(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק בני ישראל הוסיפו לעשות מעשים שהיו רעים בעיני ה',[1] וְאֵהוּד מֵת מיום מיתתו של אהוד, חזרו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' (וגם בימי שמגר לא חזרו בתשובה)[2]:

(ב) וַיִּמְכְּרֵם יְקֹוָק בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן ה' מסר את בני ישראל בידיו של יבין שהיה מלך כנען,[3] אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר בעבר היה יבין מלכה של העיר חצור. לפני שיהושע כבש את חצור, יבין מלך שם, ולאחר שיהושע כבש את חצור, הוא שיחרר את יבין ולא הרג אותו. יבין הלך משם למלוך בעיר אחרת שנקראת "חרשת הגויים", וכך צאצאיו מלכו אחריו גם הם על חרושת הגוים. יבין שעליו מסופר בפרקנו הוא צאצא ליבין שמלך בחצור בזמנו של יהושע,[4] וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא שר הצבא של יבין היה סיסרא, וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם יבין, שהיה צאצא של יבין שמלך בחצור, מלך בחרושת הגויים[5]:

(ג) וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל צעקו והתפללו אל ה' כדי שיושיע אותם,[6] כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ (בני ישראל צעקו והתפללו אל ה') משום שליבין היו תשע מאות מרכבות שהיו חזקות מאוד כמו ברזל, ובני ישראל פחדו להילחם נגד יבין בגלל חוזקו,[7] וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה יבין דחק את בני ישראל בחזקה במשך עשרים שנה[8]:

(ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה דבורה הייתה אישה שהייתה נביאה,[9] אֵשֶׁת לַפִּידוֹת דבורה הייתה מכינה פתילות למנורה שבבית המקדש,[10] הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא דבורה שפטה את ישראל בזמן שיבין לחץ את ישראל[11]:

(ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה המנהג של דבורה היה לשבת מתחת לעץ תמר,[12] בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם דבורה תמיד הייתה יושבת בין מקום שנקרא "הרמה" ובין בית אל שהיה בהר אפרים,[13] וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט בני ישראל היו עולים למקום שבו דבורה ישבה כדי להישפט בפניה[14]:

(ו) וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם דבורה שלחה שליחים כדי לקרוא לברק בן אבינעם,[15] מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי (דבורה קראה לברק) ממקום שהיה בנחלת שבט נפתלי שנקרא "קדש",[16] וַתֹּאמֶר אֵלָיו דבורה אמרה לברק: הֲלֹא מלת זירוז,[17] צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ה' אלוקי ישראל התגלה אליי בנבואה וציווה אותי,[18] לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר (ה' ציווה אותי בנבואה) שאתה (ברק) תלך להר תבור, ותמשוך את לב ישראל, תשכנע את בני ישראל לצאת איתך למלחמה ולא לפחד. בני ישראל פחדו לצאת ולהילחם בסיסרא, ודבורה אמרה לברק שה' ציווה אותו שהוא יילך להר תבור וישכנע את בני ישראל לא לפחד לצאת למלחמה,[19] וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן ותיקח עשרת אלפים אנשים משבט נפתלי ומשבט זבולון שיילחמו איתך[20]:

(ז) וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין אני (הכוונה לה' שאמר כך בנבואתו אל דבורה) אמשוך את ליבו של סיסרא שר צבא יבין שילך לנחל קישון, אני אגרום לכך שסיסרא יגיע אל נחל קישון,[21] וְאֶת רִכְבּוֹ (אגרום לכך שסיסרא יגיע לנחל קישון) ושגם מרכבות הברזל שיש לו יגיעו לנחל קישון,[22] וְאֶת הֲמוֹנוֹ וכן אגרום להמון החיילים שלו, לצבא הגדול שיש לו, להגיע לנחל קישון,[23] וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ ואני (ה') אמסור את סיסרא בידיך[24]:

(ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק ברק ענה לדבורה: אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי אם תצאי איתי למלחמה –  אצא גם אני למלחמה נגד סיסרא,[25] וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ אך אם לא תצאי איתי למלחמה –  לא אצא למלחמה.[26] ברק חשב שאם דבורה תצא איתן למלחמה, יהיה סיכוי גבוה יותר שבני ישראל ינצחו, מכיוון שהשגחת ה' על צבא ישראל יהיה גדול יותר בזכותה של דבורה[27]:

