(א) בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל בתקופה שבה התרחש המסופר בפרקנו, לא היה מלך שמלך על כל עם ישראל, ולכן במקום שיהיה מלך שיאחד את כל העם לצאת להילחם ולכבוש את הארץ, שבט דן הלך לבדו לכבוש לו נחלה (כפי שנראה בעז"ה בפסוקים הבאים),[1] וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת ובתקופה הנזכרת, שבט דן חיפש חבל ארץ לנחלה (בנוסף על חבל הארץ הראשון שניתן לו לנחלה כאשר כל השבטים קיבלו את נחלתם),[2] כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ (שבט דן חיפש חבל ארץ נוסף לנחלה) כיוון שלא הספיק לו חבל הארץ שעלה בגורלו כנחלה,[3] עַד הַיּוֹם הַהוּא (חבל הארץ שעלה בגורלו לא הספיק לו) עד היום שבו הוא (שבט דן) כבש לעצמו חבל ארץ נוסף,[4] בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה (לשבט דן לא הספיקה הנחלה שהוא קיבל) כשכל שבטי ישראל קיבלו את הנחלה שלהם. הנחלה ששבט דן קיבל בשעת כיבוש הארץ לנחלות, לא הספיקה לו[5]:

(ב) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים שבט דן שלחו חמישה אנשים. מכל אחת מחמש המשפחות שהרכיבו את שבט דן, שלחו איש אחד,[6] מִקְצוֹתָם האנשים שנשלחו משבט דן היו מהמובחרים שבשבט,[7] אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל האנשים ששבט דן שלחו היו אנשים חזקים שהיו גרים בצרעה ואשתאול (שהיו בנחלת שבט יהודה),[8] לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ (האנשים נשלחו) כדי לרגל חבל ארץ שנקראת "ליש" ולחקור אותה,[9] וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בני שבט דן אמרו לאנשים ששלחו לרגל את ליש: לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ תלכו לחקור את חבל הארץ ליש, וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה האנשים ששבט דן שלחו לרגל את ליש הגיעו להר אפרים, והם הגיעו למקום שהיה  סמוך לבית מיכה שבו הייתה מונחת העבודה זרה,[10] וַיָּלִינוּ שָׁם האנשים ששבט דן שלחו ישנו בבית מיכה [11]:

(ג) הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה כאשר האנשים ששבט דן שלחו לרגל את ליש שהו בסמוך לבית מיכה,[12] וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי והאנשים האלה הכירו את קולו של הנער הלוי שהיה בבית מיכה,[13] וַיָּסוּרוּ שָׁם אנשי שבט דן סרו לביתו של מיכה,[14] וַיֹּאמְרוּ לוֹ אנשי שבט דן שאלו את הנער הלוי: מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם מי הביא אותך לכאן, להר אפרים,[15] וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה ומה מלאכתך כאן,[16] וּמַה לְּךָ פֹה ומה השכר שלך בתמורה לעבודתך כאן[17]:

(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הנער הלוי ענה לאנשי שבט דן: כָּזֹה וְכָזֶה עָשָׂה לִי מִיכָה כך וכך עשה לי מיכה, הנער סיפר לאנשי שבט דן את האופן בו התגלגלו הארועים עד שהוא נשאר אצל מיכה,[18] וַיִּשְׂכְּרֵנִי ומיכה שכר אותי,[19] וָאֱהִי לוֹ לְכֹהֵן ואני נהייתי כהן בבית העבודה זרה של מיכה[20]:

(ה) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אנשי שבט דן אמרו לנער הלוי: שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים תשאל עכשיו בתרפים,[21] וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ וכך נדע אם נצליח ללכת בדרך שאנחנו הולכים בה. על ידי השאילה בתרפים, נדע אם נצליח לכבש לנו עוד חבל ארץ לנחלה:

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן הנער הלוי ששימש ככהן בבית מיכה אמר לאנשי שבט דן לאחר שהוא שאל בתרפים,[22] לְכוּ לְשָׁלוֹם אתם יכולים ללכת לדרככם בשלום,[23] נֹכַח יְקֹוָק דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ ה' התקין את הדרך שאתם תלכו בה, ה' יסייע לכם בדרך שבה אתם הולכים[24]:

