חוזר להכות בבני ישראל עוד בחיי השופט (כמו בחיי אהוד ושמשון) ולעיתים הישועה הייתה עומדת לבני ישראל לאורך כל חיי האויב. הדבר היה תלוי האם בני ישראל התמידו בתשובתם לאורך כל חיי השופט.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] תרגום.

[65] מצודות.

[66] תרגום.

[67] רלב"ג + תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות. מהר"י קרא: הניסיון הוא שאם בני ישראל יחטאו, העמים האלה יציקו להם, ואם בני ישראל לא יחטאו, העמים האלה לא יציקו להם.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.