(ט) וַתֹּאמֶר דבורה אמרה לברק: הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אני אצא איתך למלחמה,[28] אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ אלא שבגלל שאני אצא איתך למלחמה, אתה לא תקבל את השבח על היציאה למלחמה, בסוף המלחמה, כשבני ישראל ינצחו, השבח על הניצחון לא יהיה שלך,[29] כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר  יְקֹוָק אֶת סִיסְרָא שהרי ה' ימסור את סיסרא ביד אישה בשם יעל. אם כן, לא לא יהיה על מה לשבח אותך: לא רצית להתגבר לבד ולצאת למלחמה אלא היית זקוק לי (דבורה) לצורך היציאה למלחמה, וגם את המעשה שהכריע את המלחמה, עתידה יעל לעשות,[30] וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה דבורה קמה והלכה עם ברק למקום שנקרא קדש[31]:

(י) וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה ברק כינס חיילים משבט זבולון ומשבט נפתלי למקום שנקרא קדש, [32] וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ כשברק עלה ברגליו להר תבור, הוא העלה אחריו עשרת אלפים חיילים,[33] וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה גם דבורה עלתה עם ברק להר תבור[34]:

(יא) וְחֶבֶר הַקֵּינִי אדם שקראו לו חבר שהיה ממשפחת הקיני,[35] נִפְרָד מִקַּיִן פרש משאר בני הקיני שישבו במדבר יהודה. כפי שראינו בפרק א', משפחת הקיני ישבה במדבר יהודה, וחבר פרש משאר משפחת הקיני,[36] מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה הקיני היה מצאצאי יתרו,[37] וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים האוהלים של חבר התפרסו על פני שטח גדול והגיעו עד למקום שנמצא במישור ונקרא "צעננים",[38] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ מישור צעננים נמצא בקדש[39]:

(יב) וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר נאמר לסיסרא שברק בן אבינעם עלה להר תבור, וכך הבין סיסרא שברק רוצה לצאת למלחמה. סיסרא הבין שברק עלה אל ההר כדי שיהיה לו יתרון גובה במלחמה נגדו[40]:

(יג) וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ סיסרא אסף את כל מרכבות הברזל שהיו לו,[41] תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל היו לסיסרא תשע מאות מרכבות עשויות מברזל (כפי שראינו בפסוק ג'),[42] וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן סיסרא גם אסף לנחל קישון את כל החיילים שבאו איתו מחרושת הגויים[43]:

(יד) וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק דבורה אמרה לברק: קוּם תזדרז, אל תתעכב כאן בהר למרות שאתה חושב שיש לך סיכוי גבוה יותר לנצח במלחמה אם אתה תהיה בהר וסיסרא יהיה בנחל,[44] כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ (אל תתעכב בהר) שהרי רק היום ה' ימסור את סיסרא בידך, ואם תתעכב בהר, יעבור יום זה ולא תוכל לנצח יותר את סיסרא,[45] הֲלֹא יְקֹוָק יָצָא לְפָנֶיךָ הרי מלאך ה' יצא כדי לגרום לך לנצח במלחמה,[46] וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר ברק ירד מהר תבור,[47] וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו וגם עשרת אלפים החיילים ירדו אחרי ברק[48]:

(טו) וַיָּהָם יְקֹוָק אֶת סִיסְרָא ה' גרם למהומה בתוך מחנה סיסרא,[49] וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וכל מרכבות הברזל וכל המחנה של סיסרא, נהרגו והושמדו כולם על ידי חוד של החרב של ברק וחייליו,[50] וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו סיסרא ירד מהמרכבה שרכב עליו וברח מהמערכה ברגל. כך ניסה סיסרא להימלט בלי שיכירו אותו, משום שאם הוא היה נמלט על המרכבה שלו, בני ישראל היו מכירים את המרכבה והיו הורגים אותו[51]:

(טז) וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם ברק רדף אחרי מרכבות הברזל ואחרי המחנה של סיסרא עד שהם הגיעו לחרשת הגויים,[52] וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב כל מחנה סיסרא נהרג בחוד החרב של מחנה ישראל,[53] לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד אפילו חייל אחד ממחנה סיסרא לא נשאר בחיים[54]:

(יז) וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל סיסרא ברח ברגל לצד האוהל של יעל,[55] אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי יעל הייתה אשתו של חבר, שהיה מבני הקיני,[56] כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי (סיסרא ברח לכיוון אוהלה של יעל) משום שהיה ברית שלום בין חבר הקיני לבין יבין ולכן הוא חשב שהוא יוכל להינצל על ידי בריחה לשם[57]:

(יח) וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא יעל יצאה לקראת סיסרא,[58] וַתֹּאמֶר אֵלָיו יעל אמרה לסיסרא: סוּרָה אֲדֹנִי תסור מהמקום שלך, (היות וראתה שהוא מסתפק אם לבוא לאוהל או להמשיך לברוח),[59] סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא תסור מהדרך ותבוא אליי ואל תפחד,[60] וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה סיסרא סר מהדרך ונכנס לאוהל של יעל,[61] וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה יעל כיסתה את סיסרא בשמיכה[62]:

(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ סיסרא אמר ליעל: הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי תשקי אותי עכשיו מעט מים היות ואני צמא,[63] וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב יעל פתחה את נאד החלב, יעל פתחה כלי ששמים בו חלב,[64] וַתַּשְׁקֵהוּ יעל השקתה את סיסרא חלב, כיוון שהחלב מרדים,[65] וַתְּכַסֵּהוּ יעל כיסתה את סיסרא פעם נוספת בשמיכה, היות והשמיכה נפלה כשהוא שתה את החלב[66]:

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ סיסרא אמר ליעל: עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל תעמדי בפתח האוהל,[67] וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ אם יבוא אדם וישאל אותך,[68] וְאָמַר והאיש יאמר בשאלתו: הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ (אם יבוא אדם וישאל) האם יש מישהו באוהל,[69] וְאָמַרְתְּ תעני לו: אָיִן (תעני לו) אין כאן איש באוהל חוץ ממני (הכוונה היא שיעל תאמר שחוץ ממנה, אין עוד אדם באוהל)[70]:

(כא) וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל יעל אשת חבר הקיני לקחה את היתד שאליו היו מחברים את יריעת האוהל ואת היתד היו תוקעים באדמה,[71] וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ יעל לקחה בידה את הפטיש שאיתו היו תוקעים את היתדות בקרקע,[72] וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט יעל התקרבה לסיסרא בשקט ובחשאי כדי שהוא לא יתעורר משנתו,[73] וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ יעל נעצה את היתד בחלק הפנים שנקרא "רכה" של סיסרא. הרכה היא חלק הפנים שמעל למצח,[74] וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ יעל נעצה את היתד ברכה של סיסרא עד שהיתד עבר דרך כל ראשו של סיסרא וננעץ בקרקע,[75] וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף סיסרא נרדם מהחלב שיעל נתנה לו והוא היה עייף מבריחתו משדה הקרב, ולכן הוא לא התעורר כשיעל הרגה אותו,[76] וַיָּמֹת סיסרא מת:

(כב) וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא ברק חשב שהוא רודף אחרי סיסרא עד שהוא הגיע לאוהל של יעל (ברק לא ידע שסיסרא מת ולכן המשיך לרדוף אחריו),[77] וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ יעל יצאה לקראת ברק, וַתֹּאמֶר לוֹ יעל אמרה לברק: לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ בא ואראה לך את האיש שאתה רודף אחריו,[78] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ ברק נכנס לאוהל של יעל,[79] וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ ברק ראה שסיסרא היה מוטל על הקרקע מת, ויתד האוהל הייתה תקועה ברכה של סיסרא[80]:

(כג) וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' גרם ביום ההוא ליבין מלך כנען להיכנע לפני בני ישראל[81]:

(כד) וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עם הזמן, יד בני ישראל התחזקה יותר על יבין מלך כנען, לאט לאט בני ישראל התחזקו יותר והכניעו יותר את יבין,[82] עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן (עם הזמן בני ישראל התחזקו) עד שהם השמידו לגמרי את יבין מלך כנען[83]:

[1] תרגום.

[2] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שלאחר מיתתו של אהוד כבר לא נושעו ישראל יותר, וגם בימי שמגר לא הייתה הישועה שלימה. מלבי"ם: בני ישראל חזרו לעשות את הרע עוד בחיי אהוד, אלא שכל זמן שאהוד היה חי, זכותו הגנה על בני ישראל.

[3] תרגום. מלבי"ם: העמים הראשונים להם מכר ה' את בני ישראל היו ארם ומואב, עמים שלא היו משבעת העמים. עתה, לאחר שבני ישראל חטאו כבר בפעם השלישית, ה' מכר אותם למלך כנען, והתקיימה אזהרת התורה שעמי הארץ יהפכו להיות לצידים בפני בני ישראל. כמו"כ הסביר המלבי"ם שליבין הייתה טענה על בני ישראל משום שיהושע גירש את אבותיו מחצור.

[4] מצודות.