(ז) וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה חמשת האנשים משבט דן הלכו מבית מיכה והגיעו לעיר ליש (שהיא העיר לשם שמוזכרת בספר יהושע),[25] וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח חמשת האנשים משבט דן ראו את האנשים שבתוך העיר ליש, את תושבי העיר ליש, יושבים בבטחה בלא חשש שמישהו יתקוף אותם,[26] כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ (תושבי ליש ישבו בטוחים) כמו שתושבי העיר צידון, היו יושבים גם הם בשקט ובבטחה, וגם הם לא חששו שמישהו יתקוף אותם,[27] וְאֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ ובכל ארץ ליש, לא היה אפילו מישהו שהיה מבייש את חברו, משום שהם היו חיים ביניהם בשלום וללא מריבות,[28] יוֹרֵשׁ עֶצֶר וגם אין להם יורש, יורש ארצם מנוע מהם, לא היה מי שיהיה המלך שלהם (דבר המראה גם כן על חולשתה של העיר ליש),[29] וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים אנשי ליש היו רחוקים מאוד מצידון, כך שאנשי צידון לא יכלו לעזור להם (כנראה שהצידונים היו עוזרים לכל מי שהותקף),[30] וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם ואין לאנשי ליש ברית עם אף אדם שיבוא לעזור להם. הנביא אומר שארץ ליש הייתה ארץ חלשה מבחינה צבאית והיא הייתה מלאה כל טוב, ולכן היה נוח לבני שבט דן לכבוש ארץ זו כדי שהיא תהיה להם לנחלה נוספת[31]:

(ח) וַיָּבֹאוּ אֶל אֲחֵיהֶם חמשת האנשים משבט דן שריגלו את ליש, חזרו אל אחיהם משבט דן,[32] צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל (חמשת האנשים משבט דן חזרו) אל צרעה ואל אשתאל (שם היו אחיהם משבט דן),[33] וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם בני שבט דן שאלו את האנשים שהם שלחו לליש: מָה אַתֶּם מה התשובה שאתם עונים, מה ראיתם כשריגלתם את ליש?[34]:

(ט) וַיֹּאמְרוּ חמשת המרגלים ענו לבני שבט דן: קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם קומו ונעלה להילחם על ליש,[35] כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד כיוון שראינו את ליש, והיא ארץ טובה מאוד,[36] וְאַתֶּם מַחְשִׁים ואתם צריכים לשתוק כדי שאף שבט אחר לא יחשוב גם הוא על הרעיון של כיבוש ליש,[37] אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אל תתעצלו מלהיכנס לליש ולכבוש אותה[38]:

(י) כְּבֹאֲכֶם כאשר תבואו (אנשי שבט דן)  אל ליש כדי להילחם ולכבוש אותה,[39] תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ אתם תבואו אל עם שבוטח בעצמו, אל עם שאיננו מפחד שיתקפו אותו. הכוונה שתושבי ליש אינם מפחדים שמישהו יתקוף אותם,[40] וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וארץ ליש היא גדולה מאוד, יש בליש מספיק מקום ליישב את כל מי שצריך לשבת בה,[41] כִּי נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם (אתם תראו שהארץ רחבת ידיים) כאשר ה' ייתן לכם את ארץ ליש,[42] מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ בליש – לא חסר דבר ממה שיש בארץ ישראל. למרות שארץ ישראל מלאה כל טוב, ולמרות שליש אינה חלק מארץ ישראל, עדיין לא חסר דבר בליש[43]:

(יא) וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל אנשים שהיו צאצאי דן, משבט דן, נסעו מצרעה ואשתאול,[44] שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה (משבט דן יצאו להילחם בליש) שש מאות אנשים שכלי הנשק שלהם היו חגורים עליהם[45]:

(יב) וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה שש מאות האנשים משבט דן עלו והקימו את מחנה הצבא שלהם בסמוך לקריית יערים שבנחלת שבט יהודה, ושם הם הצטיידו לקראת המלחמה לכיבוש ליש,[46] עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה מסיבה זו (שבני שבט דן הקימו שם את מחנה הצבא שלהם), מקום זה נקרא מחנה דן אפילו לאחר תקופה ארוכה, כך שגם בזמן כתיבת ספר שופטים, המקום נקרא בשם זה,[47] הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים המקום שבו הקימו האנשים משבט דן את המחנה שלהם נמצא מאחורי קריית יערים, כך שקריית יערים הייתה באמצע: מצד אחד של קרית יערים היו צרעה ואשתאול ומהצד השני היה המקום שבו הקימו אנשי שבט דן את המחנה שלהם, מקום שנקרא "תל דן"[48]:

(יג) וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם ממחנה דן, עברו שש מאות האנשים משבט דן להר אפרים,[49] וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה בהר אפרים, שש מאות אנשי שבט דן הגיעו עד לבית מיכה[50]:

(יד) וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ חמשת המרגלים ששבט דן שלח לרגל את ארץ ליש ענו לשאר האנשים משבט דן שעלו איתם לכבוש את ליש (המרגלים עלו עם שש מאות האנשים שיצאו לכבוש את ליש):[51] וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם כך אמרו האנשים שהלכו לרגל לשש מאות האנשים שהיו איתם, הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה האם אינכם יודעים שיש באחד הבתים האלה את ארבעת הדברים הבאים:[52]  1) אֵפוֹד אפוד, שהיה דומה לאפוד שהכהנים היו לובשים בשעת עבודתם במשכן, 2) וּתְרָפִים (בבית מיכה יש גם) פסל העשוי בצורת אדם שמדבר כשעושים בו מעשי קסמים, 3) וּפֶסֶל (בבית מיכה יש גם) פסל,[53] 4) וּמַסֵּכָה (בבית מיכה יש גם)  פסל העשוי ממתכת,[54] וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ ועכשיו, מאחר שאתם יודעים שבבתים האלה יש את ארבעת הדברים האלה, תתכוננו לקחת אותם איתכם[55]:

(טו) וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה חמשת המרגלים סרו מדרכם כדי להגיע לבית מיכה,[56] וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה חיילי שבט דן נכנסו אל ביתו של הנער הלוי שהיה בביתו של מיכה,[57] וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם חמשת המרגלים שאלו את בן הלוי לשלומו[58]:

(טז) וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם שש מאות החיילים משבט דן שכלי נשקם היו חגורים עליהם,[59] נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר (שש מאות האנשים) עומדים בפתח השער של בן הלוי,[60] אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן שש מאות האנשים היו משבט דן[61]:

(יז) וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ (חמשת האנשים הוציאו את הנער הלוי לשש מאות האנשים שעמדו בפתח הבית) לאחר מכן, חזרו המרגלים ועלו לבית הנער הלוי (בעוד שהנער הלוי עצמו נשאר עם שש מאות האנשים, כך שלא היה אף אחד בביתו),[62] בָּאוּ שָׁמָּה חמשת האנשים נכנסו לביתו של הנער הלוי,[63] לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה חמשת המרגלים לקחו מביתו של הנער הלוי את הפסל, את האפוד, את התרפים ואת המסכה,[64] וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר הנער הלוי ששימש ככהן בבית מיכה, עמד בפתח ביתו לאורך הזמן שחמשת האנשים לקחו את הדברים האלה,[65] וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה ושש מאות שכלי הנשק שלהם היו חגורים עליהם, היו עם הנער הלוי בפתח הבית[66]:

(יח) וְאֵלֶּה בָּאוּ בֵּית מִיכָה חמשת המרגלים משבט דן הגיעו לבית מיכה,[67] וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה ואחרי שהם לקחו את הפסל, האפוד, התרפים, והמסכה,[68] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן הנער הלוי ששימש ככהן בבית מיכה שאל את חמשת המרגלים, לאחר שכבר חזרו אל המחנה,[69] מָה אַתֶּם עֹשִׂים (הנער הלוי שאל את חמשת האנשים שריגלו) מה אתם עושים? מדוע אתם לוקחים את הדברים האלה?[70]:

(יט) וַיֹּאמְרוּ לוֹ חמשת המרגלים ענו לנער הלוי: הַחֲרֵשׁ שתוק![71] שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ תשים את ידך על פיך כדי שאף אחד לא ישמע את קולך,[72] וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן ובוא איתנו, ותהיה לנו למורה ומלמד – תשמש ככהן אצלנו במקום לשמש ככהן אצל מיכה,[73] הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל האם עדיף לך לשמש ככהן רק לאדם אחד (למיכה), או שמא אתה מעדיף לשמש ככהן לשבט שלם ולמשפחה שלמה בעם ישראל. המרגלים אמרו לנער הלוי שעדיף שהוא ישמש להם לכהן היות ומעמדו ככהן לשבט דן יהיה מעמד גבוה יותר ממעמדו הנוכחי, כשהוא משמש ככהן רק למיכה[74]:

(כ) וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן ליבו של הנער הלוי ששימש לכהן היה טוב עליו, דברי המרגלים מצאו חן בעיניו,[75] וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל הנער הלוי לקח את האפוד, את התרפים ואת הפסל, וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם הנער הלוי בא בתוך שבט דן, כדי ללכת איתם[76]:

(כא) וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ אנשי שבט דן פנו והלכו משער בית מיכה,[77] וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם אנשי שבט דן הוליכו לפניהם את הילדים, את המקנה ואת הדברים הכבדים שהיו להם, כדי שאם אנשי מיכה ירדפו אחריהם, הטף והמקנה יהיו מקדימה והגברים החמושים יהיו בינם לבין אנשי מיכה, וכך אנשי מיכה לא יוכלו להגיע לטף ולמקנה ללא שהם יילחמו תחילה נגד הגברים החמושים, ובעוד הם נלחמים, הטף והמקנה יוכלו לברוח.[78] אנשי שבט דן הביאו איתם את המקנה והטף משום שהם היו בטוחים שהם יצליחו לכבוש את ליש, ומיד אחר הכיבוש הם רצו ליישב את הארץ יחד עם משפחותיהם ורכושם[79]:

(כב) הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה כאשר אנשי שבט דן התרחקו מבית מיכה,[80] וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ (כאשר אנשי שבט דן התרחקו מבית מיכה) האנשים שגרו בבתים הסמוכים לבית מיכה נאספו (כדי לצאת לרדוף אחרי אנשי שבט דן שגנבו את התרפים והפסל),[81] וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן האנשים שהיו עם מיכה השיגו את אנשי שבט דן[82]:

(כג) וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן האנשים שעם מיכה קראו אל בני דן ואמרו להם לחכות עד שהם (האנשים שעם מיכה) יגיעו אליהם (אנשי שבט דן),[83] וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם בני דן סובבו את פניהם לכיוון האנשים שהיו עם מיכה,[84] וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה בני דן שאלו את מיכה: מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ מה חסר לך שנאספת לרדף אחריי[85]:

(כד) וַיֹּאמֶר מיכה ענה לאנשי שבט דן: אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם אתם לקחתם את הפסל שעשיתי,[86] וְאֶת הַכֹּהֵן וכן לקחתם את הכהן שמיניתי, את הנער הלוי,[87] וַתֵּלְכוּ (ואחרי שלקחתם את הדברים האלה) הלכתם לדרככם,[88] וּמַה לִּי עוֹד ומה עוד נשאר לי בבית שלא לקחתם?[89] וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ ואיך אתם שואלים אותי מה חסר לי, הרי אתם לקחתם לי את כל הדברים החשובים לי?[90]:

(כה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן אנשי שבט דן אמרו למיכה: אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ אל תשמיע קול, אל תדבר כשאתה נמצא איתנו,[91] פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ שמא האנשים הכעסנים שנמצאים איתנו פה, ישתמשו בחרבות שאיתם על מנת לפגוע בכם,[92] וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ ובכך אתה תכלה מהעולם, אתה תהרוג, את עצמך ואת משפחתך[93]:

(כו) וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם אנשי שבט דן המשיכו בדרכם לליש,[94] וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וכאשר מיכה ראה שאנשי שבט דן חזקים יותר ממנו,[95] וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ (כאשר מיכה ראה שאנשי שבט דן חזקים יותר ממנו) הוא פנה וחזר לביתו, בלי לנסות ולהחזיר לעצמו את מה שאנשי שבט דן לקחו ממנו[96]:

(כז) וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה אנשי שבט דן לקחו איתם את ארבעת הדברים שמיכה עשה (האפוד, הפסל, המסכה והתרפים),[97] וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ (וכן לקחו אנשי שבט דן איתם את) בן הלוי ששימש לכהן בבית מיכה,[98] וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ אנשי שבט דן עלו למלחמה נגד ליש, עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ העם שישב בליש היה שקט ובטוח שלא יתקפו אותו,[99] וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב אנשי שבט דן הרגו את תושבי ליש עם החלק החד של החרב שלהם,[100] וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ אנשי שבט דן גם שרפו את העיר ליש באש, משום שאנשי ליש גילו התנגדות גדולה יותר לכיבוש ממה שאנשי שבט דן ציפו, וממילא שבט דן לא הצליח לכבוש את העיר ללא שריפתה[101]:

(כח) וְאֵין מַצִּיל ולא היה מי שיציל את תושבי ליש,[102] כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן (לא היה מי שיציל את תושבי ליש) משום שליש הייתה רחוקה מצידון, ועד שנודע לתושבי צידון שאנשי שבט דן תקפו את ליש, העיר כבר נכבשה לגמרי,[103] וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם ולא היה לתושבי ליש ברית עם אף אדם אחר,[104] וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב העיר ליש נמצאת בעמק הסמוך למקום שנקרא "בית רחוב",[105] וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ (לאחר ששרפו את ליש) אנשי שבט דן בנו מחדש את העיר ליש והתיישבו בה[106]:

(כט) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן אנשי שבט דן קראו לעיר ליש בשם "דן",[107] בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל (הסיבה שבני דן קראו לעיר ליש בשם דן היא) על שם דן בן יעקב. הנביא מדגיש את קריאת העיר על שם דן בן יעקב אבינו, כדי שלא נחשוב שהם קראו לעיר על שם אדם אחר שחי בימיהם ונקרא דן,[108] וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה אולם, לפני שבני דן כבשו את העיר, שמה של העיר היה "ליש"[109]:

(ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל בני דן הקימו בעיר דן את הפסל שהם לקחו ממיכה, במטרה שהם יעבדו אותו לעבודה זרה,[110] וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה יהונתן בן גרשם בן משה (ושינה הכתוב וכתב מנשה, כדי לתת כבוד למשה רבנו, כדי שלא יאמרו שנכדו של משה רבנו עבד עבודה זרה),[111] הוּא (יהונתן) שהיה הנער הלוי ששימש לכהן בבית מיכה,[112] וּבָנָיו וכן בניו של יהונתן, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ (יהונתן ובניו) שימשו ככהנים בבית העבודה זרה של שבט דן, עד סוף ימי עלי, אז גלה ארון הברית למחנה פלשתים[113]:

(לא) וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה אנשי שבט דן הניחו בבית העבודה זרה שלהם את הפסל שמיכה עשה, ועבדו אותו לעבודה זרה,[114] כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה (אנשי שבט דן עבדו את הפסל לעבודה זרה) לאורך כל השנים שבהן היה המשכן בשילה. אולם, לאחר חורבן משכן שילה, ולאחר ששמואל התחיל לשפוט את בני ישראל, השמיד שמואל את הפסל[115]:

[1] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שלא היה מלך בישראל ולכן הייתה מציאות כזו ששבט שלם יעבוד עבודה זרה. רד"ק: גם מפסוק זה מוכח שסיפור זה לא התרחש בתקופתו של עתניאל בן קנז, שהרי אם היה שופט קיים, בני ישראל לא היו עושים איש הישר בעיניו. לכן צריך לומר שכל הארועים עליהם נאמר שלא היה מלך בישראל, ארעו בין תקופתו של שמשון לתקופתו של עלי, תקופה שבה לא היה שופט ששפט את בני ישראל. אפילו לשיטת בעל סדר עולם, שסובר שלא היה פער של שנים בין תקופתו של שמשון לתקופתו של עלי, צריך לומר שהיה הפרש של תשע שנים בין שמשון לעלי.