[5] עפ"י פירוש המצודות לעיל + רד"ק. בהסבר השם חרושת הגויים כתב מצודות שפירושו שהיו שם כל מיני אומנים שעסקו במתכת. רש"י כתב שהשם מראה שעיר זו הייתה חזקה ושלטת. בביאור דבריו נראה להביא גם את דברי רלב"ג שפירש שהייתה זו עיר שעמים רבים השקיעו בבנייתה כדי להתגונן מפני בני ישראל. בפירוש נוסף פירש כמו המצודות ובפירוש שלישי כתב שייתכן לומר שהיה זה אזור גדול של כמה ערים. אזור זה היה חזק מפני מתקפה אפשרית. רד"ק: העיר נקראה כך על שם יער שהיו בו מגדלים גבוהים וחזקים.

[6] תרגום. מלבי"ם: צעקב גדולה יותר מזעקה (שנאמרה במקרים הקודמים). יבין היה חזק יותר מהעמים האחרים להם שועבדו בני ישראל והוא לחץ את בני ישראל באופן חזק יותר ולזמן ממושך יותר, ולכן בני ישראל צעקו אל ה'.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: כתב בשם חז"ל שהדוחק היה על ידי גידופים של דברים.

[9] תרגום. מלבי"ם: דבורה היא השופטת הראשונה שזכתה לנבואה. כמו"כ כתב שהיה לישראל זכות בכך שהם באו אליה מכל קצות הארץ כדי שהיא תשפוט אותם.

[10] רש"י. מצודות: דבורה הייתה אשת חיל והייתה זריזה במעשיה כלפיד אש. רד"ק: דבורה הייתה אשתו של ברק, שנקרא גם לפידות (הרלב"ג בפסוק יב' הוכיח שברק היה בעלה של דבורה). מהר"י קרא: שמה היה אשת לפידות. רלב"ג: דבורה הגיעה למדרגה עד שהיה שבמקום שהייתה מתנבאת היה נראה שיש אש ולפידים.

[11] מצודות וכתב שמה שגרם לכך שהיא הייתה שופטת הוא זריזותה והיותה נביאה. תוספות במסכת ב"ק דף טו' עמוד א' כתבו שבני ישראל קיבלו עליהם את דבורה הנביאה בגלל שראו את השכינה שורה עליה. מהרי"ץ חיות שם הקשה: הרי אסור לשפוט על פי השכינה (ומכאן קשה גם על תוספות במסכת נידה שאמרו שהייתה דנה על פי נבואה) ותירץ שכאשר בעלי הדינים קיבלו עליהם להישפט על ידי אדם שפסול לכך, מותר לפסול לדון, ובני ישראל קיבלו על עצמפ את הדינים של דבורה בכך שבאו לדון לפניה. לפי דברי תוספות משמע שדברוה הייתה שופטת בדיני ממונות. רלב"ג: הכוונה היא שדבורה הייתה שופטת את בני ישראל ומחזירה אותם בתשובה.

[12] מצודות. וכתב שהסיבה שישבה דווקא תחת עץ תמר היא כדי להימנע מייחוד עם האנשים שהיו מגיעים אליה למשפט. תרגום ורש"י: לדבורה היו עצי תמר ביריחו אך אין הכוונה למקום מושבה, אלא הכוונה לתיאור של עושרה של דבורה: היו לה עצי תמרים ביריחו ופרדסים ברמה וזיתים בבקעה בבית אל ושדות בטור מלכא (או שהיה לה עפר חיור בהר אפרים – עיין בדברי רש"י), אך מקום משובה היה בעטרות. רד"ק: ביתה נבנה מתחת לעץ תמר. רלב"ג בפירושו לפסוק ו' כתב שייתכן לומר שדבורה ישבה גם היא בקדש נפתלי, אלא שישבה שם מתחת לעץ תמר.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רד"ק: נבואתה של דבורה הייתה לזמנה משום שלא מצאנו נבואות שלה לעתיד.

[15] תרגום. רד"ק: אם דבורה הייתה אשתו של ברק, הרי שהיא פרשה ממנו כדי שהיא תוכל להינבא, ועכשיו היא שלחה אליו שליחים. רלב"ג: ייתכן גם לומר שדבורה ישבה בקדש נפתלי, אלא שישבה מתחת לתומר ומשם קראה לברק.

[16] מצודות.

[17] דעת מקרא.

[18] מצודות למרות שהנבואה עצמה לא הוזכרה. רש"י: ביד משה והכוונה לציווי של החרמת יושבי הארץ. רד"ק: משפט זה אינו המשפט הראשון שדבורה אמרה לברק, והנביא כותב רק את המשפט שמהווה את עיקר הדברים. בהתחלה דבורה אמרה לברק את נבואת ה' ולאחר מכן היא התרתה בו והתרתה בו שיקיים את דבריה.

[19] מצודות. רלב"ג: הסיבה שה' לא עשה נס ופיתה גם את עשרת אלפים החיילים לצאת למלחמה כמו שהוא פיתה את סיסרא היא משום שה' אינו עושה נס אלא אם כן יש צורך בו, ומכיוון שברק היה יכול להצליח לשכנע את עשרת אלפים החיילים לצאת למלחמה, ה' לא רצה לעשות זאת על ידי נס.

[20] תרגום.

[21] מצודות. תרגום: אתה (ברק) תגרום לסיסרא לבוא אליך לנחל קישון. רד"ק: אצגניניו של סיסרא ראו שהוא ינוצח במלחמה ולכן סיסרא לא רצה לצאת, עד שה' פיתה אותו לצאת.

[22] תרגום.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] תרגום.

[27] רלב"ג. מלבי"ם הוסיף אפשרות נוספת לדרישתו של ברק שדבורה תצטרף אליו. הוא חשב שאם הוא יילך לבד לאסוף את עשרת אלפים החיילים, בני ישראל לא יאמינו לו.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] מצודות. לדבריו, האישה הכוונה היא ליעל. רד"ק: הכוונה שה' ימסור את סיסרא בידי אישה – לדבורה, משום שאם דבורה תצא למלחמה, הדבר ייחשב שהיא הנהיגה את צבא ישראל ביציאתם למלחמה. מהר"י קרא: עצם העובדה שסיסרא יימסר ביד אישה יפחית מכבודו של ברק. מלבי"ם: הכוונה שהן תחילת המפלה של סיסרא תהיה על ידי אישה – דבורה, והן סוף המפלה תהיה על ידי אישה – יעל.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שברק קרא לבד לעשרת אלפים החיילים, ולא דבורה קראה להם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה ברגליו היא באמת שעלה ברגליו להר תבור משום שלא היה לו סוס ורכב.

[34] תרגום.

[35] דעת מקרא.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] רש"י + מצודות. רש"י הביא את דברי התרגום שפירוש צעננים הינו מקום שאליו היו נאספים מי הגשמים, וצעננים פירושו גבים שלשם היו מתאספים המים.

[39] תרגום.

[40] מצודות. רלב"ג: מכאן הוכחה שברק היה בעלה של דבורה. מי שהנהיגה את המלחמה זו דבורה ובכל זאת הכתוב מייחס את הפעולות לברק משום שהיה בעלה ועל כן ראוי לייחס לו את הפעולות של אשתו.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] מצודות.

[45] מצודות. מלבי"ם: הכוונה שבאותו היום ה' כבר התחיל להכות את סיסרא בדרך נס.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] מצודות. תרגום: ה' שיבר את מחנה סיסרא. מהר"י קרא: גרימת המהומה הייתה על ידי קולות שה' שלח בתוך המחנה.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] מצודות. רלב"ג בפירושו לפסוק ג' כתב שתי אפשרויות להסביר את הברית בין חבר ליבין: א. חבר נכנע ליבין. ב. הייתה סיבה מסוימת לכך שהייתה אהבה ביניהם. רד"ק: סיסרא ידע שהוא לא יצליח להימלט ולהגיע עד חרושת הגוים, ולכן הוא לא ברח עם הצבא שלו, אלא ניסה לברוח לכיוון אחר למקום קרוב יותר. מלבי"ם: הסביר בשלשה אופנים את הריגת סיסרא על ידי יעל, למרות הברית שהייתה בין חבר ליבין: א. הברית חייבה רק את הקיני שישבו במדבר יהודה וחבר פרש מהם. ב. האישה אינה מכירה בענייני מדיניות. ג. חבר הצטרף לעם ישראל.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום. רד"ק בשם חז"ל כתב שהכוונה בשמיכה היא לראשי תיבות: "שמי הוא כאן", ופירוש הדבר שה' מעיד שסיסרא לא נגע ביעל. עיין בהערות לביאורנו בפרק ה' פסוק כז'.

[63] תרגום + מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] תרגום. רש"י: כתוב "עמוד" בלשון זכר משום שסיסרא רצתה שתזדרז כמו זכר. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא ללשון של עמידה, ואין זה משנה אם זה זכר או נקבה.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות. מלבי"ם: ליעל לא היה כח לתקוע את היתד ברכתו של סיסרא והיה זה עזר מאת ה' שהיתד נתקעה ברכתו של סיסרא, עד שהיתד ננעצה בארץ.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] תרגום.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.