מעבר לכך, חולק הרד"ק על בעל סדר עולם בכמה נקודות. א. לא ייתכן לומר ששמואל שפט את ישראל במשך עשרים שנה, מכיוון שעלי מת ביום שבו גלה הארון. הארון היה אצל הפלשתים במשך שבעה חודשים ולאחר מכן היה בבית אבינדב במשך עשרים שנה. דוד העלה את הארון לעיר דוד לאחר שהוא כבר מלך במשך שבע שנים, ואם כן נותרו שלש עשרה שנים שבהם גם שמואל וגם שאול הנהיגו את עם ישראל (שאול מלך במשך שנתיים), ומכאן שמעת שעלי מת ועד מלכות דוד, עברו שלש עשרה שנה.

אומר הרד"ק: כעת נחשב את מניין השנים לפי הכתובים ועל פי חשבונו של בעל סדר עולם, ונראה כיצד מסתדרים השנים עם הכתובים. בית המקדש נבנה בשהנה הרביעית למלכותו של שלמה מהלך, בשנת הארבע מאות וארבעים לצאת בני ישראל ממצרים. יפתח שפט את בני ישראל שלש מאות שנה אחרי יציאת מצרים, יוצא שמיפתח ועד לבניין בית המקדש עברו מאה וארבעים שנה. נוסיף את שנות השופטים: אבצן – 7, אילון – 10, עבדון – 8, שמשון – 20, עלי – 40, שמואל (ושאול) – 13, דוד – 40, שלמה – 4, יוצא שעדיין יש שנתיים נותרות על מניין מאה וארבעים השנים שעברו. כמו"כ, שמואל התחיל לשפוט את ישראל עוד בימיו של עלי, ומכאן שיש זמן נוסף שצריך להוסיף.

לכן מגיע הרד"ק למסקנה, שהייתהת קופה ארוכה בין שמשון לעלי שבהם בני ישראל היו ללא שופט, ובתקופה זו ארעו שלש הסיפורים האחרונים של ספר שופטים: פסל מיכה, בני דן ופילגש בגבעה.

על דבריו של הרד"ק יש להעיר: א. הגר"א חישב שדברי יפתח שעברו שלש מאות שנה לא היו מדויקים, עיין בהערות לביאורנו לספר מלכים פרק ו'. ב. ברור הדבר שמניין השנים של כל שופט אינו מניין של שנים שלמות והמספרים מעוגלים. גם אם לא נאמר שדרך המקרא לעגל מספרים (עיין על כך באוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר באוצר המאמרים), הפרשנים כולם מסכימים בספר מלכים שמניין השנים של המלכים אינו מדויק. לדוגמא: לשיטת חלק מהפרשנים, דוד מלך ארבעים וחצי שנים, והדבר משנה לגמרי את התמונה של הרד"ק. 

[2] תרגום.

[3] מצודות. רד"ק: לשבט דן לא הייתה נחלה שהייתה ראויה לו. מלבי"ם: טענת שבט דן הייתה שנחלתם הייתה בסוף תחום ארץ ישראל, ולכן הכנעני היה יכול בקלות לתקוף ולכבוש את נחלתם חזרה.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. מלבי"ם: יש שני סוגים של מרגלים. א. תרים – אנשים שהולכים לבדוק אם כדאי לכבוש את הארץ שמרגלים אותה. במקרה זה שולחים איש אחד מכל שבט, משום ששבט אחד לא יכול להחליט על הכדאיות של שבט אחר. כמו כן, הם אינם צריכים להיות גיבורי חיל משום שהם מחופשים. ב. מרגלים – בודקים מהיכן כדאי להתקיף מבחינה צבאית. במקרה זה שולחים מעט מרגלים ועליהם להיות חזקים כדי שהם יוכלו להימלט במקרה והם נתפסים. המרגלים ששלחו שבט דן עשו את שתי הפעולות בבת אחת, ולכן הם נשלחו חמישה מכל שבט. אלא שעיקר השליחות הייתה לתור את הארץ, ורק בגלל שחמשת המרגלים ענו לבני שבט דן שהם אינם צריכים לשלוח עוד מרגלים, נמנעו בני שבט דן משליחת מרגלים שיבדקו מבחינה צבאית את האופן שבו כדאי לתקוף.

[7] מצודות. תרגום: הכוונה למקצם מהם.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] מצודות. מהר"י קרא: אנשי שבט דן שאלו את הנער הלוי האם יש מישהו באזור שהוא קרוב משפחה שלהם שבגללו הם הגיעו לכאן, ואם לא – מה אתה עושה כאן – האם יש לך אומנו שהביאה אותך עד לכאן.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] רש"י + תרגום. מצודות: אנשי שבט דן חשבו שהנער הלוי יכול באמת להוריד כוחות עליונים. רד"ק: אנשי שבט דן חשבו שהשאלה בתרפים היא באמת שאלה לה'. בכך חולק הרד"ק על ההלכה האומרת שכל ההופעות של המילה "אלהים" בפרשה זו נמחקים חוץ מאחד (בפסוק לא'). הרד"ק גם מקשה על דברי חז"ל מהופעת המילה "אלהים" בפסוק י', לשיטתו מדובר על שם של קודש.

בעניין הסבר עניין התרפים כתב הרד"ק שהם נעשו כדי לדעת את העתידות, וכתב שיש אומרים שהם היו כלי נחושת שנעשו כדי לדעת את חלקי השעות והיו מכריעים בהם על פי המזלות. יש אומרים שהיה כח בידי חכמי המזלות ליצור צורה שהייתה מדברת. בסוף דבריו הביא את דברי הא"ע שמדובר בדמות של אדם שהייתה עשויה לקבל את הכוחות העליונים.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] תרגום. מהר"י קרא: דחה את פירושו של התרגום, משום שאם היה נוכח מלשון "נכוח", מלשון התקנה, האות נ' לא הייתה מנוקדת בחולם, והאות כ' הייתה צריכה להיות מנוקדת בפתח ולא בקמץ. רש"י: ה' יודע מה יעלה הגורלכם, אך בתרפים אין ממש ואין הם יכולים לדעת מה יעלה בגורלכם. מצודות: דרככם היא מול דרכו של ה', אתם הולכים בדרכו של ה' כדי לכבוש את הארץ.

[25] תרגום + רד"ק. רש"י בפירושו לפסוק כז': הסיבה שבספר יהושע נקראת עיר זו בשם "לשם" היא משום שמצאו שם אבן טובה בשם לשם, והאבן ששבט דן היה רשום עליו בחושן היה הלשם, ולכן בני דן ידעו שזוהי נחלתם.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רד"ק: העיר צידון לא הייתה חלק מארץ ישראל, ולכן לא רצו להילחם נגדם.

[28] מצודות. רש"י: לא היה חסר שום דבר בארץ, עד שלא הייתה מציאות שבה אדם היה מבקש דבר כלשהו ומישהו היה מחזיר את פניו ריקם. רד"ק: לא היה אחד משכיניהם שיזיק להם וכן תרגם תרגום יונתן.  רלב"ג: לא היה מושל שהיה מכלים את הציבור כשאמר להם את החטאים שלו.

[29] מצודות. רד"ק: יורשי העצר היו עדיין קטנים ומשום כך הממלכה לא הייתה חזקה. בפירוש נוסף כתב שבכלל לא היה יורש עצר. רש"י: היו מעט מאוד יורשים בתוך העיר ליש, ולכן אם הם היו הורגים זה את זה, לא היה עוד מי שיחזיק בנחלות של העיר. רלב"ג: המלוכה לא הייתה עוברת בירושה, ולכן לא היה מישהו שימסור את נפשו על הגנת העיר.

[30] מצודות.

[31] מצודות. מלבי"ם: הנביא מסביר שלתושבי ליש לא הייתה שום מוטיבציה להתרגל להילחם: לא ניסו לתקוף אותה ולא היו בה מריבות פנימיות.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] תרגום. מלבי"ם: בפסוק זה אמרו המרגלים שאין צורך לשלוח מרגלים שיבדקו את התכניות המבצעיות של כיבוש ליש, משום שתושבי ליש לא ינסו בכלל להתגונן, שהרי אין להם איך לעשות זאת.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רש"י: ואתם מתעצלים.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שבליש לא חסר שום דבר ממה שיש בעולם. ההבדל בין הפירושים נעוץ בפירוש המילה "ארץ" – האם הכוונה לארץ ישראל או לעולם כולו.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] מצודות + מלבי"ם.

[47] מצודות. בהסבר המושג "עד עצם היום הזה" – עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית.

[48] מצודות. מלבי"ם: הדגש הוא שהמחנה לא נכנס ממש לתוך העיר.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות. עיין בהערות לביאורנו לפסוק יח' שם הסברנו מדוע כאן מוזכרים שהיו בבית מיכה ארבעה דברים, בעוד שבפרק יז' פסוק ה' מוזכרים רק שלשה דברים.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום + מצודות.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] תרגום.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] תרגום.

[67] מצודות. מלבי"ם: כאשר הנער הלוי חזר לביתו, המרגלים כבר לא היו בביתו, אלא הם היו בביתו של מיכה. כך יוצא שהנער הלוי חזר לבית ריק והוא לא ידע מיד שלקחו ממנו את התרפים.

[68] דעת מקרא. רד"ק: הכתוב אומר "פסל האפוד", משום שיש פסל בלי אפוד. השימוש כאן בפסל היה לצורך האפוד. לפירושו מובן מדוע בפרק יז' פסוק כה' לא מוזכר הפסל יחד עם שלש הדברים האחרים שעשה מיכה – משום שהוא היה טפל לאפוד.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות. רבינו ישעיה: כל שבט דן בא ממשפחה אחת, מחושים, ולכן הם נקראו כאן "לשבט ולמשפחה".

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] רד"ק.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] תרגום.

[88] תרגום.

[89] מצודות.

[90] תרגום.

[91] מצודות.

[92] רד"ק + מצודות.

[93] מצודות.

[94] תרגום.

[95] רלב"ג.

[96] רלב"ג.

[97] תרגום. מלבי"ם: הדגש כאן הוא שבני שבט דן לא חשבו שהם גנבו במה שהם לקחו את התרפים, משום שהם לקחו את התרפים בדרך מלחמה.

[98] תרגום.

[99] מצודות.

[100] עיין בספר העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, עמוד 158 ובהערות לביאורנו לספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'.

[101] מצודות. רד"ק: כתב שני הסברים לשריפה: א. כדי להבהיל את תושבי העיר וכך הם לא יצליחו להתנגד. ב. משום שהיא הייתה מלאה בעבודה זרה, ובהקמת הפסל כוונתם הייתה לשם שמים. רלב"ג: כדי להפחיד את יושבי שאר העיירות שנפלו בגורלם.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] תרגום.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] מצודות. מלבי"ם: בשלב הראשון, בני דן הקימו רק את הפסל. רק בפסוק לא' מתואר הקמת הפסל כפי שעשה מיכה.

[111] מצודות. רלב"ג: הכהן המוזכר כאן אינו אותו כהן שמוזכר בעניינו של דוד, ואפילו לא צריך לומר שיהונתן מת, אלא שכאשר כתוב שהוא ובניו היו כהנים, אין הכוונה שהבנים שימשו ככהנים אחרי יהונתן, אלא שכולם שימשו יחד ככהנים.

[112] מצודות.

[113] מצודות. רש"י: עד היום בו היה גלות סנחריב. רד"ק: לא ייתכן לומר שהכוונה היא שהפסל עמד עד גלות סנחריב, שהרי ברור שדוד או שלמה היו מבערים זאת. אלא הכוונה עד לחורבן שילה, ושמואל לא השמיד את העבודה הזרה משום שהוא עדיין לא היה נחשב ממש מנהיג כל עוד עלי עדיין היה חי, ועלי לא השמיד את העבודה הזרה כמו שהוא לא מיחה בבניו. מהר"י קרא: לא רק שהפסל עמד עד לגלות ישראל, אלא שסנחריב לקח את הפסל איתו כשהוא לקח את שני עגלי הזהב. רלב"ג: ייתכן לומר שהכוונה היא שהפסל עמד עד שבני ישראל שועבדו על ידי המשעבדים החדשים, כשנראה שניתן לומר שהכוונה כאן היא ליבין מלך כנען. אולם, מוכרחים לומר שהכוונה היא לפני מותו של עלי.

[114] מצודות.

[115] מצודות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.